לא תחרוש בשור ובחמור יחדו
 | |
| פלאח חורש בשור ובחמור (המאה ה-19) | |
| מקרא | דברים, כ"ב, י' |
|---|---|
| משנה | מסכת כלאים, פרק ח' |
| משנה תורה | ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ט', הלכות ז'-י"א |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רצ"ז, סעיפים י'-ט"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רי"ח ספר החינוך, מצווה תק"נ |
לא תחרוש בשור ובחמור יחדו הוא איסור בתורה, שלא לחרוש בעזרת שור וחמור הקשורים יחד למחרשה. בתורה שבעל פה הורחב איסור זה גם לבעלי חיים אחרים ולפעולות נוספות מלבד חרישה.
איסור זה הוא חלק מאיסור גדול יותר הנקרא כלאיים, שאוסר לערב יחד דברים ממינים שונים, כגון לזרוע מינים שונים יחד או להכניס בבגד צמר ופשתן יחד (שעטנז).
בעלי החיים הכלולים באיסור
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאמור, מקור האיסור הוא הפסוק: ”לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י') אולם במשנה[1] נאמר שאיסור זה נאמר על כל שני סוגים שונים של בעלי חיים, ולאו דווקא על שור וחמור שצוינו במקרא, אלא שדיבר הכתוב בהווה. פעולה משותפת של אדם עם בעל חיים מותרת.[2]
לדעת הרמב"ם[3], התורה אסרה לחרוש רק בשיתוף בין בעל חיים טמא לטהור, והרחבת האיסור גם לשני סוגים טהורים או טמאים היא תקנת חכמים. לעומתו, סבורים ראשונים אחרים שהאיסור לחרוש בכל הסוגים הוא מדאורייתא.[4]
הפעולות האסורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם היקף הפעולות האסורות הורחב בתורה שבעל פה: לא רק החרישה אסורה, אלא גם משיכה של עגלה או משא כלשהו ביחד, והדבר נחשב כאיסור הכתוב בתורה.[5] במשנה הוזכר גם איסור "להנהיג" בעלי חיים אלו יחד, ונחלקו המפרשים בפירוש הדברים: יש אומרים שאסור להוביל שני מיני בעלי חיים הקשורים יחד, אפילו אם אינם עושים כל מלאכה.[6] ויש אומרים שהאיסור להוביל נאמר דווקא כאשר הם עושים מלאכה כלשהי, אך גם נשיאת החבל שבו הם קשורים נחשבת כמלאכה לעניין זה.[7]
פרטי הלכה נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האיסור מוטל על החורש. מי שמוסר את שורו לגוי - אינו צריך לוודא שהלה אינו חורש בו עם חמור (בניגוד לאיסור העבודה בבהמה בשבת, למשל, שבעניינו בעל הבהמה צריך לוודא שהאיסור נשמר ובהמתו נחה בשבת).
- היושב בעגלה שמונהגת על ידי שני מיני בעלי חיים - עובר על איסור, גם אם אדם אחר הוביל אותם, מפני שישיבתו שם מדרבנת את בעלי החיים למשוך את העגלה.[8]
- שור פסולי המוקדשין - בתלמוד[9] נאמר ששור שהיה מיועד לקורבן ונפסל (למשל, כשנוצר בו מום הפוסל אותו מהקרבה במקדש) - אסור להנהיג אותו, מפני שהוא נחשב כמורכב משני מינים: במובן מסוים עדיין יש בו קדושה, ובמובן אחר הוא כבר הפך לחולין.
הנימוק לאיסור זה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפרשים מציינים כמה נימוקים לאיסור: יש סוברים שחרישה משותפת של מינים שונים כרוכה בצער בעלי חיים, מפני שכוחם אינו שקול, והשיתוף בין שניהם מפריע לשניהם. הסבר אחר: החמור, שאיננו מעלה גרה, מצטער בראותו את השור מעלה גרה ואוכל בשעה שלחמור אין אוכל.[10] בספר החינוך כתב:
מטעמי מצווה זו ענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותן שאינם תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן
.
בהשראת נימוק זה, למד מכאן לקח הנוגע גם להתנהלותם של בני אדם:
וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם, בדבר מכל הדברים, שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם, כמו צדיק ורשע והנקלה בנכבד. שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים שאינם בני שכל - כל שכן בבני אדם, אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם.
— ספר החינוך, מצווה תקנ
הסבר שונה לגמרי לאיסור זה הוא, שזהו סייג מפני איסור כלאיים: כשם שאסור להכליא בין שני מינים - כך אסור גם להעביד אותם יחד, כדי שלא יזדווגו.[11] נימוק זה משתקף מדברי חז"ל, שהכלילו את האיסור במושג "כלאיים".[12]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בביטוי שיש המייחסים לאבן עזרא בהסבירו את כללי החריזה משתמש פסוק זה בשינוי קל בשביל להדגים מהו חרוז משוכלל, וכך הוא כותב:
לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו
קח את השור אל המישור
ואת החמור אל הר המור
הכוונה היא שהמילים 'שור' ו'חמור' אינן חרוז טוב כי אינם נגמרים באותם הברה, אך 'שור' ו'מישור', וכן 'חמור' ו'הר המור' הם כן חרוז טוב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סימן רצז סעיף י' - מלאכה בשור וחמור יחדיו מתוך ילקוט יוסף
- למה אסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו?
- מיהם "השור" ו"החמור"?, מאת הרב ערן טמיר, באתר ערוץ מאיר
- הרב אליעזר מלמד, איסור עבודה בשני בעלי חיים ממינים שונים, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ה', משנה ז'; משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ב'
- ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ט', הלכה ח'
- ^ רש"י בספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י', רא"ש בהלכות כלאים סימן ה.
- ^ מסכת כלאים, פרק ח', משנה ב'-ג
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ט', הלכה ח' ופירושו למסכת כלאים, פרק ח', משנה ב'
- ^ תוספות במסכת שבת, דף נ"ד, עמוד א' ד"ה והתנן, ורא"ש במסכת שבת פ"ה סימן ה.
- ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ב, עמוד א'
- ^ מדרש אגדה (בובר) ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י'
- ^ רמב"ם במורה נבוכים חלק שלישי פרק מט
- ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ה', משנה ז' ומשנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ב'