Yom Kippur War

The battles of the 188th Armored Brigade on 6 and 7 October 1973 were a few of the most important episodes of the Yom Kippur War. The author examines, mostly on the basis of papers in the Hebrew language, battles of this unit and the reasons for the heavy losses incurred.

Keywords: 188th Armored Brigade, 7th Armored Brigade, Golan Heights, colonel Icchak Ben-Shoham

Autor zajmuje się wpływem czwartej wojny izraelsko-arabskiej, która wybuchła w październiku 1973 r., na amerykańską doktrynę wojenną. Armia amerykańska znajdowała się wtedy w procesie transformacji po porażce odniesionej w Wietnamie i przechodzenia na ochotniczy zaciąg do wojska. Wojna Jom Kippur była analizowana z każdego możliwego punktu widzenia przez liczne amerykańskie zespoły badawcze odwiedzające Izrael, których członkami byli również wysokiej rangi generałowie. Wojna izraelsko-arabska nie mogła się zdarzyć w lepszym momencie dla US Army, ponieważ stała się usprawiedliwieniem nie tylko dla radykalnych reform doktrynalnych, ale również dla przeforsowania wielkich funduszy na uzbrojenie. Ponieważ wytworzenie nowych typów uzbrojenia jest procesem niezwykle czasochłonnym, dopiero druga iteracja doktrynalna, tj. bitwa powietrzno-lądowa, w pełni uwzględniała wnioski z analizy wojny Jom Kippur.

SŁOWA KLUCZOWE: wojna Jom Kippur, wojny izraelsko-arabskie, doktryna wojenna, strategia, aktywna obrona, bitwa powietrzno-lądowa, William E. DePuy, Donn A. Starry.

In this article, the author discusses the impact of the fourth Arab-Israeli war, which took place in October 1973, on American military doctrine. At that time, the US Army was in the transformation period after the defeat in Vietnam as well as in the process of establishing an all-volunteer army. The Yom Kippur War was analyzed from every possible angle by numerous American research teams, including top-tier generals, during their visits in Israel. The Arab-Israel conflict happened in the right time for the US Army, enabling it to proceed with radical doctrinal reform as well as a procurement program. Due to the time-consuming process of creating new military equipment, only second iteration of the US Army doctrine, i.e. AirLand Battle, fully implemented the conclusions stemming from the Yom Kippur War.

KEYWORDS: Yom Kippur War, Arab-Israeli wars, military doctrine, military strategy, active defense, AirLand Battle, William E. DuPuy, Donn A. Starry

Bu çalışma 1973 Petrol Krizi'ne,krizin nedenlerine ve aynı Dönem Türk Dış Politikası'na odaklanmaktadır.I.Dünya Savaşı sonrasında Balfour Deklarasyonu ile Ortadoğu'da kurulmak istenen bir Yahudi devleti tüm Ortadoğu'nun en büyük sorunlarından birini oluşturacaktı. I.Dünya Savaşı sonrası yeni kurulan Türkiye Cumhuriyeti Ortadoğu ile olan ilişkileri sınırlıydı.Zamanla değişen uluslararası güç dengeleri sonucunda bloklaşan dünya ve güvenlik sorunları nedeni ile batı bloğunda kendini gören Türkiye, Ortadoğu'da 1947 Arap-İsrail Savaşı ve 1956 Süveyş Krizlerine yaklaşımı da yine bu blok penceresinden olmuştur.1957'de Eisenhower Doktrini ile Güvenlik sorunları yüzünden Araplar ile krizler yaşamıştır.1962'de Küba Krizi ve 1964'te ABD'den gelen bir mektup ile o güne kadar durduğu konumunu sorgulamış ve dış politikasını değiştirmiştir.1973 Petrol Ambargosu'nun hazırlayıcıları olan 1967 ve 1973 Arap-İsrail Savaşları'nda Arapların penceresinden bakmıştır.1973 Arap-İsrail Savaşı sonrasında Petrol Ambargosu'nu tüm dünya ekonomik sistemini derinden sarsarken,Türkiye'de bu küresel krizden nasibini almış ve günümüze kadar etkisi süren bütçe ve ticaret açıklarını miras bırakmıştır.Bu çalışma yaşanan bu süreci aktörler ve olgular üzerinden inceleyerek Literatüre katkı sağlamayı amaçlamaktadır.

The 1973 Yom Kippur War has been regarded as the most intelligent deceptive plan in military history. Despite the fact that Israel was not defeated militarily, the war manifested a complete failure of the Israeli intelligence services to deduce from the given data that Arabs would launch a war due to the Concept, developed by Israeli military institution on the basis of misinformation provided by the late President Gamal Abdel-Nasser's son-in-law, Ashraf Marwan. Against the belief that Marwan worked for the sake of Israel, I claim that he was a double agent whose affiliation was primarily for Egypt. Operation Son-in-Law Ashraf Marwan was President Nasser's son-in-law, then President Sadat's close advisor. Marwan was recruited by the Israeli Intelligence Agency, Mossad, in 1970. Due to his relation to the late Egyptian president and archenemy of Israel, Marwan was dubbed "the son-in-law" in the Israeli intelligence community. 4 The first source who unmasked the identity of Marwan was the Israeli historian Aharon Bregman who said, "Ashraf Marwan was a model and professional spy, since he succeeded in deceiving Israel. He is the one who should be accredited more than anyone else with Egypt's success in duping Israel before the October 1973 war." 5 Marwan was a "walk-in," since he volunteered to provide information to the Israeli intelligence agencies without request from them. 6 Despite the fact that walk-ins are notorious for being potential double agents, the Israelis embraced Marwan quickly due to a host of reasons. First, the Israelis thought that the Egyptian Intelligence Agency could not be sophisticated to the extent that it could carry out such an operation. 7 Second, the use of President Nasser's son-in-law was too risky for the Egyptians, since he could be captured or killed by the Israelis. 8 Third, Marwan provided his handlers with extraordinary information that looked too good to be given voluntarily by the Egyptian Intelligence Agency, even to plant a spy. 9 In brief, Marwan carried the Egyptian plan to attack Israel, which was based on deploying five infantry divisions along the

