העדה החרדית

העדה החרדית
	יהודים חרדים עם לבוש ירושלמי המזוהה עם חלק מקהילות העדה החרדית מבני הישוב הישן בירושלים
שורשים, סיווג והנהגה
דת	יהדות
זרם	יהדות חרדית
ענף	חרדי
תאריך ייסוד	1920-1921
שם במקור	ועד העיר האשכנזי
שיוך מייסדים	היישוב הישן
מנהיג	באוגוסט 2023 מונה מנהיג חדש לאחר פטירת המנהיג הקודם הרב יצחק טוביה וייס (כיהן בפועל משנת 2003-2022) הרב משה שטרנבוך הוא לא הוסכם על כל הזרמים
מספר מאמינים	בין 15,000 ל-40,000 נפש
ארגונים ופעילות
מרכז	ארץ ישראל
אזורי פעילות	ירושלים, בית שמש

ערך זה עוסק בתת-קבוצה חרדית בישראל בעלת אידאולוגיה אנטי ציונית. אם התכוונתם לכלל החרדים בישראל ובעולם, ראו יהדות חרדית.

ערך זה עוסק בקהילה ומוסדות הקהילות של העדה החרדית. אם התכוונתם לבית הדין של העדה החרדית, ראו בד"ץ העדה החרדית.

העדה החרדית היא קבוצה המורכבת ממספר קהילות חרדיות הכפופות לבית הדין של העדה החרדית, ומקבלות את מרותו. חלק מצומצם מקהילות העדה החרדית מתייחדות בהתנגדותן לציונות ולשיתוף פעולה עם מדינת ישראל ומוסדותיה. כמו כן, מחשיבים עצמם אנשי העדה החרדית כממשיכי דרכם של בני היישוב הישן בקיום אורח חיים מתבדל וסגור, ולרוב בא לידי ביטוי בשימור הלבוש הירושלמי-חרדי ומנהגים מיוחדים.

יש קושי להעריך את גודלה של קהילות שנימנות על העדה החרדית עקב העדר רישום פורמלי כלשהו, טשטוש הגבולות בינה לבין קבוצות אחרות בחברה החרדית בישראל, והצטרפותם ועזיבתם של יחידים ומשפחות מתוכה. לפי הערכות, "העדה החרדית" בישראל מונה בין 15 אלף נפש^[^{דרוש מקור]} ל-40 אלף נפש^[1]^[2]. רוב אנשי העדה החרדית מתגוררים בשכונת מאה שערים שבירושלים, בני ברק, וברמת בית שמש ב'^[3], אך רבים מתגוררים במקומות אחרים.

העדה החרדית מפורסמת גם בשל גוף הכשרות שלה, "בד"ץ העדה החרדית", שהוא מערכת הכשרות הפרטית הבולטת ביותר בישראל.

תולדות העדה

בית הוראה של העדה החרדית ברחוב ישעיהו בירושלים.

בשנת 1918, לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים הוקם "ועד העיר האשכנזי"^[4], ובשנת 1919 התמנו הרבנים יוסף חיים זוננפלד ויצחק ירוחם דיסקין לעמוד בראשו. מטרת הוועד הייתה לייצג את הקבוצות היהודיות האורתודוקסיות הלא ציוניות בעיר ירושלים, כעדה נפרדת שקראה לעצמה ה"עדה חרדית", בעוד ששאר הקבוצות היהודיות בעיר, הוצגו על ידי ועד העיר ליהודי ירושלים שהייתה בשליטת אנשי הישוב החדש. כדי לזכות בגיבוי ותמיכה של גוף חזק ובעל אמצעים, הצטרפו אנשי "ועד העיר האשכנזי" לאגודת ישראל העולמית^[5].

