צ'ארלס יפה
 | |
| לידה |
1879 דוברובנה, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1941 (בגיל 62 בערך) ברוקלין, ארצות הברית |
| מקצוע נוסף | סוחר משי, סופר שחמט |
| מדינה | רוסיה, ארצות הברית |
| הערות | יהודי |
  | |
צ'ארלס יפה (באנגלית: (Charles Jaffé (Jaffe; 1879 – 12 ביולי 1941) היה שחמטאי יהודי-בלארוסי אמריקאי. בשיאו, בשנות העשרה של המאה העשרים היה בעוצמה של רב אמן ובצמרת העולמית. יפה היה גם סופר בנושאי שחמט.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ארלס יפה נולד בדוברובנה[1], עיר קטנה בבלארוס (בזמנו, האימפריה הרוסית). קיים ספק לגבי מועד לידתו המדויק, ספק שהעלו היסטוריון השחמט אדוארד וינטר ואחרים[2]. מקורות אחרים מציינים את שנת לידתו המשוערת בין 1876 ו-1887. יפה היגר לארצות הברית בשנת 1896 ועבד כסוחר משי עד להפיכתו לשחמטאי מקצועני בשנת 1910.
שחמט מקצועני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1904 הגיע יפה למקום השביעי בתחרות הקונגרס האמריקני השביעי, בעיר סנט לואיס בתוצאה 5/11, בתחרות זו ניצח פרנק מרשל. יפה ניצח את המדורג 17 בעולם, ז'אק מיזס בתוצאה 0–2 בדו-קרב בשנת 1907. שנתיים לאחר מכן הגיע יפה למקום השלישי בתחרות בברוקלין בה ניצח הרברט רוזנפלד. באותה שנה הפסיד יפה דו-קרב למרשל, שדורג אז שביעי בעולם, בהפרש קטן: שני ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו וארבעה הפסדים.
בשנת 1910 הגיע יפה שלישי בתחרות ניו-יורק (מרשל ניצח). בשנת 1911 חלק מקום 3–4 עם 9/12 בתחרות ניו-יורק (מרשל ניצח, חוסה ראול קפבלנקה הגיע שני, חצי נקודה לפני יפה). באותה שנה חלק מקום 23–26 עם 8.5/25 בתחרות קרלסבד, תחרות בה השתתפו 26 שחקנים והייתה מהחזקות שבתחרויות השחמט אי פעם. 17 מתוך 25 השחמטאים המובילים בעולם נטלו חלק בתחרות זו שאותה ניצח ריצ'רד טייכמן. למרות מיקומו הנמוך זכה בתואר אמן כמו גם באחד מפרסי היופי שחולקו בתחרות.
בשנת 1913 הגיע עם 9.5/13 למקום השלישי בתחרות הלאומית האמריקנית השנייה, שבה ניצח קפבלנקה. בתחרות זו ניצח את קפבלנקה, אברהם קופצ'יק, אוסקר חאייס, דוד ינובסקי וסיים בתיקו עם מרשל שהיה באותה עת אלוף ארצות הברית.
הישגיו הבולטים במשחקים אישיים הם תוצאת תיקו מול קפבלנקה: שני ניצחונות ושני הפסדים, וניצחונות אישיים מול עמנואל לסקר, מרשל, ינובסקי ורבים אחרים. Jaffe and his Primer (article by Edward Winter), www.chesshistory.com
יפה שיחק לעיתים קרובות במועדון השחמט סטויסאנט, מקום שבו שיחקו שחקנים חזקים רבים ומוקם בצידה המזרחי של מנהטן. יפה היה מפורסם בגלל מצבו הכלכלי הדחוק וסגנונו "היחיד במינו של בית קפה".
מחלוקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1913 השתתף יפה בתחרות בהוואנה שם סיים שישי עם 5.5/14, תחרות בה ניצח מרשל. בתחרות זו השתתפו שניים מעשרת החזקים בעולם, וחמישה מתוך 48 המובילים בעולם. בתחרות זו האשים קפבלנקה את יפה כי הפסיד במכוון את משחקו בסיבוב השני מול מרשל The chess games of Charles Jaffe, www.chessgames.com, ובכך איפשר למרשל לזכות בתחרות לפני קפבלנקה, ששיחק בעיר מולדתו. במשחק האמור, בעמדת שוויון במחצית המשחק, יפה ביצע משגה גס שעלה לו במלכה תמורת צריח. מיד לאחר ביצוע השגיאה נכנע יפה. למרות גודל הטעות לשחקן בסדר גודל של יפה, שחקני צמרת רבים עשו לעיתים טעויות גסות במשחקים תחרותיים. קפבלנקה עצמו שגה בתחרות ניו יורק 1931 בשלב הפתיחה מול הרמן שטיינר והפסיד כלי עקב מסע שמיני נורא.
לאחר האשמה זו הגיע ככל הנראה קפבלנקה להסכם עם מארגני התחרות בהוואנה, שארגנו גם אירועי שחמט בניו-יורק שיפה לא יוכל עוד להשתתף בתחרויות בהן ישחק קפבלנקה. ואכן, מאז, לא הצליח יפה להשתתף באף תחרות נוספת אליה נרשם קפבלנקה.
בשנת 1916 יפה היה מעורב בתביעה משפטית שנסובה סביב אי הכללה של חלק מניתוחי השחמט שלו בפרסום על גמביט המלך, אך הפסיד בתביעה, למרות תמיכה שקיבל מצד עדים שהופיעו למשפט כולל אלוף ארצות הברית פרנק מרשל. ככל הנראה זו התביעה הראשונה בה הובאו נושאי שחמט לבית המשפט בארצות הברית. Chess in the Courts by Edward Winter, www.chesshistory.com[3]
הגם שהתביעה נראית טיפשית, מנקודת ראותו של יפה שחלק ניכר מהכנסתו התבססה על כתיבת מאמרים בנושאי שחמט עבור כתבי עת יהודיים, המוניטין המקצועי עמד לדיון.
שיא כושרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1914 חלק יפה מקום 8–10 בתחרות ניו יורק (ניצח: אדוארד לסקר). ב-1915 ניצח יפה בתחרות אוטיקה. בשנת 1916 הפסיד יפה בצורה מזערית 6–7 בדו-קרב לינובסקי +4 -5 =4, שבאותה עת היה ממוקם במקום ה-15 בעולם. בשנים 1917–1918 הפסיד שוב לינובסקי, שטיפס בינתיים למקום השביעי בעולם בתוצאה 6–12 ; +4 -10 =4. בשנת 1918 חלק יפה מקום 3–5 בתחרות ריי-ביץ' בניו-יורק (ניצח: אברהם קופצ'יק). ב-1918 חלק מקום 1–2 עם בוריסלב קוסטיץ' בניו-יורק, ב-1919 הגיע למקום השני אחרי קופצ'יק בתחרות טרוי. ב-1920 מקום שלישי בניו-יורק (ניצח:אוסקר חאייס). באותה שנה הגיע למקום השני בתחרות אטלנטיק סיטי, אחרי מרשל. בשנת 1921 הגיע למקום השלישי בניו-יורק, למקום השלישי בתחרות אטלנטיק סיטי, (ניצח ינובסקי). בשנת 1922 הגיע למקום השני בתחרות ניו יורק (ניצח: אדוארד לסקר). בשנת 1925 הגיע למקום השלישי בתחרות סאדר פוינט (ניצח: אברהם קופצ'יק) בשנת 1926 חלק מקום 4–5 בתחרות שיקגו (ניצח: פרנק מרשל) ומקום שני בתחרות ניו-יורק (ניצח: קופצ'יק).
בשנת 1927 שלח יפה מברק מניו-יורק לאלכסנדר אלכין שהתמודד בבואנוס איירס מול קפבלנקה על אליפות העולם בשחמט. המברק הכיל ניתוח של יפה על הסתעפות חדשה בגמביט המלכה, שאלכין השתמש בה במהלך הדו-קרב. לאחר ניצחונו חזר אלכין לניו-יורק, וכאות תודה שיחק דו-קרב קצר מול יפה, ללא בקשת תמורה כספית. אלכין זכה בשני משחקי הדו-קרב[4].
