לדלג לתוכן

ישראל גלילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל גלילי
ישראל גלילי, 1955
ישראל גלילי, 1955
ישראל גלילי, 1955
לידה 10 בפברואר 1911
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית בראילוב, האימפריה הרוסית
פטירה 8 בפברואר 1986 (בגיל 74)
ישראלישראל נען, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1914
מקום קבורה בית העלמין, קיבוץ נען
מפלגה מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, העבודה
סיעה מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, המערך הראשון, העבודה, המערך
שר ההסברה ה־1
5 ביוני 196717 במרץ 1969
(שנה)
תחת ראשי הממשלה לוי אשכול ויגאל אלון
שמעון פרס (ב-1974)
שר בלי תיק
12 בינואר 19665 ביוני 1967
(שנה)
תחת ראש הממשלה לוי אשכול
17 במרץ 196920 ביוני 1977
(8 שנים)
תחת ראשי הממשלה גולדה מאיר, יצחק רבין
חבר הכנסת
14 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים)
15 באוגוסט 195513 ביוני 1977
(21 שנים)
כנסות 1, 3 - 8
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישראל גלילי ודוד כהן ודוד אשכול בטקס למלאת 25 שנה לנוער העובד

ישראל גלילי (10 בפברואר 19118 בפברואר 1986) היה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ישראל גלילי בצעירותו, בחולצת התנועה של הנוער העובד

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל גלילי נולד בשם ישראל בֶּרְצֶ'נְקוֹ, בבראילוב שבחבל פודוליה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בשנת 1914, בהיותו בן שלוש, עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב שם למד ישראל בבית הספר העממי. לאחר מכן למד את מקצוע הדפוס.

בשנת 1924 נמנה עם מייסדי תנועת הנוער "הנוער העובד" ואף היה המזכיר הראשון של התנועה, ובשנת 1930 נמנה עם מייסדיו של קיבוץ נען, שבו היה חבר עד יום מותו.

קריירה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1927 התגייס ל"הגנה" ופתח בקריירה צבאית. ב-1935 מונה לחבר מרכז ההגנה, ומאוחר יותר הפך לממונה על הרכש והחימוש.

ב-1939 נאסרו חברי ההגנה על ידי הבריטים בכלא עכו. במהלך מאסרם, התגנב גלילי לכלא בתחפושת של שרברב, כדי להניא את האסירים ממחשבות בריחה.[1]

בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנות לפלישה גרמנית לארץ. בתקופת פעולתה של תנועת המרי העברי, שהייתה ארגון גג של המחתרות היהודיות בארץ ישראל, כיהן גלילי יחד עם משה סנה כנציג "ההגנה" בהנהגת התנועה. ב-16 ביוני 1947 התמנה לראש המפקדה הארצית של הארגון (רמ"א).[2]

הוא התנגד לשיתוף הפעולה עם הבריטים ולהסגרת לוחמי אצ"ל ולח"י לבריטים, במה שכונה הסזון, ולכן דרש שלא תהיה זו חובה מטעם ההגנה, אלא פעולה מתוך התנדבות אישית.[3]

בראשית מלחמת העצמאות, לפני הכרזת המדינה, עסק בארגון והקמת שירות האוויר, שהפך לחיל האוויר, וכן בהקמתם של השירותים שהפכו לאחר מכן לחילות השריון, הים והתותחנים. ב-3 במאי 1948 ביטל דוד בן-גוריון את תפקיד הרמ"א ונטל את הסמכויות לידיו. ראשי האגפים במטה הכללי של ההגנה הציגו לדוד בן-גוריון אולטימטום בדרישה להחזיר את גלילי לתפקידו. פרשה זו מכונה "מרד הגנרלים". בן-גוריון הסכים להחזירו לתפקידו עד אשר מנהלת העם (הגוף המבצע העליון של היישוב בתקופה שבין החלטת האו"ם לבין הכרזת המדינה) תקבע נהלים לניהול המלחמה ותקנים למפקדיה.

טרם ההכרזה על הקמת המדינה, נשאל על ידי דוד בן-גוריון אם הוא מוכן להיות שר הביטחון בממשלתו, אך גלילי לא קבל את ההצעה, וטען כי לרגל המלחמה הקשה הצפויה, צריך שראש-הממשלה יחזיק גם בתיק הביטחון.[4]

ערב הכרזת המדינה השתתף גלילי בישיבת מנהלת העם שדנה בשאלה האם להכריז על הקמת המדינה. ביוני 1948 ניהל גלילי את המשא ומתן עם האצ"ל והלח"י על פירוקם וצירופם לצה"ל. גלילי ניהל את המשא ומתן עם מנחם בגין על גורל אוניית הנשק אלטלנה. שנים לאחר-מכן, ציין שמעון פרס, בעניין זה, ש"היה מי שהטעה את בן-גוריון. הוא היה ישר כסרגל ופעל לפי ההנחיות של גלילי". בן-גוריון, בריאיון לאחר מכן, סירב להתייחס לאפשרות שקיבל מידע לא-נכון מגלילי.[5] גלילי גם עסק ברכש נשק מחו"ל. עם הקמתו הרשמית של צה"ל השתתף גלילי, יחד עם בן-גוריון, בהשבעת סגל הפיקוד העליון של צה"ל.

