מעברות הירדן

מעבורת על פני הירדן במפת מידבא

מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן הם אזורי מים רדודים בנהר הירדן שבהן ניתן לחצות ברגל את הנהר. בימים עברו, לאורך רוב ימות השנה, היו מי הירדן עמוקים ואי אפשר לעוברם מצד לצד, אלא רק במקומות שבהן הנהר רדוד ושטפו חלש ביותר.

במקרא ובתלמוד

מעברות הירדן נזכרים בסיפור המרגלים ששלח יהושע ליריחו בספר יהושע, פרק ב', פסוק ז'. ליד יריחו נמצאים חמישה מקומות בהם אפשר לחצות את הירדן ובחמישה מקומות אלו רדפו אחרי המרגלים ששלח יהושע. לעומת זאת, כאשר בני ישראל עברו את הירדן ממזרח למערב, כדי להיכנס לארץ כנען, פסקה זרימת המים בירדן בדרך נס ולא נזקקו למעברות הירדן.

למעברות נודע ערך רב מבחינה צבאית. במקרא נזכרת כמה פעמים תפיסת המעברות כדי למנוע מהאויב לנוס כמו בסיפור גדעון בו נזכרת חסימת המעברים על ידי בני אפרים, כדי למנוע מצבא מדין לברוח:

וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר: רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן, וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן.

— ספר שופטים, פרק ז', פסוק כ"ד

מצודת דוד בפירוש לפסוק זה כותב:

"ולִכדוּ" – רצה לומר, קחו המעברות מן הנחל אשר היה סמוך להם ועד בית ברה קחו ואף מעברות הירדן קחו, לבל יוכל לעבור המים.

— מצודת דוד על שופטים, ז', כ"ד

פשיטות המדיינים על ארץ כנען נעשו דרך מעברות הירדן. הם חדרו פנימה לתוך צפון הארץ בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס.

כמו כן נזכרות המעברות בסיפור אהוד בן גרא כאשר נחסמה דרכו של צבא מואב לאחר שאהוד בן גרא הרג את עגלון מלך מואב בספר שופטים, פרק ג', פסוק כ"ח, לכידת מעברות הירדן מנעה מצבא מואב להימלט חזרה לארצו ולשקם את הצבא. ובסיפורו של יפתח הגלעדי בספר שופטים, פרק י"ב, פסוק ה', נחסמה דרכם של האפרתים. אליהו הנביא הכה את מי הירדן באדרתו לפני שעלה בסערה השמיימה, והמים נסוגו, והוא ביחד עם אלישע עברו את הירדן בחרבה (מלכים ב', ב', ח'). על פי חז"ל נדרש המאמין, הרואה את מעברות הירדן לברך "שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה". בתקופת המשנה היו ספינות ששמשו לחציית הנהר. הספינה שמוזכרת בתלמוד כ"ספינת הירדן" (מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב') היא כנראה אחת מספינות אלו. על ספינה זו נאמר:

ממלאין אותה פירות ומולכין אותה מן הים אל היבשה ומן היבשה אל הים.

— תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ד', הלכה א'

האתר בית עברה מזוהה עם המקום בו הטביל יוחנן המטביל את ישו הנוצרי (יוחנן א', כ"ח), אך מקום הטבילה המקובל על הנוצרים נמצא ליד יריחו.

מהתקופה הרומית עד המאה ה-20

עד לתקופה הרומית לא היו גשרים בארץ ישראל והמילה גשר אינה מוזכרת בתנ"ך, חציית הירדן התבצעה רגלית בקיץ בעיקר ובמקומות שבהם אין הירדן עמוק והזרימה בו חלשה. בתקופת השלטון הרומי יחידת הצבא שהופקדה על המעברים הייתה הקוהורטה הכרתית השנייה.

