לדלג לתוכן

עזרא פאונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עזרא פאונד
Ezra Weston Loomis Pound
לידה 30 באוקטובר 1885
היילי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בנובמבר 1972 (בגיל 87)
ונציה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סן מיקלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים Homer Pound House עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פנסילבניה, קולג' המילטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1909 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • דורותי שייקספיר (20 באפריל 1914–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • איזולט גון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מרי דה ראכווילץ, עומר פאונד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס בולינגן (1948)
  • עמית האקדמיה האמריקאית לשירה (1963) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עֶזְרָא פַּאוּנְדאנגלית: Ezra Pound;‏ 30 באוקטובר 18851 בנובמבר 1972) היה משורר ומתרגם אמריקאי נודע, אבי האימג'יזם. בתקופת מלחמת העולם השנייה שיתף פעולה עם הפשיסטים באיטליה ועל כך נשפט לאחר המלחמה.

עזרא פאונד נולד בשנת 1885 במדינת איידהו כעזרא וסטון לומיס פאונד להומר לומיס פאונד ואיזבל וסטון. מנעוריו שאף להיות משורר. בשנת 1901, בגיל 17, החל ללמוד באוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 1905, בגיל 20, הוענק לו תואר ראשון במדעי הרוח ולאחר מכן המשיך את לימודיו בשפות רומאניות. בהחליטו כי אין מקום למשוררים בארצות הברית, יצא בשנת 1906 לגלות מרצון באירופה, שנמשכה עשרות שנים. בוונציה הוציא בשנת 1908 את ספר שיריו הראשון. לאחר מכן עבר ללונדון, ושם התפרנס מכתיבה והוראה והיה למזכירו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס. בשנת 1910 הוציא לאור את ספר מסותיו הראשון. ב-1913 החל לכתוב בכתב עת בשם "האגואיסט", ואף שכנע את ג'יימס ג'ויס לעשות כן, לאחר שקיבל עליו המלצה מייטס. בימי מלחמת העולם הראשונה חי באירלנד בביתו של ייטס. שנים אלה ועד שנות העשרים נחשבות לפסגת יצירתו.

פאונד, שהגיע ללונדון ב-1909, התחבר שם למשוררי התקופה ובין השאר למשוררת אוליביה שייקספיר. ב-1914 נישא פאונד לבתה של אוליביה, דורותי שייקספיר (Dorothy Shakespear) (אנ').

ב-1921 עברה המשפחה לפריז, שם ניהל פאונד פרשיית אהבים ארוכת שנים עם אולגה רודגה (אנ'), שהייתה צעירה ממנו ב-10 שנים. היחסים האלו נמשכו גם כשעברה משפחת פאונד לאיטליה, ובעקבות יחסים אלו הרתה אולגה וביולי 1925 ילדה את בתם מארי. במקביל הרתה גם דורותי, ובספטמבר אותה שנה ילדה את בנם אומאר פאונד (אנ').

דעותיו הפוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונת המעצר של פאונד

בשנת 1924 השתקע באיטליה בעיר ראפאלו שבריביירה. בתקופה זו החליט שלא די לו ביצירת שירה חדשנית, והפך ל"מתקן עולם" בכתיבת שירה פוליטית ימנית רדיקלית. שיריו כוונו מאז בעיקר נגד הריבית העושקת ובהמשך הפך למסית אנטישמי בוטה, שיצא ביצירתו נגד היהדות כאשמה בכל תחלואי העולם, ולבסוף הגיע להערצת בניטו מוסוליני ואדולף היטלר.

קרבתו לחוגים בעלי דעות דומות הביאוהו לקצה הימני של המפה הפוליטית ולשנאת היהודים, שאותם האשים בכל צרות העולם. דעותיו אלו הביאו אותו, בתקופת מלחמת העולם השנייה, לשתף פעולה עם הפשיסטים באיטליה, ועל כך נשפט, בסיום המלחמה, על ידי הצבא האמריקאי. לאחריה נקבע שהוא בלתי כשיר לעמוד לדין, והוא הושם במשך 13 שנה בבית חולים פסיכיאטרי.

בעת מלחמת העולם השנייה התגורר פאונד באיטליה, ומאז שנת 1942 שידר שידורי תעמולה פשיסטית נגד ארצות הברית ובעלות בריתה שנלחמו בנאציזם ובפשיזם. תעמולתו הייתה מלווה בהסתה אנטישמית.

