יוסף אלרון

יוסף אלרון

לידה	20 בספטמבר 1955 (בן 69) , ישראל
מדינה
השכלה	אוניברסיטת בקינגהאם, אנגליה (בוגר במשפטים) אוניברסיטת חיפה (מוסמך במינהל ביטחון לאומי)
שופט בית המשפט העליון 30 באוקטובר 2017 – מכהן (7 שנים) תחת נשיאת בית המשפט העליון חיות
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה יולי 2013 – 30 באוקטובר 2017 (כ־4 שנים) תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס ונאור
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה יוני 2003 – 30 באוקטובר 2017 (כ־14 שנים)
שופט בית משפט השלום בחיפה מרץ 1994 – יולי 2003 (כ־9 שנים)
תפקידים בולטים נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה שופט בבית הדין הצבאי לערעורים יו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי-הדין ראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (בעת כהונתו כשופט בית המשפט העליון) יו"ר הוועדה לאישור עורכי דין הרשאים לייצג בבתי הדין הצבאיים (ועדה לאישור סנגורים)

יוסף אלרון (אלפריח, נולד ב-20 בספטמבר 1955). הוא שופט בבית המשפט העליון, החל מ-30 באוקטובר 2017. קודם לכן, כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ועבד כעורך דין.

ביוגרפיה

אלרון נולד במעברת מחנה דוד שבחיפה. הוא הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צדיקה ועובדיה אלפריח, שעלו לישראל ממוסול שבעיראק בשנת 1951. למד בבית הספר היסודי "נירים", וביולי 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון חדש" בחיפה. בשנים 1973–1977 שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר מכן, עבד בלונדון במסגרות ביטחוניות שונות עד לשנת 1980.

בשנת 1982 קיבל תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בקינגהאם. בשנת 1983 חזר לישראל והתמחה במשרדי עורכי דין בחיפה – סולומון ליפשיץ ושות', גורי סובול ושות', ולאחר מכן בפרקליטות מחוז חיפה. בשנת 1985 סיים את ההתמחות במשפטים והוסמך כעורך דין. בשנת 2001 השלים לימודי תואר שני במדעי החברה בתחום "מינהל ביטחון לאומי" באוניברסיטת חיפה.

עבד כעורך דין עצמאי בתחומים הפלילי והאזרחי, במשרד שפתח בשכונת הדר בחיפה.

קריירה כשופט

במרץ 1994 התמנה אלרון לשופט בבית משפט השלום בחיפה. בתפקידו זה מונה אלרון לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות, לבדיקת נסיבות מותה של ילדה שאושפזה בבית החולים רמב"ם. הוא הורה להעמיד לדין שני רופאים שטיפלו במנוחה, ועמד על קיום הוראתו זו חרף התנגדותם של פרקליטת המחוז והיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שסברו שאין בסיס להעמדה לדין. בשנת 2011 זוכו שני הרופאים, ובשנת 2013 הסכימה המדינה לשלם לשני הרופאים פיצוי של מיליון ש"ח.

ביולי 2003 מונה אלרון לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. במרץ 2012, מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר פרישתו של סגן הנשיא, השופט אילן שיף, היה אחראי, בין היתר, על המחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי. ב-4 ביולי 2013 החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

מאוגוסט 2014 עד מרץ 2018 שימש כיו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין, הממונה על שאלון בחינת ההסמכה של הלשכה. בתפקידו זה, יזם הכנסת שאלה פתוחה לשאלון, כזו הדורשת ניסוח עצמאי של הנבחן.

בשנת 1995 עבר בשירות המילואים ליחידת בתי הדין הצבאיים, וכיהן במסגרת זו כשופט בבית הדין הצבאי במחוז הצפון, ומשנת 2010 החל לכהן כשופט צבאי במילואים בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת סא"ל.

בפברואר 2017 אישרה הוועדה למינוי שופטים את מינויו לבית המשפט העליון, במסגרת הסכם בין חברי הוועדה למינוי ארבעה שופטים, לאחר שהשר משה כחלון דרש את מינויו. כמה משופטי בית המשפט העליון התנגדו למינויו, אלרון נתמך גם על ידי לשכת עורכי הדין. הוא נכנס לתפקיד זה ב-30 באוקטובר 2017.

ב-30 באוגוסט 2023 הציג את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון לקראת פרישתה הצפויה של הנשיאה אסתר חיות, זאת על אף הנוהג הקיים בבית המשפט העליון לפיו רק השופט הוותיק ביותר מציג את מועמדתו, כך שנשיאי העליון נבחרים בשיטת הסניוריטי. בהתאם לשיטה זו, ובשל החלטתו של עוזי פוגלמן להימנע מהגשת מועמדות לתפקיד, היה יצחק עמית אמור להיות מועמד יחיד ולהיבחר לתפקיד פה אחד. שר המשפטים, יריב לוין, תמך במינויו של אלרון, ואילו ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, התנגד לכך.