On 6 October 1973, the combined armies of Syria and Egypt attacked the State of Israel on her northern and southern fronts, respectively. In an effort to revise the status quo established in the Six Day War of 1967, an effective deception plan had preceded the commencement of hostilities. In order to prepare their adversary to become the "victim" 2 of a surprise attack, the Arabs (particularly Egypt's Anwar Sadat) had carefully constructed a misinformation campaign designed to lull Israel into a false sense of security. This objective was achieved by exploiting her predispositions vis-à-vis Arab capabilities and intentions to wage a successful and decisive offensive (Herzog, 1982: 227-230). The deception plan had mainly hinged on the constraints facing Israeli elites, as being averse to incurring the requisite political and economic costs of mobilizing her reserves absent a clear indication of war. Equally as important for the surprise attack, however, were Israeli cognitive limitations. It is toward this aspect of pre-war misperceptions that we now turn.

This paper uses newly available evidence to shed light on the circumstances and causes of the 6 October 1973 Yom Kippur surprise attack of Egyptian and Syrian forces on Israeli positions at the Suez Canal and the Golan Heights. The evidence suggests that an important circumstance that accounts for the surprise effect these actions managed to produce, despite ample warning signs, is traceable to a high need for cognitive closure among major figures in the Israeli intelligence establishment. Such a need may have prompted leading intelligence analysts to “freeze” on the conventional wisdom that an attack was unlikely and to become impervious to information suggesting that it was imminent. The discussion considers the psychological forces affecting intelligence operations in predicting the initiation of hostile enemy activities, and it describes possible avenues of dealing with the psychological impediments to open-mindedness that may pervasively characterize such circumstances.

