אהרן יעקב פרוש

הרב אהרן יעקב פרוש (תרמ"ד, 1884 - ח' באייר תשי"ט, 16 במאי 1959) היה מעסקני היישוב הישן וממנהלי ישיבת עץ חיים בירושלים.

תולדותיו

נולד בירושלים בשנת תרמ"ד, בנו של שלמה זלמן פרוש, מעסקניו הבולטים של היישוב הישן בירושלים. למד בתלמוד תורה עץ חיים. בשנת תרנ"ח (1898), בהיותו בן 14, התייתם מאביו. אחיו, נפתלי צבי, נטל על עצמו את עול אחזקת הבית.

היה מתלמידי הרב שלמה זלמן בהר"ן וכן שמע דברי תורה אצל הרב זלמן סנדר כהנא שפירא. בשנת תרס"א (1901), בהיותו בן 17, נישא לחיה גענשע, בת מאיר צבי הרשלר, סוחר אתרוגים. לאחר נישואיו הלך בעקבות חותנו ועסק במסחר באתרוגים, ונחשב למומחה הגדול בירושלים לאתרוגים. אולם את עיקר זמנו הקדיש ללימוד תורה. עמד בקשר קרוב עם אחיו הרב עקיבה והתכתב עמו בדברי תורה^[1]. כמו כן למד אצלו קבלה.

בתחילת שנות ה-20 קיבל היתר הוראה מהרב מיכל דיין. באותה תקופה נמנה עם מייסדי העדה החרדית בירושלים, תחת השם "ועד העיר האשכנזי". לימים שימש חבר הנהלת אגודת ישראל בירושלים.

במשך שנים רבות היה ממנהלי ישיבת עץ חיים, לצדם של הרבנים שלמה זלמן זלזניק ויחיאל מיכל טוקצינסקי. את עיקר זמנו הקדיש ללימוד תורה ומסר שיעורי תורה לתלמידי ישיבת עץ חיים וכן בשכונת מגוריו בתי נייטין. בשנים אלו היה מתלמידי הרב איסר זלמן מלצר.

ערך ועיבד את חידושיו של אחיו עקיבה, עם הוספות והערות רבות, והוציאם בשנת תשט"ו (1955) בספר "משנת ר' עקיבה". לאחר פטירתו הוציאו בניו את חידושי תורתו בשני ספרים: "מתנות אהרן" ו"איפה שלמה". בספר "איפה שלמה" הובאה חליפת מכתבים עם הרידב"ז, שמכנהו "הרב הגדול בתורה ויראה", וכן עם החפץ חיים.

שיכל בחייו חלק מילדיו. בניו הם שלמה זלמן ועקיבה פרוש. חתניו הם הרב חיים ישעיהו אקר והרב זונדל קרויזר.

נפטר בשנת 1959 ונטמן בהר המנוחות^[2].