להתראות לנין!
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | וולפגנג בקר |
|---|---|
| הופק בידי | סטפן ארנדט |
| תסריט | וולפגנג בקר |
| עריכה | פיטר אדם |
| שחקנים ראשיים |
דניאל ברוהל קטרין סאס |
| מוזיקה | יאן טירסן |
| צילום | מרטין קוקולה |
| מדינה | גרמניה |
| חברת הפקה |
X-Filme Creative Pool  |
| חברה מפיצה |
אולפני האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 9 בפברואר 2003 (גרמניה) |
| משך הקרנה | 121 דקות |
| שפת הסרט | גרמנית |
| סוגה |
סרט דרמה, סיפור התבגרות, סרט קומדיה |
| תקציב | €4,800,000 |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 goodbyelenin |
| פרסים | מועמדות אחת לפרס גלובוס הזהב |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
להתראות לנין! (במקור באנגלית: Good Bye Lenin!) הוא סרט גרמני טרגי-קומי משנת 2003.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מספר על משפחת קֶרנֶר החיה בגרמניה המזרחית בשנים 1989 ו-1990, בעת תהליך התפרקותה של המדינה. אם המשפחה, קריסטין, קומוניסטית נאמנה, מתעלפת, לוקה באוטם שריר הלב ונכנסת לתרדמת אחרי שראתה את בנה אלכסנדר מפגין ונעצר בהפגנה נגד הממשל במדינה. בעת היותה בתרדמת, נופלת חומת ברלין וגרמניה המזרחית חדלה מלהתקיים באופן מעשי.
שמונה חודשים מאוחר יותר, מתעוררת קריסטין והמציאות שונה לחלוטין. הרופא שדאג לה אומר לאלכסנדר ולבתה, אריאן, שהיא נמצאת בסכנת אוטם נוסף בשריר הלב, ולכן אסור שתתרגש יותר מדי. אלכסנדר מחליט שהוא הולך ליצור בביתם מציאות מזרח-גרמנית, כפי שהייתה לפני נפילת חומת ברלין.
אלכסנדר יוצר בעזרת חברו לעבודה המערב-גרמני דניס דומשקה, תוכניות טלוויזיה הדומות לתוכניות המזרח-גרמניות. בהמשך, כשרואה האם כרזת ענק של חברת קוקה-קולה נפרסת על בניין הקרוב לבית המשפחה, מכינים אלכסנדר ודניס כתבה, שמראה שהמשקה הידוע נוצר במזרח גרמניה והוא המצאה סוציאליסטית. כמו כן, הכינו השניים כתבה המספרת על הגירת עשרות אלפים ממערב גרמניה למזרחה.
באחת הסצנות, כשמחליטה קריסטין לצאת ולטייל ברחבי ברלין, היא רואה את פסלו השבור של ולדימיר לנין מוטס על ידי מסוק. בסצנה אחרת, היא נדהמת כשהיא רואה במעלית הבניין צלב קרס, שציורו היה אסור במזרח גרמניה. כשמצבה של קריסטין מידרדר והיא מובלת לבית החולים, יוצא אלכסנדר לחפש את אביו, שהיגר למערב. הוא נוסע במונית שנוהג בה אדם הדומה מאוד לגיבור ילדותו, זיגמונד יאן, הקוסמונאוט המזרח-גרמני היחיד בהיסטוריה.
בצל האיחוד הקרב, חברתו של אלכסנדר מספרת לאימו את האמת בזמן שאלכסנדר ודניס מכינים סרט אחרון, שבו רואים את אריך הונקר מתפטר ומעביר את תפקידו לזיגמונד יאן (נהג המונית שהסיע את אלכס), שאומר ב"נאום ההשבעה": "הסוציאליזם אינו הסתגרות מאחורי חומות. פירושו להושיט יד לזולת ולחיות עמו. פירושו לא רק חלומות על עולם טוב יותר, אלא הגשמתם". האם רואה את הסרט, מודעת לאמת אך מוקסמת. ברקע נראים הזיקוקים בחגיגות האיחוד של שתי המדינות.
מכאן, מתהפך הגלגל: אלכסנדר סימל בסרטיו האחרונים את מזרח-גרמניה כפי שהוא רצה וכך נשבה בקסמו שלו, בעוד שאימו יודעת את האמת ללא ידיעתו. בסוף הסרט אומר אלכסנדר: "את מזרח גרמניה השארנו בחיים עד נשימתה האחרונה של אמי; מדינה, שאף פעם לא התקיימה בצורה זו; מדינה, שבזכרוני, תמיד תתקשר לאמי".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של להתראות לנין! (באנגלית)
"להתראות לנין!", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"להתראות לנין!", באתר נטפליקס
"להתראות לנין!", באתר AllMovie (באנגלית)
"להתראות לנין!", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "להתראות לנין!", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"להתראות לנין!", באתר Metacritic (באנגלית)- "להתראות לנין!", באתר אידיבי
- "להתראות לנין!", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"להתראות לנין!", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "להתראות לנין!", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
| פרס גויה לסרט האירופי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990-2010 | הודו סין (1992) • שלושת הצבעים: כחול (1993) • ממזר קטן (1994) • אמריקה (1995) • סודות ושקרים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • המתאגרף (1998) • החיים יפים (1999) • רוקדת בחשכה (2000) אמלי (2001) • הפסנתרן (2002) • להתראות לנין! (2003) • עם הראש בקיר (2004) • נקודת מפגש (2005) • המלכה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2008) • נער החידות ממומביי (2009) • נאום המלך (2010) | |
| 2011-היום | הארטיסט (2011) • מחוברים לחיים (2012) • אהבה (2013) • אידה (2014) • ילדות פרא (2015) • היא (2016) • הריבוע (2017) • אהבה בימים קרים (2018) • עלובי החיים (2019) • האב (2020) • עוד סיבוב (2021) • האדם הגרוע בעולם (2022) | |