הפרישה מכנסת ישראל

בראשית ימיה הונהגה במנדט הבריטי חוקת הקהילות, שקבעה כי לכל עדה בארץ זכות לניהול עצמי. את היהודים ייצגה "כנסת ישראל". כאשר הרבנות הראשית לארץ ישראל, בראשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הוכרה כסמכות הדתית עבור היהודים. בגוף זה היה רוב גדול לציונים והציבור החרדי נחלק כיצד יש להתייחס לכנסת ישראל. הרב יוסף חיים זוננפלד הוביל קו שתבע בידול מוחלט. בשנת 1936 התאחדו בתי הדין של הפרושים ושל החסידים והוקם ארגון העדה החרדית, שתפס את מקומו של ועד העיר האשכנזי כארגון המיצג את החרדים הלא־ציונים בירושלים^[6]. הארגון נרשם כאגודה עות'מאנית ונקרא - "העדה החרדית פרושים וחסידים ועד העיר לקהילת האשכנזים", ובשנת 2008 נרשם כעמותה ברשם העמותות במשרד המשפטים^[7]. באותו הזמן פרשה גם אגודת ישראל מהארגון כנסת ישראל.

בשנת 1924 התמנה הרב משה בלוי לעמוד בראש ועד העיר האשכנזי. ששימש במקביל כראש אגודת ישראל בארץ ישראל. בעשר השנים שעמד בראש הוועד, נחשב הוועד לסניף הירושלמי של אגודת ישראל העולמית.

המתיחות עם אגודת ישראל

במהלך שנות העשרים התגברה העלייה לארץ ישראל של אנשי אגודת ישראל מפולין וממזרח אירופה. העולים נקטו בגישה מתונה יותר מזו של בני היישוב הישן וההבדלים בין שתי הקבוצות שבתוך אגודת ישראל התעצמו. בעוד בני היישוב הישן ביקשו לשמר את אורח החיים הישן והתנגדו בין השאר להקמת בתי ספר לבנות, הרי שהעולים מפולין ביקשו להקים בתי ספר בית יעקב. הקרע הגדול בין הזרמים היה בשאלת יחסה של העדה החרדית עצמה אל המוסדות הציוניים, שהתגלע בחריפות לאחר מותו של הרב יוסף חיים זוננפלד. עוד בחיי הרב זוננפלד עלתה שאלת השתתפות לבחירות לעירייה בשנת תרפ"ו. בהמשך עלתה שוב השאלה בשנת תרצ"ה, בזמן הנהגתו של הרב יוסף צבי דושינסקי. בשני המקרים תמכו ראשי העדה החרדית בהצבעה, ואילו הקנאים ורבני הונגריה התנגדו. גם אגודת ישראל עצמה הייתה שסועה, וחילוקי דעות קשים שררו בין אגודת ישראל הירושלמית בראשות הרב בלוי, ובין אגודת ישראל העולמית בראשות ד"ר יצחק ברויאר מגרמניה והרב יצחק מאיר לוין.

חילוקי הדעות החריפים בין אנשי אגודת ישראל ואנשי היישוב הישן החריפו, וקבוצת קנאים מהעדה החרדית בראשות הרב עמרם בלוי, אחיו של משה בלוי, הקימו בשנת 1935 קבוצה חדשה בתוך העדה החרדית בשם "חברת החיים", אשר בשנת 1938 שינתה את שמה לנטורי קרתא^[8].

בחודש טבת תש"ד (1944) התקיימה אספה של העדה החרדית בפתח תקווה, ובכינוס היה רוב גדול לאנשי אגודת ישראל מחוץ לארץ ותומכיהם. לכינוס הוזמן הרב פנחס עפשטיין מרבני העדה החרדית, והיחס אליו היה שולי ומזלזל. הרב עפשטיין ראה ביחס אליו פגיעה בכבודו ויצא מהכינוס באופן הפגנתי. האירוע גרם למתח אדיר בין אגודת ישראל ובין קהילת נטורי קרתא. בבחירות להנהגת 'העדה החרדית' שנערכו בשנת 1945 קיבלה סיעת 'נטורי קרתא' את רוב הקולות והשתלטה על הנהגת 'העדה החרדית'^[5]. אנשי אגודת ישראל על כל פלגיהם פרשו סופית מהעדה החרדית.

