מפלגה

מִפְלָגָה היא תנועה פוליטית, השואפת להשיג שליטה מלאה או חלקית במוסדות הממשל או הפרלמנט. פעולת ההצטרפות למפלגה נקראת לעיתים, התפקדות.

מאפייני המפלגה

למפלגה מספר מרכיבי יסוד:

• המפלגה היא ארגון מוכר ורשמי.
• למפלגה ציבור תומכים, הסבור כי על המפלגה להרחיב או לשמר את כוחה הפוליטי במוסדות השלטון.
• מפלגה מאוגדת סביב זהות מסוימת. זהות זו עשויה להיות מגזר במדינה (מגזר אתני, מגזר על פי חתך גיל, מגזר גאוגרפי, וכו'), רעיון (אידאולוגיה מסוימת, רעיון דתי, וכו') או כזו הקשורה לתנועה או ארגון הגדולים מהמפלגה עצמה (ארגון פועלים, תנועה דתית וכו').
• המפלגה מעורבת בפוליטיקה במדינה, לרוב בכל ענפי החברה הקשורים לצבירת כוח פוליטי.

סוגי מפלגות

מפלגות ניתנות למיון על בסיסים שונים. החלוקות העיקריות:

• חלוקה בין מפלגות שלד, להן ארגון מצומצם וציבור תומכים פסיבי יחסית, למפלגות המון, אליהן מתחבר האזרח בחיי היום-יום שלו, דרך עשייה פוליטית ולעיתים אף עשייה חברתית שאינה קשורה בפוליטיקה באופן ישיר.
• חלוקה בין מפלגות הפונות לכלל האזרחים, לבין מפלגות הפונות למגזר מסוים.
• חלוקה בין מפלגות המעוניינות בשינוי חברתי מקיף הנוגע בכל תחומי החיים, לבין מפלגות המקדמות רעיון מסוים (חוק ספציפי, מגזר מסוים, תחום חיים מוגדר וכו').
• חלוקה על בסיס הרעיונות אותן מקדמים המפלגות. חלוקה כזו היא לרוב לשמאל לימין ולמרכז, בהגדרות שונות.
• חלוקה בין מפלגה המייצגת עולם ערכים מלא, זהות ודרך חיים שלמה, אליהם משתייכים תומכיהן, ואותם הם שואפים להגשים לא רק במישור הכלל-מדינתי, אלא גם בסביבתם הקרובה ובחיי היום-יום, בין אם באמצעות פעילות פוליטית למען המפלגה, ובין אם על ידי הגשמת ערכי המפלגה כפי שהם באים לידי ביטוי בסביבתם. מול מפלגה אשר קיומה הוא אך ורק על מנת לקדם רעיונות במישור הפוליטי.

במקרה הראשון, נחשבת המפלגה לתנועה חברתית, או לחלק מכזו.

במדינה בה יש מערכת דמוקרטית קיימות שתי מפלגות או יותר, המתחרות ביניהן על השליטה במוסדות הנבחרים. במערכת כזו מתקיים משחק פוליטי המכיל יריבויות עמוקות יותר או פחות, הסכמי תמיכה הדדית, פיצול ואיחוד מפלגות ותהליכים אחרים.

בשיטה רב-מפלגתית, לעומת שיטה דו-מפלגתית, קיימת קרבה וריחוק יחסיים של מפלגות. מידת הקרבה או הריחוק נקבע על פי ההבדל או הדמיון בזהותם, ההרכב הפרסונלי של המפלגות, המשחק הפוליטי ביניהן וההיסטוריה של משחק זה.

בשיטה זו קיימת מפה פוליטית המתארת את קרבתן ואת ריחוקן של המפלגות זו מזו. בדרך כלל מורכבת המפה הפוליטית משני גושים ("ימין" ו"שמאל") עיקריים, או משלושה (ימין, מרכז ושמאל) ומפלגות קטנות המשחקות ביניהם.

בשלטון דיקטטורי קיימת רק מפלגה רלוונטית אחת, היא מפלגת השלטון.

בישראל

ערך מורחב – מפלגות בישראל

בישראל, פעילותן של מפלגות מוסדרת על ידי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992 ובמספר חוקים נוספים כגון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969 וחוק יסוד: הכנסת. מפלגה מוגדרת על ידי החוק כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על ידי נבחרים". במפלגה חייבים להיות 100 חברים, ועליה להיות רשומה אצל רשם המפלגות. החוק אוסר על מפלגה להתאגד אם במטרותיה יש אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל או יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות.

החוק אוסר על חברות במספר מפלגות בו-זמנית. הוא אינו מגדיר את דרך בחירת יו"ר המפלגה ורשימתה לכנסת, אלא קובע רק כי "מועמדי מפלגה לבחירות לכנסת ייקבעו בהליך שיוגדר בתקנון". לפיכך, מפלגות שונות בוחרות את היו"ר שלהן ורשימתן בדרכים שונות. לדוגמה, לקראת הבחירות לכנסת ה-18, במפלגות הליכוד, קדימה והעבודה, נבחרו היו"ר והרשימה על ידי כלל חברי המפלגה, בעוד שבמפלגת ישראל ביתנו נבחר היו"ר על ידי מרכז המפלגה ובמפלגת ש"ס קובעת מועצת חכמי התורה את רשימת המפלגה ואת היו"ר. כמו כן, החוק לא קובע איזה מוסדות צריכה כל מפלגה לקיים ומה יהיו סמכויותיהם, ולכן אלה נקבעים על ידי כל מפלגה, לרוב באמצעות תקנון המפלגה.

מימון המפלגות בישראל מוסדר בחוק מימון מפלגות, אשר קובע שכל מפלגה תקבל מימון מהמדינה לפי מספר המנדטים שלה בכנסת, מדמי חבר ומכספי תרומות מוגבלים. מימון המתמודדים בפריימריז מוסדר בחוק המפלגות, אשר קבועות בו שורת הגבלות על התרומות אשר ניתן לתת למועמד ועל הוצאות המועמד.

ראו גם

• מפלגות בישראל
• מפלגת מדף
• מפלגת לוויין

קישורים חיצוניים

• מפלגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שידורי וידאו של המפלגות, באתר ערוץ הכנסת
• מפלגות, דף שער בספרייה הלאומית