ליל הסדר

ליל הסדר או ליל פסח הוא שמו של הלילה הפותח את חג הפסח החל בליל ט"ו בניסן במסורת היהודית. עיקרו של ליל הסדר בהלכה הוא סיפור מעשה יציאת מצרים הכולל את היציאה לחירות מהשעבוד המר באופן נסי ואת העברת המסורת לדורות הבאים. את ליל הסדר נוהגים לציין בטקס יהודי במהלך סעודת החג. המונח "סדר" השתמר ביהדות אשכנז. אצל יהדות ספרד הסעודה כונתה הגדה.

ליל הסדר

סוג	חג
מתקשר עם	היום הראשון של חג הפסח
מועד
תאריך	ט"ו בניסן ה'תשפ"ה יום שבת 12 באפריל 2025

שולחן הסדר

סדר פסח ראשון במחנה העולים - ילדים קוראים בהגדה

בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים את בשר קורבן הפסח בליל פסח כאחת ממצוות הלילה. בעוד שבארץ ישראל חל ליל הסדר בלילה הראשון של חג הפסח. בחוץ לארץ מקיימים סעודה זו אף בלילה השני של פסח.

בליל הסדר מתכנסים, בדרך כלל במסגרת משפחתית, לקריאת הגדה של פסח, לקיום מצוות והלכות ליל הסדר, בהן: סיפור יציאת מצרים, לשתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור, חרוסת, אפיקומן ועוד.

בקהילות ישראל נהגו להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו.

ליל הסדר, שלאחר חורבן בית שני הפך לגולת הכותרת של חג הפסח, תופס מקום חשוב בספרות ההלכה. ולא בלבד מפני ההבדל שבין לילה זה לשאר ימות החג ביחס למצוותו העיקרית בזמננו, מצוות אכילת מצה (חובה בלילה הראשון ורשות בשאר ימות החג), אלא גם מחמת כל אותן ההלכות של תורה ודברי סופרים המיוחדות לו בלבד ואין לשאר הימים כל חלק בהן. במקורות התלמוד רוכזו רוב הדינים בפרק ערבי פסחים ובפוסקים ובתשובות באו בין שאר הלכות פסח.

סימני הסדר

ערך מורחב – סימני ליל הסדר

שולחן ליל הסדר עם כיסא המיועד לחטופים בעזה

בשל מבנהו המורכב של ליל הסדר ופרטיו הרבים, חוברו בתקופת הראשונים "סימנים" שונים להגדה של פסח – חרוזים או שירים קצרים שהם כעין ראשי פרקים למהלך סעודת ליל הסדר, שיסייעו לזכור את סדר המעשים הראוי. הסימן השגור ביותר כיום בתפוצות ישראל הוא הסימן המחורז "קדש ורחץ":

• קַדֵּשׁ – קידוש לכבוד יום טוב, על כוס היין הראשונה מארבע כוסות
• וּרְחַץ – נטילת ידיים ללא ברכה לפני אכילת הכרפס
• כַּרְפַּס - אכילת ירק טבול במי מלח או בחומץ לפני הסעודה
• יַחַץ – חציית המצה האמצעית משלוש מצות המונחות על השולחן, כסמל ל"לחם עוני", והחבאת אחד מהחצאים כאפיקומן.
• מַגִּיד – החלק העיקרי של ליל הסדר: אמירת ההגדה של פסח, ובה פסוקי התנ"ך, מדרשים ופיוטים על סיפור יציאת מצרים; אמירת חלקו הראשון של ההלל וברכת הגאולה; ובסופו שתיית הכוס השנייה.
• רַחְצָה – נטילת ידיים שנייה לפני אכילת המצה
• מוֹצִיא מַצָּה – ברכת המוציא וברכת 'על אכילת מצה' ואכילת מצה
• מָרוֹר – אכילת מרור שהוא חסה או ירק מר, יחד עם חרוסת
• כּוֹרֵךְ – אכילת מצה ומרור כרוכים יחד, כזכר למנהגו של הלל בימי בית המקדש השני
• שולחן עורך - סעודת החג
• צָפוּן – אכילת האפיקומן
• בָּרֵךְ – ברכת המזון שאחרי הסעודה ושתיית כוס היין השלישית
• הַלֵּל – המשך אמירת של ההלל והלל הגדול ושתיית כוס היין הרביעית והאחרונה של ארבע כוסות ליל הסדר
• נִרְצָה – סיום טקס ליל הסדר, שלאחריו נוהגים לשיר פיוטים שונים

