modern Hebrew literature

في أحد المشاهد في روايته الملحمية الجديدة "The Bicycle Boy" ، يصف عامير كيف أن شخصية نوري ، التي هي في الحقيقة شخصيته ، تتنكر في البرنامج الإذاعي "ثلاثة في واحد قارب" ومن لهجة لدان بن أموتز الشرقية ، "التي يجسدها في شخصية الإسرائيلي الجديد" (ص. 233). نوري ، الذي ينحدر من العراق ، لا يعرف أنه مثل أموتس ، هاجر إلى إسرائيل عندما كان مراهقا وتحمل اعباء الشتات على كاهله.

המאמר פורסם בגירסה מקוצרת מאוד ב"הארץ - ספרים", בכותרת: "איך קשורות הנשים של עגנון לאלה של א"ב יהושע" (29 במרץ 2007). נוסח זה מופיע בקישור שלהלן. הקובץ המצורף מכיל את המאמר המלא. המאמר סוקר את ספרה של ניצה בן דב ומעלה התייחסויות ליצירתם של ש"י עגנון, א. ב. יהושע ועמוס עוז

כפר אוסטרי נידח, וינה הקיסרית של ראשית המאה העשרים, האיסט-אנד הלונדוני רוחש המהגרים, עיירת מרפא מנומנמת באלפים השווייציים, לצד דגניה וכינרת, פתח תקווה ותל אביב בראשיתן – כל אלה הם רק אחדים מייעדי המסעות הספרותיים המרתקים ועתירי התגליות בעקבות ג' שופמן, יוסף חיים ברנר, תומס מאן, רחל המשוררת, אסתר ראב ויעקב שבתאי.
יוצרים אלה ואחרים קמים לתחייה ביד האמן של חיים באר, הקרוב אל הספרות העברית, ומאפשרים לקוראים להתוודע מקרוב אל זמנם ואל תחנות חייהם.
בספר כונסו לראשונה מיטב רשימותיו ומסותיו שפורסמו בעבר בעיתונים ובכתבי עת ושקנו להם חוג קוראים נאמן. הספר משיב אל קדמת הבמה פן אחר בכתיבתו  של באר, מחבר הרומנים 'נוצות', 'עת הזמיר', 'חבלים', 'לפני המקום' ו'אל מקום שהרוח הולך' וספר העיון 'גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון – מערכת יחסים'.

The article discusses Alter Druyanow’s popular work: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, Frankfurt, 1922) as a turning point in the development of modern Jewish humor. The acceptance of the book is ascribed mainly to its Zionist agenda expressed not only in the formation of its repertoire, but also in the censorship of a large collection of sexual jokes. Following a discussion of Druyanow’s main motives and anthologizing principals, the article includes a first exposure of these jokes, aiming to analyze their social roles. The comparative reading of the jokes in their historical and cultural contexts points at what the Jewish society of that time considered as its “other” – from competing religious groups to other threatening reference groups within this society, such as women and assimilated Jews. In this way, the censored jokes shed light not only on the marginality of the East European Jews and their feelings of inferiority but also on their creative response to them, and their ideological horizons.

לצד שיריה פרסמה דליה רביקוביץ במשך כיובל שנים רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי עת, במגוון נושאים: החל בביקורות ספרים, עבור בתגובות על אירועים אקטואליים ופוליטיים וכלה ברשימות אישיות על ילדותה ועל משפחתה.
הרשימות שניתנו בספר זה מביאות קול מרתק שלה, המפתיע בידענותו, בסמכותיותו ובגילוי לבו.
מֵעֵבֶר לַהיכרות המחודשת עם המשוררת הנודעת, מזמנות הרשימות שנאספו כאן גם מסע בתרבות העברית והישראלית מבעד לעיניה של יוצרת דעתנית ומעורבת.

ידידוּת קרובה של שני משוררים, לאה גולדברג וטוביה ריבּנר, היא העומדת במרכזו של ספר זה.
טוביה ריבּנר, חתן פרס ישראל לשירה (2008), הכיר את לאה גולדברג שנים אחדות לאחר שעלה ארצה בשנת 1941. בעידודה החל ליצור בעברית, לאחר שנים של כתיבה בגרמנית. עד מהרה הפכו השניים לידידים ולעמיתים וליוו זה את זה בדרכי הספרות והחיים, וגם משפחותיהם התקרבו.
בספר נחשפים לראשונה כל מכתביהם, במשך כחצי יוֹבל, עד פטירתה של לאה גולדברג בשנת 1970. בתוך כך נחשפים שירים של ריבנר שלא נודעו עד כה, לבטי היצירה של השניים, מחשבותיהם בענייני ספרות ואמנות ומעורבותם הערה בהתרחשויות בענייני השעה – בארץ ובעולם.
טוביה ריבנר חיבר פתח דבר לַספר וצירף רשימה אישית שכּתב לזכר לאה גולדברג, זמן קצר לאחר פטירתה. את הספר ערך גדעון טיקוצקי, חוקר יצירתם של השניים, שגם הוסיף הקדמה מקיפה המאירה את הדיאלוג העשיר ביניהם – הממשי והספרותי.

Standing in the Spaces' is a shorthand way of ‫זרימה:‬ ‫ביניהם‬ ‫מתקיימת‬ ‫אם‬ ‫יצירתי,‬ ‫ואף‬ describing a person's relative capacity to make room at any given moment for subjective reality that is not readily containable by the self he experiences as 'me' at that moment. It is what distinguishes creative imagination from both fantasy and concreteness, and distinguishes playfulness from facetiousness" (Philip M. Bromberg, "Standing in the Spaces: The Multiplicity of Self and the Psychoanalytic Relationship", Contemporary

This essay was published in a special issue of ha-Kiṿun Mizraḥ, dedicated to the memory of the Iraqi Jewish author, Shimon Ballas (and edited by Almog Behar and Yuval Evri). The essay examines how Ballas, who was himself in exile from Iraq, relates the experiences of other exiles. Considering Ballas’ oeuvre, I detect his tendency to draw literary portraits—that is, to dedicate each novel to a detailed literary portrait of a single, forgotten historical figure. Unlike Albert Memmi, another Arab Jewish author who was fond of portraits (“portrait of the colonizer,” “portrait of the colonized,” “portrait of a Jew”), Ballas’s portraits were never abstract. They were based rather on true biographies of forgotten historical figures, ones who were never at home in a single nation or culture. The gallery that Ballas forms by amassing together these various portraits allows him to challenge the necessity of the Zionist narrative and to reintroduce other historical possibilities. Focusing on Ballas’ novel Locked Chamber (1980), which sketches a portrait of a Palestinian in Israel, I argue that in trying to convey Palestinian experiences Ballas does not draw on the content of Palestinian literature but rather on its form—particularly as it has been refined by the Palestinian author Ghassan Kanafani, whose work Ballas had researched and translated. By reading Edward Said’s thoughts on the episodic form of Kanafani’s writing, I show how Ballas borrows this technique both to convey the rupture introduced by 1948 into Palestinian and Arab time and to insist that he, too, is part of the Arab world.

המאמר מבקש לקרוא את פגיס בהקשר של שירת דור המדינה, ולהצביע על התנגדותו לשירת  ה"אני" שרווחה (לכאורה) באותה עת. באמצעות קריאה בשיר גנוז שנכתב ככל הנראה ב-1960 נבחנת התנגדותו של פגיס להבלטת ה"אני" בשיח התקופה. המאמר שב וקורא בשירו הידוע של פגיס "כתוב בעיפרון בקרון החתום" ודן בטקסט-הצל שלו -- שירו של ביאליק "זריתי לרוח אנחתי".