ONLINE COST-FREE DIGITAL EDITION. HEBREW. 790 PAGES. 240 PICTURES. NAME INDEX INCLUDED. FIRST EDITION 2019. OVER 10,000 READS of this HEBREW EDITION. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> 
    מאיר הלוי גובר חושף בספר זה את פרשת-הריגול החמורה ביותר (החמורה ביותר) בתולדות מ"י. מצב חלמאי שבו אחד ושמו אלי מזרחי, מזכירם של מספר ממשלות לפני, במהלך ולאחר מלחמת-יום-הכיפורים, ממשלות בראשות גולדה מאיר ויצחק רבין, היה גם ... מרגל אמריקאי פעיל. מדובר בעידן שנות +1970 כאשר מ"י נחשבה עדיין למדינה עצמאית. כיום בעת מלחמת עזה 2023 ישראל כבר נחשבת כמעט למדינה ה-51. ארה"ב יודעת עלינו כמעט הכל... כמעט! ולכן ארה"ב עדיין  נזקקת למרגלים מתוכנו...
ע"פ בקשת מפקד גי"ש דאז אברהם אדן "ברן" ז"ל, הושמטו תאונות חמורות שעלו בחיי-אדם.
בפרק נוסף, מפרסם המחבר את הפרוטוקולים הסודיים-ביותר של ישיבות הממשלה בימי מלחמת-יום-הכיפורים, כולל הפרוטוקול ביום הרביעי למלחמה, אשר על-פיו ממשלת ישראל אחוזת-ייאוש הורתה על שיגור שני טילי יריחו גרעיניים אל דמשק וקהיר, שיגורים שלא יצאו אל הפועל היות והפרוטוקול הסודי-ביותר של ישיבת-הממשלה, אשר נועד לשני שומרי-סוד בלבד, הודלף לאמריקאים בזמן-אמת על-ידי... החפרפרת אלי מזרחי, אשר במהלך מלחמת-יום-הכיפורים, לפניה ואחריה, היה גם מזכיר-הממשלה, גם הקצרן האישי 'הנאמן' וגם הפקיד-הממשלתי הבכיר הקרוב ביותר לראשי-הממשלה גולדה ורבין. חזור: הארכיונאי של הפרוטוקולים הסודיים-ביותר של הממשלה דאז היה... חפרפרת של הסי-איי-אי האמריקאי. מזכירם האישי של שני ראשי-ממשלה בישראל היה... מרגל-אמריקאי. לצערי הרב, אינני מתבדח. פרשיית ריגול חמורה זו אירעה במשמרות של שני ראשי-השב"כ אשר כיהנו בין השנים 1964-1980 יוסף הרמלין ואברהם אחיטוב. תחתם קיימים אגפים עם עשרות בעלי-תפקיד אשר קיבלו משכורות לא-נמוכות כדי למנוע ריגול-זר בתוך-המדינה, קל-וחומר במעטפת אשר מסביב לראשי-הממשלה. איזו חוכא-ואטלולא, אימפוטנציה בלתי-סבירה שררה בשב"כ תחת המשמרות של הרמלין ואחיטוב. בהזכירי חובה-אלמנטרית זו של שב"כ אשר בוצעה כאמור בחפיפניקיות, הכעסתי מספר גמלאי שב"כ. יריב מוזר יצר עמי קשר בנובמבר 2022 אולי כדי להרגיעני... צריך לשפשף עיניים כדי לעכל את האוקסימורון הזה. בניגוד לפרשיות-ריגול אחרות שמופיעות באתר המקוון של שב"כ, פרשת אלי מזרחי לא מופיעה שם, ייתכן בניסיון להסתיר את הפשלה. חלפו למעלה מ-50 שנה ולא נותרו כמעט שום סודות מאז, אך פרשת החפרפרת מזרחי נותרה עלומה מהציבור הרחב.
איתרע "מזלנו" ומזרחי ריגל לטובת מעצמה ידידותית. ייתכן היה מצב בו הוא היה מרגל למשל לטובת ברית-המועצות, מעצמה זרה עוינת. קשה להעלות על הדעת כשל-מערכות כה חמור במ"י וקשה לכתוב על כשל כזה. חלמאות ורשלנות ישראלית ברמה קולוסאלית. תרבות "הסמוך" הישראלית במיטבה אשר שררה בתוככי השב"כ... כפי שלא גילו כי הפקיד המקצועי המקורב ביותר לגולדה ולרבין היה מרגל, כך גם לא גילו כי רבין עומד בסכנת רצח. דגל-שחור מתנוסס מעל  25 שנות רשלנות מתמשכת בין המחדל של מי שלא חשף את המרגל מזרחי בשנות ה- 1970 לבין מי שלא חשף את הרוצח עמיר בשנות ה- 1990. פרצה-ביטחונית-חמורה אשר התמשכה לאורך רבע-מאה והסתיימה ברצח רו"מ בישראל. מיותר  לציין כי לא הרמלין ואחיטוב, גם לא פרי או מי מהכפופים להם לא הועמד מעולם לדין, גם לא בסעיף מקל של רשלנות ואף שקל בודד לא הופחת מסכומי הפנסיה הנדיבים שלהם. מעניין אם נרשמה בכלל הערה כלשהי בתיקם האישי.
פשלה קולוסאלית נוספת: לימים התגלה כי ראש-השב"כ יעקב פרי השתמט משירות-סדיר בצה"ל והצליח להסתיר השתמטות זו אפילו מ... חבריו בשב"כ. עצם העובדה ששב"כ לא ידע כי העומד בראשו הינו משתמט מצה"ל מעידה על גוף מדינתי ראשון-במעלה בחשיבותו בעל לקויות חמורות-במיוחד. מספיק היה לבדוק אם יש לפרי מספר-אישי כדי להיווכח כי לא שירת בצה"ל... אלא שאיש לא בדק! אימפוטנציה זוקרת-גבה...
כדי לעצור ביום הרביעי למלחמת יום-הכיפורים מהלך ישראלי רדיקלי של שיגור שני טילים גרעיניים אל דמשק וקהיר, מהלך שנודע כאמור לאמריקאים מהמרגל דאז אלי מזרחי וגם באמצעות צילומי לווין אמריקאי שגילה פירי-טילים שנפערו לפתע בהרי-ירושלים והצביעו על הכנות ישראליות לשיגורים, נקטה ארה"ב פעולות מהירות. האמריקאים התנגדו למהלך קיצון כזה שהיה מפר את מאזן-האימה הגרעיני ששורר בין ארה"ב לבריה"מ. אי-לכך הנשיא האמריקאי ריצ'ארד ניקסון, מזכיר-המדינה היהודי-אמריקאי הנרי 'נפתלי' קיסינג'ר ומזכיר-ההגנה היהודי-המומר האמריקאי ג'יימס 'גרשון' שלזינגר זירזו בבהילות הפעלת רכבת-אווירית וימית מידית ונדיבה עד למאוד אל ישראל, רכבת-אווירית אשר הציפה את ישראל במשלוחים-צבאיים מכל-טוב; מטנקים ומטוסי-קרב ועד מדי-עבודה דגמ"ח, נעלי-קרב צבאיות וגם תחתונים-גופיות-גרביים ושרוכים. כל זה מבסיסי ארה"ב בגרמניה ובהטסה ישירה לצה"ל. רכבת-אווירית מסיבית זו ייתרה את האילוץ הישראלי לעשות שימוש קיצון וראשוני בנשק הגרעיני נשק יום-הדין של מדינת-ישראל וכמובן שעזרה להטות את כף המלחמה לטובת ישראל. כלקח ממלחמת-יום-הכיפורים, מחזיקה ארה"ב כיום, בשליטתה הבלעדית, מחסני-חירום, ימ"חים אמריקאיים אקס-טריטוריאליים בנגב ובהם ציוד צבאי לשעת חירום.
מחבר ספר זה נחפז לחזור מלימודים בארה"ב, הגיע לארץ ביום הרביעי למלחמה, גויס לשמ"פ בנתב"ג, שירת כקצין במהלך המלחמה עד לאחר הפסקת-האש וגם נהנה מפירות הרכבת-האווירית הזריזה הזו (נשק-אישי ארוך וקצר, דגמ"ח, גופיות, תחתונית, גרביים ונעלי-קרב אמריקאיות, הכל '"ישר מהניילונים"...). במהלך זה הצילה ארה"ב את מדינת-ישראל מעצמה, ומתפקודם הלקוי תחת לחץ של רוה"מ ושל שר-הביטחון דאז, גולדה ודיין; בימים הראשונים של מלחמת-יום-כיפור גולדה שקלה להתאבד ודיין הכריז על "חורבן הבית-השלישי". הנשיא המצרי דאז סאדאת לא חלם גם לא בחלומותיו-הרטובים כי תרגיל-ההונאה המוצלח שלו יגיע כל-כך רחוק... כל שסאדאת רצה היה לכבוש רצועה צרה של כ-10 ק"מ ממזרח לתעלת-סואץ, ואזי להפסיק את הלחימה ולפתוח בצעדים מדיניים, אלא שמנהיגי ישראל דאז לא ידעו את זה...
קיסינגר כשהיה בן 96, סיפר בראיון שנתן בשנת 2019 לכתבים ישראלים כי לממשל האמריקאי היה מידע אבסולוטי על מה שהתרחש בתוככי ממשלת-ישראל. כאשר נשאל הכיצד? הוא סירב לפרט ואף איים לקטוע את הראיון באיבו אם הכתבים הישראלים ילחצו עליו בנושא של מקורות אמריקאיים בתוככי ממשלת-ישראל. ברור שקיסינגר לא יכול היה להודות כי מזכיר-ממשלת-ישראל אלי מזרחי הוא זה שריגל בעבור ארה"ב... מזרחי התגרש מאשתו יהודיה אמריקאית ופוטר בעת שיחיאל קדישאי תפס את משרתו בשנת 1977 כשבגין עלה לשלטון. השב"כ לכד אותו לבסוף ונכרת אתו הסכם פנסיה נדיב בתמורה לכך שיחזיר את הררי-המסמכים הסודיים שגנב. מזרחי הפר את ההסכם, החזיר רק חלק מהמסמכים, נמלט לארה"ב, קיבל מהסי-אי-איי פנסיה נדיבה וחווה במזרח-ארה"ב שבה התגורר עד מותו מסרטן.
קיסינגר, שלזינגר ומזרחי שלושתם היו יהודים שעבדו למען ארה"ב, אלא שמזרחי עבד במקביל גם בעבור מ"י .. אינדקס-שמות מלא מופיע בסוף הספר.

UNCENSORED! MEIR Halevi GOVER (c) PORTRAYS HIS PERSONAL ROLE DURING THE 1968-1970 WAR-OF-ATTRITION and the 1973 YOM-KIPPUR WAR and reveals who was American Mole Eli Mizrahi and the vast damage which Mizrahi inflicted upon Israel's security before, during and after those wars. In another chapter, this book sheds light on the Yom-Kippur War 'TOP SECRET' Israeli cabinet minutes, taken during the first days of the 1973 Yom-Kippur War, including the October 09, 1973 morning, the 4th day into the war, protocol which unveils the specific Israeli government intent to bomb both Israel's neighboring capitals Damascus and Cairo with Israeli made Tactical Nuclear Warheads, and how did the U.S. discover this plan in real-time via agent Mizrahi, and managed to abort it through a nimble and very (very) generous weapon and ammunition airlift from Germany of tanks, fighters and even... boots and boot laces, an airlift enjoyed by the author, who served as a reserve officer during the Yom-Kippur war.

ספר זה מתאר את הזווית האישית של המחבר במלחמת-ההתשה 1968-1970
ובמלחמת יום-הכיפורים באוקטובר 1973
המחבר היה בשירות סדיר ולאחר מכן בשירות מילואים פעיל במהלך שתי המלחמות הללו
הספר מחולק לשלושה שערים חושפניים
א. תיקי-חקירות של נזקים משמעותיים אשר אירעו בגייסות-השריון בשנים 1969-1971 ו- 'מדד בריק' למדידת יעילות מבצעית
ב. מי היה המרגל האמריקאי אלי מזרחי
ג. פרוטוקולים בסיווג 'סודי-ביותר' של ישיבות הקבינט הישראלי בתחילת חודש אוקטובר 1973 כולל הפרוטוקול הנואש של יום 09/10/1973 היום-הרביעי של מלחמת יום-כיפור, בו החליט קבינט מדינת-ישראל בפעם היחידה מאז הוטלו 2 פצצות-גרעין אמריקאיות ביפן,  להטיל 2 פצצות כאלה על דמשק וקהיר. באמצעות החפרפרת מזרחי נודע הדבר לאמריקאים בזמן-אמת והם הצליחו למנוע מממשלת-ישראל שילוח של טילי גרעין.
ספר זה הינו עדות מיד ראשונה, של קצין צה"ל זוטר בדרגת סרן אשר נכח והשתתף במלחמת-ההתשה ובמלחמת יום-הכיפורים, שמע, ראה והפנים את המצב הלאומי בעת מלחמת-יום-הכיפורים, מצב שהיה משול למצב של עלה-נידף-ברוח. כפסע מהתממשות נבואת שר-הביטחון דאז דיין על 'חורבן-הבית-השלישי'.
לאחר שיחת טלפון ביום 21/10/2022 עם יריב מוזר החוקר בנושא, עלו מספר תחנות אפשריות לעניין מועד גיוסו של אלי מזרחי על-ידי הסי.אי.איי. והפיכתו לחפרפרת אמריקאית:  א. בעת ששירת כפרקליט צבאי, עתודאי בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה-העברית בירושלים, בפרקליטות הצבאית מחוז דרום בבסיס קסטינה; ב. בסמוך למועד מינויו לארכיבאי במשרד ראש-הממשלה; ג. לאחר נישואיו לבוורלי, יהודיה אמריקאית, ממנה התגרש; ד. בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור כאשר גולדה שיגרה אותו אל שגרירות ארה"ב בארץ כדי לדווח להם על המצב הנואש של ישראל ולבקש עזרה בהולה ואז האמריקאים זיהו כי לפניהם פקיד ישראלי בכיר מאוד שהגיע אליהם כשמצבו כלאחר יאוש; ה. לאחר שפוטר מתפקידו כמזכיר-הממשלה, לאחר המהפך בשנת 1977 כאשר מנחם בגין נכנס למשרד רוה"מ והביא עימו את מזכירו האישי יחיאל קדישאי למשרת מזכיר הממשלה... מחבר ספר זה הינו כפי הנראה האדם האחרון עלי-אדמות אשר הכיר אישית את אלי מזרחי עוד מתקופת שירותו בפרקליטות הצבאית בקסטינה. לכן המחבר סבור כי הסי.איי.איי. גייס את מזרחי כמרגל אמריקאי כבר בשלבים המוקדמים א' או ב'. יריב מוזר סבור כי מזרחי גויס כמרגל בשלב ד'.

