דבר אליה
כרזת הסרט | |
בימוי | פדרו אלמודובר |
---|---|
הופק בידי | אגוסטין אלמודובר |
תסריט | פדרו אלמודובר |
עריכה | חוזה סלסדו |
שחקנים ראשיים |
חאווייר קמארה דריו גרנדינטי לאונור ווטלינג רוסריו פלורס |
מוזיקה | אלברטו איגלסיאס |
צילום | חוויאר אקירסארוב |
מדינה | ספרד |
חברת הפקה | אל דסאו |
חברה מפיצה | Sony Pictures Classics |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 15 במאי 2002 |
משך הקרנה | 112 דקות |
שפת הסרט | ספרדית |
סוגה | סרט דרמה, סרט קומדיה, סרט רומנטי |
הכנסות | 51,001,550 דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | talktoher |
פרסים |
פרס אוסקר - התסריט המקורי פרס גלובוס הזהב - הסרט הזר הטוב ביותר |
דף הסרט ב־IMDb | |
דַּבֵּר אֵלֶיהָ (בספרדית: Hable con ella) הוא סרט שכתב וביים הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002.
הסרט מתאר חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם, את החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים עצמם. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעות המושג "אהבה".
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שחקנים ראשיים: חאווייר קמארה (בנינגו), דריו גרנדינטי (מרקו), לאונור ווטלינג (אליסיה), רוסריו פלורס (לידיה) וג'רלדין צ'אפלין (קתרינה בילובה).
שחקנים נוספים: רוברטו אלוורז, אלנה אנאיה, לולה דווניאס, אדולפו פרננדז, אנה פרננדז, קרלוס גרסיה קמברו, צ'וס למפראבה, לולס לאון, פלה מרטינז, פאס וגה, הליו פדרגל, חוסה סאנצ'ו, אגוסטין אלמודובר, מריולה פוונטס, קייטנו ולוזו, ססיליה רות ומריסה פארדס.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה הראשית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת הסרט מתרחשת בספרד. הסרט נפתח בשיחה של מרקו (בגילומו של דריו גרנדינטי הארגנטינאי), עיתונאי וסופר, עם חברתו לידיה, שהיא לוחמת שוורים. בדקות הראשונות של הסרט נפגעת לידיה במהלך השתתפותה במלחמת השוורים, מאבדת את הכרתה, ואינה מתעוררת עוד.
מרקו שוהה בבית החולים ליד מיטתה של לידיה, שם הוא מכיר את מרטין בֵּנִיגְנוֹ (השחקן חאווייר קמארה), שתפקידו הוא התפקיד הראשי בסרט. בניגנו הוא אח סיעודי המטפל בתשלום באליסיה, רקדנית בלט שנפגעה בתאונת דרכים, איבדה את הכרתה, ונמצאת בתרדמת כבר יותר מארבע שנים.
מכאן ואילך עובר מוקד הסרט למרטין בניגנו, המאוהב באליסיה ומטפל בה במסירות אין קץ. בשיחה שמקיים בניגנו עם מרקו, הוא מספר לו על אהבתו לאליסיה ואף מביע את רצונו להינשא לה. אהבה זו היא חד צדדית. קודם לכן, לפני שאיבדה את הכרתה, לא הייתה היכרות של ממש או קשר רומנטי בין בניגנו לאליסיה.
בניגנו מדבר אל אליסיה באופן יומיומי זה ארבע שנים. הוא מעסה את גופה, מלביש אותה, מאפר אותה, הולך לסינמטק לראות סרטים שאותם אהבה, ומספר לה עליהם, ונראה כי אהבתו ומסירותו אליה גוברות מיום ליום. על מנת להסתיר את אהבתו האובססיבית לאליסיה מפני אביה, שהוא פסיכיאטר נודע, טוען בניגנו כי הוא הומוסקסואל וכי אינו נמשך לנשים.
במהלך הזמן מתברר כי אליסיה נמצאת בהיריון, לאחר שבניגנו, באהבתו, קיים עמה יחסי מין. הוא נשפט בעבירת אונס ונכנס לכלא. גם בכלא ממשיך בניגנו באהבתו לאליסיה, ומבחינתו קיים עמה יחסים של אהבה ולא של כפייה, וזאת למרות היותה במצב של תרדמת.