פסיקה ומדיניות שיפוטית

משפט וחברה

אלרון סבור כי יש לחתור להשבת אמון הציבור במערכת המשפט, שבו תלוי עצם קיומה, וכי גם השופטים ועורכי הדין צריכים לחתור לשיפור בתפקודם. באחד מפסקי הדין שלו קבע כי יש לקבל ערעור של אדם בלתי מיוצג על הקביעה כי הוא אינו 'דייר ממשיך' בדירת אביו המנוח:

״ניסיון החיים למדני כי ׳דירת עמידר׳ אינה קורת גג בלבד. היא משמשת עבור מי שידם אינה משגת כתשתית לבניית עתידם. סביבה מצויים חבריו, שכניו ומכריו של אדם. טול מידיהם את הדירה – ובכך תשמוט את הקרקע תחת רגליהם, פשוטו כמשמעו. כך גם במקרה שלפנינו, שבו ההשלכות של פינוי המערער מדירתו עלולות להיות הרות אסון. איני יכול אפוא להשלים עם עקירת המערער מסביבתו המוכרת והתומכת על בסיס דוחות ׳ביקורי מעגל׳ דלים בפרטים, אשר כאמור ניתן לתהות על מידת דיוקם. ... אכן, דיור ציבורי הוא משאב מוגבל ויקר ערך, אולם אסור כי הדבר יבוא על חשבונם של החלשים שבחלשים שבחברה הישראלית. לא על הכתפיים הצנומות של המערער ודומיו יש לפתור את מצוקתם של אחרים.״

אלרון נמנה עם השופטים שהורו למשרד החינוך לממן הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים המשולבים במוסדות חינוך "רגילים", בדומה למימון הסעות עבור תלמידי בתי הספר של החינוך המיוחד.

במקרה נוסף, הקל אלרון בעונש שנגזר על זוג הורים שהורשעו בעבירה של הפרת חובתם כהורים להבטיח את לימודי ביתם, לפי סעיף 4 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מחשש שחומרת העונש תפגע לבסוף בילדיהם.

בתביעתן של משפחות מקרב עולי תימן, הטוענות לנזקים נפשיים קשים שנגרמו להן על ידי רשויות המדינה, מחמת חלקן בהיעלמות ילדיהן ואחיהן מבתי התינוקות במחנות העולים, שבהם שוכנו עם עלייתם ארצה וכן מבתי החולים, במסגרת "פרשת ילדי תימן", קבע אלרון כי "היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררת ... לכאורה, חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך"; וכי יש לאפשר למשפחות להגיש את תביעותיהן יחד, בין היתר, על מנת להקל עליהן לממש את זכות הגישה לערכאות.

בתביעתם של מספר יוצאי גרמניה נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, סבר אלרון כי יש להקל בדרישת הוכחת הנזק שנגרם להם, וקבע בדעת מיעוט, כי יש להחזיר את הדיונים לערכאות הדיוניות על מנת שאלו יקבעו את שיעור הנזק על דרך האומדנא.

בהזדמנות אחרת הדגיש אלרון את הערכים החברתיים המצדיקים את הרחבתו של בית אבות, שהיה בסכנת סגירה, במקרקעין סמוכים בפטור ממכרז, וקבע כי שיקולים אלו גוברים על שיקולים כלכליים הנוגעים לאופן הקצאת הקרקע.

כמו כן, הדגיש כי קיים קושי משמעותי לטעמו בקביעת מחוקק-המשנה כי מעשה של קיבוץ נדבות במקומות הקדושים – וברחבת הכותל המערבי בפרט – עשוי להוות, כשלעצמו, עבירה פלילית. לדבריו:

"הרחקתם של בני אוכלוסיות עניות וקשות יום מהמקומות הקדושים, אך בשל העובדה כי הם מבקשים לקבץ בהם נדבות למחייתם, מגבילה את חופש הגישה לאותם מקומות ומעוררת התלבטויות מוסריות משמעותיות."

במקרה אחר, העניק באופן חריג רשות ערעור בגלגול שלישי לנכה שביקש לבטל קנסות חנייה שניתנו לו, ובית המשפט המחוזי הטיל עליו לשלם הוצאות משפט נוספות מאחר שסבר כי מדובר ב"הליך סרק" – השופט אלרון ביטל את ההוצאות שהוטלו על המערער תוך שעמד על זכותו למצות את ההליך המשפטי בעניינו.

בעתירה בעניין חוקיותם של מסלולי לימוד אקדמיים נפרדים לגברים ולנשים, לשם שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, קבע שאין לפסול את האפשרות לקיים מסלולים מעין אלו ולקדמם. זאת, בין היתר, לאור האינטרס הציבורי רב המשקל שבפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה עבור האוכלוסייה החרדית, באופן שיאפשר לה להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה; ובשים לב לאיזונים הרבים הקיימים בתוכנית, שנועדו לצמצם את הפגיעה בזכויות, הכרוכה בעצם קיומם של מסלולי לימוד בהפרדה בין נשים לגברים. אולם, הדגיש שעל המל"ג לפעול באופן מעשי למניעת הפלייתן של מרצות, תוך הצבת דרישה ברורה וחד-משמעית לקבלת נשים למשרות הוראה גם במסלולים הנפרדים המיועדים לגברים.

במסגרת עתירה לתרגום אחת מבחינות הבגרות לערבית במלואה, לאחר שהתברר כי רק חלקים ממנה תורגמו לערבית, הדגיש אלרון כי על משרד החינוך להבטיח "שמערכי הבחינות בשפה הערבית לא יפלו במאומה מאלה אשר בשפה העברית". בהקשר אחר, הדגיש את החשיבות שבמתן אפשרות לבני האוכלוסייה הערבית ללמוד בשפתם, ואף קבע כי על הרשויות המקומית לפעול לבחינת הביקוש לחינוך מעין זה בקרב תושביהן. עם זאת, באותו עניין הדגיש כי בהיעדר ביקוש בפועל למסגרות חינוך מעין אלו, אין לכפות על הרשות המקומית להקימן – וחלף זאת, יש לאפשר לתושבים לפעול יחד עם הנהגת הרשות המקומית ליצירת מסגרות חינוכיות הנותנות מענה לצורכי כלל האוכלוסייה. בהתייחס להליכי אישור תכנית בנייה באזור עיר דוד, הדגיש את החשיבות שבשיתוף בני האוכלוסייה המקומית – ובפרט, תושבי העיר הערביים – בהליכי התכנון, תוך קיום דיון בתוכנית בשפה הערבית כאשר הדבר מתאפשר. לדבריו:

"התועלת הישירה שבשיתוף הציבור בהחלטות תכנוניות, נובעת מהאפשרות להביא לשיפור התוכנית בהתאם להערות והתנגדויות שתוגשנה לאחר הפקדתה, לצד בחינה ועמידה על זכויות הפרט, פן תפגענה או תקופחנה כתוצאה מתוכנית זו או אחרת. ..... לשיתוף הציבור תועלות עקיפות משמעותיות, שהרי ככל שתגבר נטיית רשויות התכנון לשתף את הציבור בהחלטותיהן, כך 'תגבר הסולידריות החברתית, ויקל על היחיד להזדהות עם מעשי הממשל והחלטותיו'... אין חולק כי מימוש מיטבי של זכות הטיעון של כלל הגורמים הנוגעים לעניין אכן דורש כי במהלך השימוע הפומבי והדיון בהתנגדויות לתוכנית יתקיים תרגום סימולטני ומדויק של הדברים. קיומו של דיון בשפה שאינה מובנת למתנגדים, מטבע הדברים, פוגם בתכליות לשיתוף הציבור בהליך התכנוני, ואף עלול לגרוע מתחושת הסולידריות שהדיון מבקש לקדם."

ביטחון

אלרון היה מארבעת השופטים שסברו בדעת מיעוט כי אין לבטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת לפסול את חברת הכנסת היבה יזבק מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-23.

קבע כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לעבירת סיוע לאויב במלחמה, והדגיש כי "הרשעה בעבירות הנוגעות לסיוע לאויב במלחמה, בין בדרך של ביצוע מושלם של העבירה, ובין בקשירת קשר או בניסיון, מחייבת הטלת עונשים כבדים וממשיים על מבצעי העבירה".

בעניינו של חייל שהורשע בפציעה בנסיבות מחמירות וגרם מוות ברשלנות, סבר בדעת מיעוט שאין להחמיר בעונשו וכתב: "עלינו לנהוג בזהירות יתירה שעה שאנו בוחנים את פעולותיהם של אנשי כוחות הביטחון סביב פעילות מבצעית או במצבי לחימה. בחינה זו אינה יכולה להיות "סטרילית", בתנאי מעבדה, תוך הפעלת חכמה שלאחר מעשה, אלא עליה לקחת בחשבון את נסיבות האירוע, תנאי השטח ותחושות הנפשות הפועלות בזמן אמת".

קבע שאין להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, שלא להעמיד לדין פלילי חוקרי שב"כ בשל טענות לעינויים במהלך חקירה של פלסטיני. בפסק הדין נקבע, כי תיאוריו של המתלונן את האמצעים שהופעלו נגדו לא הוכחו, וכי "האמצעים המיוחדים", שהשב"כ הודה בנקיטתם, נדרשו לצורך סיכולה המיידי של "סכנה מוחשית של פגיעה בחיי אדם", ועל כן השימוש שעשו חוקריו באמצעים אלה חוסה תחת "סייג הצורך". כמו כן, נדחתה בפסק הדין העתירה לביטול הנחיות בשב"כ, המאפשרות התייעצות של חוקרים עם דרגים בכירים מהם באשר להפעלת "אמצעים מיוחדים" במהלך החקירות. בקשה לדיון נוסף נדחתה בהחלטת נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות.

אלרון נמנה עם שופטי בית המשפט העליון הסבורים כי יש לאפשר הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי.

אלרון קבע כי יש לפרש בצורה רחבה את המונח "הסתרה" בחוק המאבק בטרור, המאפשר למדינה לתפוס ולהחרים טובין שנעשה ניסיון להבריחם לרצועת עזה, כך שהוא יחול לא רק על הסלקת הציוד, אלא על כל פעולה שיש בה כדי להקשות על גילויו של הרכוש.

במהלך מלחמת חרבות ברזל דחה עתירה של הורי לוחמים שדרשו שצה"ל יפעל לקביעת הוראות ביחס לתקופות שהותם של חייליו, בשירות סדיר ובמילואים, בלחימה עצימה בשטח אויב. בפסק דינו ציין: "לא נוכל להיכנס לנעלי מפקדי הצבא; ולא נוכל להחליף את מפקדי הפלוגות, הגדודים והחטיבות, בהחלטות השוטפות אשר הם נדרשים לקבל. לא נוכל – ואף לא ננסה."

זכויות נחקרים ונאשמים

אלרון עמד פעמים רבות על ההכרח שבהקפדה על תקינות ההליך הפלילי וההגנה על זכויותיהם של נאשמים במסגרתו. הוא הדגיש כי על רשויות החקירה להקפיד על הוראות הדין ועל הוראות נוהלי החקירה, וכי במקרים שבהם רשויות החקירה חורגות מסמכויותיהן – אל לחוקרי המשטרה להניח כי פעולותיהם יזכו להכשר של בתי המשפט. דוגמה לעמדה זו היא חוות דעתו בפסק דין שניתן בהרכב מורחב של 9 שופטים, אלרון היה היחיד שסבר כי דיון בבקשת צו חיפוש בטלפון חכם חייב להיערך בנוכחות הנחקר, למעט כשיש יסוד סביר לחשש שהדבר יביא לסיכול החיפוש או לשיבוש החקירה, וכי אל לבית המשפט להכשיר בדיעבד חיפוש בלתי חוקי. הוא הדגיש שספקות לגבי תקינותם של הליכי חקירה ולגבי שמירה על זכויות הנחקר עלולים להוביל לחוסר אמון בתוצאות החקירה, הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור. בעניין דומה, קבע כי במקרים שבהם רשויות האכיפה והחקירה מבקשות לעשות שימוש בתוצרי האזנת סתר לשם תכלית החורגת מהותית מזו שבגינה הותרה ההאזנה מלכתחילה, עליהן לשוב ולפנות לבית המשפט שנתן את הצו בבקשה להסרת מגבלות.

אלרון עמד על זכויות הנאשמים במסגרת ההליך הפלילי עצמו. הוא טען, שניתן להעלות טענות נגד סבירות ההחלטה להעמיד אדם לדין, כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק. עם זאת הדגיש כי התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה והאכיפה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

בדומה, נקט אלרון בגישה מרחיבה באשר לסוגי החומרים שיש לראות בהם כ"חומרי חקירה" שאותם יש להעמיד לעיונו של נאשם. באותו עניין, הדגיש את חובת ההגינות המוטלת על רשויות החקירה והתביעה, שמתוקפה עליהן למסור לנאשם, בין היתר, תמלילים מתוקנים של חקירות ושיחות מוקלטות הנמצאים בידיהן – וזאת לכל אורך ההליך הפלילי בעניינו. אלרון הביע דעתו שבנסיבות מסוימות, אי מסירת חומרי החקירה במלואם לנאשם עשוי ליצור חשש לעיוות דין של ממש, אשר יצדיק מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו.

במסגרת החלטותיו בסוגיות דיוניות, אלרון העניק באופן חריג רשות ערעור בגלגול שלישי לנכה שביקש לבטל קנסות חנייה שניתנו לו, ובית המשפט המחוזי הטיל עליו לשלם הוצאות משפט נוספות מאחר שסבר כי מדובר ב"הליך סרק" – אלרון ביטל את ההוצאות שהוטלו על המערער תוך שעמד על זכותו למצות את ההליך המשפטי בעניינו.

במקרה שבו עררים על עיכוב שחרור ממעצר נדחו ללא דיון על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, הורה אלרון לקיים את הדיון בעררים עוד באותו הערב, וביקש להעביר את החלטותיו לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, כדי למנוע הישנות מקרים כאלו. בהחלטתו כתב כי "דחיית הערר על אתר ומבלי לשמוע את טיעוני בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט". במקרה נוסף הורה אלרון להביא עצור לבדיקה פסיכיאטרית לאלתר, בליל שבת, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי לא דנו בבקשה לעשות כן בשל כניסת השבת, והורו על מעצרו ללא נוכחות עורך דין.

במספר מקרים קבע אלרון כי אין להטיל הוצאות משפט על נאשם בהליך הפלילי אלא במקרים חריגים שבהם נפל פגם בהתנהלותו הדיונית, וטענות חסרות אחיזה אינן צריכות לגרור זאת כשלעצמן. זאת, בין היתר משיקולי חשיבות ההליך ההוגן, הצורך למנוע הרשעות שגויות, והרצון לאפשר חופשיות בהעלאת טענות ההגנה ללא חשש מצעדים עונשיים.

באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים מעורר קשיים וחוסר נחת מפני שהוא עלול לפגום ביכולת הנאשם להתמודד עם הטענות בהיעדר ידיעה ברורה על מהות הראיות החסויות שמסמכות אותן.

במקרה נוסף ביקר אלרון את עמדת המדינה ביחס להיקף צו תפיסה לצורך חילוט, בציינו כי עצם הטענה המוטחת בפני חשוד או נאשם בשלב הצו הזמני, בדבר אפשרות תאורטית לחלט מאות מיליוני ש"ח מרכושו, עלולה להרתיעו מפני המשך עמידה על חפותו. לפי אלרון חילוט מסוג זה חורג ממטרת ההרתעה המקורית מפני ביצוע עבירות, ומוביל להרתעה מפני המשך הניהול של ההליך הפלילי.