The Arab nations of Egypt and Syria achieved strategic surprise in the Yom Kippur War.  Understanding of Israeli cognitive biases allowed the Arabs to craft a denial and deception plan that fed the Israeli's beliefs and clouded their judgment.

ONLINE COST-FREE DIGITAL EDITION. HEBREW. 208 PAGES. 140 PICTURES. NAME INDEX INCLUDED. FIRST EDITION 2017. 4th Edition 2021. Over 8,000 READS COMBINED. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
By (c)MEIR Halevi GOVER. כל מטכ"ל יודע כי ללא תומכי-לחימה לא תתבצע לחימה
UNCENSORED! 
אינדקס-שמות מלא נמצא בסוף הספר.
full 4th Hebrew Edition is now published online for free downloads.

הספר 'כוח ישקה' מספר ללא צנזורה את סיפורן של פלוגות הובלת-הטנקים במלחמת יום-הכיפורים על רקע התפתחות העימות עם מצרים מאז סיומה של מלחמת ששת-הימים ועד לאחר מלחמת יום-הכיפורים. זהו סיפורם של הכוחות תומכי-הלחימה אשר בלעדיהם אין לחימה. שש פלוגות התובלה דאז אשר הובילו את
הטנקים, הזחל"מים והזלדות של גדודי השריון מהימ"חים במרכז הארץ אל החזיתות בתעלת-סואץ וברמת-הגולן. פרק מיוחד הוקדש לפרוטוקולים של ישיבות-הממשלה דאז והקונספציה האווילית של אגף-המודיעין בדבר סיכוי נמוך לפרוץ מלחמה. הייתה זו קונספציה על גבול הטמטום שעלתה לנו במחיר הבלתי-נתפס של 3,600 חיילים מטובי-בנינו שנפלו במלחמת-ההתשה (המלחמה
הנשכחת) ובמלחמת יום-הכיפורים. זהו סיפורו של קצין זוטר בצה"ל שהיה שם גם בשירות סדיר וגם בשירות מילואים, ראה ושמע את כל הנוכלויות הקטנות של האנשים הגדולים ואת מעשי הגבורה
של האנשים הקטנים.................................................................................
This is a 2018 book by Meir Halevi Gover. This 4th Edition is online since April 2021. The 4th Edition contains a NAME INDEX for ease of individual search.
This book depicts the uncensored story of the IDF Transportation Companies, responsible for pushing the Israeli tanks and the armored vehicles from hangar storage in the center of Israel into the front lines on the Suez-Canal and on the Golan-Heights during the Yom-Kippur War. This book contains the top secret minutes of the Israeli government meetings during the Yom-Kippur War. It goes through the Israeli government folly during the 1968-1970 War of Attrition through the 1973-1974 Yom-Kippur War.
This book prtrays the hard to believe Israeli government blindness which had cost us the lives of 3,600 young and able men, the victims of those two wars.

On October 6th, 1973 an Arab army comprised of forces from nine Arab nations launched a surprise attack on Israel.  Despite many indicators Israel was taken by surprise.  Careful attention was paid to OPSEC at the strategic level by the Arabs.

Bildiğimiz üzere 1967’deki 6 gün savaşında, Mısır, Sina’yı, Suriye ise Golan tepelerini İsrail’e kaybetmişti. 1973 Arap İsrail savaşına giden süreçte ise Mısırda Enver Sedat, Suriye’de hafız Esad iktidarı başlamıştı. İşgal altındaki toprakları kurtarmak, iktidara yeni gelen başkan için de büyük önem arz ediyordu. Böylelikle hem ülkelerinin sarsan prestijini onaracaklar, hem de iç politikada kendilerini kabul ettireceklerdi.
Bu doğrultuda gerek Suriye’de, gerekse Mısırda sık sık görüşüp savaş planı üzerinde çalışıyorlardı. Ayrıca Sovyetler Birliğinden önemli ölçüde gelişmiş silahlar alınıyordu.
Özellikle Mısırlıların aldıkları hava savunma sistemleri ve AT-3 Sagger anti tank füzeleri savaşta çok büyük rol oynayacaktı...

Ashraf Marwan, President Nasser’s son-in-law and President Sadat’s close aide, was the most important spy in the history of the Arab-Israeli conflict. However, even today, six years after his mysterious murder in London, the question of whether Marwan genuinely worked for the Israeli Mossad or misled it is at the center of a heated debate. Following a brief description of Marwan’s espionage career, this article lays out the main arguments advanced by the ‘double-agent’ school, before showing them to be groundless. I conclude that Marwan had genuinely spied for Israel and was, indeed, ‘the best source the Mossad had ever had’.