נסיכה הולנדית עשירה שהקימה בעיר הקודש בית מידות למי שישרוד את סוף העולם, הרופא היהודי של סולטן זנזיבר שפירק בעצמו את אוהל המשיח, מנהל בית החולים היקֶה שדרש מעובדיו למלא את כל הטפסים בכתב רש״י – אלו רק מקצת הדמויות שחיים באר מעלה מנבכי ההיסטוריה של ירושלים ומדובב את סיפוריהם המרתקים.
לצד זאת הוא חושף פרקים פחות מוּכּרים בחיי אישים ידועים, שגורלם נקשר בגורל העיר, בהם אליעזר בן יהודה, י״ח ברנר ובני חבורת ״האחדוּת״ (רחל ינאית בן צבי, יצחק בן צבי, דוד בן גוריון ואחרים).
כך נוצרת תמונה ייחודית ומפתיעה של ירושלים, מתקופת ״היישוב הישן״ ועד זמננו, בדרך המשלבת את כישרון הסיפור של בן העיר עם יכולת מחקרית מרשימה המובילה לתגליות מעוררות השתאות ולבחינה מעמיקה של מהות העיר, על שלל ניגודיה, בגשמיותה וברוחניותה.
בַּספר כונסו לראשונה רשימות ומאמרים שחיים באר פרסם במשך למעלה מיובל שנים, לצד רשימות חדשות. הספר משיב אל קדַמת הבמה פן אחר בכתיבתו של באר, מחבר הרומנים 'נוצות', 'עת הזמיר', 'חבלים', 'לפני המקום', 'אל מקום שהרוח הולך' ו'חלומותיהם החדשים', וספרי העיון 'גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר עגנון - מערכות יחסים', 'מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים' ו'חדרים מלאים ספרים'.

Throughout the nineteenth century, Maskilic journals increased their publication of anti-Hasidic satires. From the eighteen-sixties onward, this literature came primarily as a response to the revival in the publishing of Hasidic hagiography and to the spread of Hasidism into new territory. To this point, no complete review or even general survey has been performed on this extensive polemical literature, despite the fact that it has much to teach us about Hasidism and the Haskalah in those years. We are not speaking of an insignificant bibliographical lacuna, but of a disregard for an entire field of research which would shed light not only on a forgotten chapter of modern Hebrew and Yiddish literature but also on an important chapter in the relationships between Maskilim and Hasidim in that period and the genesis and development of the different streams of Hasidism. This Maskilic literature intended to do more than eradicate Hasidism; it aimed to strengthen the self-consciousness of the individual Maskilim who found themselves alone in Hasidic territory. Paradoxically, the literature documented the very movement it intended to eradicate from the world. The distorted reflection displayed in the anti-Hasidic literature does more than present a caricature of its subject -- it conceals hitherto unknown elements about the nature and development of the Hasidic movement. The present article deals with one such case, a satire on Bratslav Hasidism from 1863, which has at its core a Maskilic satirical text written by Yehiel Meller on pilgrimage to the grave of R. Nahman of Bratslav in Uman.