לצופים לא נמסר עד לרגעיו האחרונים של הסרט מה עלה בגורלה של אליסיה. רק בסוף הסרט מתברר לצופים כי אליסיה ילדה תינוק, שמת במהלך הלידה, והטראומה הגופנית של הלידה השיבה את הכרתה מהתרדמת שבה הייתה נתונה במשך ארבע השנים. בניגנו עצמו אינו זוכה לשמוע את בשורת יציאתה של אליסיה אהובתו ממצב התרדמת. כאשר מחליט חברו מרקו לספר לו על כך ומגיע לבית הכלא, מתברר לו שבניגנו התאבד מספר שעות קודם לכן. במכתב שהשאיר אחריו הוא מצהיר על אהבתו הרבה לאליסיה.
דירתו של בניגנו הצופה לסטודיו למחול בו רקדה אליסיה, עוברת בירושה למרקו. אולם וילונות חדשים בסטודיו מונעים ממנו לצפות בה בעת שהותה שם. בסוף הסרט יש רמיזה לקשר עתידי בין אליסיה לבין מרקו, כאשר השניים מחליפים מספר מילים ומבטים בזמן מופע מחול.
עלילות משנה בסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הסרט קיימות עלילות משנה נוספות. בין השאר מתברר למרקו כי לידיה לא אהבה אותו אלא אדם אחר. מתברר כי רצתה להיפרד ממנו מספר דקות לפני שנפגעה ונכנסה לתרדמת, אולם לא הספיקה. נשאלת השאלה האם אהבתו אליה הייתה מתקיימת, והאם היה נשאר לילות כימים לצד מיטתה גם אם היה יודע כי רצתה להיפרד ממנו. במקרה זה עונה הסרט על השאלה, ומרקו עוזב את לידיה לאחר שהדבר מתגלה לו, ולא חוזר אליה עד מותה. אהבתו התלויה בדבר מהווה ניגוד לאהבתו של בניגנו לאליסיה, שהיא לכאורה מושלמת ואינה תלויה בדבר.
עלילת משנה נוספת היא של סרט אילם בשחור לבן, שבניגנו צופה בו בקולנוע, ומספר עליו אחר כך לאליסיה בעודו סועד אותה. שם הסרט: "המאהב המתכווץ". זהו סיפור על מדענית ומאהבה. אותה מדענית רקחה שיקוי דיאטה מהפכני, שאמור להיות בעל תוצאות מהירות. המאהב לוגם את השיקוי על מנת לסייע לה, ובאופן בלתי צפוי מתחיל להתכווץ. בתוך זמן קצר הוא הופך להיות זעיר ממדים, כאצבעוני. הכיווץ מאיים לערער את יחסיהם של המדענית ומאהבה. בתחילה המאהב בורח, אולם היא רודפת אחריו לאורך כל הארץ, נפגשת עמו שוב, אהבתם פורחת, והיא לוקחת אותו עמה בקופסה קטנה לחדר השינה. בלילה, בעודם במיטה, נכנס המאהב הזעיר, שכל גודלו הוא כאצבע, אל תוך איבר מינה של אהובתו, במטרה לענג אותה, ולא יוצא ממנה עוד לעולם.
תחת הכותרת של "עלילת משנה" ניתן לתאר גם את יחסיהם של בניגנו ומרקו, כפי שיורחב להלן.
ביקורת אמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו של בניגנו כ"אנטי גיבור"
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסיהם של בניגנו ואליסיה אינם מוצגים באופן ביקורתי או פסקני. היחס בסרט כלפי בניגנו אינו כשל עבריין, שעבר את אחת העבירות הקשות של אונס של אישה חסרת ישע, אלא דווקא כאנטי גיבור תמים, חסר מיומנויות חברתיות, הכמהּ לאהבה, ומשדר חוסר אונים ואומללות נוגעת ללב[1].
הצגתה של הדמות הראשית כ"אנטי גיבור" עשויה להביא את הצופה לידי סימפתיה ואמפתיה כלפיו. בכך מתערפלת ההבחנה בין טוב ורע, הבחנה שאינה דיכוטומית בסרט כשם שבמקרים רבים אינה דיכוטומית במציאות[2].
בניגוד לדמות ה"גיבור" הקלאסי, היותה של הדמות המרכזית "אנטי גיבור" אינה מביאה את הצופה להזדהות עמו, ומאפשרת לעקוב, במקביל, גם אחר הצדדים הפחות מחמיאים בהתנהגותו. לצופים מתברר כי בניגנו נהג לעקוב אחר אליסיה באופן אובססיבי עוד זמן רב לפני תאונת הדרכים שבה נכנסה לתרדמת. הוא בירר את כתובת מגוריה, ומאחר שאביה הוא פסיכיאטר, קבע עמו בניגנו פגישה לצורך טיפול. בניגנו, בשיחותיו עם מרקו, מבהיר כי מטרתו הייתה אחת: להיות קרוב לאליסיה. התנהגותו זו של בניגנו, שעשויה לעורר חוסר נוחות ואף כעס כלפיו, היא הקצה השני של התמימות, הנאיביות, ואף חוסר האונים כלפי החיים, שבניגנו מקרין.
בין בניגנו למרקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינת מרקו מדובר בידידות בין שני גברים הטרוסקסואלים, שהמשותף ביניהם הוא אהבתם לנשים ששקעו בתרדמת. ואכן, עד לסיום הסרט עם מותו של בניגנו אין כל מגע גופני ביניהם, ואין כוונה למגע כזה. אלא שהמתבונן המעמיק יתקשה להתעלם מהאופן שבו נחווה מרקו על ידי בניגנו, התמים, המיואש והכמהּ לנחמה - מהקשר הנפשי ההדדי המתהדק ביניהם, מחד; ומהמַעֲנה התומך, המנחם, ושמא האוהב, שמספק מרקו, מאידך. במכתב הפרידה שלו, לפני שבלע כמות גדולה של כדורים, כותב בניגנו למרקו: "אני הולך להתאחד עם אליסיה. אנא דבר אלי (אם אשקע בתרדמת), כשם שדיברתי אליה". במכתבו האחרון מוריש בניגנו למרקו את ביתו ואת כל רכושו. מרקו, שנראה בוכה בסצנה הפותחת את הסרט, כאשר שני הגיבורים שעדיין אינם מכירים זה את זה צופים בריקוד קפה מילר של הכוריאוגרפית והרקדנית פינה באוש, בוכה בפרץ רגשות עז לאחר התאבדותו של בניגנו. גם ברובד זה, כמו ברְבָדִים אחרים בסרט, ניתן לחזור ולשאול אם הקשר ביניהם אינו, למעשה, קשר של אהבה[3].
סיפור האהבה בין מרקו ובניגנו, הוא חבוי בחלקו. שני הגברים מוצגים בסרט כהטרוסקסואלים רגישים, וכהומואים לטנטיים. כאשר למעשה, הצורה היחידה שהם יכולים לממש את אהבתם זה לזה היא באמצעות דמות נשית – אליסיה – הניצבת ביניהם[4].
בין גברים לנשים בסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל מערכות היחסים בין גברים לנשים בסרט, הן מורכבות ומוקצנות[5]. למעשה, לא ניתן להצביע ביצירה זו על קשר הנחווה כ"סביר" או "נורמטיבי" בין גברים לנשים. אלמודובר מציג כאן מערכות יחסים שאין בהן שוויון, ובכך, נטען בביקורת, משקף את המצב הקיים בחברה. אמנם הנשים בסרט הן השקועות בתרדמת, אך עדיין נחווה דווקא הגבר כפסיבי ונשלט, והאהבה, אם בכלל קיימת, אינה הדדית. מדובר כאן במדרג שבו הקצנה בת שלושה חלקים:
- מערכת היחסים של מרקו,
- מערכת היחסים של בניגנו,
- מערכת היחסים שבסרט האילם.
בנוסף, היבט ההדדיות ביחסי גבר-אשה בסרט, קיבל עיוות קל בתרגום שם הסרט לעברית. תרגום נאמן למקור היה "דבר איתה", ביטוי המצביע על פעולה דו-סטרית, ולא "דבר אליה", המרמז על דיבור ללא מענה או שאינו מצפה למענה, כפי שבחר המתרגם.
קשרי גבר-אישה בדמותו של מרקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדקות הראשונות של הסרט מוקדשות לקשר בין מרקו ללידיה. זוהי מערכת יחסים בין עיתונאי וסופר, שפרסומיו עד כה מעטים, לבין אישה מצליחה ומפורסמת. מודגש בתחילת הסרט כי לידיה היא בין הנשים הבודדות בעולם שהצליחו לעסוק במקצוע הקשה והמסוכן של מלחמות שוורים. למעשה, קיצה של מערכת יחסים זו קרוב, מאחר שמתברר לצופה כי לידיה עמדה לסיים את הקשר, אלא שלא הספיקה לומר זאת לפני ששקעה בתרדמת. לידיה, השוהה בתרדמת, אינה פעילה במערכת היחסים בינה לבין מרקו, ובכל זאת שוהה מרקו ליד מיטתה באופן קבוע, אינו מאבד תקווה וממתין שתחזור לאיתנה, וזאת עד שמובהר לו כי כוונתה הייתה לסיים את הקשר ביניהם. למעשה, אפילו כשהיא נתונה בתרדמת, שולטת לידיה במערכת היחסים ביניהם.
קשרי גבר-אישה בדמותו של בניגנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך הסרט אנו מתוודעים לבניגנו, הסועד במסירות את אליסיה, חסרת ההכרה, ומאוהב בה באופן אובססיבי. בעוד שיחסו של מרקו כלפי לידיה, השקועה בתרדמת, עדיין יכול היה להיחוות כהמשך טרגי של מערכת יחסים קודמת, מאחר שהיו בקשר קודם; הרי שאצל בניגנו מובן לצופה כי מדובר באובססיה, באהבה עיוורת וחד-צדדית הגובלת בהערצה, ובאופן ראייה שהוא לכאורה מעוות. בניגנו, שלא היה בקשר קרוב קודם עם אליסיה, מעסה את גופה העירום, מאפר ומלביש אותה, ואף הולך "בשמה" כביכול, לראות סרטים בז'אנר שאותו אהבה. לצופה מתברר כי לבניגנו הייתה מערכת יחסים דומה במשך רוב חייו כאדם בוגר, כאשר טיפל באופן דומה באמו. אמו של בניגנו, כפי שמתברר משיחותיו עם מרקו, לא הייתה במצב של תרדמת או סיעודית, אלא "עצלנית בלבד", וכך שלטה בחייו במשך שנים רבות.
מבקרים שונים ראו בסרט ביקורת מוקצנת על השוביניזם הגברי, בו הגבר אוהב את האישה כאשר היא חלשה, חסרת הכרה, "הוא אוהב אותך במיוחד כשאת אינך". תופעת "השוביניסט הרגיש", לפי אותה ביקורת, היא הסיבה לכך היא שנשים חשופות תדיר למסרים ולתסריטים המציגים שליטה מצד הגבר ופסיביות מצד האישה, המגיע להקצנה בסרט זה, בקיומו של קשר אינטימי עם דמות חסרת הכרה, והכרה בו כצורה אפשרית של "אהבה"[5][6].
האישה הגדולה בסרט האילם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההקצנה מגיעה לשיאה בסרט האילם, שעליו מספר בניגנו לאליסיה, בשיחותיו עמה, בעודה שרויה בתרדמת. האפקט של "סרט בתוך סרט" מאפשר ליוצר להגיע לפסגת ההקצנה מבלי לשבור את הריאליזם של היצירה ואת ההיגיון הפנימי שבה.[7]
בסרט האילם מביא היוצר את תיאור היחס בין נשים לגברים לידי גרוטסקה, כאשר הגבר הוא בגודל אצבעה הקטנה של האישה. הגבר, המאהב, שאינו בטוח ביחסה של אהובתו המדענית כלפיו, בורח מפניה אולם היא משיגה אותו ומשאירה אותו לצידה. בסופו של דבר, באקט של יחסי מין, שהוא לכאורה אחד משיאיה של האהבה הגופנית, נבלע הגבר לעד בתוך נרתיקה.
נראה, כי אלמודובר לוקח את המצב הקיים בחברה, מצב של שוביניזם גברי, ומקצין את היפוכו. המתבונן, שאינו מכיר את מכלול סרטיו של אלמודובר, עשוי לשאול את עצמו האם מדובר בהתייחסות סאטירית כלפי המציאות הקיימת, או במיזוגיניה - שנאת נשים. היכרות עם סרטים אחרים של היוצר מצביעה על יחס סאטירי יותר מאשר על מיזוגיניה, מאחר שבסרטים אחרים של המחבר הוא מקַדֵש את האישה ואת כוחה, ולועג דווקא לגבר ולציוויי המגדר של החברה הגברית הפטריאכלית[6][8].,
האלה האם
[עריכת קוד מקור | עריכה]כוכביו של הסרט "דבר אליה", הם לכאורה שני הגברים מרקו ובנינגו. למרות זאת, הסרט נסוב על דמויות הנשים. אותן נשים אינן יוזמות דבר, שהרי הן שקועות בתרדמת עמוקה, ובכל זאת נוכחותן חזקה, והשפעתן על חיי האחרים היא הבסיס לעלילת הסרט.
אחד ההסברים לדמות האישה הגדולה בסרט האילם הוא, בשימוש של היוצר בארכיטיפ "האלה האם", מוטיב מטריארכלי, שהיה קיים בתרבויות הפגאניות הקדומות. בעשורים האחרונים מתחיל להתעורר בעולם גל המוגדר כנאו-פגניזם, ובו ישנה כמיהה והשתוקקות אל הטבע והטבעיות של הפגניות, ובין השאר גם למקום החשוב שאותו תפסה הנשיות בימי קדם. הגישות הנאו-פגניות תוקפות את רעיון קיומו של האל הגברי המונותאיסטי, הקיים במקורות הדת היהודים, הנוצרים והמוסלמים, הנחווה כאל אגרסיבי והרסני. גישות אלה מעדיפות להתייחס לישות האלוהית כאל "האלה האם", דמות חמה ומכילה, מעין "אמא אדמה". בגישות הנאו-פגניות המודרניות, מייצגת דמות "האלה האם" קריאה לשוויון פמיניסטי, מתוך הכלה ולא מתוך "ניצחון" או "השגת עליונות" על פני הגברים[8].
השאלות שנותרות פתוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט פותח לדיון את משמעותה של האהבה, ואת תוצאותיה. בין השאלות שהסרט מעורר, שהתשובה עליהן אינה מובנת מאליה לצופים בסרט:
- מה היא אהבה?
- האם ניתן להכליל ולומר כי אהבה שאינה תלויה בדבר עדיפה?
- האם אדם שאוהב באופן חד-צדדי הוא אכן אוהב, והאם האדם הנאהב באופן חד-צדדי הוא אכן נאהב?
- האם גם את המתרחש בסרט האילם שבעלילת המשנה, שבו נבלע הגבר הזעיר לחלוטין בתוך האישה לצמיתות, ניתן להגיד כ"אהבה"?
- האם ניתן לתת צידוק מוסרי לעצם קיום יחסי המין עם אליסיה, שלא הייתה מודעת למעשה ולא נתנה את הסכמתה, מעשה המוכר בחברה כאונס; וזאת אף אם מעשה זה, שנעשה (מצד המבצע) מתוך אהבה לכאורה, הוא שהביא בסופו של דבר להצלתה ולחזרתה לחיים.
מיקום הסרט במכלול יצירתו של אלמודובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט "דבר אליה", שהוא סרטו ה-14 של אלמודובר, פותח את התקופה המאוחרת בסרטיו, תקופה שניתן להגדירה כתקופת "בירור הגבריות"[9], הממשיכה גם בסרטו הבא "חינוך רע". הסרט עוקב אחר חברותם של שני גברים, ומלווה את הקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין הנשים שבחייהם. "בירור הגבריות" בסרט זה, כמו גם בסרט "חינוך רע" שבא אחריו, מוצא אמנם כי הגבריות היא מונח יחסי, התלוי בהגדרת הנשיות.