עם קום המדינה

עם כינונה של מדינת ישראל ולקראת הבחירות לאספה המכוננת התגלעה מחלוקת קשה בין אגודת ישראל לעדה החרדית, שכבר פעלה באותו הזמן כגוף נפרד. העדה החרדית פרסמה כרוזים בהם היא אסרה על כל הסרים למרותה להצביע לבחירות מטעם מדינת ישראל. בפועל, הגרעין הקשה של היישוב הישן היה מרוכז בירושלים, ואכן אז רוב החרדים שבעיר ירושלים לא השתתפו בהצבעה, ובהצבעות שלאחריה.

בשנת תשט"ז הגיע האדמו"ר מסאטמר לירושלים, כיוון שהאדמו"ר גם נקט באותה גישה מחמירה ביחס למדינת ישראל, וראה עין בעין עם העדה החרדית את הפעילות בהתמודדות עם המדינה, הוחלט כי האדמו"ר ישמש כנשיא העדה החרדית - תואר שניתן במיוחד לכבודו.

בנוסף לקהילות יוצאי הונגריה, שמטבע הדברים הושפעו מדעתו של הרבי מסאטמר, משתייכות גם קהילות ירושלמיות מבני היישוב הישן לעדה החרדית (ראו להלן). כיום חלוקת התפקידים בבד"ץ של העדה החרדית היא לפי גודלן וחשיבותן של הקהילות.

פרשת גולובנציץ

בשנת 2013 התגלעה מחלוקת בתוך העדה החרדית ביחס לגילוי מערות קבורה במתחם בנייה בבעלות משפחת גולובנציץ בבית שמש. הגאב"ד הרב יצחק טוביה וייס ורוב חברי הבד"צ צידדו בעמדת ארגון אתרא קדישא שאלו הם קברי יהודים ואסרו את הבנייה אף על פי שמאות דירות כבר נמכרו לחרדים. לעומתם, פסק הראב"ד הרב משה שטרנבוך כי אלו מערות של גויים.

המחלוקת הובילה לדרישה לעריכת בחירות להנהלת העדה, בנימוק שלקהילות "קהל פרושים" ו"ברסלב בירושלים" אין ייצוג בגוף זה. על אף טענות אלו, בשנת תשע"ה חתמו רבני "קהל פרושים" על מכתב שאינם מעוניינים בחברי הנהלה. לאחר דין ודברים הוחלט על הוספת חברי הנהלה חדשים מקהילת "ברסלב" ומ"קהל פרושים".

היחס לציונות

קריאה נגד ההשתתפות בבחירות לכנסת השלישית (ה'תשט"ו). בחתימת רבני הבד"צ, ונשיא העדה החרדית הרב יואל טייטלבוים – האדמו"ר מסאטמר

בהחלטה לאחר מאורעות תרפ"ט מחה בית הדין של העדה על כוונת ראשי היישוב להצהיר על בעלות הערבים על מתחם הכותל המערבי. בהחלטה נאמר שהכותל המערבי שייך לכל עם ישראל, "בכל מקום שהם", ואיש אינו מוסמך לשום ויתור בשמם. לדברי הבד"צ, "מוטב שיחתמו על ביטול הצהרת בלפור ולא ח"ו שלהם [הערבים] הבעלות על הכותל"^[9].

גאב"ד בית הדין של העדה החרדית הרב יוסף צבי דושינסקי הופיע בפני ועדת פיל ואמר ש"על יסוד ההכרה במציאות שפזורי עם התורה מרגישים את עצמם עוד היום כבנים של ארץ הקדושה ניתנה הצהרת בלפור". ו"אין לבדוק כל אחד אם הוא חרדי או לא". יש להסיר את כל ההגבלות הממשלתיות בעליה וברכישת קרקעות. אמר הרב דושינסקי באוזני ראש הוועדה^[10].

העדה החרדית מתנגדת לרעיון הציונות הן כיוון שהוגיה היו יהודים חילונים, והן משום שהם מאמינים כי עם ישראל יגאלו רק בביאת המשיח, והקדמת הגאולה היא חטא. מצד שני הגישה הרשמית בעדה היא התנגדות לגילויי אהדה לפלסטינים, הפגנות תמיכה בהם והתרועעות עם מנהיגיהם, פעולות שמבצעים חלק מאנשי נטורי קרתא.

