וילהלם וין

וילהלם וין
Wilhelm Wien
לידה	13 בינואר 1864; Parusnoje, ממלכת פרוסיה, הקונפדרציה הגרמנית
פטירה	30 באוגוסט 1928 (בגיל 64); מינכן, רפובליקת ויימאר
שם לידה	Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	גרמניה
מקום קבורה	ולדפרידהוף מינכן
מקום לימודים	אוניברסיטת גטינגן; אוניברסיטת מינכן; אוניברסיטת הומבולדט של ברלין ;
מנחה לדוקטורט	הרמן פון הלמהולץ
מוסדות	אוניברסיטת מינכן; האוניברסיטה הטכנית של ריין-וסטפאליה באאכן; אוניברסיטת גיסן; אוניברסיטת וירצבורג; Physikalisch-Technische Bundesanstalt ;
תלמידי דוקטורט	רוברט דופל, האנס ראו, אדוארד רוכארדט, קרל הארטמן
פרסים והוקרה	הרצאת גאטרי (1925); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1925); פרס נובל לפיזיקה (1911) ;
בן או בת זוג	Luise Mehler
צאצאים	קרל וין
תרומות עיקריות
	גילויים בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום, חוק וין

וילהלם קרל ורנר אוטו פריץ פרנץ וין (בגרמנית: Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien; ‏13 בינואר 1864 - 30 באוגוסט 1928) היה פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1911 על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום. ידוע בעיקר בזכות חוק וין העוסק בקרינת גוף שחור.

קורות חיים

וין נולד בעיר פישהאוזן שבפרוסיה (כיום פרימורסק שבצפון-מערב רוסיה). ב-1882 החל ללמוד באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת ברלין. בשנים 1883–1885 עבד תחת הרמן פון הלמהולץ עד להשלמת תואר שלישי ב-1886. תיזת הדוקטורט שלו עסקה בשבירה של אור במתכות ובהשפעת חומרים שונים על צבע האור הנשבר. בשנים 1896–1899 הרצה באוניברסיטה הטכנולוגית שבאאכן, וב-1900 עבר לאוניברסיטת וירצבורג, שם החליף את וילהלם רנטגן בתפקידו. במהלך מלחמת העולם הראשונה כיוון וין את משאבי המחלקה לפיזיקה של האוניברסיטה לפיתוח אמצעי תקשורת עבור הצבא הגרמני ובמיוחד לעבודה על שפופרות ריק^[1].

בימים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חתם על מנשר התשעים ושלושה, שהכחיש את הטענות שגרמניה פתחה המלחמה, הפרה את הנייטרליות וביצעה פשעי מלחמה. בתחילת 1915 הוציא מנשר שקרא להחרמת כתבי עת בריטיים וטען שהבריטים גנבו גילויים של מדענים גרמניים וערבבו אמת ושקר^[2].

בשנת 1920 הוביל קבוצה של פיזיקאים שפעלו נגד ההגמוניה של הפיזיקאים מאוניברסיטת ברלין על הפיזיקה בגרמניה. מקס פלאנק אמר על כך שווין פעל ממניעים אנטישמיים ולאומניים ולא מטובת המחקר המדעי^[3].

בשנת 1920 החליף וין שוב את וילהלם רנטגן, הפעם בראשות המכון לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת מינכן. הוא לימד קורס בסיסי בפיזיקה ניסויית מלווה בניסויים רבים לתלמידי האוניברסיטה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה ורפואה. בגלל מגוון התלמידים הקורסים היו כלליים וורנר הייזנברג תיאר אותם כסוג של הצגה^[4].

עבודתו המדעית

ב-1896 הסיק את חוק ההתפלגות של הקרינה הנקרא על שמו, חוק וין, שהיה ביסודו חוק אמפירי. מקס פלאנק, עמיתו של וין בזמן הגילוי, הרחיב את החוק ואת התאוריה שמאחוריו; מאוחר יותר התבסס על חוק זה כשפיתח את מכניקת הקוונטים.

ב-1898, בעת שחקר זרמי פלזמה (גז מיונן), זיהה חלקיק חיובי שמסתו זהה למסת אטום המימן. בעבודתו זו הניח את הבסיס להמצאת ספקטרומטר המסה. ג'יי ג'יי תומסון ליטש את עבודתו של וין וערך ניסויים נוספים, ובתוספת עבודתו של ארנסט רתרפורד התגלה הפרוטון רשמית ב-1913. בנוסף לגילויים אלו חקר וין גם קרני רנטגן וקרניים קתודיות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם וין בוויקישיתוף

וילהלם וין, באתר פרס נובל (באנגלית)
וילהלם וין, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
וילהלם וין, באתר MacTutor (באנגלית)
ביוגרפיה באתר זוכי פרס נובל
ביוגרפיה באתר MacTutor
וילהלם וין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
וילהלם וין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Max von Laue, Opening address at the physics conference at Wurzburg, September 18, 1933, in Klaus Hentschel, Physics and national socialism: an anthology of primary sources, page 69
^ J. L. Heilbron, The Dilemmas of an Upright Man: Max Planck As Spokesman for German Science, pages 70-73
^ Fritz Stern, Einstein's German World, page 130
^ Jagdish Mehra, Helmut Rechenberg, The Discovery of Quantum Mechanics 1925, page 24

[1] Max von Laue, Opening address at the physics conference at Wurzburg, September 18, 1933, in Klaus Hentschel, Physics and national socialism: an anthology of primary sources, page 69

[2] J. L. Heilbron, The Dilemmas of an Upright Man: Max Planck As Spokesman for German Science, pages 70-73

[3] Fritz Stern, Einstein's German World, page 130

[4] Jagdish Mehra, Helmut Rechenberg, The Discovery of Quantum Mechanics 1925, page 24

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925	רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950	פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975	קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000	ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום	קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) • ג'ון ג'וזף הופפילד, ג'פרי הינטון (2024)