אליהו-משה גנחובסקי
 | |||||
| לידה |
23 ביוני 1901 גרייבו, רפובליקת פולין  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 1971 (בגיל 70) ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1932 | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות שומרי שבת | ||||
| השכלה |
בית המדרש לרבנים בברלין | ||||
| מפלגה |
החזית הדתית המאוחדת | ||||
| סיעה | החזית הדתית המאוחדת, הפועל המזרחי | ||||
| |||||
  | |||||
אליהו-משה גנחובסקי (23 ביוני 1901 – 19 ביולי 1971) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם החזית הדתית המאוחדת והפועל המזרחי.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנחובסקי נולד בגרייבו שבפולין לשלמה יוסף גנחובסקי, שהקים את הוצאת הספרים "אל המקורות", ולטעמא לבית טטנבאום. למד בוורשה ולאחר מכן בבית המדרש לרבנים בברלין.
בשנת 1923 נמנה בין מייסדי תנועות "השומר הדתי" ו"החלוץ הדתי", ובשנת 1926 יצא לאנטוורפן שבבלגיה לארגון צעירי מזרחי המקומית והליגה למען הפועל הדתי. בשנת 1929 נבחר לכהן כסגן נשיא הפדרציה הציונית של בלגיה.
בשנת 1932 גנחובסקי עלה לארץ ישראל. במשך עשור היה חבר המרכז העולמי של "המזרחי", וכן נבחר לכהן כחבר הוועד הפועל בתנועת "הפועל המזרחי". הוא נמנה בין מייסדי רשת החינוך התלמודי וישיבת הרב עמיאל ומייסדי עיתון "הצופה". לפרנסתו עסק בהוצאה לאור של כתבי יד עתיקים וספרי קודש.
בשנת תש"ח הוא הוציא לאור כתבים של הרב יצחק ניסנבוים שנרצח בשואה[1].
גנחובסקי נבחר מטעם החזית הדתית המאוחדת לכהן בכנסת הראשונה. כהונתו נמשכה בכנסת השנייה מטעם סיעת הפועל המזרחי. במהלך שנים אלו היה חבר ועדת הכספים, ועדת השירותים הציבוריים וועדת החינוך והתרבות.
עמדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנחובסקי נחשב יחד עם הרב כתריאל פישל טכורש לסמן ימני ב"הפועל המזרחי"[2]. כחבר הכנסת ביקש גנחובסקי לאחד את המיסים השונים על מנת להקל על האזרחים[3].
גנחובסקי היה בין חברי הכנסת של המפלגות הדתיות אשר למרות חברותם בקואליציה לא הצביעו בעד דרישת שילומים מגרמניה אלא נמנעו[4]. גנחובסקי התנגד לתיקון חוק השבות כדי לאסור עליית פושעים, בטענה ש"מדינת ישראל שייכת לכל היהודים וכמו אם המוכנה לקבל בביתה בן שסטה מן הדרך כן חייבת מדינת ישראל לקבל בנים שתעו"[5]. הוא גם דיבר נגד קיצוץ בתקציב משרד הדתות ואמר "בלעדי הדת תהיה התכחשות, התבוללות וריקנות. ... הישיבות הם האמצעי החשוב ביותר לקיום העם."[6].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנחובסקי נשא לאישה את ד"ר גיטה לבית נוחימובסקי. המשפחה התגוררה בבני ברק, בסמיכות לבית החזון איש, והייתה מקורבת אליו. גנחובסקי עצמו נהג להיוועץ בחזון איש גם בעניינים ציבוריים ופוליטיים. בידי בני המשפחה היו מצויים כתבי יד נדירים של רבנים וגדולי תורה מדורות קודמים. עולם הספר היה קרוב ללבם, והם הוציאו מהדורה מיוחדת של משניות שהופצה באלפי עותקים.
בניו של גנחובסקי הם: העיתונאי והכלכלן דב גנחובסקי, והרב אברהם גנחובסקי, מראשי ישיבת טשעבין בירושלים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תורה ועבודה בחזון ובמעש, הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, תשמ"ה, עמוד 368
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו-משה גנחובסקי, באתר הכנסת - אליהו-משה גנחובסקי, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "אליהו משה גנחובסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 718
אליהו משה בן שלמה יוסף גנחובסקי (1903-1971), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זיכרון לר' יצחק ניסנבוים, דבר, 16 בספטמבר 1948
- ^ הצעות לוועידת הפועל המזרחי, דבר, 30 באוקטובר 1949
- ^ התקונים בחוק מס הכנסה, דבר, 7 באפריל 1954
- ^ יחיעם ויץ, הדרך לוואסנר: כיצד אושרה ההחלטה על משא ומתן ישיר בין ישראל לגרמניה, אתר יד ושם
- ^ חוק השבות יתוקן, דבר, 3 בפברואר 1954
- ^ הדיון בכנסת, דבר, 18 במרץ 1954
| בקרת זהויות |
|
|---|