כתבי עת של משכילים לאורך המאה התשע עשרה הרבו לפרסם סאטירות בגנותה של החסידות. משנות הששים ואילך באה ספרות זו בעיקר כתגובה להתעוררות הדפסת ספרות השבחים החסידית ולהתפשטות החסידות במרחבים חדשים. לא קיימת עד עתה סקירה שלימה, ואף לא מיפוי כללי, של אותה ספרות פולמוסית ענפה, על אף שיש בה ללמד הרבה על דרכי החסידות וההשכלה באותן שנים.  לא מדובר רק בחסרון ביבליוגרפי שאין לו משמעות, אלא בהתעלמות משדה מחקר רב עניין שעשוי להאיר לא רק על פרק נשכח בספרות עברית ויידיש החדשה אלא גם על פרק חשוב ביחסים בין משכילים לחסידים באותה תקופה, ועל דרכי צמיחתם, פיצולם והתפתחותם של זרמים שונים בחסידות. הייתה זו ספרות שיותר מאשר נועדה לבער את החסידות נועדה לחזק את תודעתם העצמית של המשכילים הבודדים במרחבים החסידיים; ספרות שבאופן פרדוקסלי תיעדה תנועה אותה חפצו לבער מן העולם. הבבואה המעוותת בה התהדרה הסאטירה האנטי חסידית לא רק הציגה דימוי – אלא טומנת בחובה הצבעה על אלמנטים חדשים ועל התפתחויות בחסידות. במקרה אחד ממין זה הנוגע לחסידות ברסלב בשנות השישים של המאה התשע עשרה עוסק המאמר. שלפנינו - שעיקרו מהדורה של טקסט משכילי שכתב יחיאל מלר - בשנת 1863 - על העלייה לקבר ר' נחמן מברסלב באומן
"""

In her debut collection The Truffle Eye (2014), the Vietnamese-Israeli poet Vaan Nguyen brings a mix of cultural and linguistic affiliations to her Hebrew writing that is arguably standard in today’s multilingual and multicultural Israeli society, particularly in the cosmopolitan milieu of Tel Aviv, where she locates much of her work.  But as the daughter of Vietnamese refugees who have settled in Israel, Vaan’s work also engages and challenges—through the double position of the insider/outsider—the discourse of exile and return and politics of memory in Israeli culture. In the 2005 film The Journey of Vaan Nguyen, the Israeli filmmaker Duki Dror offered a nuanced portrait of the friction between Vaan’s Israeli and Vietnamese identities and her family’s Israeli present and Vietnamese past. In this article, I address how Vaan negotiates and articulates her double position through a close examination of scenes from the film and selections from The Truffle Eye. Against the problematic reception and reading of her poetry as exotic, I argue that the cosmopolitan and transnational movements that shape her work evince a characteristically, twenty-first century Israeli mode of travel and translation.

הרומן 'מרים', שנכתב על ידי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, הציב אתגר כפול לחוקריו ומבקריו: ראשית, לא היה ברור אם הרומן אכן גמור וחתום שכן נכתב על ערש דווי, בייחוד לאור השוואה עם תוכניתו של המחבר לרומן משנת 1905. שנית, הפואטיקה ה'קרועה' והמבוזרת שלו הקשתה על הקוראים והמבקרים, שסימנו את הרומן ככשלון אומנותי. מטרתה של עבודה זו היא לחקור את מאפייני הפואטיקה של הרומן ולהתחקות אחר כשלי הקריאה של המבקרים והחוקרים הקודמים שלה.
בעבודה אני מזהה שלושה מאפיינים עיקריים וחשובים בכתיבה הייחודית של ברדיצ'בסקי ברומן: התפרקות הנרטיב של הרומן, שמתחיל ברומן חניכה שושלתי-תולדתי דיאכרוני ומסתיים בפריסת רוחב סינכרונית של טיפוסים וקבוצות מן העיירה היהודית במזרח אירופה; הנזילות בעמדת המספר המחליף השקפות עולם ותצורות כתיבה; תיאור אופני קיום ומחשבה יהודיים רבים המביאים להצפה וטשטוש של מוקד אידיאולוגי וסמכותי ברומן. במהלך העבודה אני משתמש בתיאוריות ספרותיות לא מעטות – התיאוריה של האוונגרד (ולטר בנימין ופיטר ברגר), תצורות קריאה וכתיבה (טוני בנט), הרב-לשוניות של הדיבר ברומן ודיאלוגיזם (מיכאיל באחטין) ופרספקטיבות חדשות על חילון והופעותיו הספרותיות.
מסקנותי הם ש'מרים' היא יצירה גמורה שמאפייניה מודרניסטיים ואוונגרדיים ובשל כך נתקלה בקשיי התקבלות, שכן לצרכי פירושה יש לצאת ממעגלי הפרשנות שהיו מסורתיים עד לאותה עת בספרות העברית. יתר על כן, הפלורליזם המאפיין את היצירה, שמתבטא בין היתר במספרים המתחלפים ובתיאור תפיסות עולם יהודיות מקבילות -  שהתקיימו זו לצד זו בעולמה של העיירה היהודית - באופן שיוצר שוויון ערך, הולם את תפיסותיו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי על היהדות כפי שהן באות לידי ביטוי בכתביו ההגותיים. כפי שאני מראה, מחשבתו פורצת הדרך של ברדיצ'בסקי על הקיום היהודי ובמיוחד הדגש על 'יהודים' ולא על 'יהדות' -  קרי ריבוי ופלורליזם של תפיסות עולם יהודיות –  מאפשרת לו לכתוב רומן ייחודי המערער של מעמדה של השפה כמקור ל'אמת', על כל מעמד סמכותי הן בסיפור והן זו של המספרים עצמם ועל עמדתו המסורתית של הקורא הפאסיבי.
לבסוף, אני רואה בעבודתי פרשנות המאפשרת 'לגאול' את היצירה הארוכה ביותר של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ואת הגיבורה שלו, מרים, מהגורל לו נידונה על ידי המבקרים ומאפשרת להחזירה לקדמת הבמה כיצירה ספרותית נועזת באשר לאופן בו מוצגים חיי היהודית בעיירה המזרח-אירופית וכבעלת השלכות פואטיות והגותיות מרחיקות לכת.

