לדלג לתוכן

קיקה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיקה
Kika
כרזת הסרט בישראל
כרזת הסרט בישראל
בימוי פדרו אלמודובר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אוגוסטין אלמודובר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט פדרו אלמודובר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה חוזה סלסדו עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ורוניקה פורקה, ויקטוריה אבּריל, פיטר קויוטי, אלכס קסנובאס, רוסי דה פלמה
מוזיקה אנריקה גרנדוס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום אלפרדו מאיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Ciby 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Sandrew Film & Theater עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 21 באוקטובר 1993
משך הקרנה 114 דקות
שפת הסרט ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו kika
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קיקהספרדית: Kika) הוא סרט קולנוע ספרדי משנת 1993, שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט קרוי על שם הגיבורה שלו, קיקה, שהיא מאפרת ומורה לאיפור. הסרט עוסק בצורה סאטירית בטלוויזיה (ובפרט ברדיפת הרייטינג), במיניות (כולל אונס וגילוי עריות), בדת ובחיים בעיר הגדולה. לצד קיקה האופטימית והפטפטנית מככבת בסרט אנדראה, כתבת טלוויזיה מרושעת ורודפת סנסציות.

רמון (בגילומו של אלכס קסנובאס) הוא צלם העוסק בצילום דוגמניות ללבני נשים. הוא נוסע לבית אמו, בית מבודד הקרוי "בית יוקאלי", ובכניסה הוא שומע שתי יריות, ומגלה שאביו החורג, ניקולס פירס (פיטר קויוטי), פצוע בידו, ואמו מתה מירייה בחזה, כשהאקדח בידה. ניקולס מסביר למשטרה שנפצע בעת שניסה למנוע מאשתו להתאבד. הוא מוסר לרמון את מכתב ההתאבדות של אמו, שבו היא מספרת מה גדול יאושה.

ניקולס הוא סופר אמריקאי שעבר להתגורר בספרד, והוא מתראיין בתוכנית טלוויזיה ספרותית על ידי מראיינת קשישה, המספרת לצופים שאת התפקיד סידר לה בנה, במאי התוכנית, כדי שיוכלו לבלות יחד[1]. קיקה (ורוניקה פורקה), מאפרת ומורה לאיפור, פגשה את ניקולס כשאיפרה אותו לקראת הראיון, וקשרה איתו קשר רומנטי. היא נקראת לביתו של ניקולס כדי לאפר את גופת בנו החורג, רמון (אלכס קסנובאס), שמת מדום לב. תוך כדי פעולת האיפור מתברר שרמון לא מת, אלא נקלע למצב קטטוני עקב בעיה בלבו, והוא מתעורר לחיים. קיקה עוברת לחיות עם רמון.

רמון, המתגורר במדריד, מפנה לניקולס את הסטודיו שלו, שמעל דירתו, כדי לאפשר לו מגורים במדריד, ושוכר לעצמו סטודיו במקום אחר. השניים מחליטים לטפל במכירת "בית יוקאלי", ובהיותם שם מגיעה אליהם כתבת טלוויזיה רודפת סנסציות בשם אנדראה "המצולקת" (ויקטוריה אבּריל), שהייתה הפסיכולוגית של רמון לאחר מות אמו[2]. כאשר היא מחוץ לאולפן, הקסדה שלראשה כוללת מצלמת וידאו, המצלמת את סביבתה. אנדראה מתמקדת בתוכניתה, "הגרוע ביותר של היום", בחדשות מקבריות, ובהן רציחתה של אישה בבית הקברות, על ידי בעלה הזועם, שצולמה על ידי אנדראה[3]. ניקולס מביע פליאה על השינוי בקריירה של אנדראה, אך היא מציינת שהשינוי אינו גדול, "אני עדיין מוקפת מטורפים ונהנית מזה". אנדראה משכנעת את ניקולס לכתוב תסריט לתוכנית שלה, אך כשרמון רואה אותה הוא מגרש אותה.

אמפרו, חברתה של קיקה, מתגלה לצופים כמאהבת של ניקולס, אך שומרת זאת בסוד מקיקה, משום שגם לקיקה, שקיבלה הצעת נישואים מרמון, יש עדיין קשר רומנטי עם ניקולס. אל ניקולס מגיעה גם סוסנה (ביבי אנדרסן), אך הוא אינו שמח לראותה. רמון מקיים יחסי מין עם קיקה תוך שהוא מצלם אותם במצלמת פולארויד – כך הוא אוהב את זה. במקביל רואים הצופים את סוסנה עירומה[4] בדירה מעל, דירתו של ניקולס, כשהיא שרה שיר אהבה.

חואנה (רוסי דה פלמה), המשרתת בביתם של קיקה ורמון, היא לסבית. היא מספרת לקיקה ששכבה רק עם אחיה המפגר, הלהוט ליחסי מין, כדי לספק פורקן לתאוותיו. חואנה צופה בתוכניתה של אנדראה ורואה קטע על תהלוכת הדקורים, טקס דתי ביום שישי הטוב שהמשתתפים בו, עוטי מסכות, מכים את עצמם ונדקרים עד זוב דם. מתברר שבטקס השתתף גם אחיה המפגר של חואנה, פול באסו[5], שקיבל לשם כך יום חופשה מכלאו, וניצל זאת כדי להימלט. הוא מגיע למקום עבודתה של אחותו, ביתם של קיקה ורמון. הוא מבקש מחואנה כסף, והיא נותנת לו את המעט שיש לה, ומציעה שלשם השגת סכום נוסף יקשור אותה ויגנוב את מצלמותיו של רמון, ומפצירה בו שלא יפגע בקיקה, הישנה בחדר הסמוך. תחילה הוא נענה להצעתה של חואנה, אך יצרו גובר עליו, והוא אונס את קיקה, המנסה להתנגד לכך. מציצן הצופה מרחוק על קיקה רואה את האונס ומזעיק את המשטרה. שני שוטרים עצלים מגיעים ומפסיקים את האונס, אך פול באסו מצליח להימלט מידיהם.

אנדראה מגיעה לדירה ומנסה לראיין את קיקה, אך זו מסרבת בתוקף. חרף סירובה משודר בתוכניתה של אנדראה סרט המציג את האונס, שסופק לתוכנית על ידי מציצן. רמון מודה שהוא המציצן שהזעיק את המשטרה, לאחר שצפה על ביתו מהסטודיו שלו, אך טוען שלא הוא סיפק את הסרט לאנדראה.

אנדראה מגלה שבטעות שלח לה ניקולס, במקום תסריטים, טיוטה של רומן בשם "הרוצחת הלסבית", העוסק במעשי רצח אחדים.

קיקה מתוודה בפני רמון ששכבה פעמים אחדות עם ניקולס, ולאחר מכן עוזבת את ביתו של רמון. גם חואנה עוזבת, כדי לטפל באחיה.

רמון מגלה שמכתב ההתאבדות שקיבל מניקולס נכתב חודשיים לפני מות אמו, בעת ניסיון התאבדות שממנו ניצלה, ושימש את ניקולס להסתרת העובדה שהוא ירה למוות באם.

באמצעות צילומי מציצן שהועברו אליה, מגלה אנדראה שניקולס רצח את סוסנה, ומשערת שהרציחות שתיאר ברומן הן למעשה רציחות שהוא עצמו ביצע.

רמון נוסע לבית יוקאלי ומתעמת שם עם ניקולס על רצח אמו, ומתעלף כשהוא רואה את גופתה של סוסנה, שהובאה לשם על ידי ניקולס לשם הסתרתה.

גם אנדראה מגיעה לבית יוקאלי, כדי לקבל מניקולס ראיון על רציחותיו, ובפרט היא מנסה, ללא הצלחה, להוציא ממנו הודאה שהרומן "הרוצחת הלסבית" הוא בעל אופי אוטוביוגרפי. בעימות ביניהם אנדראה פוצעת את ניקולס פצעי מוות, והוא הורג אותה.

קיקה מגיעה אף היא, רואה את גווייתה של אנדראה ואת ניקולס הגוסס. ניקולס מוסר לה את דפי "הרוצחת הלסבית", ואומר לה שזו אוטוביוגרפיה - כל שעליה לעשות הוא להחליף את שם גיבורת הרומן בשמו, ולקבל רב-מכר. קיקה ממשיכה לסייר בבית, ומשיבה לחיים את רמון, באמצעות שוק חשמלי. היא יוצאת מהבית בעקבות האמבולנס שפינה את רמון, ובדרך עוצרת לנהג שמכוניתו התקלקלה. היא מחליטה להסיע את הנהג למחוז חפצו, לחתונת אחותו, כפתיח לחיים חדשים.

שחקנים ראשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ זו בדיחה עצמית, משום שאת תפקיד המראיינת מגלמת פרנסיסקה קביירו, אמו של פדרו אלמודובר
  2. ^ את בגדיה יוצאי הדופן של אנדראה, כשהיא בשידור וגם מחוצה לו, עיצב מעצב האופנה הצרפתי ז'אן-פול גוטייה. תלבושות אחרות בסרט עוצבו על ידי ג'אני ורסצ'ה.
  3. ^ סצנה שמתבססת על אירוע אמיתי שקרה בשנת 1980 במיאמי
  4. ^ לא עניין של מה בכך, בהתחשב בכך שביבי אנדרסן, שמגלמת את סוסנה, נולדה כבן זכר
  5. ^ שם שהוא משחק מילים, משום ש-polvazo בסלנג ספרדי פירושו "זיון ענק")
  6. ^ פבלו אוטין, אני רוצה להיות נערת אלמודובר, גלובס, 29.6.2006