Demonic practices and their attribution to king Solomon

In: BER, Viktor (ed.). Nomos and Violence: Dimensions in Bible and Theology (Beiträge zum Verstehen der Bibel 35). Berlin LIT Verlag, 2019, 27-36. ISBN 978-3-643-90997-8., 2019

In this study one of the Biblical stories is examined in which explicit limits are expressed to God’s sovereign use of violence (Gen 18:16–33). God’s ‘violent’ behaviour is to be governed by the basic principles of righteousness and justice. Attachment -- Handout (text analyis): PrudkyM-2018-Gen18_16ff_text_synopsis.pdf

Preface "Faith, liberty, friendship, chief blessings of the human mind" (Tacitus) "When I was a kid I used to pray every night for a new bicycle. Then I realised that the Lord doesn't work that way so I stole one and asked Him to forgive me." (Emo Philips) "He who believes does not know he believes. He who knows he believes does not believe" (Joshua Sobol) Oren Hasson opens his discussion of the "Evolution of God" with a quote from Lewis Carroll's book Through the Looking Glass, according to which: …the Queen tells Alice that she is "'just one hundred and one, five months and a day.' 'I can't believe that!' said Alice. 'Can't you?' the Queen said in a pitying tone. 'Try again: draw a long breath, and shut your eyes.' Alice laughed. 'There's no use trying,' she said: 'one can't believe impossible things.'" In Centro IV x* Alice was wrong, of course. We believe in many highly improbable things. Sometimes it even seems to us, especially when we contemplate the beliefs of others, that the more impossible things are, the more easily we are persuaded to believe in them. Pay attention what people believe or believed: according to the Papago native American tribe, living in Arizona, out of the primordial chaos was born a child named 'First Born'. He created the earth with the help of song-a motif of sacred importance among the native Americans. 'First Born' only created the sun after the explicit request of humans, who wanted to see one another and live in peace with one another. The Greeks believed that the Titans created the world, that Prometheus created humans and became their patron, and they also believed that the first woman, Pandora, was created by Hades, god of the volcano and the underworld. The statement about the social role of man and woman in our world is deeply embedded and emphasized in this creation narrative. The god Ngāi, who resides atop Mount Kenya, promised the promised land, namely, the highlands of Kenya, with its fertile lands, to the chosen people, the Kikuyu tribe. Most believers in a singular God believe that his son, Jesus, born of a virgin, is the Messiah who brought redemption to the world and that there is none beside him. Hundreds of millions of others believe that God changed his covenant with the descendants of Abraham for the sake of his covenant with the prophet Muhammad. A negligible minority of monotheistic believers are more optimistic, still hoping that the Messiah has not yet come and that there is still room to expect a better world. An even smaller minority within this minority was more precise in its expectations and believed that the late Lubavitcher Rebbe is the Messiah, and behold, the end of days is upon us. Many of these believers continued to believe this even when the rabbi was on his deathbed, and many of them still believe

Hebrew; Ph. D. diss., The Hebrew University of …, 2002

The Third Book of Maccabees is not considered to have great historical or literary value and, therefore, has not frequently been discussed in the literature. Moreover, even despite the growing academic preoccupation with Jewish Hellenistic literature, this book has remained marginal. The purpose of this study is to examine the historical significance of III Maccabees, that is to determine its place from the point of view of the Weltanschauungen prevalent in Hellenistic Jewry and the historical context in which it was composed. The basic assumption of the study is that the preliminary stage in a historical discussion of any written source, be it historiographic or fictional, is the examination of its nature and its goals. Hence, literary analysis of III Maccabees must proceed before any historical conclusions may be reached.

From the Margins to the Fore? Religious Zionism and Israeli Society, edited by Yair Sheleg, 2018