In this article I engage in a close reading of Y.L. Peretz's method of adapting an original Hasidic tale.  Rejecting A. Cahana's suggestion as to Peretz's textual basis in writing "If not higher than this", I identify the Hasidic work "Maaseh Zaddikim not only as the source for the essential core of Peretz' plot but also as the inspiration for additional themes which he incorporates and weaves into his tale.  This leads to an analysis of the modern messages invested in Peretz's version which take into account the complicated relationship of the "new Jew" to the innocent traditional world of his past.  In this connection, I dwell upon the nature of Peretz's changes and deviations from the original plot and the transformation these wield upon the original meaning and moral lesson of the story.  I discuss
the significance of Peretz' interest in portraying the chief character of his tale as an anti-Hasidic Litvak, as against the background of parallel motifs in Hasidic stories, in conversion stories describing the passage from Mitnaggedism to Hasidism, and in the recycling of similar themes in satiric Enlightenment literature.

The poems of Lea Goldberg (1911-1970) are usually considered as symbolis and therefore detached from their time. Goldberg's poem book 'Al ha-prikha' ('On Blossom', 1948) serves as a test-case to its references to history: the Second World War, the Holocaust and the poems - their Russian, German and Italian sources of influence - the reader can understand Goldberg's own representation of her time. For example, she tends to read WW2 through the impressions of the Russian poets Alexander  Blok and Osip Mandelstam from WW1 and the Russian revolutions. The  different layers of Goldberg's palimpsest also portray her inclination towards  two opposite mentors: the Hebrew poet Avraham Ben-Yitzhak (Sonne), who  represented to her the German symbolistic poetry ('art for art's sake'), and on  the other hand, another Avraham - the Hebrew poet Avraham Shlonsky, who  believed in a more engaged poetry and was an ardent follower of the dominant  modernist Russian poets. The 'Palimpsestical effect' of 'On Blossom' poems is  not only retrospective but also prospective: in their turn, the poems of this book  were interwoven into Israeli culture and were integrated into some popular and  literary works which correspond with them.