During the decade after the 1973 War of Yom Kippur, the consensus was that Israel's military defeat in the war's first stage was caused by the failure of intelligence to provide a warning prior to the Arab attack, but many experts maintained later that it reflected improper preparations for war. Using recently released evidence, this article analyzes Israel's inadequate war deployment when firing commenced and its impact on the failure to repel the attack. It concludes that since this deficient deployment resulted from the absence of a sufficient intelligence warning, the intelligence failure was at the root of the Israeli failure at the war's start.

The 1973 Yom Kippur War has been regarded by traditional historiography as an intelligence failure. Western intelligence services, as well as Israeli military intelligence, failed in anticipating President Anwar Sadat's intentions, to the point that the war provoked the intervention of both the US and the USSR and the risk of a nuclear confrontation. However, declassified archive materials, interviews, and memoirs allow us to tell a different story: though it is true that the Israelis underestimated the Egyptians, the former had all the information they needed to anticipate the invasion. Western intelligence services correctly sensed Sadat's intentions in waging war but failed to grasp Egypt's military capabilities and misread the expulsion of Soviet advisors. The Italian foreign Intelligence Service (SID), however, communicated to its Israeli military counterpart (Aman) in 1971 how Egypt would attack. Thanks to intelligence gathered in Eastern Germany and a brilliant order of battle analysis of the Egyptian Army, the SID inferred that Sadat's generals would intend to use a new concept of tactical movement tested by the Soviets to cope with Israel's air superiority: the static coverage of the battlefield. After having examined British and American intelligence evaluations, misconceptions, and cognitive dissonance, this post will assess the Italian order of battle analysis, Egypt's tactical concept, and the delicate balance between failure and success in military intelligence.

"STRATEGIC ANALYSIS OF THE YOM KIPPUR WAR (1973): a tactical counteroffensive "(pp.160-176) in Revista Marítima Brasileira (RMB), year 2020, volume 140, number 140, number 04/06.

Keywords: Arab nationalism and the Six Day War (1967)
The Yom Kippur War: Lessons from a strategic-military perspective


"ANÁLISE ESTRATÉGICA DA GUERRA DO YOM KIPPUR (1973): a contraofensiva tática" (pp.160-176) na Revista Marítima Brasileira (RMB), ano 2020, volume 140, Número 04/06.

Palavras-chave: O nacionalismo árabe e a Guerra dos Seis Dias (1967)
A Guerra do Yom Kippur: Lições do ponto de vista estratégico-militar

In March 2007, following arbitration between Israel's director of Military Intelligence in the Yom Kippur War, Maj. Gen. Eli Zeira and the Mossad chief in 1973, Zvi Zamir, it was officially ruled out that Zeira leaked the identity of Israel's most important source in Egypt to unauthorized journalists. The agent, Dr Ashraf Marwan, Nasser's son-in-law and Sadat's close advisor, had since 1969 given the Mossad excellent information about Egypt’s war preparations. He was also the source for the warning that ultimately geared Israel to war a few hours before it started on 6 October 1973. This article describes the process through which, from the early 1990s, Zeira leaked to unauthorized students of the Yom Kippur War information concerning the identity of the source and hypothesizes about what could have motivated him to take this action.

Israeli narratives of the 1973 Arab-Israeli War highlight the army's lack of preparedness in the wake of a successful surprise attack by Egypt and Syria on the Jewish holiday of Yom Kippur, despite assumptions of Israel's intelligence gathering capabilities. Using recently declassified government documents, this article reveals a communication breakdown among Israel's leadership over the operational status of a top secret means of surveillance. This intelligence failure provides the missing link between Israel's wealth of information and the decision to avoid mobilizing the country's reserve army until it was too late.

ONLINE COST-FREE DIGITAL EDITION. ENGLISH. 44 PAGES. NO PICTURES. NAME INDEX INCLUDED. FIRST EDITION 2020.  Over 10,000 READS COMBINED.  MH Gover unveils the utmost hidden war episode of the October 1973 Yom-Kippur War. At a moment of despair on the fourth day of the war, with similar reasons to the U.S. dropping in 1945 two atom bombs over Japan, and in order to save many Israeli lives, on OCTOBER 10, 1973  Israeli leaders SERIOUSLY CONSIDERED  to employ twice the ultimate weapon of them all: deploying two Jericho missiles in order to drop two tactical nuclear bombs, the first one over the Syrian capital DAMASCUS and the second one over the Egyptian capital CAIRO.
On October 09, 1973 American satellites from above noticed that Jericho missile peers located in the Jerusalem Corridor region of Israel, were opened up in preparations for the missiles to be launched...
America decided to stop Israel, literally at any cost...

This article analyzes the quality of the Egyptian and Israeli intelligence advice and decision-making process in the October 1973 War as key factors that determined its course. Following a background to the subject, we focus on the 9–13 October standstill stage, in which Sadat decided, despite his generals’ advice, to renew the Egyptian offensive. Effective Israeli intelligence collection about the coming attack, which was well used by the decision-makers, saved Israel from accepting an undesired ceasefire. The result was the 14 October failed Egyptian offensive that turned the tide of the war and led to Israeli military achievements at the war’s final stage

The paper will address the role (or lack thereof) of military
history and past experience in military doctrine building. The analysis
will be based on four case studies: the Reichswehr/Wehrmacht 1919–
1940, the French army 1919–1940, the IDF 1948–1973, and the US
Army 1973–1991. In the synthesis, the author will present the role of
military history in building efficient military doctrine on three levels of
war: tactics, operational art, and strategy. Several kinds of abuses and
misuses of military history will be singled out as a warning sign for contemporary policy and military decision-makers.

