רב חמא

רב חמא

תקופת הפעילות	חמישי לאמוראי בבל
השתייכות	ישיבת נהרדעא
תלמידיו	אמימר
בני דורו	רב פפא

רב חמא היה אמורא בדור החמישי לאמוראי בבל, מחכמי ישיבת נהרדעא. מוזכר עשרות פעמים בתלמוד בבלי. רב חמא מזוהה כל כך עם ישיבת נהרדעא, מה שהוליד את כינויו נהרדעי.

בית דינו

רב חמא היה חברו של רב פפא. ניהל בית דין מפורסם, ופסק רבות בדיני ממונות במשפט העברי. אחד מהמקרים שהתפרסם ברחוב, הוא מקרה בו כפה רבי חמא על אדם, שתבעו ממנו כסף לשלם לבעל חובו, למכור את קרקעותיו ולשלם בכסף מזומן במקום לבצע את התשלום על ידי נתינת הקרקע עצמה. השמועה שיצאה ברחוב היא, שרב חמא פסק פסק זה על פי פסק שהיה מקובל בידו מרבא.

כאשר רב פפא שאל אותו אם הדברים נכונים, התברר כי השמועה היא עורבא פרח, ואין לה אחיזה במציאות. הסיפור האמיתי היה שונה: אדם, שהיה ברשותו כסף, התחמק מלשלם את התשלום המגיע לאדם שהלווה לו כסף, באמרו שהכסף שייך לאדם אלים שהיה גוי, דבר שלא היה נכון. מכיוון שהוא עשה דבר שלא כהוגן, קנס אותו רב חמא, שהוא יאלץ למכור את קרקעותיו ולשלם בכסף מזומן דווקא.

מסחר

רב חמא עצמו, עסק במסחר. אחת מהעיסקאות אותם היה מבצע היא העסקה הבאה: הוא היה מוכר סחורה במחיר יקר מהרגיל במקום, כך שבעיר בה המחיר זול הוא היה מוכר במחיר של עיר במדינה אחרת, בה התשלום עבור הסחורה גבוה יותר. מצד שני, הוא היה לוקח אחריות על הסחורה עד שהקונים היו מעבירים אותה לאותה מדינה, כך שרק אם הסחורה הגיעה בשלום למקום, הם היו צריכים לשלם; בנוסף, לא היו הקונים צריכים לשלם, עד שמכרו את הסחורה, וקיבלו את הכסף. הרווח העיקרי שלהם היה, בכסף שהרוויחו, בו קנו סחורה במדינה האחרת.

בעסקה זו, יש לכאורה חשש ריבית; שכן הקונים משלמים מחיר כפול, רק בשביל שהם משלמים את הכסף בזמן מאוחר יותר, ונמצא שכאילו רב חמא מלווה להם את הכסף מזמן הקנייה עד זמן התשלום, תמורת ההפרש בין המחירים. רב חמא, הבהיר כי אין בעסקה זו חשש ריבית, שכן מכיוון שהוא מקבל אחריות על הסחורה בדרך הובלתה למדינה האחרת, נמצא שהסחורה עדיין שלו עד שהיא נמכרת, וזמן התשלום הוא רק כאשר הסחורה נמכרת, והפרש התשלום אינו בשביל הארכת הזמן; שהרי זמן התשלום כלל לא הגיע קודם לכן!

בנוסף, אין לומר שהקונים מסכימים לשלם מחיר גבוה יותר, רק בשביל שיוכלו לשלם את הכסף בזמן מאוחר יותר, דבר הדומה לריבית; הסיבה שהם מסכימים לכך שונה; המנהג היה, שכאשר חכם בתורה בא למכור את סחורתו - הוא בעצמו או על ידי שליחיו, הכריזו חכמי העיר, כי אסור לאף אדם למכור סחורה דומה, עד שתגמר כמות הסחורה של החכם. כך גם, החכם ושליחיו לא היו צריכים לשלם מסים עבור הסחורה. לכן, מוטב היה לקונים, שהסחורה תהיה ברשותו של רב חמא עד המכירה, ולכן הסכימו לשלם מחיר יקר, ולא בשביל שיוכלו לשלם מאוחר יותר. חכמי הגמרא פסקו, שההלכה היא אכן כרב חמא.

שיטתו התלמודית ותלמידיו

הגמרא נוטה לשייך את דבריהם של ישיבת נהרדעא, ראשיה וחכמיה, כשיטה אחת משותפת, ולכן מקשרת הגמרא בין דבריו של רב חמא שהיה מחכמי ישיבת נהרדעא לדבריו של שמואל, ראש הישיבה ומקימה.

על תלמידיו של רב חמא נמנה האמורא המפורסם אמימר, מגדולי חכמי ישיבת נהרדעא.

אמימר מוסר בשמו כלל במשפט העברי, אותו הוא פסק: אדם שיש ברשותו סכום כסף מסוים בלבד, ועליו שני תובעים: האחד - אדם שהלווה לו אותו סכום כסף, והשנייה היא גרושתו, התובעת את דמי כתובתה, במקרה כזה עלינו להחליט מי מבין השנים יקבל את הכסף. רב חמא פוסק כי על בית הדין להעניק את הכסף לבעל החוב, שכן עלינו לדאוג לכך שאדם שהלווה לשני כסף יקבל אותו תמיד חזרה, שכן אם נקשה על המלווים לקבל את מעותיהם חזרה, אנשים ימנעו מלהלוות כסף, לפי ההלכה העברית שאסור להלוות לשם ריבית. לעומת זאת, אין לחשוש לכך שהאישה לא תרצה להינשא, שכן יותר משהאיש רוצה להתחתן, רוצה האישה להינשא.

אמרותיו

אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא, ופשע ולא זבין ליה - משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט

— תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ג, עמוד ב'.

.

תרגום חופשי: הנותן לחברו כסף לקנות עבורו יין בעונה בה הוא נמכר בזול, והלה התרשל ולא קנה עבור השולח - משלם לו יין כפי שהיה יכול לקנותו במחיר הזול המקובל ב"פרוותא דזולשפט", מקום בו היה היין נמכר בזול בזמן הבציר.

מכאן עולה שמי שמחזיק ברשותו כסף של חברו ללא שימוש ובכך מונע ממנו להרויח - צריך לפצותו על כך.

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "רב חמא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט