סיגל (סוג)

סיגל
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	סיגליים
סוג:	סיגל
שם מדעי
	Viola; ‏לינאוס, 1753

סִגָּל בעבר סֶגֶל (שם מדעי: Viola) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, רב-שנתיים וגם בני שיח, הכולל מספר רב של מינים מתורבתים, שחלקם מכונים בלשון העממית סיגלית (בדרך כלל הכוונה למין סיגל ריחני) או סיגל, השם האחרון התקבל והוכר רשמית משנת 2003 על ידי האקדמיה ללשון העברית. משפחת הסיגליים (Violaceae Batsch) כוללת 24 סוגים וכ-1,155 מינים מהם 681 משויכים לסוג סיגל שנפוצים בהרים הטרופיים, הסוב-טרופיים בכל היבשות^[1]^[2]. רוב מיני הסוג הם עשבוניים רב-שנתיים. אבל, בישראל כל חמשת המינים שזוהו הם חד-שנתיים ונדירים מלבד סיגל ריחני שהוא רב-שנתי ואינו גדל בר בישראל, אלא כפליט תרבות^[3]. ככל שמדרימים לכיוון האזור הים תיכוני, עולה מספר המינים החד-שנתיים על הרב-שנתיים, כהתאמה לאקלים יובשני דו-עונתי, קיץ יבש וחם וחורף גשום וקצר. כלל זה בא לידי ביטוי גם במינים המיוצגים בארץ ישראל.

מאפיינים

מרבית מיני הסיגל הם צמחים עשבוניים רב-שנתיים, אך מינים מתורבתים לרוב הפכו חד-שנתיים. עלי הצמח הטיפוסיים בצורת לב, צומחים לסירוגין. למספר רב של מינים אין גבעול, ולאחרים גבעול קצר נושא בפרח. הסוג מאופיין בפרחים הנישאים על עוקצים ארוכים ודקים, כפופים בקצה ומבליטים את הפרחים בעמדה המאונכת לקרקע.

יש מינים שפרחיהם המאוחרים הם פרחים קליסטוגמים (פרחים סגורים בעלי האבקה עצמית חבויה). כאשר הצמח חווה עקה, למשל עונה ששוררים בה יובש וחום, נוצרים פרחים קטנים ובלתי נפתחים. המאבקים מתפתלים סביב הצלקת וחלה האבקה עצמית שלאחריה הפריה וזרעים.

לפרח הסיגל חמישה עלי כותרת, מחולקים לרוב כך: ארבעה מחולקים סימטרית שניים לכל צד; והחמישי רחב ונתלה תחת הרביעייה, לרוחב הפרח. לפרחים חמישה אבקנים קטנים בצבע צהוב במרכזם, הפרחים לרוב בצבע סגול (Violet) אך יש פרחים בגוון כחול, לבן, צהוב ועוד. קיימים מספר פרחי סיגל בעלי יותר מצבע אחד, כגון אמנון ותמר.

מורפולוגיה

סיגל ריחני בירושלים. העלה גדול ואילו הפרח קטן

צמחים עשבוניים רב-שנתיים על פי רוב או חד-שנתיים (בישראל מלבד סיגל ריחני כולם חד-שנתיים)^[4].

הגבעולים קצרים מאוד (סיגל ריחני ללא גבעול) תת- קרקעיים (קנה שורש) או שלוחות על פני הקרקע. קנה שורש מצמיח עלים ממפרקיו וגבעולים כלפי מעלה ושולח שורשים כלפי מטה ולצדדים. השלוחה נושאת עלים ומצמיחה שורשים. השלוחה דומה לקנה שורש אבל היא גבעול משני לצמח הראשי.

העלים מסורגים או ערוכים בשושנת, בעלי פטוטרת, פשוטים (אינם מחולקים), תמימים או לפעמים בעלי אונות.

הלוואים בבסיס העלים תמימים או מחולקים (גזורים-מנוצים), משתיירים.

עוקצי הפרחים בעלי 2 חפיות או לא.

הפרחים דו-מיניים, לעיתים רחוקות חד-מיניים, נכונים או בלתי נכונים, בודדים וחיקיים^[5]. הפרחים הנישאים על עוקצים ארוכים ודקים, כפופים בקצה ומבליטים את הפרחים בעמדה המאונכת לקרקע.

הגביע בן 5 עלים שווים פחות או יותר זה לזה, מפורדים או מאחים במקצת, משתיירים לאחר ההפריה ובעלי יותרות (תוספות) בבסיס^[6].

הכותרת בלתי נכונה (בעל סימטריה דו-צדדית), בעלת 5 עלים זקופים או פרושות. הכותרת בעלת עלה תחתון (הקדמי) אחד גדול, שמתמשך לדורבן מכיל צוף ושני זוגות של עלים צדדיים^[7].

האבקנים קצרים, מספרם 5, ניצבים לסירוגין עם עלי כותרת, מול עלי הגביע וסביב עמוד השחלה. מכל אחד משני המאבקים התחתונים (הקדמיים) יוצא זיז ארוך שמפריש צוף לתוך דורבנה של הכותרת התחתונה ונאגר שם. צופנים אלו הקשורים לאבקנים מכונים צופני אבקנים (staminal nectaries) והם מצויים על היותרת של הקונקטיב^[8]; הזירים חסרים או קצרים מאוד לא יותר מ"מ אחד, מפורדים, ורחבים. המאבקים זקופים, מקיפים את השחלה והם בני 2 לשכות שנפתחות בסדק לכיוון עמוד השחלה.

השחלה עילית, בעלת 3 (לעיתים רחוקות 2 או 5) עלי שחלה, מגורה אחת. השליות דופניות. עמוד שחלה אחד פשוט וזקוף או כפוף. הצלקת דמוית כדור או וו. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד.

הפרי הוא הלקט חלק, שנפתח באמצעות 3 קשוות דמויות סירה ובעל מגורה אחת עם הרבה זרעים. עקב התייבשות בלתי שווה של דופנות הקשוות, פתיחת ההלקט עוצמית והזרעים מושלכים מתוך הקשוות למרחק של עד 2 מטרים ויותר.

הזרעים דמויי ביצה או כדור, הזרעים עתירי אנדוספרם. העובר זקוף ולו 2 פסיגים פרושים. עוקץ הביצית - רקמה בקצה הביצית המחברת את הביצית לשליה – מכילים שמן.

מיני הבר שזוהו בישראל וסביבתה

בישראל וסביבתה זוהו בר 6 מיני בר וכולם נדירים עד נדרים מאוד. 1. סיגל עטוי זוהה בעבר בישראל, כיום הוא נחשב כמי שאינו קיים בישראל; 2. סיגל ריחני נחשב כפליט תרבות; 3. סיגל קיטאבל גדל במקום אחד בהרי יהודה; 4. סיגל תמים שעליו תמימים ודמוי סרגל בלעדי להרי יהודה; 5. סיגל קטן בלעדי לחרמון ולרמת הגולן; 6. סיגל צנוע השכיח מבין האחרים מצוי בחרמון ובהרי יהודה וגם בגליל העליון ובשומרון.

סיגל עטוי (שם מדעי: Viola occulta) - צמח עשבוני חד-שנתי שתפוצתו העולמית באי קרים ומהקווקז ועד מערב ומרכז אסיה, אבל לא בישראל. הפריחה באפריל. עוקצי הפרחים חסרי חפיות. דורבן הכותרת קצר ואינו בולט מתוך בסיס הגביע. הלוואים מחולקים-מנוצים או שסועים ל-3 אונות. סיגל עטוי הוא מין קרוב ודומה לסיגל צנוע, וההבחנה ביניהם קשה וקשורה בעיקר בצורת עלי הלוואי. המידע מבוסס על 3 איסופים שצוטטו בספרות המדעית^[6]. האוכלוסייה הבודדת של סיגל קיטאבל בהר חברון הוגדרה עד לפני שנים אחדות בטעות כסיגל עטוי. לדעתו המקצועית של הבוטנאי ד"ר אוֹרי פרגמן-ספיר מין זה אינו קיים בישראל.
סיגל צנוע (שם מדעי: Viola modesta) צמח עשבוני זעיר, חד-שנתי ונדיר מאוד. זהו השכיח ביותר מבין המינים בישראל. הוא בישראל הוא מאכלס שדות, מדרונות אבניים באזורי ההר: חרמון, גליל עליון, שומרון והר חברון^[9]. הפריחה מסוף מרץ עד תחילת יוני. מין זה מסתעף מבסיסו בלבד. הלוואים תמימים (אינם מחולקים) או הם מצוידים רק בשן אחת, קרוב לבסיסם. הפרח זעיר פחות מ"מ אחד, צבעה משתנה מפרט לפרט, בין צהוב לקרם ולקרם סגול, בלוע הכותרת, בעלה הכותרת התחתון יש כתם צהוב עז החצוי בקווים סגולים אחדים. ראו ערך מורחב.
סיגל קיטאבל, ססגוני, בעבר כונה סגל תלת גוני (Viola kitaibeliana) - צמח חד-שנתי נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ומוגן. מין זה גדל בדרום הרי יהודה באתר אחד ליד מצפה יאיר, שם הוא גדל בשדות מעובדים בחריש רדוד ונמצא בשנת 2003 ובטעות הוא נחשב לסיגל עטוי^[10]. מין זה שגובהו 3 עד 8 לעיתים רחוקות 11 ס"מ, בעל גבעול זקוף או מזדקף ומסתעף מאוד. עוקצי הפרחים בעלי חפיות. דורבן הכותרת ארוך ובולט מתוך בסיס הגביע. העלים תמימים, צרים ומוארכים, אורכם 5 עד 20 מ"מ לעיתים רחוקות 30 מ"מ ורוחבם 2 עד 3 ס"מ לעיתים רחוקות 5 מ"מ. שני הלוואים שסועים-מחולקים לאונות צרות כעין אצבעות כף היד ל-3 אונות או יותר. לכן נדמה כי בבסיס העלים גדלים עלי-לוואי צרים רבים. לעלים התחתונים פטוטרות ארוכות והעליונים חסרי פטוטרת. עוקצי הפרח ארוכים ודקים. חפית ברורה מצויה על עוקץ הפרח. הפרחים שקוטרם 10 עד 12 מ"מ, צבעם לבן (קרם)בולטים מבין העלים וכפופים בראשם. שיני הגביע דמויי אזמל וריסניות, שני עלי הגביע התחתונים בעלי "תוספות" המכסות את הדורבן. עלה הכותרת הקדמי (התחתון) נמשך לאחור ומסתיים בדורבן הבולט מבין עלי הגביע. הפרי הלקט קרח, אליפטי מארך, נפתח בקשוות ומכיל זרעים רבים. הפריחה מאמצע מרץ עד תחילת מאי.
סיגל קטן (שם מדעי: Viola parvula) - צמח חד-שנתי צמח חד-שנתי זעיר (גודלו 5 ס"מ) נדיר מאוד ושעיר, מכוסה שערות לבנות מפושקות ארוכות יחסית, המופנות באלכסון כלפי מטה. השעירות בולטת בעיקר בגביע הפרח אבל גם הגבעול מתחת למפרקים מהם יוצאים הפרחים. הלוואים מחולקים ובעלי שתי אונות צדדיות. הגביע שווה באורכו לאורך הפרח או ארוך במקצת ממנו. הכותרת לבנה (קרם), עלה הכותרת התחתון בעל כתם צהוב. דורבן הכותרת קצר ואינו בולט מתוך בסיס הגביע. טיפוס התפוצה ים-תיכוני - אירנו-טורני. החרמון מהווה את גבול תפוצתו הדרומי במזרח התיכון. הפריחה מאמצע מרץ ועד תחילת מאי.
סיגל ריחני (Viola odorata) - צמח רב-שנתי משמש כצמח נוי וגדל בישראל כפליט תרבות. ראו ערך מורחב.
סיגל תמים (שם מדעי: Viola pentadactyla) - צמח חד-שנתי נדיר ובסכנת הכחדה. העלים תמימים דמויי סרגל, רוחבם 2 עד 5 מ"מ. הלוואים מחולקים לשתי אונות אזמלניות שסועות עד הבסיס כשאחת מהאונות שווה באורכה לעלה עצמו ונראית כמו עלה רגיל. הכותרת קצרה מהגביע או ארוכה ממנה, אבל לא פי שתיים. דורבן הכותרת ארוך ובולט מתוך בסיס הגביע. הדורבן ארוך במקצת מהיותרות (תוספות) של עלי הגביע, ובישראל לא יותר מפי שניים. סיגל תמים גדל בבתות ובישראל הוא גדל בהרי יהודה, שם נמצא ב-2003 על ידי עוז גולן באתר יחיד בשדה ליד מצפה יאיר שבדרום הגלילה^[11]. הכותרת כחולה, בישראל לבן עד צהבהב (ולא כחול). לסיגל תמים שני תת-מינים. את התת-מין - Viola pentadactyla subsp. hierosolymitana - שמצוי רק בישראל ובירדן הגדיר מיכאל זוהרי בפלורה פלשתינה חלק 2 משנת 1972^[12].