יש המקפידים לקרוא בפה כל סימן במקומו, מתוך אמונה שיש בקריאה סודות עמוקים, כך למשל כותב בספר יסוד ושורש העבודה:

סימנא מילתא היא בהני חמש עשרה תיבות של הסדר, קדש ורחץ וכו', כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד. ועל כן בעבודה זו יאמר גם סימניה בפה מלא, דהיינו: קודם הקידוש יאמר 'קדש', וקודם רחיצה יאמר 'ורחץ', וכן כל הסדר עד 'נרצה' ועד בכלל"

— יסוד ושורש העבודה, שער תשיעי, תחילת פרק שישי

שולחן ליל הסדר

שולחן הסדר, מתוך הגדת שיק מאת ארתור שיק, 1935

שולחן ליל הסדר

לשולחן ליל הסדר מאפיינים אחדים, שאינם נמצאים על שולחן האוכל בימים רגילים:

• קערת ליל הסדר, שעליה מאכלים מיוחדים הבאים לידי ביטוי במהלך קריאת ההגדה: זרוע, ביצה, מרור, חרוסת, כרפס וחזרת.
• מתחת לקערת הסדר מונחות שלוש מצות, המכוסות במפית או נרתיק מיוחד. אחת המצות תשמש בחלקה כאפיקומן.
• מי-מלח או חומץ, המשמשים לטבילתו של הכרפס.
• יין לקיום מצוות ארבע כוסות שיש לשתותן במהלך ליל הסדר.

סדר ליל הסדר

קידוש, מתוך הגדת ריילנדס, אמצע המאה ה-14

קדש (כוס ראשונה)

ההגדה פותחת בקידוש היום לפסח ושותים את הכוס הראשונה מארבע הכוסות. כל המשתתפים בסדר אוחזים בידיהם את הכוס המלאה ביין, ועורך הסדר מברך שלוש ברכות: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום וברכת שהחיינו. אם חל ליל הסדר במוצאי שבת, אומרים קידוש בסדר יקנה"ז הכולל גם הבדלה.

בסיום הקידוש מתיישבים המסובים (אם לא ישבו בשעת הקידוש) ושותים בהסבה לצד שמאל. על פי ההלכה, יש לשתות לפחות רוב כוס שנפחה רביעית הלוג (86 סמ"ק לפי הדעה הנפוצה). נוהגים להעדיף יין אדום, זכר לדם.^{[דרוש מקור]}

ורחץ

רחץ, כרפס ויחץ, דף מהגדת קאופמן

לפני אכילת הכרפס נוטלים ידיים, כיוון שהכרפס, הנטבל במי מלח, הוא דבר שטיבולו במשקה. אין מדובר בנטילת ידיים שלפני הסעודה - זו תהיה ב"רחצה". בכמה מקהילות אשכנז נוהגים שרק עורך הסדר נוטל ידיו.

המנהג הנפוץ הוא שנוטלים ידיים ולא מברכים ברכת "על נטילת ידיים", אך הנוהגים כשיטת הרמב"ם נוהגים לברך.

נטילת הידיים היא בהתאם להלכה הקובעת כי אכילת מאכל טבול במשקה, שלא בתוך סעודה (כלומר לפני שנטלו ידיים לסעודה) דורשת נטילת ידיים. ניתן להתייחס להרטבת המאכל על ידי המשקה כפעולה להעברת טומאה. נטילת הידיים מבטלת את העברת הטומאה למאכל.

כרפס

ערך מורחב – כרפס

הכרפס הוא ירק הנכלל בקערת ליל הסדר, ומוטבל ונאכל בליל הסדר. "כרפס" הוא השם העברי לסלרי. ברם, על פי דין התלמוד ניתן לאכול כל ירק שהוא ויש נוהגים לאכול במקומו תפוח אדמה מבושל, צנון או כל ירק אחר. עם זאת, היו שכתבו שיש לאכול דווקא כרפס - סלרי, על שם הנוטריקון של "פרך ס", לרמז על שישים ריבוא בני ישראל שיצאו משיעבוד הפרך של המצרים.

המנהג הנפוץ הוא לטבול את ה"כרפס" בחומץ או במי מלח, ומנהג נפוץ פחות הוא לטובלו בחרוסת. מקור המנהג כנראה במתאבנים שהוגשו לפני הסעודה העיקרית.^{[דרוש מקור]}

לוקחים חתיכה קטנה של ירק, פחות מ"כזית", מברכים את ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים. בברכה מכוונים גם על אכילת המרור בהמשך.

