אבצן
 | |||
| איור משנת 1553 | |||
| מקום קבורה | בית לחם או בית לחם הגלילית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | בית לחם או בית לחם הגלילית | ||
|
| |||
אִבְצָן מבית לחם היה השופט התשיעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.
אבצן מוזכר בתנ"ך רק במקום אחד, בשלושה פסוקים בלבד:
וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל אִבְצָן, מִבֵּית לָחֶם. וַיְהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן-הַחוּץ. וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים; וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם.
אבצן מזוהה עם העיר "בית לחם", בה חי ונקבר, אבל זיהויו של אתר זה שנוי במחלוקת. הזיהוי המקובל הוא עם בית לחם יהודה, היא אֶפְרָתָה, עיר גדולה ומוכרת המוזכרת בתנ"ך פעמים רבות[1]; לפי זיהוי זה, אבצן היה בן לשבט יהודה. לעומת זאת, יש חוקרים המזהים את עירו של אבצן דווקא עם בית לחם הגלילית[2], המשוייכת לשבט זבולון[3].
לפי הכתוב, היו לו שלושים בנים ושלושים בנות, ואת כולם חיתן עם בני זוג משבטים אחרים. הדבר מעיד על כך שאבצן האמין שכשופט עליו להיות המנהיג של כל עם ישראל, ולא רק של השבט שלו, ולכן פעל כדי ליצור קשרים עם שבטים אחרים.
אבצן בתלמוד ובמדרש
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמורא רבה בר רב הונא מזהה את אבצן עם בעז ממגילת רות[4]. זיהוי זה נעשה על סמך העובדה שגם בעז התגורר בעיר בית לחם בתקופת השופטים[5], ועל פי התנהגותו המנהיגותית של בעז, היאה לשופט.
התלמוד מוסיף שאבצן עשה משתאות גדולים לכבוד חתונות ילדיו ולא הזמין אליהם את מנוח, משום שהניח שהוא לעולם לא יזמין אותו לשמחות, שכן אשתו הייתה עקרה; על כך נענש במות שישים ילדיו בחייו. לאחר מכן נשא את רות והוליד ממנה את עובד, "חד דמשיתין זריז" (אחד זריז משישים), שלימים היה סבו של דוד המלך.
רש"י מזכיר את אבצן בפירושו לתנ"ך:
"וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת בֹּעַז" (דברי הימים א', ב', י"א) - רבותינו אמרו: אבצן זה בועז, ותימה יש, היאך יכול להיות?!
והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת, ושלמון בנו מת כבר (והוא היה מבאי הארץ), ובועז בנו - שהוא אבצן - בכניסתו לארץ נולד; ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה[6]! וחכמים אמרו: "בשעה שבא בועז על רות, והרתה, מיד מת בועז". ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח, דכתיב: "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם" (שופטים, י"ב, ח').
ועל זה אני תמיה. שהרי מצינו באברם שהוא אמר (לאחר שנצרר דמו וכו') ואמר: "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד" (בראשית, י"ז, י"ז), ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה?! וי"ל (=יש לומר), על כן אמר "וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן" (רות, ד', י"ג); דוגמתו "וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה" (דברים, ל"ד, א').
"אִבְצָן" - אב לכל הצנונים, שהרי אשה בחורה שכבה אצלו, ונצטנן ולא נגע בה[7].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בין היתר, כמקום פטירת רחל (בראשית, ל"ה, י"ט), כזירת התרחשותה של מגילת רות, וכמקום מוצאו של דוד המלך ומשפחתו (שמואל א', י"ז, י"ב).
- ^
גליה דורון, ההיסטוריוסופיה של ספר שופטים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 2005
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
- ^ מגילת רות, פרק א', פסוק א'; "בית לחם" של מגילת רות מזוהה בפירוש עם בית לחם יהודה, ולא עם בית לחם הגלילית
- ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק כ"ו
- ^ מגילת רות, פרק ג', פסוק ח'