Armia syryjska podczas wojny Jom Kippur poniosła druzgoczącą klęskę, mimo olbrzymiej przewagi we wszystkich kategoriach sprzętu wojskowego, w żołnierzach i zaskoczenia strategicznego. Niemniej Syryjczycy walczyli dzielnie. Morale i dyscyplina były wysokie, a oficerowie nie opuścili szeregowców i razem z nimi ginęli – co stało w niezwykłym kontraście do poprzednich wojen toczonych przez Syrię z Izraelem. Armii syryjskiej zabrakło umiejętności i wyszkolenia, żeby nawiązać równorzędną walkę z Cahalem.
Słowa kluczowe: wojny izraelsko-arabskie, wojna Jom Kippur, wojna październikowa, wojna ramadanu, Arabska Armia Syrii, Cahal, Wzgórza Golan.

Abstract
The Syrian army during the Yom Kippur War suffered a devastating defeat, despite the enormous advantage in all categories of military equipment, in soldiers and despite achieved strategic surprise. Nevertheless, the Syrians fought bravely, morale and discipline were high, and the officers did not leave the privates on the battlefield and even died with them – which was in stark contrast to the previous wars fought by Syria with Israel. The Syrian army lacked the skills and training to fight on equal terms with Cahal.

Key words: Arab-Israeli Wars, Yom Kippur War, October War, Ramadan War, Syrian Arab Army, Cahal, Golan Heights.

This book tells an intriguing story about a complex man who played a crucial role in the events leading to one of Israel’s bloodiest wars. At times, the book reads like a spy thriller. It is fascinating in its insights, captivating as it unfolds the string of events that started when Marwan contacted the Israeli embassy in London and offered his services. It is a book about intelligence, human frailties, conceptions and misconceptions. It is an unusual academic book because of its thriller-style, and it is certainly not a common espionage book because of its academic nature. The mixture of styles makes this book quite special.

The Multinational Force and Observers (MFO) celebrated their twentieth anniversary in the Sinai Desert in 2002. During the past twenty years there has hardly been a shot fired in anger between Egypt and Israel, the antagonists the MFO is charged with keeping at peace. The silence along the international border in the Sinai has prompted a serious review of the MFO’s continued relevance by the US Department of Defense. The MFO position, strongly supported by the governments of Israel and Egypt, is that the MFO is highly relevant and still necessary in the Sinai. This thesis seeks answers to this contradiction by reviewing the history of peacekeeping in the Sinai Desert. The three peacekeeping forces and the military, political, and diplomatic action that surrounds them is a reminder that peacekeepers do not make peace, nations make peace. The peacekeeping forces that have served in the Sinai have been highly effective. However, the root problem that brought them there in 1956 remains unresolved. Until the resolution of the Palestinian problem in Gaza and the West Bank, peacekeepers will be a necessity in the Sinai Desert.

The Soviet Union started to penetrate the Middle East in the second half of 1950's. Moscow's attempts to take advantage of anti-imperialist, nationalist, quasisocialist Arab regimes reinforced its influence in the region. Cautious Soviet policy of avoiding involvement in the Arab-Israeli conflict and balanced Soviet relations towards revolutionary Arab states and Israel came to an end with the June War. The aftermath of the war necessitated Moscow to revise its Middle Eastern policy vis-à-vis the Arab-Israeli conflict. In this paper, I make an attempt to examine the making of the Soviet Middle East policy vis-à-vis the Arab-Israeli conflict between the June and October wars. My main argument is that Soviets were driven by promoting their interests in developing their foreign policy towards the Arab-Israeli conflict and took advantage of regional openings so as to preserve those interests. I also argue that the Soviet Union ended up being a part of the Arab-Israeli conflict as a result of its policies in interwar period.

During the years in which the United States has been entangled in the land war in SouthEast Asia, the Soviet Union has significantly increased its conventional forces, as well as acquired new weapon systems in the air and on the ground. Against these processes, the United States needed a new doctrine for warfighting against the Warsaw Pact forces in Central Europe. The existing doctrine stipulated that the NATO forces would stop the Warsaw Pact armoured mass and then launch a counterattack. However, if the conventional containment failed, the NATO forces would have to resort to tactical nuclear weapons. It was clear that the use of nuclear weapons would bring about the total destruction of Western Germany, as well as an escalation of the war and massive mutual destruction. Thus, the American strategists, together with the strategic planners of other NATO countries, have looked for ways to contest the conventional

Reviewed Works: Be-ʿenayimpeḳuḥot: rosh ha-Mosad matriʿa: Ha-im Yiśraʿel maḳshivah? by Zvi Zamir and Efrat Mass; Kishalon ṿe-hatslaḥah be-hatraʿah: haʿarakhat ha-modiʿin liḳerat milḥemet Yom ha-Kipurim by Arieh Shalev; Mitos mul metsiʿut: milḥemet Yom-ha-Kipurim: kishlonot u-leḳaḥim by Eli Zeira; Neila by Yoel Ben-Porat; Dua'h Va'adat Agranat by Agranat Commission

Although Israel constitutes an interesting case for the study of civil—military relations, the role played by its Directory of Military Intelligence (AMAN) has rarely been discussed in this context. This role is of special interest, since Israel is the only liberal democracy today in which a military intelligence service functions as the leading national estimator not only in military but also in civilian affairs. The unique Israeli model is usually justified by Israel’s security concerns—primarily the threat of a sudden conventional attack. To test this model’s validity, this article (1) traces and elucidates its historical development; (2) employs five crucial mini case studies to test its practical success or failure; and (3) explains how, in light of the fact that AMAN failed in four of the five cases, its military characteristics create inherent weaknesses that hamper its ability to serve as a high-quality national intelligence estimator.