יחץ

בוצעים את המצה האמצעית מבין שלוש המצות לשניים. מחצית אחת מחביאים לשימוש כאפיקומן שייאכל בסיום הארוחה, ואת המחצית השנייה מציגים למשתתפי הסדר בשלב זה. לפי מנהג יהודי תימן בוצעים את המצה רק לאחר מכן לפני סדר מוציא מצה.

לאחר מכן מוזגים את כוס היין השנייה - מהלך שאמור להפתיע את המשתתפים בסעודת החג ולעורר שאלות, שכן לאחר כוס הקידוש ולפני הארוחה, אין נוהגים לשתות עוד. זהו הפתיח למצוות המגיד, שעיקרה הוא קושיות הצעירים ומתן תשובות עליהן.

מגיד

ערך מורחב – סיפור יציאת מצרים

"הא לחמא עניא", הגדת ברצלונה, המאה ה-14

"מה נשתנה" מתוך הגדת רוטשילד

המגיד, החלק בליל הסדר בו מספרים (מגידים) את סיפור יציאת מצרים, הוא ליבו של הערב, והטקסטים הנאמרים בו מהווים את יסודותיה של ההגדה. עיקרו של סדר הפסח הוא סיפורו של סיפור יציאת מצרים כאירוע מכונן של האומה הישראלית - וכן כסמל ליציאתם של היהודים לגולה ולשעבוד עתידי, ואחר כך לחירותה העתידית של האומה ובניין מחודש של בית המקדש.

פרקי הלל

בצאת ישראל, מתוך הגדת מנטובה, 1560

בסיום המגיד אומרים את תחילת ההלל - מזמורים - ספר תהלים, פרק קי"ג פרק קי"ד (בצאת ישראל), ומסיימים בברכת "אשר גאלנו". יש ראשונים שסוברים שצריכים לברך על הלל, אבל להלכה לא מברכים.

ברכת אשר גאלנו

לאחר אמירת ההלל ובסיום המגיד נאמרת ברכת "אשר גאלנו". לדעת התנא רבי טרפון כוללת הברכה הודאה על נס גאולת מצרים ואילו התנא רבי עקיבא מוסיף עליה גם תפילה לגאולה ולאכילת קרבן הפסח בבית המקדש, וכשיטתו נפסק להלכה.

נוסח הברכה משתנה בין ההגדות השונות ובמהלך הדורות ערכו בו הפוסקים הגהות שונות. אחת מן ההגהות הנפוצות נסובה על המילים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים". בעלי התוספות וראשונים נוספים מציינים כי יש לגרוס קודם זבחים ולאחר מכן פסחים, שכן זבח הוא קרבן חגיגה שאף הוא היה נאכל בליל הסדר בזמן בית המקדש, וכיוון שקרבן החגיגה נאכל לפני קרבן הפסח יש להזכירו קודם. ברם בהגדות השונות היו גם שגרסו "מן הפסחים ומן הזבחים" (למשל רס"ג) והיו שנימקו גרסה זו בשל העובדה שכאשר חל פסח במוצאי שבת לא היו מביאים קרבן חגיגה, ולכן כיוון שהפסח נאכל תמיד - יש להקדימו. בשו"ת מהר"י וייל פוסק לפי שיטה זו שרק כאשר פסח חל במוצאי שבת יש להפוך את הסדר ולומר "מן הפסחים ומן הזבחים" וביתר השנים יש לומר "מן הזבחים ומן הפסחים", אך שיטה זו נתקבלה רק בחלק מן ההגדות והיו שהשיגו עליה.

כוס שנייה

לאחר סיום סיפור יציאת מצרים שותים את כוס היין השנייה.

במנהג הספרדים אין מברכים "ברוך... בורא פרי הגפן" על כוס זו (וכן על כוס רביעית להלן), ובמנהג האשכנזים, התימנים והאיטלקים מברכים על כל כוס וכוס "ברוך... בורא פרי הגפן".

לפני הברכה על המצה נוטלים ידיים ומברכים "על נטילת ידיים".

מוציא מצה

מוציאים שלוש מצות: העליונה והתחתונה שלימות, והאמצעית פרוסה, ומברכים עליהם שתי ברכות. ברכה ראשונה: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", וברכה שנייה על המצווה של אכילת מצה: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה". אוחזים את שתי המצות ובוצעים משתיהן, ואוכלים כמחצית מהמצה האמצעית בהסיבה על צד שמאל.

מרור

אכילת מרור, הגדת ראשי הציפורים

אכילת מרור, הגדת וושינגטון

ערך מורחב – מרור

המרור - ירקות מרים (לרוב חסה) - נאכל לזכר השיעבוד. מטבילים את המרור בחרוסת, מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר" ואוכלים ממנו כזית בלא הסבה.

כורך

אוכלים שוב מרור כשהוא כרוך במצה, כזכר למנהגו של הלל הזקן בזמן בית המקדש לכרוך את המצה עם המרור ועם קורבן הפסח. כיום, רוב המצות הן קשות, והכריכה נעשית בכמעין כריך, כאשר המרור מונח בין שני שברי מצה.

שולחן עורך

בטרם החורבן, בהיות הבית בנוי, נהגו לאכול את הסעודה אך ורק "בני החבורה" אשר "נמנו" על הקורבן קודם לשחיטתו. ואת הסעודה היו עורכים במקום סגור. כלומר, את העניים היה צריך להזמין שעות רבות קודם סעודת החג וממילא נוסח ההזמנה היה שונה, אישי ולא אחיד. החבורה הייתה מכינה כבש שלם, וצולים אותו על שיפוד. בהגדה מסופר כיצד הלל היה כורך (מכין כריך עם) מצה, מרור, ובשר מקרבן פסח. הכריך היה נאכל כמו שנאמר בתורה: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״.

עורכים את השולחן לאכילת ארוחת החג. יש נוהגים לפתוח את הארוחה באכילת ביצה טבולה במי מלח. מנגד, יש שנהגו לא לאכול את הביצה בקערת ליל הסדר, כי היא מסמלת את קרבן חגיגה, ואין אוכלים קרבן חגיגה בזמן הזה.

בעדות השונות נהגו לאכול מאכלים מיוחדים לליל הסדר. בעדות אשכנז נהוג לאכול מרק עוף עם כופתאות העשויות מקמח מצה או מקמח תפוחי אדמה (קניידלאך) ודג ממולא (געפילטע פיש, העשוי מקמח מצה או תפוחי אדמה).

בעדות המזרח נהגו לאכול אורז (שאשכנזים נמנעים מלאוכלו בשל איסור קטניות) ומאכלים שאמורים לציין את גזירות המן שעל פי המסורת הטיל את הגורל שלו בחג הראשון של פסח.

אצל רבים מבני אשכנז, נהגו לא לאכול צלי (בשר צלוי) בליל הסדר, כדי שלא יבואו לומר שאנו אוכלים קרבן פסח בזמן הזה. במקום זה, נהגו לאכול בשר מבושל (כגון לשון עגל). מנגד, אצל רבים מבני עדות המזרח, נהגו לאכול זרוע ימין של כבש בליל הסדר. עם זאת נהגו לא לשבור בו עצם ככתוב ״ועצם לא תשברו בו״. בכל העדות, נהגו לא לאכול את הזרוע בקערה, המסמלת את קרבן פסח, ואין אוכלים קרבן פסח בזמן הזה.

צפון

ערך מורחב – אפיקומן

בסיום הסעודה, אוכלים מצה, זכר לקורבן הפסח שהיה נאכל בסוף הסעודה, ולאחריו אסור היה לאכול דבר. כך גם לאחר אכילת מצה זו, אין לאכול דבר. המצה הנאכלת היא המחצית השנייה של המצה האמצעית אשר נחצתה ביחץ, ואוכלים בהסבה.

לאחר אכילת האפיקומן מברכים את ברכת המזון.

ברך

בתום הסעודה, מוזגים את כוס היין השלישית ומברכים את ברכת המזון ובה מודים על המזון ועל הארץ המובטחת, על חג הפסח, ועל ירושלים, ועל הטובות הכלליות אשר גמלנו.

כוס שלישית

"שפוך חמתך", מתוך הגדת דרמשטט, גרמניה, המאה ה-14.

בסיום הברכה שותים כוס יין שלישית.