מיני התרבות והנוי

המינים השכיחים בגידול לצורכי נוי הם סיגל ריחני שפרחיהם סגולים וסיגל תלת-גוני המכונה גם אמנון ותמר או סיגל ססגוני, שפרחיהם רב-גוניים. מיני הצמחים מסתפקים לגידולם באדמת גינה טובה, ללא זיבול נוסף ולשגשוגם נחוצים רק מים בשפע. מיני הצמחים הם צמחי חצי צל ואור מלא, עמידים בקרה. רגישים לשרב, לגיר ולמליחות הם פגיעים מאוד למחלות שגורמיהן פטריות (אלטרנריה, חילדון ועוד) ונמטודות (תולעים נמיות)^[13]. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו או באמצעות חלוקה או שלוחות בחורף . פריחת המינים באביב ובסתיו. ישנו בלבול רב בשמות הפרחים

סיגל ריחני (שם מדעי: Viola odorata). מוכר יותר בשם סיגלית ונפוץ כצמח נוי. העלים מרוכזים בשושנת, ללא גבעול ועוקצי הפרחים צומחים היישר מבין עלי השושנת. ראו ערך מורחב.
סיגל ססגוני או סיגל תלת-גוני (שם מדעי: Viola tricolor וכן V. arvensis או V. kitaibeliana) מוכר יותר בשם אמנון ותמר. זהו מין חד-שנתי נפוץ ביותר כצמח נוי גם בישראל.
סיגל אמנון ותמר או סיגל ויטרוק (Viola × wittrockiana Gams) הוא מכלוא של V. altaica × V. lutea subsp. sudetica × V. tricolor. מין זה בעל גבעול נושא עלים ומסועף מאוד. הפרחים בקוטר 5 עד 12.5 ס"מ, שטוחים ובעלי צבעים שונים.
סיגל מקרין או סיגל תלת-גוני ננסי (שם מדעי: Viola cornuta) הוא מין רב-שנתי או בן שיח בעל נצרים על-קרקעיים ברורים שמוצאו מספרד ומצרפת. הלוואים גדולים, משולשים, ריסניים, ובעלי שיניים גסות. הפרחים הסגולים או הלבנים נישאים על עוקצים ארוכים. עלי הכותרת אינם מחפים זה על זה. הדורבן ארוך ומחודד ושפתם חרוקה^[7].

תפוצה ומינים נפוצים

מרבית מיני הסגל צומחים בר באזורים בעלי אקלים ממוזג בחצי הכדור הצפוני, בעיקר באירופה. קיימים מספר יוצאי דופן הצומחים באזורים טרופיים ואף מדבריים, כגון הוואי, הרי האנדים ואוסטרליה.

