רב חנא בר ביזנא
| מקום פעילות | פומבדיתא |
|---|---|
| תקופת הפעילות | הדור השני-שלישי לאמוראי בבל |
| רבותיו | רבי שמעון חסידא |
| בני דורו | רב ששת |
  | |
רב חנא בר ביזנא היה אמורא בדור השני-שלישי לאמוראי בבל. היה דיין בפומבדיתא, וכשפסק שיתומות ניזונות ממטלטלי אביהן, ביטל רב נחמן את הדין[1], וכן כשגבה חוב של אדם שנפטר מעבדים שהוריש לבניו, ביטל רב נחמן את הדין[2]. מסר את רוב שמועותיו בשם רבי שמעון חסידא, וכולן עוסקות בענייני אגדה, עד שפעם אחת, לאחר שניצח את רב ששת בוויכוח באגדה, אמר רב ששת: "בהני חנא באגדתא למה לי?" כלומר: רב חנא בקיא ממני באגדה[3].
מאמרותיו
- אמר ליה אליעזר לשם רבא: כתיב[4]: 'למשפחותיהם יצאו מן התבה', אתון היכן הויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זקיתיא לא הוה ידע אבא מה אכלה, יומא חד הוה יתב וקא פאלי רימונא, נפל תולעתא מינה, אכלה. מיכן ואילך הו הגביל לה חזירא, וכי מתלע אכלה. אריא אשתא זינתיה...אורשינ אשכחיניה האבא דגני בספנא דתיבותא, אמר ליה: לא בעיית מזוני? אמר ליה: חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך, אמר ליה: יהא רעוא שלא תמות, שנאמר[5]: 'ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים'[6] (פירוש: שאל אליעזר עבד אברהם את שם בן נח: כיצד הצלחתם לדאוג למזונה של כל חיה וחיה בזמן המבול? ענה לו שם: אכן היה לנו צער גדול, חיה שרגילה לאכול ביום האכלנו אותה ביום, וחיה שרגילה לאכול בלילה האכלנו אותה בלילה. הזיקית, לא ידע אבי מה היא אוכלת, עד שיום אחד חתך רימון ונפלה מתוכו תולעת ואכלה אותו הזיקית, ומאז היה מכין לה בלילה עשויה סובין וממתין עד שתתליע ומגיש לה. האריה לא טרף את שאר החיות כי היה חולה, וניזון מהחום של עצמו. והעוף שנקרא אורשינה היה ספון בתאו ולא אכל, וכששאל אותו אבי מדוע לא אכל ענה לו שלא רצה להטריחו, וכששמע זאת אבי ברכו שלא ימות לעולם).
- בשם רבי שמעון חסידא
- נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים[7].
- כל המונע הלכה מפי תלמיד - אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, שנאמר[8]: 'מונע בר יקבוהו לאום'[9].
- המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר[10] 'שויתי ה' לנגדי תמיד'[11].
- מאי דכתיב[12]: 'כה אמר ה': צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה', קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה; אין שלום – צום"[13].
- 'והסירותי את כפי וראית את אחורי[14]': אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין"[15].
- כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמור לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכים פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים[16].
- 'ויראני ה' ארבעה חרשים'[17] – אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק[18].
- אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב[19] לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהן של ישראל (כלומר: מישראל) שריד ופליט[20].
- העבירום[21] לפני הציץ. כל שפניה מוריקות – בידוע שהיא ראויה ליבעל; כל שאין פניה מוריקות – בידוע שאין ראויה ליבעל[22]
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י"ב, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד ב' ופירוש רש"י שם.
- ^ ספר בראשית, פרק ח', פסוק י"ט
- ^ ספר איוב, פרק כ"ט, פסוק י"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג, עמוד ב', לפי אחת הדעות בגמרא.
- ^ ספר משלי, פרק י"א, פסוק כ"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א, עמוד ב'
- ^ ספר תהלים, פרק ט"ז, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב, עמוד א'
- ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב'.
- ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג', עמוד ב' לפי גרסת בעל "דקדוקי סופרים" וכפי שגרס ב"תולדות תנאים ואמוראים" ערך רב אחא בר ביזנא.
- ^ ספר זכריה, פרק ב', פסוק ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד ב'
- ^ יש גורסים: מידו של מיכאל (מסורת הש"ס, שם)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ז, עמוד א'. מאמר זה מתייחס לפסוקים:"ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל מתחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר" (ספר יחזקאל, פרק י', פסוק ב') ו"וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות לכרובים, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים וייקח ויצא" (ספר יחזקאל, פרק י', פסוק ז').
- ^ את הבנות שנשבו במלחמת מדין, שנצטוו להרוג אשה "הראויה להיבעל ולהחיות את מי שאינה ראויה להיבעל, ובא מאמר זה כתשובה לשאלה איך ידעו מי ראויה להיבעל ומי אינה ראויה להיבעל.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס', עמוד ב'.