אלרון ציין פעמים רבות את החשיבות של בדיקת חלופות למעצר, ובמיוחד למעצר עד תום הליכים. בהחלטותיו הדגיש אלרון כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בפיקוח מחייבת השגחה משמעותית מצד המפקחים. במסגרת זאת, אף הורה על חילוט ערבות בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח להבטחת מעצרו של נאשם בביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, לאחר שברח ממעצר. עם זאת, במקרים אחרים הדגיש כי אין מנוס ממעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בכדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהם, כגון בנאשמים בעבירות אלימות נגד נשים.

בדומה, קבע אלרון כי במקרה שמיוחסות לנאשם עבירות תוך שימוש בנשק חם, אין להסתפק בתסקיר מעצר חיובי בעניינו כדי להצדיק חלופת מעצר. לצד זאת, הדגיש כי על בתי המשפט הדנים בבקשות לחילוט רכוש של נאשם, טרם הרשעתו בדין, לאזן בין האינטרס הציבורי שבחילוט הרכוש לבין זכותו לקניין; וכי הימשכות ההליך הפלילי בעניינו עשויה להצדיק עיון מחדש בהחלטות קודמות שבגדרן חולט רכושו של נאשם תוך בחינת חלופות פחות פוגעניות.

אלרון אינו חוסך בביקורת על התמשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים. זאת, תוך שמתח ביקורת על הנטייה לאשר הארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים גם כאשר אין הצדקה להתמשכות ההליך, והבהיר כי בנסיבות מסוימות, התמשכות ההליך ללא כל התקדמות בו עשויה להצדיק את שחרור הנאשם לחלופת מעצר. הוא אף קרא לשינוי חקיקה שיקבע שבקשות המעצר הראשונות יובאו בפני נשיא בית המשפט שבו מנוהל תיק המעצר, כדי להגביר את מודעותם ומעורבותם באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי, שיאפשרו בקרה, פיקוח, והתאמה של קביעת הדיונים והשופטים בבית המשפט על פי הצורך.

ענישה

אלרון הוא מהמחמירים בענישה ומעדיף את שיקול ההרתעה, הגם שהוא מכיר בכך שלא תמיד עונש חמור יותר אכן מרתיע יותר. לגבי בקשת הקלה בענישה משיקולי שיקום, התנגד בדעת מיעוט להקלה בעונש, וקבע שהקלה בגין שיקול זה צריכה להיות הקלה חריגה. על הקלה בעונש בעקבות סולחה כתב שהיא נותנת לה גושפנקה ומעמד של מרכיב משלים לדרכי הענישה בחוק תוך הפרטתו, החלשת ההרתעה שהוא מציב בפני ביצוע עבירות, ואף חשיפת קורבנות וקרוביהם ללחצים פסולים. אלרון גם הביע את דעתו נגד ההצעה להרחיב את תחולת האפשרות להטיל עונש מופחת על רוצחים שקיים ספק אם הם סובלים מהפרעות נפשיות, וקבע כי על בית המשפט לראות לפניו את ערך קדושת חיי אדם שנרמס במעשה הרצח ולהיזהר מאוד לפני השתה חריגה של עונש מופחת.

על מגוון רחב של עבירות כתב שיש להחמיר בעונשן. כך לגבי פגיעה בקטינים בתוך המשפחה, שכוללת ניצול של המבנה המשפחתי תוך פגיעה במי שתלויים בו באופן כמעט מוחלט. במקרים נוספים, שהתייחסו לעבירות של שימוש בנשק והריגה בתאונת דרכים, הוביל להחמרה בענישה והביע עמדה ברורה בעד ענישה מחמירה.

אלרון דוגל בכלל אי־ההתערבות בפסיקות של הערכאה הדיונית, לפיו יש להתערב בענישה רק כאשר קיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. מטעם זה התנגד, בדעת מיעוט, להחמרה בעונשו של אדם שהורשע בהריגה. כן הביע אלרון את עמדתו בדעת מיעוט, לפיה כלל אי מיצוי העונש בערעור חל גם על פיצוי לנפגע עבירה.

הרפורמה בעבירות ההמתה

בשנת תשע"ט התקבל בכנסת תיקון 137 לחוק העונשין, שבמסגרתו נערכה רפורמה מקיפה בעבירות ההמתה. במסגרת התיקון בוטל הרכיב של "כוונה תחילה" בעבירת הרצח, ונקבעה חלוקה בין רצח "רגיל" לרצח בנסיבות מחמירות. כיוון שאלרון עוסק תדיר בתיקים פליליים שהגיעו לאחר הרפורמה לפתחו של בית המשפט העליון, הוא יוצק תוכן לפירוש כל אחת מהנסיבות המחמירות המפורטות בחוק. אחת מהנסיבות המחמירות שנקבעו היא ביצוע הרצח "לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". אלרון פירש נסיבה זו באופן שונה מהפרשנות שניתנה בעבר ל"רצח בכוונה תחילה": "החומרה המיוחדת הטמונה בעבירה זו, המוצאת ביטוי בעונש החובה הקבוע לצידה, ראוי לה שתביא ליצירת הבחנה בין מקרים שבהם מעשה הרצח בוצע לאחר שהעושה שקל והחליט להמית את הקרבן – אשר ייכנסו לגדרי הסעיף; לבין מקרים שבהם ההחלטה להמית התגבשה באופן ספונטני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש, וללא הכנה הכוללת פעולות מקדימות שביצע העושה קודם לביצוע הרצח – אשר יוותרו מחוצה לו."

אלרון התייחס לאופן הייחודי שבו יש להחיל את העבירה החדשה שנקבעה בחוק, של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, באופן רטרוספקטיבי, וקבע כי עבירה זו עשויה לחול במקרה שאדם התקשה מאוד לשלוט בעצמו והמית את הקורבן כתוצאה מהתגרות תכופה מצידו – ולא רק במקרה שפעל מתוך סערת רוח, אובדן עשתונות ואובדן שליטה עצמית, כפי שנקבע עובר לחקיקת תיקון 137 לחוק העונשין. בעניין אחר קבע כי יש לבטל את הרשעתו של אדם, שקדמה לתיקון, בעבירת הריגה בגין דריסת שוטר למוות והפקרתו, ותחת זאת להרשיעו בעבירת המתה בקלות דעת – אך להותיר את העונש שנגזר עליו על כנו. זאת, שכן "אין חובה להפחית את העונש, אלא יש לבחון את העונש על העבירה ה'חדשה' לפי נסיבות העניין".

במסגרת עיצוב מדיניות הענישה לאור הרפורמה בעבירות ההמתה, קבע אלרון כי הרפורמה מחייבת החמרה בענישה בגין רצח המבוצע ביסוד נפשי של אדישות, ונימק: "קביעת המחוקק כי המתה באדישות נכללת תחת עבירת הרצח 'הבסיסית', לצד מעשה המתה בכוונה, מלמדת על שינוי מהותי, ערכי ונורמטיבי ביחס אליה. בכך, המחוקק ביקש להוביל החמרה בענישה המתבטאת הן בעונש המרבי הן בתיוגו של העבריין כרוצח."

משפט מנהלי וחוקתי

פסיקותיו של אלרון בתחום המשפט המנהלי והחוקתי מבטאות ריסון שיפוטי וזהירות בהתערבות בשיקול הדעת המנהלי וביחסים שבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

אלרון סבור ש"את השימוש בעילת הסבירות יש להותיר כמוצא אחרון, במקרים שבהם פועלת הרשות בחוסר סבירות קיצוני – ובפרט כאשר קיים חשש לפגיעה בזכויות אדם כתוצאה מהחלטותיה". כמו כן הוא סבור כי אין להידרש לסבירות שיקול דעת רשויות המנהל במקרה שנמצא כי הן פעלו בחוסר סמכות.

לצד גישה זו, המעניקה לרשויות המדינה שיקול דעת נרחב יחסית להפעיל את סמכויותיהן, מדגיש אלרון בפסיקותיו את החובה החלה עליהן לשמור על זכויותיהן של כלל קבוצות האוכלוסייה. אלרון נותן משקל רב לשיקולים חברתיים ולחשיבות הביקורת השיפוטית כאשר הנפגעים מהחלטת הרשות הם האוכלוסיות החלשות בחברה.

בעתירה בעניין חוקיותם של מסלולי לימוד אקדמיים נפרדים לגברים ולנשים, לשם שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, היה אלרון אחד משופטי הרוב שקבעו כי אין לפסול את האפשרות לקיים מסלולים מעין אלו ולקדמם, ולצד זאת יש לאפשר למרצות ללמד במסלולים הנפרדים המיועדים לגברים.

בבג"ץ שפיר, שדן ב"פשרת האוזר", שבמסגרתה נערך תיקון בחוק יסוד במסגרת הוראת שעה, אלרון הביע דעת מיעוט שהתנגדה לשימוש בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. בבג"ץ דרעי סבר אלרון בדעת מיעוט שבית המשפט צריך להימנע מלהכריע לגבי חוקיות המינוי של דרעי לשר, ולהורות לראש הממשלה שיפנה, תוך 30 יום, אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, כדי שזה יקבע אם יש קלון בהרשעתו האחרונה של דרעי. הוא הוסיף כי לאחר שתתקבל קביעה זו, ניתן יהא לדון ולהכריע בחוקיות מינויו של דרעי, ככל שיידרש.

משפט אזרחי

במקרה שבו רשויות המדינה השתהו בפינוי בני-רשות במקרקעין ציבוריים, סבר אלרון בדעת מיעוט כי המחזיקים בקרקע בתקופה זו פטורים מתשלום דמי שימוש, וזאת בשל חוסר הבהירות שנוצר בנוגע לחוקיות ההחזקה במקרקעין, כתוצאה מהפרת חובת ההגינות המוגברת החלה על הרשות.

על בסיס מבחנים שנקבעו בתקדימים קודמים, קבע אלרון כי הרצאה נחשבת ליצירה מוגנת והעתקתה עשויה להיחשב כהפרת זכויות יוצרים.