בכך שונה "דבר אליה" מסרטיו הקודמים של אלמודובר, שהתמקדו בנשים ובעולמן, והופיעו בהם נשים כשחקניות ראשיות ומשניות. הגברים, בסרטיו הקודמים של אלמודובר, הופיעו כדמויות נלוות וחסרות צבע ביחס לאותן נשים, ולא כדמויות משמעותיות[10][11].
למרות השוני והדגש על הקשר בין גברים, מתקיימים בסרט "דבר אליה" המאפיינים המובהקים של סרטי אלמודובר: עיסוק בנושאי המגדר, המוות, וכן צבעים חדים, זוויות צילום יוצאות דופן, ופסקול מרגש ומעורר מחשבה.
את יצירתיותו של אלמודובר ניתן לראות במאפיינים רבים[12]. בתחום הצילום, למשל, בסצנות הסרט האילם "המאהב המתכווץ", נראה המאהב הזעיר כשהוא מטפס לו על גבי עורה העירום, הלבן והחלק של אהובתו, גולש ומחליק בין שדיה המעוצבים לתלפיות והפטמות במרכזם. סצנה מצולמת ייחודית זו מהווה שיר הלל והאדרה לגוף הנשי.
בפסקול הסרט, למשל, על רקע האקט האכזרי אך הכמעט ארוטי בין לידיה הלוחמת לבין השור, אקט שממנו לא קמה עוד, נשמע ברקע קולה של הזמרת הברזילאית אליס רז'ינה - בשיר אהבה וגעגועים קורע לב (Por Toda A Minha Vida, מאת מוראיס וז'ובים). רז'ינה עצמה, בדומה לדמות לידיה בסרט, מתה באופן טרגי בגיל 37, כשהיא מותירה אחריה שלושה ילדים. סביר שעובדה מעוררת צמרמורת זו, בבחירת השיר והמבצעת, אינה מקרית.
כמו ברבים מסרטיו של אלמודובר גם על פסקול סרט זה חתום המלחין הספרדי אלברטו איגלסיאס, שגם הלחין את רובו. באופן טיפוסי לו, נמנע איגלסיאס מלהתבסס על תימה מרכזית ברורה. הוא בחר להשתמש במוטיבים ספרדיים עממיים מסגנון הפלמנקו, אך הצליח לחמוק מאווירה לטינית-מובהקת על ידי שילוב ביצוע רביעיית כלי מיתר המעניקה להם גוון קלאסי בלתי שגרתי. על משקל המוזיקה של איגלסיאס בעשיית הסרט ניתן להסיק גם מדבריו של אלמודובר עצמו, אשר העיד עליה כ"מספקת בסיס ותקרה לדמויות, עוטפת אותן כשמיכת קשמיר בליל חורף קר...... מחבקת ומלווה אותך מחד ומכה ונוטשת מאידך, מותירה אותך לבדך על סף תודעתך, אך זיכרונה אינו מרפה, שכן מהרגע בו שמעת אותה, הופכת היא לחלק ממך...".
פרט ללחניו של איגלסיאס ולשירתה של רז'ינה, מהווה נקודת ציון מיוחדת הופעתו של הזמר הברזילאי קייטנו ולוזו בדמות עצמו, שר בספרדית שיר אהבה עממי ישן - "קוקורוקוקו פלומה (Cucurrucucu Paloma)" - בביצוע מחודש.
ביקורת ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבקרים גמרו את ההלל על הסרט. בין המבקרים היו שסברו כי הסרט "דבר אליה" מעמיד את פדרו אלמודובר במקום בו עמדו לפניו הבמאים פליני וברגמן[13].
בין המבקרים עלו גם קולות אחרים, בעיקר קולות פמיניסטיים המבקרים הן את הקלות לכאורה בה מוצג האונס בסרט [14][15], והן את השוביניזם והיחס המשפיל לכאורה כלפי נשים בסרט. מנגד, נטען כי באמצעות ההקצנה המובאת בסרט, אלמודובר דווקא מבקר את היחס בחברה כלפי נשים ואינו מעודדו.
