יהודה גרינקר
 | |
| לידה |
14 בנובמבר 1897 י"ט בחשוון ה'תרנ"ח יסוד המעלה, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| נהרג |
17 ביולי 1973 (בגיל 75) י"ז בתמוז ה'תשל"ג נהלל, ישראל |
| מקום קבורה | נהלל |
| מקום מגורים | יסוד המעלה, נהלל |
| פעילות בולטת | הקמת נהלל, העלאת יהודי הרי האטלס |
| ידוע בשל | העלאת יהודי האטלס |
| מקצוע | חקלאי |
| בת זוג | רבקה (לבית אשכנזי) |
| מספר צאצאים | 2 |
יהודה גרינקר (י"ט בחשוון ה'תרנ"ח, 14 בנובמבר 1897 – י"ז בתמוז ה'תשל"ג, 17 ביולי 1973) היה חלוץ, חקלאי, פעיל התיישבות ועלייה. ממייסדי נהלל וחברת "הזרע", מראשוני תנובה ושליח תנועת המושבים ומחלקת העלייה של הסוכנות היהודית למרוקו שהביא להעלאתם לארץ של יהודי הרי האטלס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1897 ביסוד המעלה למיכל-דוד גרינקר ודינה לבית פולאק, שעלו מהעיירה שקוד שבצפון ליטא ב-1884 והיו ממייסדי המושבה. גדל במשפחה דתית וקיבל חינוך תורני מאביו, שהיה שוחט ואיכר ופעיל בוועד המושבה. כשבגר עזב את אורח החיים הדתי. השתתף בהגנה על מטולה ותל חי, שם פגש את יוסף טרומפלדור. לאחר מכן הצטרף לקבוצת חולדה, משם הצטרף עם רעייתו רבקה (בת יסוד המעלה) ב-1921 לגרעין המייסד של מושב העובדים הראשון, נהלל. היה ממייסדי ענף הירקות של תנובה. בשנת 1938 חבר לבן ציון ישראלי מקבוצת כנרת, ויחד הבריחו כ־7000 חוטרי דקל מאל עריש שבסיני[1]. פעולה זו היוותה את היסוד לענף התמר בחקלאות העברית[2]. ב-1939 היה חבר מזכירות ארגון מגדלי הירקות שהקימה את חברת "הזרע".
השליחות למרוקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1954 נשלח על ידי מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית ותנועת המושבים למרוקו על מנת לארגן בה גרעינים למושבים שהתנועה עמדה להקים. הוא נסע למרוקו דרך צרפת, הקים קבוצות שהתארגנו לעלייה ולהתיישבות משותפת בקזבלנקה, במזגאן וברבאט-סלא. במרוקו, הוא חיפש באופן מיוחד יהודים עובדי אדמה[3], וכשהיה בסלא פגש יהודים שמוצאם מהרי האטלס, ומהם שמע על כך שבכפרי האטלס קיימות קהילות יהודיות שבהן עובדי אדמה רבים. הוא יצא במשלחת לכפרי האטלס, שאליה הצטרפו נציג משרד הבריאות ונציג עליית הנוער. גרינקר מספר כי בתחילה נתקבל בחשדנות על ידי היהודים המקומיים, אך משקרא בפניהם "שמע ישראל" פגה חשדנותם[4].
בעשרות רבות של כפרים בהרי האטלס, נפגש עם יהודי המקום ועשה נפשות לרעיון העלייה לארץ. לחלק מן הכפרים הגיע רכוב על בהמות מחוסר בדרכי גישה מודרניות, ולאחרים הגיע בטרמפים מזדמנים. הוא ערך רשימות מסודרות של היהודים החפצים בעלייה וארגן את עלייתם ארצה, בעיקר סביב שנת 1955. הוא ניסה להיאבק במדיניות העלייה הסלקטיבית שהייתה נהוגה אז בישראל, וגרס כי יש להעלות את כל היהודים, גם כאלו שיהוו מעמסה כלכלית על המדינה הצעירה[5] ואף הגיע להסדר עם הג'וינט לקליטתם בארץ[6]. הוא התריע על כך שהמצב הפוליטי הרעוע במרוקו עלול להוביל לכך ששערי העלייה ייסגרו (מה שאכן קרה תוך שנים ספורות) וכי סכנת חיים ממשית נשקפת ליהודי האטלס. את הערכתו ליהודים אלו ביטא במכתב לשלמה זלמן שרגאי: ”הנני מדגיש הדגשה יתרה כי אין אני מגזים בהערכת טיבה של עליה זו. לפי עניות דעתי, עולים אלה יביאו לארץ תועלת מרובה, אולי יותר ממה שהם יקבלו ממנה” ( עליית יהודי האטלס, עמ' 69). לאחר שהגיעו עולים אלה לארץ פעל ליישבם במושבי חבל לכיש וחבל תענך. פעילותו להעלאת יהודי מרוקו הקנתה לו אהדה רבה בקרבם[7].
גרינקר נהרג בתאונת עבודה בעת עבודתו במשק בנהלל ב-17 ביולי 1973. נקבר בבית הקברות בנהלל, ולבקשתו לא נאמרו הספדים אחר מיטתו.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישא לרבקה אשכנזי, נכדת ישראל אשכנזי, אף הוא ממייסדי יסוד המעלה, ואחותו של צבי אשכנזי שנהרג על ידי חיל הספר העבר-ירדני בהגנה על כפר גלעדי לאחר ליל הגשרים. רבקה הייתה ממייסדות החינוך ההתיישבותי, וניהלה תחום זה במרכז החקלאי עד אחרית ימיה. חיברה את הספר האוטוביוגרפי "נתיבי בת כפר". לזוג נולדו שתי בנות, יזרעאלה כצלנסון ואביבה בן-צבי.
אחיו יצחק היה ממיסדי תל עמל, ונלווה אליו במסעו במרוקו. בנו של יצחק הוא אל"ם במיל' ישראל גרנית.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודה גרינקר, עלית יהודי אטלס (מרוקו), תל אביב, 1973. 139 עמודים.
- גרינקר גם אסף וליקט את החומר עבור הספר נחשוני החולה, שנערך לספר על ידי מרדכי חריזמן, ולספר "לגליל העליון" שערכה ברכה חבס (תל אביב, תרצ"ה)[דרוש מקור]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ירון צור, הגורם הדתי במפגש בין הציונות לבין יהודי הכפרים בהרי האטלס, בתוך: אניטה שפירא, שמואל אלמוג ויהודה ריינהרץ (עורכים), "ציונות ודת", תשנ"ד, עמ' 391 - 393.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שיחה עם שליח הסוכנות היהודית במרוקו (הקלטה). מראיינים: אמנון שילוח ויששכר בן עמי, אתר הספרייה הלאומית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "ניר ותלם" גיליון 54, ספטמבר 2014, עמ' 22
- ^ דקל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ^ ראו מכתבו אל דוד בן-גוריון ושלמה זלמן שרגאי ב"עליתם של יהודי אטלס", עמ' 68.
- ^ עליית יהודי אטלס, עמ' 22-23
- ^ אריאל פיקאר, עולים במשורה עמ' 184-185.
- ^ פיקאר עמ' 211-212; גרינקר עמ' 69.
- ^ פיקאר, עמ' 205.
בקרת זהויות  |
|
|---|