היחס למוסדות המדינה

אנשי העדה עורכים הפגנות נגד חילולי שבת בפרהסיה הציבורית בישראל, וכן עמדו בראש מאבקים נגד הקמת הבריכה המעורבת הראשונה בירושלים, ונגד הפעלת בתי קולנוע בשבת (כמו קולנוע אדיסון), וכן ערכו הפגנות נגד חפירות ארכאולוגיות בקברים שהם רואים כחיטוטי שכבי.

מיעוט אנשי העדה מדבר יידיש, ודוגל בלא לדבר כמעט כלל עברית מודרנית, הנחשבת בעיניהם כשפתם של הציונים. בני עדות המזרח שבהם מדברים ביניהם עברית. ההתכתבויות נעשות בלשון הקודש.

היחס לבחירות

חברי העדה החרדית מקפידים לא להשתתף בבחירות לכנסת והם רואים בכך איסור חמור. דעה זו מבוארת מבין היתר בספרו של האדמו"ר מסאטמר ויואל משה.

העדה החרדית אוסרת גם על הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. העדה סבורה אף שישנם איסורים הלכתיים בהצבעה עבור גוף שאינו כפוף לשמירת ההלכה, וכן בוחר נשים למשרות ציבוריות^[11].

תקציבי ממשלה

אנשי העדה החרדית מקפידים לא לקחת תקציבים ממשלתיים למוסדות חינוך, והם מחרימים מוסדות המקבלים תקציבים כאלה בגלוי. לפי השקפת העדה החרדית זהו איסור חמור, בשל החשש מהתערבות שלטונית בסדרי החינוך (לכן, עיקר ההתנגדות היא על מוסדות חינוך יסודיים, ולא על ישיבות גדולות וכוללי אברכים). ישיבות העדה החרדית אומנם אינן נתמכות בידי המדינה, אך מבקר המדינה מצא שרבים מתלמידיהן רשומים בישיבות אחרות, המקבלות תמיכה^[12].

חלק מבני העדה החרדית מסרבים לקבל את קצבאות הביטוח הלאומי בשל התנגדותם למדינה, אך באופן רשמי אין איסור על כך, הנימוק הוא שזהו החזר על דמי הביטוח שממילא מחויבים האזרחים לשלם.

קבוצות בתוך העדה החרדית

חסיד בן "העדה החרדית" בלבוש אופייני קורא מודעת אבל במאה שערים (2006)

העדה החרדית מורכבת מקבוצות וקהילות קטנות יותר, כיום ישנן מספר קהילות הרואות את עצמן ככפופות לעדה החרדית, מביניהם: קהילת סאטמר בישראל, חסידות תולדות אהרן, חסידות תולדות אברהם יצחק, חסידות דושינסקיא, קהל פרושים, חסידות משכנות הרועים, קהל חסידי ירושלים, הקהילה הוותיקה של ברסלב בירושלים, קהילת תפארת ירושלים, קהילת אנשי ירושלים.

קהילות בריסק קרובות לעדה החרדית ורבניהן משתתפים לעיתים בכינוסים של 'העדה' או חותמים על מודעות מטעמה, אך אנשי בריסק אינם משתייכים באופן רשמי לעדה. מלבדן, רבים מהחרדים הירושלמים רואים את עצמם כפופים לעדה החרדית. במספר קהילות אחרות חלק קטן מחברי הקהילה הם בעלי אוריינטציה לעדה החרדית, כמו חסידות רחמסטריווקא, חסידות פינסק קרלין וחסידות סלאנים. לאחרונה, חסידות בוהוש מזדהה אף היא עם עמדות העדה החרדית.

קהילות שפרשו מהעדה החרדית

חסידות בעלזא הייתה חלק מהעדה החרדית, עד שלאחר מאבקים החליט האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח לפרוש ממנה בתחילת שנות השמונים. הפרישה עוררה סערה גדולה, ועוד שנים רבות אחר כך התקיימה יריבות קשה בין הפלגים בעקבות הפיצול^[13]. בעקבות הפיצול החרימו רבני העדה את מוסדות בעלזא, ובתגובה החרימו אנשי בעלז את מוסדות העדה וייסדו מערכת כשרות משלהם, בשם בד"ץ מחזיקי הדת.