ויולה אדונקה (שם מדעי: Viola adunca) - נפוץ בצפון אמריקה.
ויולה יוקריאנה (שם מדעי: Viola ucriana) - מין אנדמי לצפון סיציליה.

אבולוציה

מחקר שהתפרסם בשנת 2023 טוען כי תוך 20 דורות קטן גודלם של פרחי הסיגל והתמעטה כמות הצוף בהם. שיעור הרבייה העצמית עלה ב-27%. החוקרים מייחסים זאת לצמצום במספר הדבורים שגרם להקטנת ההשקעה במשיכתן. הם חוששים שעם הזמן יובילו המגבלות הגנטיות של צורת רבייה זו להכחדת הצמח^[14]^[15].

שימושים שונים

שימושים רפואיים - העלים הפרחים וגם השורשים של חלק ממיני הסגל משמשים ברפואה כיוון שהם עשירים בוויטמין A, בוויטמין C וגם בחומר אנטי מחמצן בשם אנתוציאנין. פרחי הסגל משמשים לחליטת תה ברפואה הסינית.
שימושים קולינריים - עלי המין סגל ריחני ניתנים למאכל (כמרכיב בסלט, למשל) ומן הפרחים נהוג במרכז אירופה להכין גם תה.
שימושים קוסמטיים - בצרפת ייצרו במאה ה-18 מן הפרחים אבקה ששימשה לבישום הגוף והשיער. בשלב מסוים יצא ריח הסגל מן האופנה. גם כיום נאספים בכל שנה בסביבות העיר ניצה כמאה טון פרחי סגל לצורך הפקת בשמים.
שימושים תעשייתיים - עומק הצבע הצהוב בפרחים שמופיע בחלק מן המינים משמש להערכת רמת יסוד האבץ באדמה עליה הם גדלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיגל בוויקישיתוף

סיגל, באתר ITIS (באנגלית)
סיגל, באתר NCBI (באנגלית)
סיגל, באתר Tropicos (באנגלית)
סיגל, באתר GBIF (באנגלית)
סיגל, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

^ Violaceae Batsch, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ Violaceae Batsch, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2022
^ סיגליים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ R. John Little, Landon E. McKinney, VIOLACEAE Batsch, Flora of North America, ‏5-11-2020
^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 306
^ ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 438-439
^ ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 270-271
^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531
^ סיגל צנוע, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ דר בן נתן, סיגל קיטאבל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏3-2024
^ סיגל תמים, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, ‏1-1-2011
^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 333-335
^ עזריה אלון, יצחק ארנון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 12, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1988, עמ' 215-6
^ ניו יורק טיימס, הצטמקות אוכלוסיית הדבורים מאלצת פרחים למצוא שיטות מקוריות לרבייה, באתר הארץ, 8 בינואר 2024
^ Samson Acoca-Pidolle et al, Ongoing convergent evolution of a selfing syndrome threatens plant–pollinator interactions, New Phytologist, December 19, 2023

[1] Violaceae Batsch, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[2] Violaceae Batsch, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2022

[3] סיגליים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[:0-4] R. John Little, Landon E. McKinney, VIOLACEAE Batsch, Flora of North America, ‏5-11-2020

[5] מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 306

[:3-6] ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 438-439

[:1-7] ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 270-271

[8] א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531

[:2-9] סיגל צנוע, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[10] דר בן נתן, סיגל קיטאבל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏3-2024

[11] סיגל תמים, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, ‏1-1-2011

[12] Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 333-335

[13] עזריה אלון, יצחק ארנון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 12, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1988, עמ' 215-6

[14] ניו יורק טיימס, הצטמקות אוכלוסיית הדבורים מאלצת פרחים למצוא שיטות מקוריות לרבייה, באתר הארץ, 8 בינואר 2024

[15] Samson Acoca-Pidolle et al, Ongoing convergent evolution of a selfing syndrome threatens plant–pollinator interactions, New Phytologist, December 19, 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]