שמורת אלוני בית קשת
מידע כללי | |
---|---|
סוג | שמורת טבע |
נתונים ומידות | |
שטח | 5,054 דונם |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
מיקום | מחוז הצפון |
קואורדינטות | 32°44′24″N 35°23′08″E / 32.739927°N 35.38559°E |
שמורת אלוני בית קשת היא שמורת טבע מוצעת של עצי אלון התבור המשתרעת על פני שטח של 5,054 דונם במורדות המזרחיים של הרי נצרת. ממערב מצפון ומדרום לקיבוץ בית קשת. זהו יער פארק - יער פתוח המאפשר צמחייה של צמחים עשבוניים חד שנתיים המביא לפריחה רבה בחורף ובאביב.
קיבוץ בית קשת שעל שמו נקרא היער, היה היישוב הראשון שנוסד על ידי הפלמ"ח בשנת 1944. מקור שמו של היישוב, וכך גם שמו של היער הוא בתנ"ך, בתחילת קינת דוד:
"וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת עַל-שָׁאוּל וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, וַיֹּאמֶר:
לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר.
הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ - חָלָל!
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים!"
הקשת הוא כלי נשק המסמל את יכולתם של מתיישבי הקיבוץ לעמוד ולהילחם מול אויביהם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1864, הנרי בייקר טריסטראם, חוקר טבע אנגלי[1], ביקר בארץ ישראל וציין את התרשמותו מיער עצי אלון התבור הפתוח ובו מרווחים גדולים בין העצים, המאפשרים צמיחה של עשבים חד-שנתיים, שראה ביציאתו מנצרת לטבריה. הראשון מסוגו שראה בארץ, עם מיני פרחים רבים ושיחים ננסיים.
בין השנים 1913-1901 טופח היער על ידי אליהו קראוזה שהיה אגרונום וניהל את חוות סג'רה. גזמיו שימשו לתעשיית הפחם. אולם בתקופת מלחמת העולם הראשונה כרתו נציגי השלטון העות'מאני חלקים נכבדים מהיער לשם בניית מסילות והסקת רכבות אספקה לחזית הדרומית.
בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, שוקם היער על ידי חברי הקיבוץ ויערני קק"ל.
שטח השמורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השמורה מקיפה את קיבוץ בית קשת משלושה כיוונים. בכניסה לקיבוץ נמצא השער המזרחי של דרך נוף יער בית קשת החוצה את השמורה. בשטח השמורה נמצאים גם תל גובל ובית היערן. חלקה הדרומי של השמורה נמצא צפונית-מערבית לבית הספר החקלאי כדורי ומגיע עד לקרבת בית הספר. בתחום השמורה זורם "נחל השבעה" ויובלו נחל "אזנות".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמורת אלוני בית קשת באתר טבע ונופים בישראל
- רונית סבירסקי, דרך נוף יער בית קשת: טיול בכל הצבעים, באתר ynet, 3 בינואר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הנרי בייקר טריסטראם, "מסע בארץ ישראל, 1863-4"