קיבוץ גלויות
קיבוץ גלויות הוא מושג תנכ"י המנבא את שיבת עם ישראל לארץ ישראל לאחר שגלו ממנה. כיום משמש המושג בדרך כלל לתהליך סיום הגלות כחלק מחזון אחרית הימים.
קיבוץ גליות כבר נזכר בתנ"ך, כשמשה רבינו מבשר לבני ישראל לפני מותו, בטרם הכניסה לארץ ישראל, שעם ישראל יחטא בארץ מולדתו ויגלה ממנה, אך הם ישובו למולדתם ואפילו יהיה להם יותר טוב מאשר לאבותיהם.
בימי גלות בבל הנביאים ישעיהו ויחזקאל מעודדים את העם בכך שמבטיחים לו שיהיה קיבוץ גלויות לארץ ישראל. השאיפה לשוב עם ישראל על ידי קיבוץ הגלויות נשמרה ברציפות מאז חורבן הבית השני. הרמב"ם כותב כי קיבוץ הגלויות יעשה על ידי המשיח.
קיבוץ גלויות הוא מרכיב מהותי בתולדות התנועה הציונית ובמגילת העצמאות של מדינת ישראל. לאחר הקמת מדינת ישראל יישם ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדיניות של מיזוג גלויות בעיקר במערכות החינוך והצבא כחלק מהמאמץ לקליטת המוני תלמידים מגלויות רבות ולעצבם על פי דפוסי חיים וחברה חדשים, ישראלים. מטרתה הייתה מיזוג העולים עם הישראלים הוותיקים על מנת ליצור תרבות ישראלית עברית חדשה לעם ישראל בשובו לציון.
בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבטחת משה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף ספר דברים, כאשר משה עומד להפרד מעם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל הוא מתנבא על גורל העם. גורלו לא יהיה טוב, יבואו עליו הקללות והוא ייצא לגלות אך בהמשך הוא יישוב לארצו ואז יהיה מצבו טוב כמו שהיה בעבר. וכך אומר משה:
וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ.
— פרק ל',א'-ו'
משה מדגיש בתהליך קיבוץ הגלויות את הדברים הבאים:
- תנאי לכל וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ.
- גם הגולים בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם ישובו.
- לאחר קיבוץ הגלויות המצב ישתפר: וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ
הבטחות הנביאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנביאים אשר ניבאו אחרי חורבן הבית הראשון עודדו את יושבי גלות בבל בחזרתם על דברי משה.
ישעיהו הנביא בפרק י"א אומר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. (פסוקים י"א-י"ב)
ירמיהו הנביא בפרק כ"ט אומר: "וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם ה', וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-ה'; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם.(פסוק י"ד)
ויחזקאל הנביא שחי כבר בגלות בבל בפרק כ' אומר: "בְּרֵיחַ נִיחֹחַ, אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ, לַאֲבוֹתֵיכֶם." (פסוק מ"א)
בחז"ל ובראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר הזוהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזוהר, מופיע הרעיון של קיבוץ גלויות, עם קביעת הזמן של ההתפתחות הרוחנית:
תנן ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד קודשא בריך הוא להתעורר רוח אחד לקיים הגוף, שיהא כלול מד' רוחות... ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין העולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר, ואריכות ימים, אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם... תנן ארבעים שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים... אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא, מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם.
— מדרש הנעלם, פרשת תולדות, חלק א, דף קלט, א
ברכת קיבוץ גלויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברכת קיבוץ גלויות
חז"ל חברו ברכה מיוחדת "ברכת קיבוץ גלויות" בתפילת שמונה עשרה. תוכן הברכה הוא בקשה לקיבוץ גלויות ועצמאות מדינית[1]. הברכה היא אחת משלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילה זו, והראשונה מבין המבקשות הנוגעות לנושאים לאומיים ולהשבת קיומה של האומה העברית כאומה עצמאית (יחד עם ברכת המשפט, ברכת ירושלים וברכת מצמיח קרן ישועה).
בזהותו של מקבץ הגלות, וזמנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמב"ם כותב בהלכות מלכים, כי תהליך זה של קיבוץ הגלויות יעשה על ידי המלך המשיח:
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם - מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'". ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל נביאים....
יש המפרשים כי הרמב"ם כתב על המשיח "מקבץ נדחי ישראל" ולא "גלויות ישראל", כדיוק שלדעתו ייתכן שהגלויות יתקבצו כבר לפני המשיח, ושהמשיח יקבץ רק את היהודים שנטמעו באומות או שנשכחה יהדותם, כדוגמת עשרת השבטים, והם הקרוים "נדחי ישראל" כאשר משמעות המילה "נדח" הוא "אובד, רחוק" [2] לעומת "גולה". בנוסף, מסבירים אותם המפרשים, כי הרמב"ם לא ביקש לקבוע את הסדר הכרונולוגי של תהליך הגאולה, אלא לקבוע תנאים למתי המשיח הוא משיח ודאי[3], וכי לא ייתכן שהמשיח ימלוך על ארץ ישראל כשהיא ריקה מיהודים[4].
הרב צבי יהודה קוק, היה נוהג לצטט את דברי ה"ישועות מלכו" ביחס לעליה לארץ (יו"ד ס"ו):"”ואין ספק שהיא מצווה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים”."
היהדות החרדית מבינה את דברי הרמב"ם אחרת: קודם יבוא המשיח והוא זה שיבצע את "קיבוץ הגלויות". עד אז, היישוב היהודי בארץ ישראל נחשב ליישוב בגלות - היא גלות בארץ ישראל. אם כי יש לה יתרון בכך שהיא בשליטה של יהודים[דרושה הבהרה].