שנים מאוחרות וכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יפה פרש מפעילות תחרויות למשך כעשור, למעט משחקים אחדים ששיחק בליגה באמצע שנות ה-30. באחד ממשחקיו הביס את ראובן פיין הצעיר. בשנת 1930 הפסיד יפה דו-קרב קצר ששיחק עם יצחק קשדן 3-0; קשדן היה באותה עת בכיר השחמטאים בארצות הברית.
יפה חיבר את הספר "ספר לימוד בסיסי לשחמט" בשנת 1937. בהקדמה לספר משבח שמואל רשבסקי את המחבר[5].
בריאותו החלה להידרדר בשלב זה. יפה פרסם גם מספר ספרים ביידיש. בגיל מבוגר חזר לשחק בתחרויות והעפיל לגמר האליפות הפתוחה של ארצות הברית 1938 שהתקיימה בבוסטון, שם סיים במקום ה-8–9 עם 4/11, תחרות שבה ניצח אל הורוביץ. התחרות האחרונה שבה השתתף יפה הייתה האליפות הפתוחה של ארצות הברית שהתקיימה בניו-יורק, אליה העפיל מהמוקדמות אך בגמר הפסיד בכל 11 המשחקים. בתחרות ניצח ראובן פיין.
נפטר ב-1941 בברוקלין שבניו יורק.
הערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוצאות של יפה במשחקים מול מיזס, מרשל וינובסקי ממחישים שהוא היה יריב אימתני. הוא ניצח את קפבלנקה בכלים השחורים. ליפה היה ביש מזל להגיע לשיא יכולתו בזמן בו קפבלנקה הגיע לניו-יורק. קפבלנקה ומרשל שלטו בתחרויות בניו-יורק ויפה לא הצליח להתגבר עליהם.
משחקים מפורסמים של יפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Grigory Levenfish vs Charles Jaffe (1911), www.chessgames.com, chessgames.com
- יפה מול רודולף שפילמן שפילמן היה ידוע כטקטיקן מעולה אך הפעם לא היה יכול ליפה, chessgames.com
- קפבלנקה מול יפה ניו יורק 1913, chessgames.com
- ינובסקי מול יפה, ניו יורק 1916, chessgames.com
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
לעוד מידע על שחמט ראו: פורטל שחמט |
- צ'ארלס יפה, באתר צ'סגיימס (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "דוברובנה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ^ Edward Winter, Jaffe and his Primer 2002
- ^
From the BCM, June 1916, page 200 ‘When chessplayers go to law on some matter connected with the game, there is usually a touch of the ridiculous. In the Bronx Municipal Court, on 4 April, a case came up in which Charles Jaffe sued Hartwig Cassel, one of the editors of the American Chess Bulletin, for $700 – over £140 – for work alleged to have been done in analysing the Rice Gambit. Last year Professor Isaac J. [sic – L. would be correct] Rice invited a number of strong American players to Utica to test his gambit once more, and it was agreed that their investigations should be continued. Jaffe, however, broke away from the rest and decided to analyse by himself. The others concluded their joint work, which is to appear in a book entitled Twenty Years of the Rice Gambit, while Mr Julius Finn, who was appointed referee in the matter, declared Jaffe’s work not acceptable. Hence the lawsuit, Mr Cassel being brought in as having acted in an advisory capacity for the late professor in chess matters. The witnesses at the trial included Marshall (who considered Jaffe’s claim not unreasonable), Julius Finn, Albert B. Hodges, and J. Rosenthal. The verdict was in favour of Mr Cassel. The chief amusement seems to have been when Jaffe was in the witness-box on his own behalf, and expressed his opinion of the chess strength of a number of noted players in the court – not unqualified by their attitude towards him in the case.’
A detailed account of the case appeared on pages 124-125 of the May-June 1916 American Chess Bulletin
- ^ The World of Chess, by Anthony Saidy and Norman Lessing, 1974, New York, Random House, pp. 190-191.
- ^ ‘Charles Jaffe remains today unquestionably one of the world’s leading authorities on openings. As a chess analyst there are few to equal him. He has met on an even footing and played with a marked measure of success against such players as Dr Emanuel Lasker, José Capablanca, Frank Marshall, Pillsbury and a host of other famous players.’
| בקרת זהויות |
|
|---|