רוק (ביולוגיה)
 | |
| שיוך |
מיצי עיכול, הפרשות, ישות אנטומית מסוימת  |
|---|---|
| היווצרות |
בלוטות רוק |
| תיאור ב |
המילון האנציקלופדי של גרנאט |
| מזהים | |
| FMA |
59862 |
| קוד MeSH |
A12.200.666 |
| מזהה MeSH |
D012463 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0036087 |
  | |
רוק הוא נוזל המופרש בחלל הפה מבלוטות הרוק, ומכיל מים, אלקטרוליטים ואנזימים, ומסייע בריכוך המזון ובפירוקו. הרוק מכיל חומרים אנטי-בקטריאליים והוא סביבה עוינת לחיידקים ולנגיפים ונחשב כחוליה הראשונה במערכת החיסונית. הרוק אינו מכיל חיידקים כלל והורג את החיידקים הנכנסים לחלל הפה ובאים במגע עם הרוק. הרוק חיוני גם עבור חישת הטעם של המזון. פקעיות הטעם שהן קולטני הטעם מצויות, בין השאר, על הלשון, ובהיעדר רוק על המזון הן מתקשות לקלוט את טעמו. המבנה של בלוטות הרוק הוא: 3 זוגות של בלוטות רוק עיקריות, הממוקמות מתחת ללשון וקרובות לאוזן.
הפרשת הרוק נחלשת בזמני לחץ, פחד ומחסור במים, ונפסקת כמעט לחלוטין בזמן שינה או אלחוש. בממוצע ביממה מופרשים 1–2.5 ליטר רוק.
הרכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוק האדם הוא תמיסה המורכבת מ-99.5% מים וכחצי אחוז אלקטרוליטים, אנזימים וחומרים נוספים[1].
האלקטרוליטים המרכזיים ברוק הם: יוני נתרן, יוני אשלגן, יוני סידן, כלוריד, ביקרבונט, זרחה ויוני יוד (ריכוז יוני היוד תלוי בתזונה, וגבוה בדרך כלל מהריכוז המצוי בפלזמה).
האנזימים המצויים ברוק, כוללים אנזימים לפירוק רכיבי מזון כדוגמת אלפא-עמילאז, ליפאז לשוני, המתחיל את פעילותו בפירוק המזון רק עם כניסתו לקיבה וקאליקרין. הרוק מכיל גם אנזימים אנטי-בקטריאליים כדוגמת ליזוזים, לקטופרוקסידאז רוקי, לקטופרין וכן תרכובות אנטי-בקטריאליות שונות כדוגמת תיוצינאט, מימן על-חמצני, ואימונוגלובלין A בתצורה המופרשת שלו ועוד.
הרוק מכיל ריר המורכב בעיקר מגליקופרוטאינים.
תפקיד ביולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיבוד מזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרוק מרטיב את המזון ומרכך אותו, ומביא לגיבוש המזון הלעוס ליחידות בליעה (bolus) ובכך מסייע להעברה חלקה בוושט ולפירוקו בקיבה. הרוק מכיל עמילאז הפעיל ברמת חומציות (pH) של הרוק, והוא מתחיל בפירוק העמילן שבמזון בעודו בפה. הליפאז שברוק פעיל ברמת החומציות של הקיבה והוא תורם לפירוק המזון לאחר הבליעה. האנזים הפטוקורין המצוי ברוק נקשר למולקולות ויטמין B12 ומונע בכך את פירוקם בקיבה בטרם עת.
חישת טעם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוק תפקיד מרכזי בחישת הטעם. המים שברוק גורמים להמסת תרכובות מסיסות כדוגמת מלח החיונית להפעלת קולטני הטעם. הרוק גורם לפירוק רב-סוכרים לחד-סוכרים המפעילים קולטני טעם, ולכן לעיסת מזון המכיל פחמימות מורכבות יוצרת תחושת טעם מתוק. נוזלי הרוק מסייעים בהנעת רכיבי המזון אל קולטני הטעם, ואנשים שלהם כמות רוק קטנה יחסית, סובלים לעיתים קרובות מעיוותים בתחושת הטעם (dysgeusia, בעברית: פֶּרַע טַעַם).
מחקרים הראו שהרוק גם ממלא תפקיד בחישת הארומה של המזון, המשפיעה על תפיסת הטעם[2].
סיכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוזל הרוק מונע יובש בחלל הפה, ונזקים במהלך הבליעה והלעיסה, והידבקות המזון לחך. אנשים הסובלים מיובש הפה, סובלים לעיתים קרובות גם מפצעים בפה וממזון הנדבק לחך.
פליטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרוק מסייע ביריקה ופליטה של חומרים לא רצויים. מזונות רעילים מכילים לעיתים קרובות חומרים בעלי טעם מר המשמש התרעה מפני בליעה. בהגנה מפני רעלים, הרוק מסייע בחישת הטעם המר מצד אחד, ומצד אחר בפליטת המזון החוצה.
הגנה מפני חיידקים ונגיפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרוק מביא לניקוי הפה משאריות מזון ובכך מונע התפתחות חיידקים בפה. הרוק מכיל תרכובות ואנזימים אנטי-בקטריאליים ואנטי-ויראליים, המגינים מפני התפתחות זיהומים בחלל הפה, ומפרקים חיידקים הנמצאים במזון. האנזים ליזוזים מפרק את תאיהם של חלק מהחיידקים המצויים במזון.
תפקידים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפקידים כלליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמירת רמת החומציות בפה
- סיוע להתפתחות פקעיות הטעם
- סיוע להתמיינות התאים ברקמות שבפה ולשמירה עליהם
- סיוע לריפוי פצעים בפה[3]
תפקידים מיוחדים בבעלי חיים שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בבעלי חיים שונים כדוגמת הכלב, קירור הגוף נעשה באמצעות הלחתה, הכלב מוציא את לשונו הרטובה ברוק, ואידוי הנוזלים ממנה מביא לירידה בטמפרטורת הגוף[4].
- רוק מסייע לעופות ממשפחת הסיסיים בבניית הקן.
- נחשים שונים, כמו הקוברה היורקת משתמשים ברוק להתזת ארס.
- דבורים מפרישות רוק למזון המלכות ולמזון הפועלות המכיל ויטמינים שונים.
- בעלי חיים רבים מלקקים את פצעיהם. הרוק מסייע בהרגעת חישת הכאב, וחומרים המצויים ברוק נמצאו כמסייעים להחלמה ולהגנה מזיהומים.
- בעלי חיים שונים מלקקים את עצמם או פרטים אחרים לניקיון.
הפרשת רוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרוק מופרש מצברי תאים הקרויים אציני (ביחיד: אצינוס) דרך תעלות האיסוף (collecting ducts) שבבלוטות הרוק.
קצב הפרשת הרוק תלוי בשעון הביולוגי, כשבאדם שיאו בשעות אחר הצהריים[5], והוא יורד לרמה נמוכה ביותר בעת השינה[6].
הפרשת הרוק גוברת כתוצאה מגירוי מזון. ריח או טעם של מזון ואף מחשבה עליו מביאים לעלייה בכמות הרוק בפה. בניסוי מפורסם שנערך על ידי איוון פבלוב נמצא שניתן אף ליצור התניה בין אירועים שונים (כדוגמת צלול פעמון) למזון, והאירוע מביא להגברת ייצור הרוק.
לעיסה מביאה אף היא לעלייה בכמות הרוק.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דאוז ואחרים, The functions of human saliva: A review sponsored by the World Workshop on Oral Medicine VI, Arch Oral Biol. 2015 Jun;60(6):863-74 (באנגלית)
- קתרין היינצרלינג, SALIVA AND SENSORY PERCEPTION (באנגלית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נטע סופר צור, בשביל מה צריך רוק בפה?, באתר הארץ, 15 במאי 2019
רוק, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Brij Kumar et al., The composition, function and role of saliva in, maintaining oral health: A review, International Journal of Contemporary Dental and Medical Reviews (2017), Article ID 011217, 6 Pages
- ^ Ployon et al., Antimicrobial function of human saliva--how important is it for oral health?, Food Chemistry, Volume 226, 1 July 2017, Pages 212-220
- ^ Brand HS, Ligtenberg AJM, Veerman ECI. Saliva and wound healing. Monog Oral Sci 2014;24:52–60
- ^ Duke's Physiology of Domestic Animals, edition 13, chapter 14
- ^ Dawes C. Rhythms in salivary flow rate and composition. Int J Chronobiol 1974;2(3):253–79
- ^ Schneyer LH, Pigman W, Hanahan L, Gilmore RW. Rate of flow of human parotid, sublingual, and submaxillary secretions during sleep. J Dent Res 1956;35(1):109–14