אלרון הוא אחד השופטים שדנו בשינוי הלכת ידידיה, 50 שנים לאחר כינונה. הלכה זו קבעה שכאשר פושט רגל מקבל פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות במסגרת תביעה בגין נזקי גוף, הפיצוי ייוותר כולו בידיו. אלרון סבר כי יש לשנות את הלכת ידידיה באופן חלקי, כך שתהיה לנושיו של פושט הרגל זכות לקבל חלק מפירות תביעתו, אך עדיין לא יתאפשר לנאמן לנהל את התביעה בשם פושט הרגל, זאת מחשש לפגיעה בזכויותיו לפרטיות ולאוטונומיה. בדיון הנוסף שהתקיים בנידון, דעת הרוב קבעה כי יש לבטל לחלוטין את הלכת ידידיה.

במקרה בו הסכם בוררות היה בלתי ישים מאחר שאחד מתנאי הסכם הבוררות לא קוים, קבע אלרון שיש לאפשר לברר את מחלוקות הצדדים בבית משפט, זאת מפני חשיבותה של זכות הגישה לערכאות.

עמדות וסגנון שפיטה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אלרון מזוהה בתור שופט שמרן.

תיקים מרכזיים בעת כהונתו כשופט בבית משפט השלום בחיפה

• חקירת נסיבות המוות של הנערה החוסה, חס"ם (שלום חי') 18/99 פ"מ תשנ"ח, חלק רביעי.
• הרשעת יועץ טבעוני והומאופת בפלילים – דיון בנושא הרפואה המשלימה ועיסוק בפקודת הרופאים.
• קבלת "ראיה נוספת" לאחר הכרעת דין מרשיעה וזיכוי הנאשם לאחר קבלת ראיה נוספת.
• מתן צו המחייב חשוד בביצוע עבירה לבצע בדיקת דם לגילוי מחלת האיידס – דיון בסוגיית הפגיעה בחירותו לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
• עובד בכיר ב"הסתדרות החדשה" וחבר בהנהגתה, אשר נאשם במסירת מסמך, הנחזה כנכתב בידי סמנכ"ל חברה, בעת שעובדי החברה ניהלו מאבק נגד הנהלתה.
• הרשעת הקאדי, זכי מדלג', שכיהן בבית הדין השרעי בחיפה ובעכו, בעבירות של שקר ושיבוש הליכי משפט.

תיקים מרכזיים בעת כהונתו כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה

• רוני פרץ, בעניינו קבע: "כפי שהוכח בפנינו, ניתן על נקלה לרשום כאות קלון על מצחו של הנאשם את דבר היותו "רוצח סדרתי" לכל עניין ודבר, אשר מתוך ארבעת קרבנותיו, שתי קשישות אינן בין החיים, לאחר שמצאו את מותן הטראגי תחת מסת ידיו המגואלות בדמן. שני קורבנותיו האחרים שרדו אך בנס את התנהגותו המפלצתית ואת רגעי האימה...".
• לאוניד ג'ילין שהורשע ברצח גרושתו בחבטות פטיש, לאחר שנקבע שאף על פי שהיה חולה נפש, היה כשיר לעמוד לדין.
• אילן גדו, שהורשע ברצח אשתו בעת שהיו בהליכי גירושין, ונקבע שאין מקום לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי. משכך, הוחלט לגזור עליו מאסר עולם.
• עיסאם ניג'אם רצח את בתו ביריות אקדח, בעת ששהו יחד ברכב, וזאת על רקע "כבוד המשפחה" ואי הסכמתו כי תינשא לבחיר ליבה.
• פטר גפן הורשע ברצח קרובת משפחתו במהלך שוד אלים בביתה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על ממצאי DNA, שנמצאו תחת ציפורני המנוחה שנאבקה בנאשם בטרם הכריע אותה למוות.
• יורי סוליימנוב הורשע ברצח ביריות אקדח של שומר לילה במפעל באזור התעשייה בקיסריה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על DNA שנמצא על בדלי סיגריות שנמצאו בזירת הרצח.
• זיכויו מחמת הספק של נאשם שנחשד ברצח מורה של אחותו שביצע בה מעשים מגונים. בהכרעת הדין נמתחה ביקורת על מחדלי המשטרה בתיק.

אלרון ישב בראש הרכב השופטים שדן בתיק השוטרים הנוקמים מנהריה.

בנוסף דן בתיקים ביטחוניים, בהם תיקו של אמיר מח'ול ואחר של אליאס ג'ריס, וכמו כן, בתיק עבירות שוחד והלבנת הון חמורות ורחבות היקף של מי ששימש בתפקיד בכיר בחברת החשמל, אשר כהן. תפ (חי') 4039/05 מד"י נ' אשר כהן.

