גבריאל פורה
 | |
| צילום מאת פול נדאר בשנת 1905 | |
| לידה |
12 במאי 1845 פאמייר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1924 (בגיל 79) פריז, צרפת |
| שם לידה | Gabriel Urbain Fauré |
| מקום קבורה |
בית הקברות פאסי |
| מוקד פעילות |
 צרפת |
| תקופת הפעילות |
1861–1924 (כ־63 שנים) |
| מקום לימודים |
בית הספר נידרמייר בפריז |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית, מוזיקה אימפרסיוניסטית |
| סוגה |
אופרה, המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית, מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| בן או בת זוג |
מרי פורה, לבית פרמייה (27 במרץ 1883–1924) Emma Bardac Marguerite Hasselmans |
| צאצאים |
עמנואל פורה-פרמייה, פיליפ פורה-פרמייה |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
גבריאל פורה, בשמו המלא גבריאל אורבן פורה (בצרפתית: Gabriel Urbain Fauré; 12 במאי 1845 – 4 בנובמבר 1924) היה מלחין, פסנתרן, נגן עוגב ומורה צרפתי. נחשב לאחד מגדולי המלחינים הצרפתים בדורו, שכתיבתו השפיעה על רבים ממלחיני המאה ה-20. שפתו ההרמונית והמלודית הטביעה חותמה על הוראת ההרמוניה בשנים הבאות.
פורה היה תלמידם של קאמי סן-סנס וגוסטב לפוור בבית הספר נידרמאייר בפריז. שימש כקפלמייסטר, ואחר כך כנגן בעוגב הגדול של כנסיית מאדלן בפריז. כיהן כפרופסור בקונסרבטואר של פריז והיה מנהלו בשנים 1905–1920.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורה נולד בדרום צרפת למשפחה מן האצולה המשנית, הצעיר בשישה ילדים, ונשלח למשך ארבע שנים לחיות בבית אומנת, נוהל מקובל בצרפת של אותם ימים. בגיל תשע, כשהוכר כישרונו המוזיקלי, נשלח לאקול נידרמאייר, בית ספר פריזאי למוזיקה, שייעודו היה להכשיר נגני עוגב ומנצחי מקהלות כנסייה. פורה למד במוסד זה 11 שנים, הצטיין בנגינה בפסנתר וזכה בכמה תחרויות יוקרתיות (כולל על מזמור מאת ז'אן רסין). בין המוזיקאים הצרפתים הבולטים שלימדוהו שם היה סן-סנס, שקירב אותו אל המוזיקה של כמה ממלחיני התקופה, ביניהם שומאן וליסט. תקופת לימודיו אצל סן-סאנס היוותה יסוד לידידות בין שני המלחינים.
כאשר החלה מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870 התגייס לצבא והשתתף בפעולה להסרת המצור מעל פריז, בתקופת הקומונה הפריזאית שהה ברמבוייה ובשווייץ, שם לימד באקול נידרמאייר הגולה מפריז. בשובו לפריז באוקטובר 1871 התמנה לעוזר לנגן העוגב בכנסיית סן-סולפיס ולמלווה המקהלה, והחל לבקר בקביעות בסלון של סן-סאנס. כאן פגש רבים מחשובי המוזיקאים הפריזאים וייסד עמם ועם אחרים (אותם הכיר בסלון של הזמרת פולין גארסיה-ויארדו) את "האגודה הלאומית למוזיקה".
ב-1874 עזב פורה את עבודתו בסן-סולפיס והחל למלא את מקומו של סן-סאנס בכנסיית מאדלן במהלך היעדרויותיו הרבות. כשסן-סאנס פרש ב-1877, התמנה פורה למנצח המקהלה בכנסיית מאדלן. באותה שנה התארס למריאן ויארדו, בתה של פולין, אך האירוסין בוטלו לאחר זמן מה ביוזמת מריאן. כדי להשכיח את אכזבתו נסע פורה לויימאר, שם פגש את ליסט, ומשם לקלן, כדי לראות הפקות של מחזור טבעת הניבלונגים של וגנר. פורה התפעל מווגנר, אבל היה בין המעטים ממלחיני דורו שלא הושפעו מכתיבתו.