ביטויים בינלאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הכרזת כורש - (538 לפנה"ס):
"מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם." (עזרא ד')
כורש קרא ליהודים לבצע קיבוץ גלויות, וזאת לא רק על מנת לחיות בארצם, אלא גם כדי לבנות מחדש את בית המקדש אשר חרב. - מכתב נפוליאון (1799):
"מוצעת לכם, בניגוד לכל ציפיותיכם, גאולת אדמת ישראל... ואת זכותכם הבלתי מוגבלת והטבעית לעבוד את השם אלוהיכם בפומבי ולדור ודור" גם כאן מציע מנהיג בסדר גודל עולמי לזמנו, את קיבוץ הגלויות לעם ישראל, וכמו כן במרומז את בניית בית המקדש שחרב שנית. - הצהרת בלפור וכתב המנדט של חבר הלאומים (1917-1922):
הצהרת בלפור אינה מבטאת את רעיון קיבוץ הגלויות במפורש. אם כי מימושו נדרש בכל מקרה לשם "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו".
כתב המנדט מבטא עידוד עלייה, התיישבות יהודית "צפופה" בכל הארץ והתאזרחות יהודית "קלה" - בסעיפים 6 ו-7. כמו כן מבטיח הכתב חופש פעולה דתי מלא - וכאן לא לערבים בלבד.
חזון הציונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"קִרְיְתָא דִּירוּשְׁלֶם כַּד יְכַנֵּשׁ גַּלְוָתָא", 1951
ציור קיר
("העיר ירושלים, כאשר יכנס את הגלויות", טקסט מתוך אקדמות)
כבר בקונגרס הציוני העולמי הראשון אושרה תוכנית בזל שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל. בית לשם קיבוץ הגלויות למולדתם.
על החשיבות שיחסה התנועה הציונית לקיבוץ הגלויות תעיד הפעילות הענפה בתחום ההעפלה.
- ערך מורחב – ההעפלה
ההעפלה היא הכניסה הבלתי חוקית לארץ ישראל שאורגנה על ידי היישוב העברי בזמן המנדט הבריטי, משנת 1934 ועד קום המדינה. ההעפלה אורגנה במסגרת המוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה והנהגת היישוב. ב-14 שנות ההעפלה העפילו ארצה כ-115,000 איש.
ההעפלה כונתה גם "עלייה ב'" משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית (המצומצמת בהיקפה) שנעשתה בהסכמת שלטונות המנדט (באמצעות סרטיפיקטים). העולים שנכנסו בהעפלה קרויים מעפילים, ורובם הגדול הגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה (אף על פי שההעפלה החלה בצורה מצומצמת יותר עוד באמצע שנות השלושים).
במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]רעיון קיבוץ הגלויות מהווה את הבסיס להקמת המדינה. עצרת האו"ם בהחלטת החלוקה ראתה בכך את הסיבה לקבלת ההחלטה להקמת מדינה יהודית. ביטויים לכמיהה לקיבוץ הגלויות ניתן למצוא בתפילה לשלום המדינה אשר חוברה על ידי הרבנים הראשיים בשנים הראשונות להקמת המדינה. רשויות המדינה נתנו לכך ביטוי פורמלי באמצעות חקיקת חוק השבות אשר היקנה לכל יהודי, באשר הוא שם את הזכות לעלות לארץ ישראל.
תפילה לשלום המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תפילה לשלום המדינה
ה"תפילה לשלום המדינה" היא תפילה הנאמרת בשבתות ובחגים בבתי הכנסת בארץ ובתפוצות, שמתפלליהם נמנים עם החוגים הדתיים לאומיים. בתפילה מובעת בקשה להשראת הברכה על מדינת ישראל, לקיבוץ גלויות לתוכה ולסיוע מן השמים למנהיגי המדינה.
תפילה זו נתקנה בידי הרבנים הראשיים לישראל: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל, והניסוח נעשה על ידי הסופר ש"י עגנון.[5] מדינת ישראל מכונה בה "ראשית צמיחת גאולתנו". בעיקר בגלל הביטוי הזה, ביהדות החרדית לא נוהגים לומר תפילה זו.
חוק השבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חוק השבות
חוק השבות, התש"י-1950 הוא הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, ומעניק לכל יהודי את הזכות לעלות ארצה ולקבל תעודת עולה, שבהתאם לחוק האזרחות מזכה מיידית באזרחות ישראלית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב יואל בן נון, נס קיבוץ הגלויות, הוצאת ידיעות ספרים, 2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיה רגב - ד"ר אביגיל אורן, עלייה וקליטה- קיבוץ גלויות, אתר "מט"ח" -המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- גאולה בידי אדם – על קיבוץ הגלויות והתחדשות ההלכה, באתר "ארץ העברים"
- כל המידע על: קיבוץ גלויות, באתר הגאולה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "תקע בשופר גדול לחירותינו... וקבצינו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצינו"
- ^ "לא תראה את שור אחיך או את חמורו נדחים (אובדים) השב תשיבם לאחיך" (שמות), "ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" (ישעיהו).
- ^ מאחר שהרמב"ם כותב בהמשך דבריו "ואין אדם יודע כיצד יהיו דברים אלו עד שיהיו"
- ^ הרב אורי שרקי, בעניין המשיח
- ^ מי באמת חיבר את התפילה לשלום המדינה?