Social Science Research Network, 2017

מבוא בשנים האחרונות פורח השימוש בפרקטיקה משפטית המכונה בלטינית "אמיקוס קורייה" (amicus curiae, ובקיצור – אמיקוס), שפירושו "ידיד בית המשפט" (amicus – חבר, ידיד או רע; curiae – של בית המשפט). זוהי פרקטיקה שבאמצעותה צד שלישי שאינו מעורב פורמלית בהליך משפטי, אך הוא בעל עניין בו, מציג את עמדתו לבית המשפט באמצעות הגשת תזכיר כתוב. בדרך כלל נעשה שימוש באמיקוס כדי להוסיף טענות שהמתדיינים הפורמליים לא הציגו לבית המשפט או כדי לספק לבית המשפט מידע נוסף (למשל חברתי, כלכלי, היסטורי או סביבתי) מנקודת מבט רחבה יותר. לדוגמה, בתיק שבחן את רפורמת הבריאות שהוביל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה הוגשו 136 תזכירים מטעמם של מאות אמיקוס שונים – ארגוני זכויות אדם, חברות ביטוח, פוליטיקאים ואנשים פרטיים. בהחלטתו ציטט בית המשפט העליון של ארצות הברית מידע מתוך תזכיר שהגישו כמה אמיקוס (amici), שהציג את ההיסטוריה של הרפורמה בארצות הברית והראה שכ-45,000 אמריקנים מתים מדי שנה משום שאין להם ביטוח בריאות. בתיק אחר, משנת 2012, שעסק בשוויון זכויות בנישואים לזוגות להט"ב, הוגשו לבית המשפט העליון של ארצות הברית 156 תזכירים מטעמם של מאות אמיקוס שונים. גם כאן ציטט בית המשפט בהחלטתו מידע רב מתוך התזכירים שהוגשו לו. כיום נעשה שימוש באמיקוס בשיטות משפט אחדות הנבדלות זו מזו באופן ניהול ההליך המשפטי ובכללי הדיון הנוהגים בהן: שיטת המשפט המקובל (במדינות כארצות הברית, קנדה, אנגליה ואוסטרליה), השיטה הקונטיננטלית (הנהוגה למשל בצרפת, בגרמניה ובספרד) והמשפט הבינלאומי (למשל בבית המשפט האירופי לזכויות אדם). נוסף על כך, בשנים האחרונות הפכה הפרקטיקה של האמיקוס לפופולרית לא רק בקרב ארגוני זכויות אלא גם בקרב אזרחים מן השורה, גילדות מקצועיות ואף פוליטיקאים. אך מהן שורשיה ההיסטוריים של פרקטיקה זו, היכן הופיעה והחלה להתפתח, ומהם הגורמים ההיסטוריים לכך ששבה והופיעה בשנים האחרונות? מאמר זה מתאר בקווים כלליים ובמשיחות מכחול גסות את גלגוליו ההיסטוריים והאינטלקטואליים של האמיקוס, דרך עיון בכמה תחנות היסטוריות הקשורות אליו – החל בתקופה הרומאית (משנת 27 לפני הספירה לערך), דרך אנגליה והקולוניות שלה (בעיקר בין המאה השלוש-עשרה והשמונה-עשרה), וכלה בארצות הברית המודרנית (מתחילת המאה השמונה-עשרה ועד אמצע המאה העשרים). במוקד המאמר ניצבת בחינת התפתחותו של האמיקוס במשפט המקובל, הוא המשפט הנהוג במדינות האנגלו-אמריקניות, לרבות ישראל. מבחינה מתודולוגית, לגבי חלק קטן מפסקי הדין המאוזכרים במאמר לא ידועים בבירור כל הפרטים הנסיבתיים. עד מחצית המאה התשע-עשרה התנהל ההליך המשפטי בחלק גדול מבתי המשפט בעל-פה, ולא היה גוף רשמי האמון על פרסום מסודר של פסקי הדין כנהוג היום. מטרתו של המאמר היא אפוא צנועה ביותר: לתאר את תרומת הנסיבות ההיסטוריות לקיומה ולהתפתחותה של פרקטיקה משפטית אשר נעשה בה שימוש במשך מאות שנים, ואשר התעוררה לתחייה וקיבלה תאוצה בשנים האחרונות.

2020

2012

חיבור זה עוסק ביחסי הגומלין שבין היהדות, ובאופן קונקרטי – ההלכה, לבין שיח זכויות האדם. למושג זכויות האדם כמה משמעויות. הספר מבקש לאמץ כאן דרך ביניים המכירה בכך שזכויות האדם הן גורם מתווך בין ערכים לבין חובות, או, מנקודת מבט תרבותית, דרך ביטוי פרטיקולרית למערכת ערכים העומדת בבסיס זכויות אלו. ליהדות פנים רבות. החיבור מתמקד בהופעתה הנורמטיבית – בהלכה. טענתי היא שהשיח ההלכתי מתאפיין במערכת ערכים המשפיעה על ההכרעות הניתנות במסגרתו, כמו גם על אופיו ועיצובו. השפעה זו מתבטאת לעתים בגלוי, אך לרוב באופן סמוי, כגורם בעל השפעה בתהליך הפרשני. ברובד הסמוי, העקיף לעתים, יש מכנה משותף רחב מאוד בין היהדות לבין זכויות האדם, והוא מתבטא בשורשים המניעים את המערכות הללו, כל אחת בדרכה. הפרק המצורף לדוגמא - המפגש הסמוי: שיקולים מוסריים כשיקולים פרשניים מנחים.

-Reummos trein,a rao os y '0 'amamos rueda, Pero su u~lidad no depende mas que M espacia, U " Zilmos aredla pa", haw una vasl]a. pero su "iFda. no d'pe-de mas que del espacie, .Abr,m~ puertas y ~entanas oa--a :;an,:.rUl:" una casa y umCamMIe en es!.Ds espacies 5e hal a su utilidad, Por 10 "'n!.D. mientras nos aproiechamos de 10 que es urge que reconozcamos la utliidad de 10 ou, no es ., LAO TZU Tao Te Ching 51gl0 VI a,C, ; 91 FORMA Y ESP::..AC:.:.I-=-O _ _ _

From its first conceptualization in modern psychiatry, psychopathy has been considered difficult if not impossible to treat. Schema Therapy (ST) is a psychotherapeutic approach that has shown efficacy in patients with borderline personality disorder. ST has recently been adapted for personality disordered forensic patients, including patients with high levels of psychopathy. The present case study examined the process of individual ST, combined with movement therapy and milieu therapy by the nursing staff, with a forensic inpatient with psychopathic features (Psychopathy Checklist-Revised total score ϭ 28.4). The patient had been sentenced to a mandatory treatment order in relation to a sexual assault. We assessed change using independent assessments of psychopathic traits, cognitive schemas, and riskrelated behaviors over the 4-year treatment period and a 3-year follow-up. We also assessed the quality of the working alliance. Reliable change analyses showed significant improvements in psychopathic traits, cognitive schemas, and risk-related outcomes. At 3 years posttreatment, the patient was living independently outside of the forensic institution without judicial supervision and he had not reoffended. While many questions remain about the effectiveness of psychotherapeutic treatment for psychopathic patients, our study challenges the view that they are untreatable.