This article traces two major questions in feminist scholarship on Hebrew women's literary writing: first, the "question of difference," namely, can "women's literature" be read as a separate category of Hebrew literature that is defined by the gender difference? And second, "the question of continuity," i.e. to what extent can we talk of a Hebrew women's literary tradition, ranging from the emergence of Modern Hebrew literature to the present? Through a review of key texts by feminist scholars of Hebrew literature, the article demonstrates how these two questions are mapped onto the imagined space and time of the national narrative. Therefore, productive as they are, the "question of difference" and "the question of continuity" often lock the conversation into one axis of analysis-the relations between gender and nation-and obscure its intersections with other categories such as ethnicity and class in shaping the literary voice of Hebrew women.

٣٨  ‫א‬‫א‬  ٢٠٢٠   ‫א‬ ١٠ ‫א‬/  ٣  ٨٧ ، ‫طن‬ ‫ـﺎت‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﺳ‬ ‫ﻟﻳف‬ ‫ـث‬ ‫ﺣـ‬ ‫أو‬ ‫ﻝ‬ R Journa ‫ـوط‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫اﻟ‬ ، ‫ـر‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫أﻛﺛ‬ ‫اﺳ‬ ‫ﻟﻠدر‬ ‫ـﻝ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﺑﺎﺑ‬ ‫ز‬ ‫اﻟﺗـﺄﻟ‬ ‫ﻟﺣﻘـوق‬ ‫اﻟﺑﺣ‬ ‫ـﻝ‬ ‫ﺗﺣﻣﻳـ‬ ‫ن‬ ‫ــدﻳﻝ‬ ‫ﺗﻌـ‬ ‫ــﺄي‬ ‫ﺑـ‬ ‫م‬ Registere RO ‫ﺋﻳﻝ‬ J al Of Babylon (ISSN): 2 ‫ﺎﺋﻳﻝ‬ ‫ﻟﻌﺑرﻳﺔ‬ ‫أ‬ ‫ـﺎوون‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫وﻣﺗﺳ‬ ‫ـز‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣرﻛ‬ ‫ـﺔ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﺟﻠ‬ ‫اﻹﺑـداﻋﻲ‬ ‫ﺎع‬ ‫ـرﻳن‬ ‫ﻟﻶﺧـ‬ ‫ـط‬ ‫ﻓﻘـ‬ ‫ــﺎم‬ ‫اﻟﻘﻳـ‬ ‫ودون‬ ‫لة‬ ‫في‬ ed OAD ‫ﻣﻳﺧﺎﺋ‬ ‫ﺳﺎﻣﻲ‬ n Center For 2227-2895 (P ‫ﻣﻳﺧﺎ‬ ‫ﺳﺎﻣﻲ‬ ‫رﺷﻳد‬ ‫اﻟ‬ ‫اﻟﻠﻐﺔ‬ ‫ﻗﺳم‬ al_20_al ‫ـﺎوون‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﺗﺳ‬ ، ‫ﻩ‬ ‫ـﻝ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﻳﺧﺎﺋﻳ‬ ‫ﻲ‬ ، ‫رﺧﺻﺔ‬ ‫اﻟﻣﺷﺎ‬ C ‫ﻓ‬ ‫ـﻳﺢ‬ ‫ﺗﺗـ‬ (‫و‬ ‫ــف،‬ ‫ﻟﻠﻣؤﻟـ‬ ‫ﻲ‬ ‫مسجل‬ ‫ﺳ‬ ‫ﻧﺗﺎﺟﺎت‬ ‫ﻲ‬ r Humanities Print) (E-I ‫ﺳ‬ ‫ﻧﺗﺎﺟﺎت‬ ‫ﻲ‬ ‫رﺷ‬ ‫ﻣﺣﻣد‬ ‫ﻋﻠﻲ‬ ‫اﻟﻠﻐﺎت‬ ‫ﻳﺔ‬-2005@ya ‫ـﺎﻩ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﻳ‬ ‫ـﻝ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﺗﻘﺑ‬ ‫ـﺎﻩ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ـﺎﻣﻲ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﺳ‬ ‫ـﺎت‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻧﺗﺎﺟ‬ ‫ر‬ ‫ﺑﻣوﺟب‬ ‫ص‬ reative C ‫ــﻠﻲ‬ ‫اﻷﺻـ‬ ‫ــﻝ‬ ‫ﻌﻣـ‬ ‫ﻓﻲ‬ ‫اﻟوطن‬ s Studies 202 ISSN):2313-0 ‫ﻓﻲ‬ ‫اﻟوطن‬ ‫وم‬ ‫ﻋ‬ ‫م.م‬ ‫ﺑﻐداد‬-‫ﻛﻠﻳ‬ om ahoo.c ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﻳ‬ ، ‫ـﻝ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﻳﺧﺎﺋﻳ‬ ‫ﻧ‬ ‫ـﻲ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻓ‬ ‫ـوطن‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫اﻟ‬ ‫،اﻟﻌدد:‬ ٣. ‫ﻣرﺧص‬ ‫ﻟﻣﻔﺗوح‬ Commons ‫اﻟﻌ‬ ‫ــب‬ ‫ﺳـ‬ َ ‫ﻧ‬ ‫رط‬ I L ‫ﻣﻔﻬوم‬ 20 Volume: 0059 (Online ‫ﻣﻔﻬو‬ ‫ﺟﺎﻣﻌﺔ‬ Email : m ‫ــﺔ‬ ‫ﻳـ‬ : ‫ﻣ‬ ‫ـﺎﻣﻲ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﺳ‬ ‫ﺣث‬ ‫ـد‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣ‬ ، ‫ا‬ ‫ـوم‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻣﻔﻬ‬ ‫اﻟﻣﺟﻠد:‬ ١٠ ‫ا‬ ‫اﻟوﺻوﻝ‬ ‫وع‬ s Attribu ‫ــر‬ ‫ﺑﺷـ‬ ‫ــرﻳن‬ ‫ﻵﺧـ‬ ‫ﺗﺟﺎرﻳﺔ‬ ‫ض‬. Indexed IA :10 Issue : 3 e) ‫اﻹﻟﻛﺗروﻧﻲ‬ ‫د‬ ‫ــﺎت‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫اﻟﻣﻔﺗﺎﺣﻳـ‬. ‫اﻟﺑﺣ‬ ‫اﻗﺗﺑﺎس‬ ‫ﺔ‬ ، ‫ﻣﺣﻣ‬ ‫ـﻲ‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫ﻋﻠ‬ ‫ﺎﻧﻳﺔ،‬ ٢٠٢٠ ، ‫ﻧوع‬ ‫ﻣن‬ ‫ﻟﺑﺣث‬) ‫ـر‬ ‫ﺷـ‬ ution ‫اﻵ‬ ‫ــﻊ‬ ‫ﻣـ‬ ‫ـﺎرﻛﺗﻪ‬ ‫اض‬ ‫ﻷﻏر‬ ‫ﺧداﻣﻪ‬ ‫في‬ ‫رسة‬ ASJ ‫اﻟﺑرﻳد‬ ‫ـ‬ ‫اﻟﻛﻠﻣـ‬ ‫أة‬ ‫اﻟﻣر‬ ‫ﻛﻳﻔﻳﺔ‬ ‫ـﻳد‬ ‫ـ‬ ‫ـ‬ ‫رﺷ‬ ‫اﻻﻧﺳﺎ‬ ‫اﻟ‬ ‫ﻫذا‬ ‫اﻟﻧﺷ‬ ‫و‬ ‫ــ‬ ‫وﻣﺷـ‬ ‫اﺳﺗﺧ‬ ‫مفھر‬

הספר מציע דיון מקיף בתפיסות המורכבות של מעשה היצירה אצל ש"י עגנון, כפי שהן עולות מן הסיפורים והרומנים במשך יותר מחמישה עשורים של כתיבה. 
מהלך אחד מתחקה אחר המתח בין הרעיונות הרומנטיים ביחס לאמנים ולאמנות, העומדים בתשתית היצירות, לבין ערעורם המודרניסטי. מהלך שני עומד על המחשבה ההיסטורית המטא-פואטית בדבר תפקידו של מעשה היצירה הספרותי בתוך תהליך היסטורי של העולם היהודי המסורתי במזרח אירופה וכינונה של זהות לאומית חדשה בארץ ישראל. המהלך השלישי ממוקד בהבנה פסיכואנליטית מודרניסטית של תהליכי הנפש המורכבים של האמן/ית היוצר/ת, ובוחן את הזיקות שבין מעשה היצירה לבין משברי הזהות המינית ואת נוכחותו רבת העוצמה, כתוכן וכוח מניע כאחד, של הלא מודע בתהליך היצירה.
פרקי הספר דנים בפירוט בשורה של יצירות, "עגונות", "אחות", "גבעת החול", "אגדת הסופר", "יתום ואלמנה", "בדמי ימיה", "על אבן אחת", "חוש הריח", "אורח נטה ללון", "הסימן", "תמול שלשום", "המכתב" "עידו ועינם", "עד עולם", "מזל דגים" ו"עיר ומלואה".

Along their history, Jews often found themselves in a minority situation, and their awareness of this fact was expressed in their writings, but in modern times Jews also experienced being a majority. However, even while being an ethnic minority, they had various groups of social minorities in their midst. The present article offers a survey of the attitude towards various kinds of minorities as expressed in Modern Hebrew literature, along a division to three periods: (1) in Eastern Europe, from mid-19th to early 20th century (minorities such as orphans, the handicapped, and women as marginalized in society); (2) in Central Europe and Palestine, during the first half of the 20th century (similar minorities); (3) in the State of Israel (similar minorities, as well as Arabs, Jews of Asian and African origin and migrant workers). Our survey shows that authors of Modern Hebrew literature displayed an acute awareness of the plight of different minorities.

In this book, the German history of The Merchant of Venice highlights the Central European detour that Shakespearean reception underwent in Hebrew and Yiddish. Such a detour, with its various discomforts, is used to penetrate a current historical and political historiography, rendering Shylock a character that remembers various languages and locations, as well as multiple alternatives for political self-definition. This complex Shakespearean character speaks in many voices and for various purposes and is the only character that can provide the missing link between two contradictory Jewish stereotypes-a persecuted and victimized underling and a merciless and violent plaintive, holding out his knife to draw blood. "Just as Biblical commentary interacts and intertwines with Biblical tales, so do translations and adaptations extend, complement, and critique Shakespeare's plays, as well as shape what those texts mean in other cultures. Dror Abend-David has applied this midrashic and Derridean principle to show how German, Hebrew, and Yiddish versions of The Merchant of Venice enlist Shakespeare's play into such nation-building projects as German nationalism, Zionism, and Yiddish culture as the expression of a deterritorialized people. 'Scorned My Nation' is an important contribution to studies of translation and adaptation, to Shakespeare studies, and to the histories of the three literary and theatrical traditions it explores."

A mia madre: 25.7.2010 Gerusalemme è davvero «il grande fermaglio» che riunisce i più importanti nuclei tematici della poesia di Yehuda Amichai, il maggior poeta israeliano del '900 1 . Nelle poesie isolate e nei più ambiziosi cicli poetici dedicati alla città confluiscono, come hanno già evidenziato gli studiosi che hanno indagato il rapporto fra il poeta e la città 2 , il conflitto con Dio e con l'eredità religiosa * Questo articolo è sintesi di un corso tenuto presso la cattedra di Lingua e Letteratura ebraica della Facoltà di Studi Orientali di Roma. Ringrazio tutti gli studenti che hanno partecipato alle lezioni -in particolare M. Tarquini e M. Vojar -che hanno arricchito con le loro osservazioni questo mio lavoro.