מעבר לביקורות, זכה הסרט בהצלחה מסחרית, וכן בפרסים. הסרט זכה בפרס האקדמיה הבריטית לאומנויות הקולנוע והטלוויזיה (BAFTA) לסרט הטוב ביותר שאינו בשפה האנגלית; וכן בפרס גלובוס הזהב לסרט זר הטוב ביותר. אלמודובר זכה בפרס האוסקר בשנת 2002 בקטגוריית התסריט המקורי[16], ובנוסף היה מועמד, באותו טקס, לפרס הבמאי. הסרט נכלל ברשימת מאה הסרטים הטובים ביותר במאה העשרים, של הטיים מגזין[17].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נעם טראוב, חלומות באספמיא: פענוח צפונות בשלושה סרטים של הבמאי פדרו אלמודובר, הוצאת גוונים, 2016.
- רות נצר. על הדיבור ועל הגברי והנשי: דבר אליה. בתוך: נפש הקולנוע. רסלינג, 2014.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "דבר אליה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "דבר אליה", באתר נטפליקס
- "דבר אליה", באתר AllMovie (באנגלית)
- "דבר אליה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "דבר אליה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "דבר אליה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "דבר אליה", באתר אידיבי
- "דבר אליה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "דבר אליה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אתר הסרט הרשמי (באנגלית)
- דבר אליה, באתר של פדרו אלמודובר (באנגלית)
ביקורות
- "דבר אליה", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
- דניאל זק, על הסרט, מכונת קריאה
- נירית מיטרני, בת הים, בס מקניל ובניגנו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2002
- אורי קליין, התשוקה אל היפהפייה הנרדמת, באתר הארץ, 18 ביולי 2002
- נועה מאור, חוסר הבניות מגדריות בסרט "דבר אליה": מרקו ובניניו כמקרה מבחן, אוניברסיטת תל אביב, 2009.
- שלומית ליר, דבר איתה, לא אליה, "ביקורת סרטים בעין פמיניסטית", 27 ביוני 2006
- שלומית ליר, נרתיק משלו, "ביקורת סרטים בעין פמיניסטית", 9 בספטמבר 2006
- ROSEMARY BECHLER, Rape and redemption in the west: Pedro Almodóvar's 'Talk to Her' Open Democracy, 2 בספטמבר 2004,
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עופר ליברגל, סרטי העשור 9: 'דבר אליה', "זה לא מקגאפין - טור ביקורת סרטים", 20.12.2009
- ^ דניאל זק, על סרטו של פדרו אלמודובר 'דבר אליה', מכונת קריאה, 25.11.2003
- ^ נועה מאור, חוסר הבניות מגדריות בסרט "דבר אליה": מרקו ובניניו כמקרה מבחן, אוניברסיטת תל אביב, 2009.
- ^ שלומית ליר, נרתיק משלו, "ביקורת סרטים בעין פמיניסטית", 9.09.2006
- ^ 1 2 שלומית ליר, דבר איתה, לא אליה, "ביקורת סרטים בעין פמיניסטית", 26.07.2006.
- ^ 1 2 מירנדה לב, דבר איתה, לא עליה, אתר בננות. קום, 31/8/02
- ^ להלן דבריו של אלמודובר עצמו על הסרט האילם
- ^ 1 2 רות נצר, על הדיבור הגברי והנשי – לפי סרטו של פדרו אלמודובר 'דבר אליה', "הנפש" גיליון 19
- ^ קולנוע ספרדי, דבר אליה, "הבמה".
- ^ פבלו אוטין, אני רוצה להיות נערת אלמודובר, גלובס, 29.06.2006
- ^ ביקורת "עין הדג" על הסרט "דבר אליה", עין הדג, 21.08.2002
- ^ פדרו אלמודובר, פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים, הוצאת בבל, 2002, תרגום לעברית: ליה נירגד.
- ^ אורי קליין, ראית כבר את החדש של אלמודובר?, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2002
- ^ ROSEMARY BECHLER, Rape and redemption in the west: Pedro Almodóvar's 'Talk to Her' Open Democracy, 2/09/2004,
- ^ למרות, שבפועל, בניגנו נידון למאסר על מעשיו ואין הקלת ראש בכך
- ^ דבר נדיר כאשר מדובר בסרט שאינו דובר אנגלית
- ^ The Complete List - ALL-TIME 100 Movies - TIME Magazine
סרטי פדרו אלמודובר | |
---|---|
|