בתום המלחמה, בשנת 1945, נעצר פאונד על ידי השלטונות האמריקאיים. תחילה נכלא במחנה צבאי אמריקאי ליד העיר פיזה ובהמשך הובא לארצות הברית על מנת להעמידו לדין באשמת בגידה[1][2]. בלחץ ידידיו ומעריציו מחוגי הספרות והשירה, ובזכות מעמדו כמשורר גדול, הוא נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין[3][4] ואושפז ונכלא בבית חולים פסיכיאטרי, עד לשנת 1958. שחרורו התאפשר בעקבות עצומה של סופרים ואנשי רוח מכל העולם, דוגמת ז'אן-פול סארטר וארנסט המינגוויי, ידידו הטוב, שאף תמך בו כלכלית[5]. בעת אשפוזו המשיך בכתיבת שירה שפורסמה בשנת 1957. שירתו זו, שנכתבה לאחר שדבר השואה כבר הפך לידיעת הכלל, הייתה שירה אנטישמית קיצונית וארסית. "היהודי" בשיריו הוא המרמה את הגוי, הוא השולט בכל והדוחף את הגוי למלחמה, שכוונתו היא להביא להשמדתו.

לאחר שחרורו מהאשפוז ב-1958[6] חזר פאונד לאיטליה וחי בוונציה עד למותו בשנת 1972. נקבר בסן מיקלה[7][8].

גם לאחר מותו ב-1972 המשיכו דעותיו הפשיסטיות והאנטישמיות בחייו להעיב על הערכתו כמשורר[9][10][11].

פרשת פרס בולינגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס בולינגן (אנ') לספרות לאומית אמריקאית נוסד ב-1948 על ידי משפחת מלון (אנ') ומומן על ידי קרן בולינגן (אנ'). שם הפרס נלקח משם בית מגוריו של הפסיכולוג קרל יונג בשווייץ. מייסדי הקרן ואנשי ועדת הפרס היו כולם בני דמותו של פאונד דהיינו קתולים שמרנים וחלקם אף אנטישמים[12]. ב-1949 הם החליטו (בשיתוף עם ספריית הקונגרס) להעניק את הפרס הראשון (בסך 1000 ליש"ט) לפאונד כהוקרה על ספרו "הפיזאן קנטוס" (זמירות פיזה - על שם המחנה בו נכלא עם סיום המלחמה)(אנ') אותו כתב בתקופת מאסרו (כנראה שמתן הפרס היה גם חלק מהלחץ לשחררו מבית החולים הפסיכיאטרי). ההחלטה עוררה מחלוקת גדולה בעולם כשמצדדי מתן הפרס טענו לתרומה הספרותית הגדולה של פאונד ומתנגדי מתן הפרס העלו את דעותיו האנטישמיות ואת בוגדנותו בתקופת המלחמה[13][14][15][16][17][18][19].

תרגומים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים רבים של פאונד תורגמו לעברית, בדרך כלל בכתבי עת.

  • "שירים של עזרא פאונד", 1984, הוצאת 'כנרת', תרגום דורון קורן.
  • "עזרא פאונד - מבחר כתבים", מאגד יחדיו חלק ניכר מתרגומי פאונד שראו עד כה אור בעברית לצד שלל תרגומים חדשים. זהו כינוס של קטעים נרחבים מיצירתו של פאונד; החל בשיריו הקצרים ובקטעים מן 'הקאנטוס', עבור בתרגומיו, במנשריו ובכתביו העיוניים, וכלה בראיונותיו, מכתביו ושידוריו ברדיו הפשיסטי של איטליה. לכל אלו נוסף נספח מקיף של דברי ביקורת, התייחסויות, רשימות ומאמרים – שנכתבו במהלך תשעה עשורים בידי אנשי ספרות עבריים – העוסקים בפאונד האיש, בפאונד המשורר, ובמשנתו. הוצאת 'דחק - לספרות טובה', 2014, עורך: יהודה ויזן.
  • האלף־בית של הקריאה, מאנגלית: יהודה ויזן. דחק, סדרת דרש לכתבי מופת בפואטיקה ואסתטיקה, 2024.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נתן זך, אימג'יזם ווורטיציזם. נכתב ב-1976 בעבור האנתולוגיה: Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא מסכם את עיקרי מחקר עבודת הדוקטור שלו. המאמר הופיע בעברית ב-2010, בהוצאת "עמדה", ב"סדרת דחק לספרות טובה", (תרגם מאנגלית: יהודה ויזן).
  • משה רון, מלכות ומכולת, כסף ואמת: אורי צבי גרינברג ועזרא פאונד, בתוך: ממתכת השכל חצוב, קובץ מחקרים ביצירת אורי צבי גרינברג (עורך: חנן חבר), ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ט, עמ' 49–60.
  • אלן גינסברג מראיין את עזרא פאונד, 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א'. 2011 עברית: יהודה ויזן.
  • עזרא פאונד – א-ב של הקריאה - פרקים 6-7 (מאנגלית: יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016.
  • Ezra Pound, Impact: Essays on Ignorance and the Decline of American Civilization, H. Regnery Co., 1960 (הספר בקטלוג ULI)
  • K. K. Ruthven, Ezra Pound as Literary Critic, Routledge, 1990 (הספר בקטלוג ULI)
  • Leon Surette, The Birth of Modernism: Ezra Pound, T.S. Eliot, W.B. Yeats, and the Occult, McGill-Queen's University Press, 1993 (הספר בקטלוג ULI)
  • Ira Bruce Nadel, The Cambridge Introduction to Ezra Pound, Cambridge University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
  • Ira Bruce Nadel, Ezra Pound in Context, Cambridge University Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
  • Michael Alexander, The Poetic Achievement of Ezra Pound, Edinburgh University Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
  • Miranda B. Hickman (ed.), One Must Not Go Altogether with the Tide: the Letters of Ezra Pound and Stanley Nott, McGill-Queen's University Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
  • Frances Dickey, The Modern Portrait Poem from Dante Gabriel Rossetti to Ezra Pound, University of Virginia Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
  • Catherine E. Paul, Fascist Directive: Ezra Pound and Italian Cultural Nationalism, Liverpool University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עזרא פאונד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הבוגדים האמריקנים לדין, הצופה, 19 בנובמבר 1942
  2. ^ עזרא פאונד בשבי, דבר, 7 במאי 1945
  3. ^ משורר עזרא פאונד משוגע ?, משמר, 30 בינואר 1946
  4. ^ עמנואל כ"ץ, קרב איתנים סביב משורר בוגד, הַבֹּקֶר, 24 במאי 1946
  5. ^ גבריאל צפרוני, המסע לשחרור פאונד, הַבֹּקֶר, 15 באפריל 1958
  6. ^ המשורר עזרא פאונד ישוחרר בקרוב, למרחב, 26 במרץ 1958
  7. ^ מת המשורר עזרא פאונד, מעריב, 2 בנובמבר 1972
  8. ^ משה דור, אנטישמי, בוגד ומשורר גדול.., מעריב, 3 בנובמבר 1972
  9. ^ עמנואל ברמן, הפולמוס בארה"ב סביב עזרא פאונד, דבר, 16 במרץ 1973
  10. ^ פאונד והמשטר הפשיסטי, מעריב, 19 בנובמבר 1976
  11. ^ פאונד - אנטישמי עד הסוף, מעריב, 19 בינואר 1979
  12. ^ בועדת הפרס ישבו בין השאר המשוררים ת"ס אליוט וויסטן יו אודן
  13. ^ פרס ספרותי אמריקאי לספר שירים אנטישמי, קול העם, 23 באוגוסט 1949
  14. ^ פרס ספרותי למשורר אנטישמי, על המשמר, 23 באוגוסט 1949
  15. ^ י.ל.טלר, השערוריה הספרותית באמריקה, מעריב, 26 באוגוסט 1949
  16. ^ נחום מליץ, פרס למשורר פשיסטי, דבר, 30 באוגוסט 1949
  17. ^ הוא אנטישמי אך בעל כשרון כזה..., על המשמר, 16 בספטמבר 1949
  18. ^ א. אבירם, פולמוס עזרא פאונד, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1949
  19. ^ הופסק מתן פרסים על ידי ספריית הקונגרס האמריקאי, חרות, 10 בנובמבר 1949