גם חסידות קרלין-סטולין הייתה שייכת בעבר לעדה החרדית עד שפרשו בעקבות החלטת האדמו"ר מקרלין-סטולין לקחת תקציבים ממשרד החינוך למוסדות החינוך של החסידות. חלק מהחסידים הקימו את "קהל חסידי ירושלים" שאימצה את מנהגי חסידות קרלין אך כפופה לבד"ץ העדה החרדית.

בעבר נמנו גם "קהל עדת ירושלים" בראשות הרב נתן יהודה לייב מינצברג על שורות בני העדה החרדית, אך אלו פרשו מהעדה בעקבות חילוקי דעות. חלק מחברי הקהילה שסירבו לפרוש מהעדה החרדית והקימו לשם כך מסגרות אחרות, כמו "תפארת ירושלים" ו"אנשי ירושלים".

ריכוז דמוגרפי

חלק נכבד מבני העדה מרוכזים באזור שכונות גאולה ומאה שערים בירושלים, אך ישנם רבים שיצאו לגור בשכונות אחרות כמו גבעת שאול, רמות, רמת שלמה ועזרת תורה. ריבוי טבעי ומחסור במקומות מגורים זולים בירושלים הובילו להתפתחות של קהילות חדשות מחוץ לירושלים.

רוב בני הדור הצעיר של העדה החרדית מתגוררים בבית שמש. בשכונות העיר ישנם בתי הוראה ומורי הוראה מטעם הבד"צ ומתגורר בה חבר הבד"צ הרב יהושע רוזנברגר, שהוא המנהיג בפועל של העדה במקום. קהילות העדה מפעילות עשרות מוסדות חינוך לבנים ולבנות, כמו גם רשת כוללים עם מאות אברכים בנשיאות גאב"ד העדה.

ריכוזים קטנים יותר של אנשי העדה החרדית ישנם גם בבני ברק, באחוזת ברכפלד שבמודיעין עילית, באלעד, בחריש^[14], טבריה, נוף הגליל וביתר עילית.

לבוש

מבחינת הלבוש ניכרים רבים מאנשי העדה בכובע סמט שטוח ורחב תיתורה (הנקרא בסלנג יידישאי סוּפֶּר). הנשים לובשות בגדים צנועים מאוד עם צבעים לא בולטים, ומקפידות לכסות את ראשן במטפחת הדוקה (ולא בפאה נוכרית). חלק נכבד מחסידי העדה החרדית המשתייכים לחצרות חסידיות שונות נוהגים ללבוש את הלבוש המסורתי הירושלמי.

בעדה החרדית, בשונה מהעמדה החרדית הרגילה, אין זו נורמה מחייבת עבור הגברים לעסוק בלימוד תורה בכולל לאורך החיים. הגברים יוצאים לעבוד בעבודות שונות שאינן דורשות השכלה אקדמית. רבים מהם במלאכות הקשורות לדת, כגון סופר סת"ם, השגחת כשרות, שחיטה וכדומה, ומהם גם אנשי עסקים מצליחים.

המבנה הארגוני של העדה

ערך מורחב – בד"ץ העדה החרדית

בניין זופניק בשכונת גאולה בירושלים, בו יושבים משרדי העדה החרדית ומושב בית הדין שלה. ברחבה שלפני הבניין מתקיימות עצרות העדה החרדית

לעדה החרדית מערכות קהילתיות נפרדות, שהחשובה שבהן היא בית הדין שלה. בית דין זה התפצל מבית הדין הכללי, שהסתפח למסגרת הרבנות הראשית בעת הקמתה בתחילת תקופת המנדט הבריטי. סמכות בית הדין של העדה החרדית מקובלת במלואה רק על אנשי עדה זו. למרות זאת, העדה החרדית רואה את עצמה כבעלת האפוטרופסות הציבורית מאז הקמתה על ידי רבי יוסף חיים זוננפלד, מי שהוכר בציבור החרדי כרבה של ירושלים. לכן מכנה עצמו בית הדין שלה "בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים".

בית הדין לדיני ממונות מתכנס בבנייני זופניק, ושם מוציאה גם את הפסקים הנוגעים לעניינים אקטואליים. לבד"ץ חשיבות כבית דין פרטי המכריע בחלק מן הסכסוכים בענייני ממונות בעולם החרדי. עם השנים, כוחו של בית הדין נחלש עם הקמת בתי דין רבים נוספים, כמו בית דין צדק בני ברק שהוקם בתשכ"ח ובית הדין לממונות של המועצה הדתית בירושלים בשנת תשל"ח ועוד.

גאב"ד

בראש העדה החרדית עומד בפועל הבד"ץ שלה, בית דין צדק. הגאב"ד הוא מנהיגה הרוחני של העדה. עד יולי 2022 מילא תפקיד זה הרב יצחק טוביה וייס, שבעבר כיהן כדיין בקהילה החרדית של אנטוורפן. תפקיד הגאב"ד הוא בעיקרו ייצוגי, אך לפתחו מגיעות להכרעה השאלות העקרוניות והמסובכות, והוא נחשב בעל הסמכות העליונה בעדה.

במקביל לתפקיד הגאב"ד ישנו גם תפקיד הראב"ד, שהוא ראש ההרכבים של בית הדין בפועל. כיום מכהן בתפקיד הראב"ד הרב משה שטרנבוך.

חברי הד"ץ והנהלת העדה

הנהלת העדה החרדית עוסקת בענייניה השוטפים של הקהילה והיא ממנה דיינים חדשים נקראים גם "חברי הבד"ץ", את הראב"ד ואת הגאב"ד. בהנהלה יש ייצוג יחסי לקהילות החברות בה. סגן יו"ר ההנהלה נקרא מזכיר העדה. בעבר היו קיימים גוף של שבעים ואחד חברים ובתוכו גוף של עשרים ושלושה חברים (בדומה למתכונת העתיקה של הסנהדרין). שני גופים אלה אינם מתכנסים שוב ואין להם חשיבות מעשית.

קרן הצלה

העדה החרדית מנהלת בסיוע סאטמר את "קרן ההצלה", שתפקידה לספק תמיכה למוסדות חינוך אשר אינם מקבלים תקציבים ממשרד החינוך, התמיכה מהווה סיוע אלטרנטיבי למוסדות החינוך.

הכשר הבד"ץ - ועד הכשרות

ערך מורחב – כשרות בד"ץ העדה החרדית

לבד"ץ "העדה החרדית" יש מוניטין בציבור הכללי בשל מערכת הכשרות הכפופה לו. זהו גוף כשרות הגדול בישראל. מערכת הכשרות אינה כפופה מבחינה ניהולית להנהלת העדה החרדית אלא לוועדה הנפרדת בשם "ועד הכשרות".

מערכת הכשרות מחולקת לשתי וועדות, בנוסף לוועד הכשרות, בניהולו של הרב גבריאל פפנהיים, שתחת סמכותו מפעלי מזון ומסעדות קיימת גם וועדה נוספת בשם ועד השחיטה, את הוועדה הקים הרב מאיר ברנדסדורפר בעקבות כשלים שהתעוררו במערך הכשרות בתחום השחיטה, תחת סמכותו של הוועד קיימת מערך השגחה על משחטות ומוצרי בשר כשר. בשל ההשלכות הכלכליות שיש להסרת הכשר ממפעל לייצור מזון, מרכז ועד הכשרות של העדה החרדית כח רב^[15]

פרסומים

העדה החרדית מוציאה מעת לעת עדכונים לציבור הרחב באמצעות קול קורא ופאשקעווילים. עם השנים נוסדו ביטאונות שמביאות את דבר העדה החרדית.