The singer-songwriter Arik Einstein (1939–2013) long ago secured his place in the Israeli cultural pantheon. Prolific and versatile, Einstein is often considered the singer who recorded the first Israeli rock album, importing sophisticated Anglo-American music to Israel. Soon thereafter, though, Einstein refashioned himself as a melancholic and nostalgic singer. Moving from musicology to cultural history, this article places Einstein's musical career in a larger cultural and sociopolitical context. I read Einstein's music against the backdrop of a failed attempt to construct Israeli youth culture during the late 1960s and highlight the affinity between this cultural project and the short-lived political attempt to forge a New Israeli Left. I then examine Einstein's switch to nostalgia, which should be read as an ironic and reflective nostalgia that ultimately helped create a distinctively Israeli sense of home coupled with a critical and alienated sense of not being at home.

Notwithstanding the crisis of Suez of 1956 and the Six Days War of 1967, the oil shock following the Yom Kippur War of 1973 was unexpected for Europe. European countries had to manage a completely new situation: oil supplies had been used as a powerful political weapon which was capable to undermine their capitalist economies. It was necessary to establish a dialogue between Europe and Arab producers of oil.
The Euro-Arab dialogue marked the beginning of a new Era: new in terms of diplomacy with the Arab powers, new in terms of approach towards the European energy policy.

Before the 1973 War, Egypt conducted a series of military exercises that served as smokescreen for the actual attack on Israeli forces in Sinai. Iraq conducted similar exercises to cover its surprise attacks on Iran in 1980 and on Kuwait in 1990. Nevertheless, this pattern of conducting military exercises as trial runs for offensive action in the 1970s until the late 1980s has receded in recent decades in the Middle East in favour of another pattern of conducting joint, multi-national exercises, for the purposes of alliance reassurance and joint force operability such as Bright Star, North Thunder, and other Turkish-Israeli, Israeli-Greek, Egyptian-Russian exercises. This is puzzling; there is no shortage of war in the conflict-torn Middle East and conducing military exercises has not failed its mission in preparing troops to fight. This chapter examines these past and current military exercises in the Middle East and accounts for the observed patterns by the change in the threat environment and international alliances in the region. The Cold War alliances and threats under which the old pattern took hold, particularly the adoption in Arab armies of Soviet military doctrine and the Arab-Israeli wars, declined. These were replaced by different alliances, operationalised through another pattern of exercises-as-reassurance, and different threats, from regional ‘rogue’ states to terrorist organizations.

This thesis analyzes a number of military campaigns from the perspective of Close Air Support OPerations - i.e. the landing of 'direct' assistance to groun troops locked in combat. The three military campaigns selected for this purpose are: the Battle of France on 1944, the Six Day War of 1967, and the October War pf 1973.

Uri Bar-Joseph and Jack S. Levy look at the different ways in which the conscious distortion of information and the politicization of intelligence can lead to intelligence failure. They apply their categories to the Soviet failure to anticipate the German attack in 1941 and to the Israeli failure to anticipate the Arab attack in 1973.

الوحدة، الألم النّاتج عن عزلة، كلمةٌ دائمًا ما ارتبطت بالمجتمع ككلّ. في اللغة العربيّة وفيها وحدها دون غيرها، نجد أنّ كلمة الوحدة يمكن أن تُستخدم للإفادة بمعنى آخر، أي الاتّحاد. في الإنكليزيّة أو الفرنسيّة أو الألمانيّة مثلًا، تتناقض كلمة الوحدة - تلك النّاتجة عن عزلة (loneliness) - تناقضًا تامًّا مع نسختها التي تفيد معنى الاتّحاد (unity). لطالما شكّلت هذه العزلة المؤلمة جزءًا عضويًّا من السينما العربيّة منذ نشأتها، إذ نجدها مع بدايات هذه السينما في النصّين الذين وضعتهما كاتبة السيناريو التّونسيّة هايدي سمامة شيكلي تمزالي للفيلمين الرّوائيّين، القصير “زُهرة” (إخراج ألبير سمامة شيكلي، 1922) والطّويل “عين الغزال” (ألبير سمامة شيكلي، 1924). الفيلمان يتناولان موضوع الوحدة وهما من أوّل الأفلام التي صنعها بالكامل تقنيّون وممثلون عرب وأفارقة.

This article analyzes the quality of the Egyptian and Israeli intelligence advice and decision-making process in the October 1973 War as key factors that determined its course. Following a background to the subject, we focus on the 9–13 October standstill stage, in which Sadat decided, despite his generals’ advice, to renew the Egyptian offensive. Effective Israeli intelligence collection about the coming attack, which was well used by the decision-makers, saved Israel from accepting an undesired ceasefire. The result was the14 October failed Egyptian offensive that turned the tide of the war and led to Israeli military achievements at the war’s final stage.

The 1973 War between can be considered a war of subverted expectations. The chain of events which led to war and the course of it rarely followed the expected game plan. When exploring Israeli military power during the October 1973 conflict, it is pertinent to examine both the causes and conduct of the conflict in detail to understand the relationships between them and to give an accurate assessment of Israeli military strength in relation to its Arab neighbours. This essay will focus on intelligence gathering and disuse of early warning capabilities as a key factor in hindering the full strength of the Israeli Defence Forces in the early stages of the war. However the case will be made that the flexibility in responding to the Arab armies subsequently demonstrated the actual strength of Israeli military power without the initial burden of unfortunate coincidences.