השימוש במעבורות לחציית הירדן נמשך גם בתקופה הרומית כאשר בתקופה הביזנטית בארץ ישראל מופיע סוג חדש של מעבורת, ספינה הקשורה לחבל שמתוח משני צִדי הירדן, הנוסעים היו נכנסים לספינה והספינה הייתה ככל הנראה נגררת מצד אחד של הנחל לצד שני, במפת מידבא מופיעות שתי מעבורות כאלו על גבי הירדן, סוג כזה של מעבורות נעלם במהלך ימי הביניים והופיע שוב בעת החדשה.

בנוסף נבנו ככל הנראה לראשונה בתקופה זו גשרים על גבי נהר הירדן. בשנת 1183 פלש סלאח א-דין בראש צבאות ערב דרך מעברות הירדן ונלחם עם הצלבנים.

המעבורות המשיכו לשמש כאמצעי העיקרי לחציית הירדן במהלך התקופה הערבית והטורקית, למעשה עד לסוף המאה התשע עשרה לא היו גשרים תקינים על גבי הירדן דרומית לכנרת וכל התעבורה בין שתי גדות הירדן התקיימה במעבורות, גם כאשר נבנו גשרים על פני הירדן, בתקופה של שלטון מרכזי חזק וכחלק ממערכת דרכים אימפריאלית המשיכו המעבורות לשמש לתעבורה מקומית.

חציית הירדן במעבר דמיא על ידי הכוחות האוסטרלים-ניו זילנדיים, מלחמת העולם הראשונה

תרגול חציית סער בירדן

במאה ה-20

המעבורות המשיכו לשמש במהלך המאה העשרים. במלחמת העולם הראשונה חצה הצבא הבריטי שכלל את הגדודים העבריים את הירדן במעבר אדם (דמיא), אותו מעבר ששימש את פרעה שישק שלושת אלפים שנה קודם לכן, ובמלחמת העצמאות ניסה צבא עיראק לחצות את הירדן במעברה לאחר שנכשל בניסיונו לחצות את הירדן בגשר שליד קיבוץ גשר.

אחרי מלחמת ששת הימים ופיצוץ הגשרים שעל הירדן התחילה מדיניות "הגשרים הפתוחים" למעשה ב"מעבורות פתוחות" בין שתי גדות הירדן עד להקמת גשר ביילי על ידי צבא ירדן בתמיכת ישראל. בנוסף לגשרים שהיו קיימים, שימשו גם מעברות אחרות למעבר בני אדם, סחורות ואמצעי לחימה. בין הבולטים שבהם: אום צוץ – ממזרח למחולה ואום שורט – ממזרח לנערן שנזכרים בשיר של להקת השריון "שריונים 69":

בגאון הירדן, באום שורט ואום צוץ, במטע הדקלים, בחצר הקיבוץ, במקום בו הקיץ אדום ובוער, אך הגבול בו אדום ולוהט עוד יותר.

מאותה תקופה ועד היום שימשו המעבורות כמרכיב מרכזי בתכנונים צבאיים ותפקידם הופיע גם בשירו של חיים חפר, "יש לי אהוב בסיירת חרוב":

ביום הראשון כשקבענו פגישה, הלך הוא לבדוק את דרכי הגישה, של איזשהו מעבר בירדן, בבוקר חזר מנומנם וישן.

השימוש במעברות לחציית סער של הירדן למשימות צבאיות המשיך לתוך המאה ה-21 ואפילו בתאריך מאוחר כמו בשנת 2012 המשיך צה"ל לתרגלו.

בשנת 2017 הגיעה למקום לראשונה קבוצת מתנדבים בראשותו של עוזי דיין לקאסר אל יהוד אשר בפאתי יריחו. עוזי דיין הציע לחזור לקרוא למקום בשמו העברי – מעברות הירדן.

בשנת 2018 הגיעו למקום בתאריך י' בניסן יותר מ-1,000 איש וערכו טקס לזכר מעבר בני ישראל את הירדן לארץ ישראל.