עולא
| לידה |
המאה ה־3  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־4 |
| תקופת הפעילות | דור שני ושלישי לאמוראי ארץ ישראל |
| השתייכות | ישיבת טבריה |
| רבותיה | רבי אלעזר ורבי יוחנן |
  | |
עולא (בתלמוד הירושלמי נקרא עולא בן ישמעאל) היה אמורא ארץ ישראלי מפורסם בדור השני והשלישי.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עולא היה תלמידם של רבי אלעזר ורבי יוחנן. הוא נהג לרדת לעיתים תכופות לבבל ושימש כמתווך בין הישיבות בארץ ישראל לישיבות בבבל, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על הנחותי, קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות.
בהגיעו לבבל היה מתארח לפעמים אצל רב נחמן ראש הישיבה וחתן הריש גלותא. במסכת ברכות מסופר כי באחד מביקוריו של עולא בבית רב נחמן, הוא לא הניח לילתא, אשתו של רב נחמן, לשתות מהכוס של ברכה שאותה אחז בעת ברכת המזון, עקב דברי רבי יוחנן שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של בעלה. ילתא כעסה עליו, נכנסה למרתף היין ושברה ארבע מאות כדי יין[1].
עולא נפטר בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד למות, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות בארץ ישראל. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה."
לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!"[2].
מתורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין עולא לרב שמואל בר יהודה קיימת מחלוקת בטעמם של חכמים שקבעו כי אף על פי שמהתורה ארוסה (אשה שהתקדשה ולא נישאה) שכהן קידש אותה אוכלת בתרומה, אסור לה לאכול תרומה מדברי חכמים עד שתינשא. לפי עולא טעם התקנה מתבסס על כך שארוסה אינה מתגוררת בבית בעלה עד לנישואיה, ומכך שתאכל תרומה בבית אביה יחד עם אחיה ואחיותיה שאינם מותרים בה עלולים להגרם תקלות ומכשולות וכלשון חז"ל "שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ואחיותיה". לעומת זאת, רב שמואל בר יהודה נתן טעם אחר לדבר, הקשור בכך שעד שהארוסה באה לבית הבעל בנישואין, הקשר עדיין עומד בספק וייתכן שיתברר כמקח טעות, בעקבות מום גופני שאולי ימצא בה אחרי נישואיה, ומכיוון שכך קיים חשש שמא יתברר שיש בה מום וממילא הקידושין יתבטלו למפרע ונמצא שאכלה תרומה בעוד שלא הייתה נשואה לכוהן[3].
באגדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדול הנהנה מיגיעו (מיגיע כפו) יותר מירא שמים[4].
- לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה[5].
- אין ירושלים נפדית אלא בצדקה[6].
- מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד[4].
עולא ביראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי דעה אחת עולא סתם הוא האמורא 'עולא ביראה', בן העיר ביריה הסמוכה לצפת[7], ששם התיישבו הכהנים בני משמרת יקים בעקבות חורבן צפת בידי הרומאים[8]. עולא ביראה מסר כמה מאמרים משמו של רבי אלעזר[9], ורבי חלבו מסר בשמו[10].
היה כנראה עוד אמורא בשם עולא תלמידו של האמורא רבא, וכדי להבדיל ביניהם נקרא עולא הראשון לפעמים בתוספת הכינוי 'נחותא' ו'עולא רבה'.[11]
אחא בר עולא
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש משערים כי האמורא רבי אחא בר עולא היה בנו של עולא כי מוצאים בשניהם שהיו מן היורדים ("נחותי")[12]. וכן לפי סדר הדורות אינו מן הנמנע שהיו אב ובן.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "עולא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 974-970, באתר היברובוקס
- עולא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"א, עמוד ב'.
- ^ ביהדות, כל חוץ לארץ נחשב למקום טמא. ראו טומאת ארץ העמים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ז, עמוד ב'.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד א'
- ^ מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד
- ^ ראו ספר "ארץ הגליל", דף ס"ה, דף קל"א ודף קמ"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל"א, עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו, עמוד א' - ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ד', עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו, עמוד א' - ^ הרב שלמה יהודה ליב רפאפורט, ערך מלין, פראג, תרי"ז (1857), עמ' 44-45
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ד, עמוד ב', ובתלמוד ירושלמי מעשר שני דף ל"א