שבועון העדה המופץ באלפי עותקים.
שבועון "קהלא קדישא" - נוסד בשנת תשע"ה.
"מגזין ההשגחה" בו סקירה על מפעל הכשרות הגדול בעולם.
מערכת הכשרות מוציאה בערב פסח "מדריך הכשרות" מדי שנה.

העדה החרדית הספרדית

ערך מורחב – בד"ץ העדה החרדית#העדה החרדית הספרדית

מודעה מטעם העדה החרדית הספרדית הקוראת שלא להשתתף בבחירות לרשויות המקומיות בישראל

בית דין נוסף הכפוף לעדה החרדית מבחינה מנהלית הוא בית הדין של "העדה החרדית הספרדית". בית הדין שהוקם ליהודים מעדות המזרח החולקים את אותה השקפה של עדה החרדית ביחס לממדינת ישראל ולציונות.

מספר המשתייכים ל"עדה החרדית הספרדית" מועט, אך בכנסים רבים של העדה החרדית מזמינים רב ספרדי (בדרך כלל הרב דוד בצרי או הרב יעקב משה הלל) שינאם בעברית לטובת הספרדים שאינם מבינים יידיש. לזרם שייכים 'תלמוד תורה יעב"ץ' ו'תלמוד תורה קריית ספר', וכן בית הספר היסודי לבנות 'בנות יהודית'. בבני ברק ישנם מוסדות "קדושת התורה" ו"עטרת יואל" תחת "מוסדות רבינו יואל", במימונם של חסידי סאטמר.

ראו גם

לקריאה נוספת

אמנון לוי, החרדים, הוצאת כתר^{[דרושה הבהרה]}
בנימין בראון, מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים, הוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017, עמודים 158–184

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא העדה החרדית בוויקישיתוף

בד"ץ העדה החרדית, באתר עולם התורה
נטע סלע, העדה החרדית - תעודת זהות, באתר ynet, 24 בפברואר 2007
בד"ץ העדה החרדית, באתר "Tog – חדשות ותוכן יהודי"
עצרת תפילה לפצועים ושבויים במאה שערים, דבר, 9 בנובמבר 1973
אמילי עמרוסי, מאחורי החומות, באתר ישראל היום, 6 באפריל 2012
זליג ויינשטיין ושלמה ברזל, ימי דין ב'עדה החרדית': הסיקריקים מרימים ראש, תולדות אהרן תחת מתקפת השמצות, באתר בחדרי חרדים, 22 באוגוסט 2010
מנחם קרן-קרץ, העדה החרדית בירושלים ויחסה למדינת ישראל, קתדרה 161, תשרי ה'תשע"ז
נטע סלע, השד העדתי: הכול על פלג "העדה החרדית", שמכתיב את סדר היום בעיר, באתר nrg‏, 13 ביולי 2009
אלי ביתאן, ‏הכוח חוזר: פלגי הקנאים בציבור החרדי מרימים ראש, בעיתון מקור ראשון, 25 במרץ 2019
דוד רוטנברג, האיש על ‘העדה’: העורך המיתולוגי ומסבירן ‘הקנאים’ פותח הכל, באתר חרדים 10
תמר רותם, העדה החרדית בירושלים רוגשת לאחר שהנמרץ בפעיליה גלש ב"אתרי תועבה", באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010
רונן ישי, קווים לדמותה של העדה החרדית, "במחשבה תחילה", כתב העת השנתי של מחלקת המחקר באגף לחקירות ולמודיעין במשטרת ישראל
העדה החרדית (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² ד"ר נרי הורוביץ, תשתית למיפוי החינוך החרדי בישראל, אגורא מדיניות, עמ' 253
^ נכון לשנת 2012
^ יאיר אטינגר, יש חרדים ויש את חרדי רמת בית שמש ב', באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
^ ועד העיר האשכנזי בירושלים ת"ו, הארץ, 4 באפריל 1918
^ ¹ ² מנחם קרן-קרץ, 'העדה החרדית' בירושלים ויחסה למדינת ישראל, 1948‑1973, קתדרה 161, יד יצחק בן צבי, תשע"ז
^ מנחם קרן-קרץ, העיתון קול ישראל וגיבוש הזהות החרדית בארץ ישראל בתקופת המנדט, קשר 51, 2018
^ כאן בקישור ניתן לראות את תעודת העמותה
^ מנחם פרידמן, החברה החרדית, עמ' 89-88
^ צילום ההחלטה באתר בחדרי חרדים
^ עדויות אגודת ישראל בועדה המלכותית, דבר, 21 בדצמבר 1936.
^ כך לפי מה נשכתב בקול קורא שיצא מטעם בד"ץ העדה החרדית
^ אנשיל פפר, כ-250 אברכים רשומים כלומדים בשבטי אבו ג'יוואד וחמריה ובבקה אל-גרביה, באתר הארץ, 29 באפריל 2002.
^ נטע סלע, השד העדתי: הכול על פלג "העדה החרדית", שמכתיב את סדר היום בעיר, באתר nrg‏, 13 ביולי 2009
חזקי שטרן, ‏מסמכי השלום ההיסטוריים בין בעלזא ל'העדה' – נחשפים, באתר כיכר השבת, 24 בינואר 2012
^ 'תולדות אהרן' לחריש – 'תולדות אברהם יצחק' להר יונה כתבה באתר 'ביזנעס'.
^ ראו למשל: על הברכיים..., מעריב, 17 ביולי 1966, על חברת המזון יכין.