ב-1883 נשא לאישה את מארי פרמיה ונולדו להם שני בנים. לצורכי פרנסה הקדיש פורה את רוב עתותיו לארגון טקסי תפילה יום-יומיים בכנסיית מאדלן ולהוראת פסנתר והרמוניה. פנאי להלחנה נמצא לו רק בחודשי הקיץ. הכנסותיו מהמוזיקה שחיבר היו זעומות ביותר, משום שהמו"ל שלו רכש את יצירותיו, כולל כל הזכויות בהן, ב-50 פרנק האחת. במהלך תקופה זו כתב פורה כמה יצירות בקנה מידה גדול, נוסף למספר רב של יצירות לפסנתר ושירים, אך הוא השמיד רבות מהן לאחר ביצועים ספורים ושמר בידו רק פרקים מועטים לשימוש מחדש במוטיבים ונושאים מוזיקליים.
עליצותו הטבעית של פורה בנעוריו השתנתה בעקבות משבר אירוסיו שבאו אל קיצם וחוסר ההצלחה שחווה בכתיבתו המוזיקלית. הוא שקע מדי פעם בהתקפי דכדוך שאותם תיאר כ"מרה שחורה". מגמה זו השתנתה במידת מה בשנות ה-90' של המאה ה-19 בעקבות מסע מוצלח לוונציה, שם פגש ידידים וכתב יצירות אחדות. ב-1892 התמנה למפקח על הקונסרבטוריונים למוזיקה בערי השדה של צרפת, תפנית שחסכה ממנו את הצורך להתפרנס בהוראת תלמידים חובבים. ב-1896 מונה לבסוף לנגן העוגב הבכיר בכנסיית מאדלן ואף תפס את מקומו של ז'ול מאסנה כמורה להלחנה בקונסרבטואר של פריז. במשרתו זו לימד כמה וכמה מלחינים צרפתים חשובים, ביניהם מוריס ראוול והאחיות נדיה בולאנז'ה ולילי בולאנז'ה.
משנת 1903 עד 1921 היה פורה מבקר המוזיקה של "לה פיגארו". ב-1905 החליף את תאודור דובואה כמנהל הקונסרבטואר של פריז. הוא הכניס שינויים רבים בקונסרבטואר והביא לפרישתם של רבים מחברי הסגל. משרה זו התבטאה גם בשיפור בהכנסותיו ובמוניטין שלו כמלחין.
פורה נבחר ל"מכון הצרפתי" בשנת 1909, אך במקביל פרש מן "החברה הלאומית למוזיקה" - מוסד מנופח, רדום וקופא על שמריו - ותמך בקבוצת הנפלטים מן האגודה, רובם תלמידיו של פורה עצמו. בתקופה זו התפתחה אצל פורה בעיית שמיעה שהביאה בהדרגה להחלשות ואף עיוות שמיעתו: הצלילים במנעד העליון והתחתון של טווח השמע שלו נשמעו כצלילים אחרים. הוא התאמץ להסתיר את קשיי השמיעה שלו, אך בסופו של דבר נאלץ לפרוש מן ההוראה.[1]
חובותיו בקונסרבטואר, יחד עם אובדן השמיעה, הביאו לירידה משמעותית בתפוקת יצירתו בתקופה זו. במשך מלחמת העולם הראשונה נשאר פורה בצרפת. ב-1920, בגיל 75, פרש מן הקונסרבטואר, בעיקר בגין חירשותו הגוברת.[2] אותה שנה גם קיבל את אות הצלב הגדול של לגיון הכבוד, כבוד נדיר למוזיקאי. בריאותו התדרדרה, בחלקה מחמת עישון כבד. אף על פי כן לא מנע פורה את עזרתו ממלחינים צעירים, ביניהם חברי קבוצת השישה, שהיו מסורים לו בכל לבם.
בשנת 1919, חרף חרשותו, כתב פורה את הסוויטה התזמורתית "מאסק וברגמאסק" שמורכבת מפתיחה ושלושה מחולות. הנושא העיקרי בגאבוט לקוח מתוך הסימפוניה בפה, אופוס 20, וגולת הכותרת של היצירה היא הפסטוראלה, עם צלילים סוריאליסטיים המאפיינים את יצירותיו האחרונות של פורה.
גבריאל פורה מת בפריז מדלקת ריאות בשנת 1924. צרפת חלקה לו כבוד אחרון בהלוויה ממלכתית בכנסיית מאדלן. הוא קבור בבית העלמין פאסי בפריז.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבריאל פורה נחשב לאמן השיר האמנותי, או mélodie, הצרפתי. יצירותיו מקיפות טווח שראשיתו בסגנון הרומנטי המוקדם, כאשר חיקה בצעירותו את סגנונם של פליקס מנדלסון ואחרים, דרך הרומנטיקה של שלהי המאה ה-19 ועד לאסתטיקה של המאה ה-20. יצירתו התבססה על הבנה מוצקה של מבנים הרמוניים, שרכש אצל מורו להרמוניה באקול נידרמאייר, גוסטב לפבר, מחבר הספר Traité d'harmonie (פריז 1889). בספר זה מציג לפבר תאוריה הרמונית, הנבדלת משמעותית מן התאוריה הקלאסית של ז'אן-פיליפ ראמו; על פי התאוריה הזו, אקורדים של מרווחי ספטימה ונונה אינם נחשבים לדיסוננטיים, ואפשר לשנות את הטרצה בלי להחליף את המודוס. נוסף לכך, אפשר לעמוד על הבנתו של פורה את המודוסים הכנסייתיים מתוך תרוצות מודאליות שונות ביצירותיו, בייחוד במלודיות שלו.
בניגוד לסגנונו ההרמוני והמלודי, שחרג מן המקובל לזמנו, הרי במוטיבים הרתמיים שלו גילה נטייה לדקות, עידון וחזרתיות, שלא לשבור את זרימת הקו המלודי. עם זאת, הוא עשה שימוש רב בסינקופות, בדומה לאלה שביצירות ברהמס. אהרן קופלנד כינה אותו "ברהמס הצרפתי".[3]
יצירות הפסנתר של פורה משתמשות לעיתים קרובות בתבניות ארפג'י, כשהמלודיה עוברת לסירוגין בין שתי הידיים וכוללת חלופות אצבעות, הטבעיות לנגני עוגב, אך מקשות על חלק מן הפסנתרנים.
מיצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיקה ווקאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מזמור מאת ז'אן רסין
- רקוויאם
- שירים לקול ופסנתר
מוזיקה לפסנתר סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 13 נוקטורנים
- 13 ברקרולות
- 5 אימפרומפטי
- 9 פרלודים
- בלדה
- 4 ואלס-קפריס
- 3 רומנסות ללא מילים
מוזיקה לפסנתר בארבע ידיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסוויטה "דולי"
מוזיקה קאמרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלישייה לפסנתר, כינור וצ'לו
- 2 רביעיות לפסנתר, כינור, צ'לו וויולה
- 2 חמישיות לפסנתר, 2 כינורות, ויולה וצ'לו
- 2 סונאטות לכינור ופסנתר
- 2 סונאטות לצ'לו ופסנתר
- רביעיית מיתרים
- פנטזיה לחליל ופסנתר
מוזיקה תזמורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפרצון פורה באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של גבריאל פורה.[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Edward R. Phillips, Gabriel Fauré: a Research and Information Guide, Routledge, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
- Jean-Michel Nectoux, Gabriel Fauré: a Musical Life, Cambridge University Press, 1991 (הספר בקטלוג ULI)
- Carlo Caballero, Fauré and French Musical Aesthetics, Cambridge University Press, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
- Carlo Caballero, Stephen Rumph (eds.), Fauré Studies, Cambridge University Press, 2021 (הספר בקטלוג ULI)
- Roy Howat, The Art of French Piano Music: Debussy, Ravel, Fauré, Chabrier, Yale University Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבריאל פורה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר AllMovie (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר ספוטיפיי
גבריאל פורה, באתר Last.fm (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר AllMusic (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר Discogs (באנגלית)
גבריאל פורה, באתר Songkick (באנגלית)- גבריאל פורה, באתר SecondHandSongs
- גבריאל פורה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גבריאל פורה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Sheet music of Fauré at imslp.org
- Fauré's Songs in Schubertline (online) edition
- Performance of Fauré's Elegy
- Kunst der Fuge: Gabriel Fauré - MIDI files
- Biography Gabriel Fauré - h2g2 site
- Septuor pour trompette, deux violons, alto, violoncelle, contre-basse et piano, op. 65 par C. Saint-Saëns, à 4 mains par G. Fauré. From Sibley Music Library Digital Scores Collection
- Oeuvres complètes pour orgue / J.S. Bach : révision par Gabriel Fauré. From Sibley Music Library Digital Scores Collection
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Nicolas Slonimsky, ed. Richard Kassel, Webster's New World Dictionary of Music, 1998, Schirmer's Books; p. 155
- ^ Eric Blom, ed., Grove's Dictionary of Music and Musicians, 5th edition, 1966
- ^ Aaron Copland, "Gabriel Fauré, a Neglected Master", The Musical Quarterly 1(4), October 1924, pp. 573-586.
- ^ מפרצון פורה באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית