פויסילה
 פויסילה
| |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||
| ממלכה: | בעלי חיים | ||||||||||||
| מערכה: | מיתרניים | ||||||||||||
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים | ||||||||||||
| מחלקה: | עופות | ||||||||||||
| סדרה: | ציפורי שיר | ||||||||||||
| תת־סדרה: | דמויי־דרור | ||||||||||||
| משפחה: | ירגזיים | ||||||||||||
| סוג: | פויסילה | ||||||||||||
| שם מדעי | |||||||||||||
 Poecileקאופ, 1829 | |||||||||||||
| תחום תפוצה | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
פויסילה (שם מדעי: Poecile) הוא סוג של ציפורי שיר ממשפחת הירגזיים בו 15 מינים החיים לאורך אירואסיה ואמריקה הצפונית ביערות ממוזגים. מקור השם המדעי ביוונית עתיקה, בה משמעות המילה ποικίλος (פויקילוס) היא צבעוני, מנוקד, מנומר, וכו'.[1]
הסוג תואר ב-1829 בידי החוקר הגרמני יוהאן יקוב קאופ אך במשך שנים נחשב לתת-סוג של הירגזי.
בני הסוג הם עופות קטנים בעלי כסות שחורה ולבנה לאורך פניהם ופלג הגוף העליון. הם נעים בקבוצות קטנות ביערות בחיפוש אחר חרקים וזרעים. המין ירגזי החרמון מצוי גם בישראל.[2] הירגזים מהסוג פויסילה חיים ביערות, חורשים, גינות, פארקים, צמחיית שיחים צפופה, שטחים עירוניים ושדות בחצי הכדור הצפוני. כל מיני הסוג מוגדרים כמינים ללא חשש.[3]
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיני הסוג הם ירגזים בינוניים בגודלם, אורכם נע בין 11–15 ס"מ, מוטת כנפיהם נעה בין 17–23 ס"מ, ומסתם 7–17 גרם. לרובם כיפה וסנטר שחורים-חומים ולחיים בהירות, בטן בצבע בז' (בין אוכרה ללבן) וגב, כנפיים וזנב אפורים.[4][5][2][6][7][8][9][10][11][12][13] לשני מינים (ירגזי לבן-גבה וירגזי גמבל) גבה לבנה שמפרידה את פס העיניים השחור מהכיפה.[9][14] לירגזים 10 אברות יד (מהן הארוכה היא האמצעית והקצרה היא הקיצונית), 9 אברות אמה (מהן הארוכה היא הקיצונית והקצרה היא הפנימית), וזנב שמורכב מ-12 אברות שיוצרות מניפה.[15][16] הרגל בצבע אפרפר, המקור שחור וקצר, וקשתית העין כהה.[4][6][17][8][9][7][5][18][12] חלק מהמינים בסוג משמיעים קריאה שנשמעת כ-"צ'יקדי-די-די!", מקור שם המינים האמריקאיים באנגלית, צ'יקדי (Chickadee).[19][17][6][20][12][21]
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג תואר ב-1829 בידי החוקר הגרמני יוהאן יקוב קאופ אך במשך שנים נחשב לתת-סוג של הירגזי. מחקר משנת 2005 (גיל, סליקאס ושלדסון, 2005) מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[22] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[23] ITIS,[24] ו-IOC (אנ').[25] תוצאות דומות חזרו במחקר מאוחר יותר (יוהנסון ואחרים, 2013), אם כי פוצלו מהסוג מספר מינים לסוג סיטיפרוס.[26]
העץ הפילוגנטי של משפחת הירגזיים על פי יוהנסון ואחרים (2013):[26]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
העץ הפילוגנטי של הסוג פויסילה (Poecile), על פי טריץ' ואחרים (2017), הוא:[27]
| פויסילה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | שם מדעי | תמונה/איור | תחום תפוצה: |
|---|---|---|---|
| ירגזי לבן-גבה | Poecile superciliosus |  |
|
| ירגזי החרמון | Poecile lugubris |  |
|
| ירגזי חלוד-חזה | Poecile davidi |  |
|
| ירגזי שחור-סינר | Poecile hypermelaenus |  |
|
| ירגזי ביצות | Poecile palustris |  |
|
| ירגזי סצ'ואני | Poecile weigoldicus |  |
|
| ירגזי פרסי | Poecile hyrcanus |  |
 |
| ירגזי הרים | Poecile montanus |  |
|
| ירגזי סיבירי | Poecile cinctus |  |
|
| ירגזי ערמוני-גב | Poecile rufescens |  |
|
| ירגזי הדסון | Poecile hudsonicus |  |
|
| ירגזי מקסיקני | Poecile sclateri |  |
|
| ירגזי קרוליינה | Poecile carolinensis |  |
|
| ירגזי שחור-כיפה | Poecile atricapillus |  |
|
| ירגזי גמבל | Poecile gambeli |  |
|
בני כלאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המינים ירגזי שחור־כיפה וירגזי גמבל מזדווגים בטבע לאורך אזור החפיפה במערב ארצות הברית ודרום-מערב קנדה. המינים ירגזי סיבירי וירגזי הדסון מזדווגים בטבע באזור החפיפה בצפון מערב אמריקה הצפונית. נקבות ירגזי סיבירי וזכרי ירגזי הרים מזדווגים בטבע לאורך אזור החפיפה בצפון רוסיה ופנוסקנדיה. חלק מצאצאי הכלאיים פוריים. נקבות ירגזי ביצות וזכרי ירגזי הרים מזדווגים בטבע לאורך אזור החפיפה במערב אירופה. ירגזי שחור (Periparus ater) וירגזי הרים תועדו מספר פעמים בשנות ה-80 מזדווגים בטבע באזורים בהם תחומי התפוצה חופפים. המינים ירגזי מצויץ (Lophophanes cristatus), ירגזי ביצות וירגזי הרים מזדווגים בטבע בצפון אירופה. קיימים תיעודים ישנים (Ridgway, 1876; Suchetet, 1897) של רביית כלאיים בין ירגזי שחור-כיפה וירגזי דו-גוני (Baeolophus bicolor). קיים תיעוד ישן של רביית כלאיים בין ירגזי תכול וירגזי ביצות (Suchetet, 1897). בשנת 1995 תועדה רביית כלאיים טבעית בין ירגזי ביצות וירגזי מצוי בצרפת. קיימים תיעודים (Kuroda, 1937; Mishima, 1968) של רביית כלאיים בין ירגזי הרים וירגזי רבגוני (Sittiparus varius) מיפן.[28] תועדה גם רביית כלאיים בין ירגזי הדסון וירגזי שחור-כיפה.[29]
ב-2021, גראהם, גאזלי, אוטר ובורג חקרו את שיעורי ההכלאות במינים ירגזי שחור-כיפה, ירגזי גמבל, ירגזי הדסון וירגזי ערמוני-גב.מבין הפרטים שנבדקו מארבעת המינים, כ-5% הראו סימנים כלשהם לרביית כלאיים. נמצא כי הכלאה מתרחשת פי 2 יותר בקרב מינים קרובים פחות ממינים קרובים יותר, בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב בעבר ולמצב בסוגים רבים אחרים, אם כי בתי גידול משותפים לא משפיעים על תדירות ההכלאות האופן משמעותי. בנוסף, שיעורי ההכלאות היו גבוהים יותר בבתי גידול בפארק עירוני מאשר בבתי גידול של יערות בר.[29]
כלאי ירגזי שחור-כיפה וירגזי קרוליינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המינים ירגזי שחור־כיפה וירגזי קרוליינה (Poecile carolinensis) מזדווגים בטבע, כאשר תועדו מקרים רבים של רביית כלאי בין זכרי ירגזי שחור־כיפה ונקבות ירגזי קרוליינה, ושל זכרי ירגזי קרוליינה ונקבות ירגזי שחור־כיפה. רביית הכלאיים מתרחשת לאורך רצועה שבה תחומי תפוצתם חופפים, העוברת בקנזס, מיזורי, אילינוי, אינדיאנה, אוהיו, פנסילבניה וניו ג'רזי. נוסף על כך, המינים מזדווגים גם לאורך הרי האפלאצ'ים). לאורך המאה העשרים האזור בו מתרחשות ההכלאות הפך צפוני יותר ויותר. לפי בראון ואחרים (2003), נקבות שני המינים מראות העדפה להזדווג עם זכרי ירגזי קרוליינה. הירגזי שחור־הכיפה וירגזי קרוליינה דומים מאוד במראם וגודלם, ולרוב הדרך להבדיל ביניהם היא בשיריהם. עם זאת, באזורים הקרובים לאזור ההכלאות, זיהוי על בסיס השיר קשה יותר (באזורים אלו, כל ירגזי ששר את השיר של שני הוריו או שיר לא טיפוסי הוא ככל הנראה הכלאה). שיטה יעילה יותר להבדיל בין המינים באזורים אלו היא בדיקה גנטית. ברונסון גרוב ובראון (2003) חקרו את הצלחת רביית צאצאי הכלאיים בהשוואה לרבייה של זוגות ירגזי שחור־כיפה וזוגות ירגזי קרוליינה. על אף שתנאי הסביבה היו דומים, הזוגות המעורבים הטילו פחות ביצים וגידלו פחות גוזלים עד לפריחת הגוזלים מהקן מאשר זוגות ירגזי שחור־כיפה וזוגות ירגזי קרוליינה. תוצאות אלו, אשר מבוססות על תצפיות של רבייה בטבע, מתאימות לשפע המידע מרביית כלאיים בשבייה, מה שמרמז שצאצאי כלאיים הם לרוב פחות פוריים מהמינים ה"טהורים". במוזיאון הסמית'סוניאן יש יותר ממאתיים דגימות של צאצאי כלאיים.[30]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Henry George Liddell, Robert Scott, A Greek-English Lexicon, ποικίλος, www.perseus.tufts.edu
- ^ 1 2 ציפורים, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ מיני הסוג באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Carolina Chickadee | State of Tennessee, Wildlife Resources Agency, www.tn.gov (באנגלית)
- ^ 1 2 Ray MughalRaees Mughal is passionate about the beautiful birds, their lives all around the world In his free time, He Loves Reading Books, solitude., Mexican Chickadee (Poecile sclateri) - 5 Interesting Facts, Next Birds, 2021-01-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Simon Harrap, Tits, Nuthatches and Treecreepers, Bloomsbury Publishing, 2010-09-30, ISBN 978-1-4081-3518-1. (באנגלית)
- ^ 1 2 Willow Tit Bird Facts | Poecile Montanus, The RSPB (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 Marsh Tit Bird Facts | Poecile Palustris, The RSPB (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 3 Mountain Chickadee Overview, All About Birds, Cornell Lab of Ornithology, www.allaboutbirds.org (באנגלית)
- ^ Oiseaux.net, Mésange à tête brune - Poecile hudsonicus - Boreal Chickadee, www.oiseaux.net (בצרפתית)
- ^ Grey-headed Chickadee (Poecile cinctus) -> Grey-headed Chickadee (Poecile cinctus) - BirdID's Bird Guide - Nord University - Birdid, www.birdid.no
- ^ 1 2 3 Chestnut-backed Chickadee Overview, All About Birds, Cornell Lab of Ornithology, www.allaboutbirds.org (באנגלית)
- ^ Caspian Tit - Poecile hyrcanus, www.iranianbirdingclub.com
- ^ White-browed Tit - eBird, ebird.org
- ^ Marsh Tit (Poecile palustris) - Feathers on featherbase.info, www.featherbase.info
- ^ Willow tit (Poecile montanus) - Feathers on featherbase.info, featherbase.info
- ^ 1 2 Boreal Chickadee Overview, All About Birds, Cornell Lab of Ornithology, www.allaboutbirds.org (באנגלית)
- ^ Sichuan Tit ID & Photos, Shanghai Birding 上海观鸟, 2020-09-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Kate Thome, Parus gambeli (mountain chickadee), Animal Diversity Web (באנגלית)
- ^ Norman Arlott, Ber van Perlo, Jorge R. Rodriguez Mata, Gustavo Carrizo, The Complete Birds of the World: Every Species Illustrated, Princeton University Press, 2021-09-07, ISBN 978-0-691-19392-2. (באנגלית)
- ^ Black-Capped Chickadee, National Wildlife Federation (באנגלית)
- ^ Frank B. Gill, Beth Slikas, Frederick H. Sheldon, Phylogeny of Titmice (Paridae): II. Species Relationships Based on Sequences of the Mitochondrial Cytochrome-B Gene, The Auk 122, 2005-01-01, עמ' 121–143 doi: 10.1093/auk/122.1.121
- ^ BirdLife International (BirdLife International), IUCN Red List of Threatened Species: Poecile hudsonicus, IUCN Red List of Threatened Species, 2016-10-01
- ^ ITIS - Report: Poecile hudsonicus, www.itis.gov
- ^ Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ Christian Tritsch, Jochen Martens, Yue-Hua Sun, Wieland Heim, Improved sampling at the subspecies level solves a taxonomic dilemma – A case study of two enigmatic Chinese tit species (Aves, Passeriformes, Paridae, Poecile), Molecular Phylogenetics and Evolution 107, 2017-02-01, עמ' 538–550 doi: 10.1016/j.ympev.2016.12.014
- ^ Eugene M. McCarthy, Handbook of Avian Hybrids of the World, USA: Oxford University Press, 2006, עמ' 248–252, ISBN 0-19-518323-1. (באנגלית)
- ^ 1 2 Brendan A. Graham, Ian Gazeley, Ken A. Otter and Theresa Burg, Do phylogeny and habitat influence admixture among four North American chickadee (family: Paridae) species?, Journal of Avian Biology 52 no. 5, Nordic Society Oikos, Published by John Wiley & Sons Ltd, 2021 doi: 10.1111/jav.02695
- ^ Eugene M. McCarthy, Handbook of Avian Hybrids of the World, USA: Oxford University Press, 2006, עמ' 249, ISBN 0-19-518323-1. (באנגלית)