[maaminim-1] ¹ ² ד"ר נרי הורוביץ, תשתית למיפוי החינוך החרדי בישראל, אגורא מדיניות, עמ' 253

[2] נכון לשנת 2012

[3] יאיר אטינגר, יש חרדים ויש את חרדי רמת בית שמש ב', באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007

[4] ועד העיר האשכנזי בירושלים ת"ו, הארץ, 4 באפריל 1918

[:0-5] ¹ ² מנחם קרן-קרץ, 'העדה החרדית' בירושלים ויחסה למדינת ישראל, 1948‑1973, קתדרה 161, יד יצחק בן צבי, תשע"ז

[6] מנחם קרן-קרץ, העיתון קול ישראל וגיבוש הזהות החרדית בארץ ישראל בתקופת המנדט, קשר 51, 2018

[7] כאן בקישור ניתן לראות את תעודת העמותה

[8] מנחם פרידמן, החברה החרדית, עמ' 89-88

[9] צילום ההחלטה באתר בחדרי חרדים

[10] עדויות אגודת ישראל בועדה המלכותית, דבר, 21 בדצמבר 1936.

[11] כך לפי מה נשכתב בקול קורא שיצא מטעם בד"ץ העדה החרדית

[12] אנשיל פפר, כ-250 אברכים רשומים כלומדים בשבטי אבו ג'יוואד וחמריה ובבקה אל-גרביה, באתר הארץ, 29 באפריל 2002.

[13] נטע סלע, השד העדתי: הכול על פלג "העדה החרדית", שמכתיב את סדר היום בעיר, באתר nrg‏, 13 ביולי 2009
חזקי שטרן, ‏מסמכי השלום ההיסטוריים בין בעלזא ל'העדה' – נחשפים, באתר כיכר השבת, 24 בינואר 2012

[14] 'תולדות אהרן' לחריש – 'תולדות אברהם יצחק' להר יונה כתבה באתר 'ביזנעס'.

[15] ראו למשל: על הברכיים..., מעריב, 17 ביולי 1966, על חברת המזון יכין.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

יהדות אורתודוקסית
זרמים	חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסיה מודרנית • נאו-אורתודוקסיה
ארגונים רבניים	ק"ק כנסת ישראל • OU‏ • אגודת הרבנים • מועצת גדולי התורה • הרבנות הראשית לישראל • אגודת הרבנים בפולין • העדה החרדית • התאחדות קהלות החרדים • חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי • התאחדות הרבנים • ועידת רבני אירופה • מועצת חכמי התורה • מרכז רבני אירופה
הגות	עיקרי האמונה היהודית • תורה מן השמים • נצחיות התורה • אמונת חכמים • דעת תורה • טיעון העד (יהדות)