פעילות נוספת במערכת המשפט

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• באפריל 2012 התמנה לראש הצוות המייעץ לעניינים פליליים המטופלים על ידי הלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט.^{[דרוש מקור]}
• ייצג את בתי המשפט המחוזיים מול תאגיד "מקינזי", שנשכר לבחון ולייעל את עבודת שב"ס (דצמבר 2012).^{[דרוש מקור]}
• חבר בוועדה לניסוח נוהל "שמיעה רציפה בפלילים" בראשות שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל (ספטמבר 2013).^{[דרוש מקור]}
• יו"ר הוועדה לעדכון טופסי "בקשה לדחיית דיונים" לבקשת נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס (אוקטובר 2014).^{[דרוש מקור]}
• יו"ר צוות "יישום יעדים ומדידה" במסגרת התוכנית האסטרטגית של הנהלת בתי המשפט (אוקטובר 2014).^{[דרוש מקור]}
• חבר "ועדת האינטגרציה" של הוועדות השונות של התוכנית האסטרטגית בראשות מנהל בתי המשפט (נובמבר 2014).^{[דרוש מקור]}
• יו"ר צוות ההיגוי לכנס השופטים של שופטי ישראל (ירושלים, אוגוסט 2015) וממונה על השתלמות נשיאים וסגני נשיא, תוכנית ההשתלמות והנחייתה, יוני 2016.^{[דרוש מקור]}
• יו"ר ועדות האיתור לכהונת נשיאי בתי המשפט: בית המשפט המחוזי באר שבע בספטמבר 2023, בית משפט השלום מחוז דרום בספטמבר 2014, מחוז ירושלים במרץ 2015, נשיא בתי המשפט במחוז מרכז בספטמבר 2015, וכמו כן, חבר בוועדות האיתור לכהונת נשיא בתי המשפט מחוזי מרכז-לוד באוקטובר 2013 ולכהונת נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים בנובמבר 2015.^{[דרוש מקור]}
• חבר פנ"ה – פורום נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור (אוקטובר 2016 עד אוקטובר 2017).^{[דרוש מקור]}
• ראש צוות הבדיקה לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (מרץ-אפריל 2018). בהתאם להמלצותיו של צוות הבדיקה, אשר הוגשו ב-15 באפריל 2018, פורסמו נוהלי עבודה לשופטים בכלל הערכאות בישראל.

ממאמריו

• "השופט החוקר על-פי חוק חקירת סיבות מוות", תשי"ח-1958, ספר שמגר - מאמרים, חלק ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ג-2003. במאמר זה סקר את פסיקות בתי המשפט ביחס להליך חקירת סיבת מוות על ידי שופט, ועמד על השימוש הגובר בהליך זה ועל יישומו של החוק בפועל.
• קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין, המשפט, יב, התשס"ז-2007. במאמר זה עמד על המסגרת המשפטית להגשת ראיות שלא על פי סדרי דין, תוך התמקדות בדין הפלילי, והציע כי במסגרת הכרעת הערכאה הדיונית בשאלה אם להתיר הצגת ראיה נוספת שלא במועדה, יהיה עליה להכריע בסוגיה גם על פי אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור באותם מקרים בהם ראיה זו הייתה מובאת בפניה.
• "תסקיר מבחן ותסקיר קורבן: שיקולים משפטיים ואתיים", ספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל, אבחון, טיפול ושיפוט", הוצאת דיונון, 2008, חלק ראשון: פרק 8. במאמר זה עמד על הקושי הטמון בהחלטה לגבי חשיפת תוכנם של התסקירים במסגרת ההליך הפלילי, והציע, בין היתר, כי כותבי התסקירים וחוות-הדעת המקצועיות יביעו את דעתם בכתב על גב התסקירים וחוות-הדעת בנוגע לחיסיון הדו״ח בכללותו או בחלקו.
• "חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות - השיקולים שבבסיס ההכרעה השיפוטית", ספר: "סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית", הוצאת פרובוק, 2011. במאמר זה הציע אלרון מספר כללי אצבע להכרעה בין חוות-דעת פסיכיאטריות מנוגדות, והדגימם באמצעות פסיקות בתי המשפט בנושא.
• זכויות דיוניות במשפט הפלילי - בתווך - בין עקרונות המשפט הציבורי מזה, ושיקולי צדק מזה, עורך הדין, גיליון 49, יולי 2022.
• “המשפט הפלילי – על צומת דרכים”, ב"ספר סלים ג'ובראן" (2023).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף אלרון בוויקישיתוף

• יוסף אלרון, באתר הרשות השופטת
• ארנית זוננברג, "והיו עיניך רואות את מוריך - ריאיון עם נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה", בדלתיים פתוחות, לשכת עורכי הדין בישראל, מחוז חיפה, גיליון 52, אוקטובר-דצמבר 2014
• רעות לוי, אחד על אחד - ריאיון עם נשיא בית המשפט המחוזי יוסף אלרון, עורך הדין, גיליון 26, 22 בינואר 2015
• שחר שחר, ראיון מיוחד עם נשיא בית המשפט המחוזי יוסף אלרון, עורך הדיון, גיליון 33, 29 בספטמבר 2016
• טובה צימוקי, כנגד ארבעה שופטים, באתר ynet, 26 באוקטובר 2016
• שאול שארף, אלרון העליון, מגזין בית המשפט, יולי 2022
• נטעאל בנדל, אלרון, השופט השמרן שלא הולך בתלם, מחפש את הדרך לפסגה, באתר ישראל היום, 1 בספטמבר 2023
• שלמה פיוטרקובסקי, ‏השופט שאינו מעוניין להיות חלק מ"המשפחה": יוסף אלרון – פרופיל, בעיתון מקור ראשון, 4 בספטמבר 2023
• גידי וייץ, "תקשיבי, אלרון יהרוג אותם": האיש של שקד ונוה בעליון מוסיף לעבוד למען לוין וההפיכה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2024