אברהם הרצפלד
 | |||||
| אברהם הרצפלד, ינואר 1951 | |||||
| לידה |
8 ביוני 1886 סטבישצ'ה (אנ'), האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 1973 (בגיל 87) פתח תקווה,  ישראל | ||||
| מדינה |
ישראל  | ||||
| תאריך עלייה | 1914 | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות כנרת, ישראל | ||||
| מפלגה |
מפא"י | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
פרס ישראל (1972) | |||||
  | |||||
אברהם הֶרצפֶלד (פוסטרלקו) (ה' בסיוון תרמ"ו, 8 ביוני 1886[1] – ב' באלול תשל"ג, 30 באוגוסט 1973) היה חלוץ איש העלייה השנייה, פעיל ציוני, ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ובין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית, חבר הכנסות הראשונה עד החמישית. חתן פרס ישראל לשנת תשל"ב (1972) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הרצפלד נודע בפעילותו למען יישוב ארץ ישראל ובהתמסרותו להקמת נקודות יישוב, בעיקר של ההתיישבות העובדת, בכל רחבי הארץ.
תולדות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד כאברהם פוסטרלקו בעיירה סטבישצ'ה בפלך קייב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), בתחום המושב היהודי. משפחתו עסקה בניקוי צמר-כבשים. אימו מתה בצעירותה ואביו נישא בשנית.[2] למד בישיבת ברדיצ'ב ובישיבת טלז והוסמך לרבנות.
אחרי פרעות קישינב ומהפכת 1905, הצטרף ב-1906 למפלגת ס.ס. הטריטוריאליסטים (הציונים הסוציאליסטים). בעקבות פעילותו נאסר על ידי שלטונות הצאר הרוסי, נכלא לשנתיים בכלא לוקישקי בווילנה, ונדון ב-1910 לגלות בסיביר. במהלך גלותו בפלך אירקוטסק עבד בדיג ובמכרות זהב ונתן שיעורים בעברית וברוסית. ב-1913 היה בין מארגניה של שביתת עובדים במכרות הזהב בביליזורוב שבסיביר. השביתה דוכאה באלימות על ידי השלטון, שירה באש חיה בפועלים הבלתי מזוינים, והרג מאות מהם. פוסטרלקו (הרצפלד) הצליח להימלט, אך נתפס לבסוף והוחזר למחוז קרינסק שבפלך אירקוטסק.
עם זאת, לבסוף הצליח להימלט פעם שנייה מסיביר באמצעות דרכון שנשא את השם אברהם הרצפלד, שם שאימץ לעצמו, ולהגיע לליטא ממנה עלה ארצה בקיץ 1914. עם הגיעו ארצה הצטרף, בעצת דוד בלוך-בלומנפלד, לקבוצת הפועלים 'אחוה' בפתח תקווה שעבדה בזיבול ועיבוד פרדסים בקבלנות בפרדסי המושבה. הוא החל להשתלב בפעילות ארגונית של הפועלים ביישוב, ארגן קופת מלווה פועלית שהייתה בין הראשונות בארץ, והיה לאחד ממנהיגי הסתדרות פועלי יהודה בעין גנים.
בעת המשבר במושבה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה התמנה כנציג הפועלים לוועדה שחילקה תרומות קמח שהגיעו מארצות הברית. משנגמר הקמח, סיכן עצמו ויצא ברגל לירושלים, בלא רישיון נסיעה, במטרה להחזיר בשלום למושבה שיירת גמלים עמוסה ב-89 שקי קמח. בהמשך התמנה לאיש הקשר של היישוב עם האסירים שנלקחו לעבודות כפייה בחזית הדרום, והיה מסכן עצמו ונודד בלא רישיון בשטחי החזית כדי להציע עזרה במזון ובבגדים. בהמשך עבר להתגורר תקופת מה בקבוצת כנרת שם עסק בגידול ירקות, ומשם עבר למושב תל עדשים אליו הוזמן על ידי שמואל הפטר.
סייע למחתרות שפעלו בארץ, כמו ניל"י, שנרדפו על ידי גורמי השלטון של האימפריה העות'מאנית, והשתתף בפינוי הפצועים לאחר קרב תל-חי ובהם יוסף טרומפלדור. כשהחלו הטורקים לאסור יהודים ממושבות יהודה ולשלוח אותם ברכבות צפופות לבתי כלא בדמשק, דרך תחנת עפולה, התמנה פעם נוספת להעמיד סיוע לאסירים עד כמה שניתן מטעם היישוב. באמצעות שוחד היה פועל להגיע לקרונות הרכבת ולהעביר לאסירים לחם, תה ומוצרי מזון שהוכנו על ידי ישובי העמק. בהמשך התנדב לנסוע לדמשק להמשיך ולפעול מטעם היישוב בניסיון לסייע לאסירים. לשם כך, נסע תחילה בדרכים לא חוקיות מתל עדשים לפתח-תקווה, שם הושגה עבורו תעודה אוסטרית, לקבל עליה אישור מהקונסול האוסטרי בצפת - ולהגיע ברכבת צבאית לדמשק, שם הצטרף ליצחק בן-יעקב במתן סיוע לאסירים.
הרצפלד שב לארץ ישראל עם כיבושה המלא על ידי הבריטים, והשתלב בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת פועלי ציון שבראשות דוד בן-גוריון. בהמשך נמנה עם מייסדי מפלגת "אחדות העבודה" (שהוקמה בשנת 1919 כאיחוד של מפלגת פועלי ציון עם תנועת "הבלתי מפלגתיים" שבראשות ברל כצנלסון). בהמשך היה מראשי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י - שהוקמה בשנת 1930 כאיחוד של פועלי ציון והפועל הצעיר). כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י מאז הכנסת הראשונה ועד הכנסת החמישית. בכל הכנסות שבהן כיהן היה חבר בוועדת הכספים.
היה בין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית (שהוקמה בשנת 1920), וכן היה בין המייסדים וחבר הנהלה בניר שיתופי, חברה לבניין בתים במושבות, ויזם את הקמת בית ההבראה 'ארזה' ליד מוצא. עיקר פעילותו הציבורית הייתה במסגרת הנהלת המרכז החקלאי, בה כיהן במשך 40 שנים. המרכז פעל תחילה כגוף עצמאי של החלוצים ופועלים אנשי העלייה השנייה, ולאחר כך כחלק מההסתדרות.[3] בתפקידו זה ריכז את פעולות ההתיישבות של פועלים חברי ההסתדרות על קרקעות לאומיות ופרטיות, ופעל להקצאת תקציבים ומשאבים לפעולת ההתיישבות, בין היתר של קיבוצים ומושבים. בתפקידו זה נודע בכינוי 'אבי ההתיישבות', ונהג להיות נוכח באופן אישי בכל טקס עלייה על הקרקע של יישוב חדש.
הרצפלד, שחיבב מצעירותו ניגונים ושירה, שילב אותם בפעילויותיו,[4] וכדבר שהפך למסורת סיים כל טקס עלייה על הקרקע כשפצח בשיר ”שורו, הביטו וראו, מה גדול היום הזה, היום הזה...”,[5] דבר שהפך אותו לדמות ציורית עוד בחייו.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הטיף הרצפלד להמשיך ולהתנחל בכל חבלי הארץ עליהם השתלטה ישראל במלחמה.[6]
בשנת 1972 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בגין פעילותו למען ההתיישבות. בערוב ימיו, התגורר הרצפלד בחולון, הוסיף לעבוד במרכז החקלאי, ועסק גם בקידום מוסדות ומסגרות לטיפול בזקנים ובאנשים עם מוגבלות. בין היתר סייע להקמת בתי אבות, בתי חולים ומוסדות סיעודיים. לצד זאת הקים קרן הנצחה לזכר מנהיגים מהתנועה הציונית אשר חילקה מלגות לתלמידי בתי ספר חקלאיים.[7]
נפטר ב-30 באוגוסט 1973 בבית החולים בילינסון, כשבועיים לאחר שאושפז ועבר ניתוח. הוא נקבר בבית הקברות כנרת לצד ראשי תנועת העבודה. לווייתו יצאה מבית המרכז החקלאי בתל אביב, ועברה בפתח תקווה, בשרון, בעמק חפר, בחדרה, בעמק יזרעאל ובבית שאן בדרכה לעמק הירדן.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו קרויים המושב שדי אברהם והמרכז הרפואי הגריאטרי הרצפלד בגדרה.
בית יציב[8] (״בית שדות ולב״) בבאר שבע קרוי על שם יצחק יציב ועל שמו.
בנוסף קרויים על שמו מספר רחובות בערים ברחבי הארץ.
ביתו בחולון משמש כארכיון ומוזיאון לתולדות חולון.
מכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהרן מאירוביץ, הרצפלד מספר, תל אביב: המרכז לחקלאי, תשכ"ט-תשל"ד -1969–1974.
- אברהם הרצפלד, כבוש הקרקע בארץ ישראל, ירושלים: קרן היסוד, 1937.
- אברהם הרצפלד, לתנופה חלוצית מחודשת, [תל אביב: חמו"ל], תשכ"ו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'הרצפלד (פוסטארלקו), אברהם', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 188–189. (הספר בקטלוג ULI)
- שמעון קושניר, שדות ולב, פרקים מדרך חייו של אברהם הרצפלד, תל אביב: ספרית השדה, 1962.[9]
- אהרון מאירוביץ, כזמר נודד - נעימות הרצפלד, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.
- מאיר שלי, "רסיסי טלז", בתוך: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים) ישיבות ליטא - פרקי זכרונות, ירושלים: מרכז זלמן שזר ומרכז דינור באוניברסיטה העברית, 2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם הרצפלד, באתר הכנסת - אברהם הרצפלד, באתר כנסת פתוחה
- אברהם הרצפלד שר את "שורו הביטו וראו" - באתר זמרשת
- א. סדומי, ה"תחביבים" של הרצפלד..., דבר, 5 במאי 1972
- צבי מגן, בכוח הניגון והדמע מתגבר הרצפלד על רגעי חולשה, דבר, 10 במאי 1972
- רות בונדי, הזמר הנודד של ההתיישבות העובדת, דבר, 24 במרץ 1967, המשך
- דוד תדהר (עורך), "אברהם הרצפלד (פוסטרלקו)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 988
לאה אילון, סיפור: שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, באתר הארץ, 6 במאי 2019
על חייו של הרצפלד, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי מצבתו. בחייו נהג לטשטש את תאריך לידתו, ראו: רות בונדי, הזמר הנודד של ההתיישבות העובדת, דבר, 24 במרץ 1967
- ^ יצחק גרינבוים, דרך חייו של אברהם הרצפלד, על המשמר, 11 במאי 1962
- ^ ראו למשל: בן-ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, א, א, הוצאת מערכות, תשט"ו-1955, עמ' 411.
- ^ יעקב מזור, מן הניגון החסידי אל הזמר הישראלי, קתדרה גיליון 115, עמ' 99-100
- ^ מילות השיר "שורו, הביטו וראו" והאזנה לו, באתר זמרשת
- ^ אברהם הרצפלד, עת לשוב ולהתנחל, דבר, 7 ביולי 1967
- ^ א. סדומי, ה"תחביבים" של הרצפלד..., דבר, 5 במאי 1972
- ^ אברהם הרצפלד - אזרח כבוד של באר שבע, דבר, 29 באוגוסט 1969
- ^ אחיזה בקרקע, סעד לנופלים ותיקון החברה: דברי חברים על "שדות ולב", דבר, 30 במרץ 1962.
| בקרת זהויות |
|
|---|
- רשימת חברי הכנסת
- חברי הכנסת הראשונה
- חברי פועלי ציון
- ישראלים ילידי האימפריה הרוסית
- ישראלים ילידי אוקראינה
- אנשי העלייה השנייה
- חברי אספות הנבחרים
- חברי הכנסת השנייה
- חברי הכנסת השלישית
- חברי הכנסת הרביעית
- חברי הכנסת החמישית
- בוגרי ישיבת טלז
- חברי הכנסת מטעם מפא"י
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- חברי כנסת זוכי פרס ישראל
- לוחמי תל חי
- ציונים סוציאליסטים
- חברי אחדות העבודה
- אזרחי כבוד של פתח תקווה
- אזרחי כבוד של באר שבע
- אזרחי כבוד של חולון
- חולון: חברי הכנסת
- יוצאים בשאלה
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- אישים שעל שמם בתי חולים בישראל
- אישים הקבורים בבית הקברות כנרת
- ישראלים שנולדו ב-1891
- ישראלים שנפטרו ב-1973