כשבן-גוריון החליט על פירוק הפלמ"ח התנגד לכך גלילי וטען כי הפירוק הוא מעשה מיותר ובזבוז של אנרגיה. לדעתו, שמירת הפלמ"ח במסגרתו לתקופת התהוות הצבא היא בעלת ערך רב בשמירת הרוח שבצבא. הוא סבר כי ההסתייגות הרעיונית-מפלגתית של דוד בן-גוריון לגבי הפלמ"ח, הכריעה את הכף ולא השיקולים הצבאיים של מבנה הצבא החדש.[6]

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי כיהן כחבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השמינית (עם הפסקה בכנסת השנייה) – בתחילה מטעם מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת) ומאוחר יותר מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון והמערך. במהלך כהונת הכנסת הראשונה הוא ניהל משא ומתן מטעם מפ"ם על כניסה לממשלה, אולם הדבר לא יצא אל הפועל.[7] בממשלה ה-13 שימש כשר האחראי על מרכז ההסברה בימי מלחמת ששת הימים, ומספר פעמים לאורך העשור כשר בלי תיק (בממשלה ה-13 עד לממשלה ה-17). עם זאת, מעמדו והשפעתו היו רבים מהמקובל לשר בלי תיק. הוא היה מהמשפיעים ביותר על לוי אשכול[8] ונחשב גם אחד השרים המקורבים לגולדה מאיר עת כיהנה כראש ממשלה, לחבר קבוע ב"מטבחון" ולכותב הנאומים שלה. כמו כן שימש כחבר ועדת החוץ והביטחון ויושב ראש ועדת שרים לענייני התיישבות. היה ממצדדי תנועת ההתנחלות - בדיון פגרה מיוחד של ממשלת גולדה מאיר במרץ 1972 בנוגע להקמת יישובים בחבל עזה ששוחרר במלחמת ששת הימים, אמר כי "המדיניות של הממשלה בזכות ההתנחלות ברורה לחלוטין. היא מדברת גם על היאחזויות וגם על ישובי־קבע. המדיניות הזאת נובעת קודם כל מן האידאולוגיה הציונית הסוציאליסטית. אנו רואים בהתנחלות כורח ביטחוני"[9]. בהמשך כתב את מסמך גלילי והיה מיוזמי הקמת חבל ימית.[10]

בשנת 1982 יזם גלילי את הקמת המרכז לחקר כוח המגן ברמת-אפעל, שלאחר פטירתו נקרא על שמו.[11]

בשנת 1963 התאבד בנו, יונתן. בעקבות מותו יצא הספר "יונתן גלילי, אביב קצר" - אוסף ממכתביו. בשנת 1986 נפטר גלילי. הוא הותיר אחריו אישה ובן - שלמה, אביה של אשת התקשורת עינב גלילי. אחותו של גלילי, אסתר ברצ'נקו שאול היא סבתו של הבמאי דרור שאול שכתב וביים את הסרטים מבצע סבתא, על פי סיפור לווייתה, ואדמה משוגעת.

  • ישראל גלילי בבסיס צה"ל בסיני משתתף בתוכנית "קלידוסקופ" עם חיים יבין מהטלוויזיה הישראלית.
    ישראל גלילי בבסיס צה"ל בסיני משתתף בתוכנית "קלידוסקופ" עם חיים יבין מהטלוויזיה הישראלית.
    במוקדי עשיה והכרעה / מנאומיו ומסותיו של ישראל גלילי / ערך שלמה דרך, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987
  • טעם המערכה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987
  • אל ועל: איגרות ודמויות, אפעל: מרכז ישראל גלילי - יד טבנקין, 1990

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אורה ערמוני, חבר ואיש סוד: שיחות עם סיני. הוצאת הקיבוץ המאוחד ויד טבנקין, 2008
  • עמוס שיפריס, ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו. הוצאת יד טבנקין, 2010
  • דני הדרי, ישראל גלילי: סמכות ללא תואר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אניטה שפירא, אביב חלדו, עמ' 161.
  2. ^ אריה אשל, שבירת הגרדומים, זמורה ביתן, 1990, עמ' 73
  3. ^ ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 90–91
  4. ^ ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 113
  5. ^ שלמה נקדימון, "אלטלנה" עמ' 470–471.
  6. ^ ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 114-116
  7. ^ המו"מ להרחבת הממשלה התקדם צעד נוסף, מעריב, 1 בפברואר 1950
  8. ^ הבר, היום תפרוץ מלחמה זכרונותיו של תא"ל ישראל ליאור. עידנים/ידיעות 1987. עמ' 119–120: "ראש וראשון ליועצים ולאנשים הקרובים בלשכת רה"מ היה השר ישראל גלילי...עצם ישיבתו בלשכת רה"מ, בקרבת רה"מ, הייתה לתועלת רבה לאשכול".
  9. ^ מרים ביליג וחגי הוברמן, מדיניות ממשלות ישראל כלפי ההתיישבות בחבל עזה, אוניברסיטת אריאל
  10. ^ מפ"ם קובלת על פעולות ועדת השרים להתיישבות, דבר, 6 בנובמבר 1975
  11. ^ אסנת שירן, "חצי יובל להקמת המרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב: קו התלם, יא, ירושלים: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2011, עמ' 272-265