כוס של אליהו

האשכנזים נוהגים למזוג כוס יין מיוחדת ("כוס של אליהו") ופותחים את דלת הבית להראות שמצפים לבואו של אליהו הנביא שיבוא ויבשר על ביאת המשיח. כאשר הדלת פתוחה אומרים פסוקים מתהלים המתחילים במילים "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך", תפילה לנקמה בשונאי ישראל. מקור המנהג בעלילות הדם שהיו נהוגות באירופה בתקופת חג הפסח. במקור ככל הנראה הייתה רק פתיחת דלת כדי לוודא שלא הושלכה שם גופת נוצרי. מאוחר יותר הגיעו המסורות על אליהו הנביא. ההנחה הייתה שאליהו הנביא (הקשור בתנ"ך לנקמה והרג רבים) יגן על יהודי הבית מפני בני המקום האנטישמיים.^{[דרוש מקור]} בנוסף, אליהו הנביא מגיע לעוד אירועים ובראשם בריתות מילה כדי להיווכח שעם ישראל עדיין מקיימים את הברית עם אלוהיו בניגוד למה שהאשים אותם: ”וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (ספר מלכים א' פרק י"ט פסוק י')

הלל וברכת השיר

המסובים ממשיכים מהמקום בו הפסיקו לפני הסעודה. מוזגים את הכוס הרביעית ומסיימים את קריאת מזמורי תהילים.

הלל

ערך מורחב – קריאת ההלל

ההלל עשוי מזמורי תהילים המודים לאל על הישועה של עם ישראל.

ברכת השיר

ערך מורחב – ברכת השיר

ברכת השיר לאחר שגומרים ההלל נועדה לחתום את המזמורים שנאמרים בתפילה. במשך הדורות נתווספו על ברכת השיר תוספות רבות. בנוסח הרחב שלה הוכנסה ברכת השיר למחזורי קהילות רבות, ובכלל זאת להגדה של פסח.

המשנה במסכת פסחים מציינת כי "כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר".

כיום נהוג בנוסח אשכנז ונוסח איטליה לומר "יהללוך" לאחר "הלל המצרי" בלי חתימת הברכה, "הלל הגדול" ולבסוף "נשמת כל חי" עם חתימה. ביתר הנוסחים נהוג לומר לאחר הלל המצרי את הלל הגדול, לאחריו נשמת כל חי בלי חתימה ולבסוף את ברכת יהללוך עם חתימה. מנהגים אחרים היו נפוצים בעבר אך אינם קיימים כיום.

לאחר ההלל וברכת השיר שותים את הכוס הרביעית. בקצת קהילות אשכנז, נוהגים כמנהג המהר"ם מרוטנברג לשתות את הכוס הרביעית רק אחרי הפיוט "כי לו נאה" שבנרצה.

נרצה

חסל סידור פסח, נוסח אשכנז, שרים בנימין הרטמן ויצחק אונגר, הוקלט בבני ברק בבית משפחת אונגר, ב-25 באפריל 1978

סיום הסדר בשירה ובפיוטים, ותקווה לעשות את הסדר בירושלים בשנה הבאה, יחד עם ההכרזה "לשנה הבאה בירושלים". בקצת קהילות אשכנז המערבי, נוהגים לשיר את הפיוטים שבנרצה גם ביידיש.

מצוות הסבה

חובת הֲסִבָּה היא תקנה מרכזית שתקנו חכמים בהלכות ליל הסדר. ההסבה היא ישיבה בתנוחה של השתרעות על הצד השמאלי בשעת האכילה והשתייה, והיא באה להמחיש את היציאה לחירות משעבוד מצרים. זאת בהתאם לעיקרון ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". דרך זו הייתה דרך הישיבה המקובלת בסעודות חשובות בהן נכללו אנשים מכובדים, ולכן ההסבה מסמלת את היות המסב בן חורין (בניגוד לעבדים, שלא היו נוהגים להסב). כמו כן, מדגישה המשנה במסכת פסחים ש"אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב" - כדי לבטא את חירותו, אף על פי שבדרך כלל אינו רגיל להסב.

מרכזיותה של ההסיבה בליל הסדר באה לידי ביטוי בכך שהמשתתפים בליל הסדר קרויים לעיתים "מסובים", כפי שנאמר בהגדה עצמה: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון - שהיו מסובין בבני ברק". יש להסב בזמן אכילת המצה, ה"כורך" ושתיית ארבע הכוסות, אך לא בשעת אכילת המרור, כיוון שמנהג אכילתו מייצג את השעבוד. הידור מצווה הוא להסב בכל שעת אכילת הסעודה. בשעת אמירת ההגדה - אין להסב, אלא יש לשבת בכובד ראש.

בנוסף, קבעו החכמים כי יש להסב דווקא על צד שמאל, משום שאכילה בהסיבה על צד ימין אינה מאפשרת להשתמש ביד ימין בזמן האכילה, ולפיכך אינה נוחה ומקובלת. לפי מפרשים מסוימים היא עלולה גם לגרום לסכנת חנק, על ידי כניסה בלתי רצונית של אוכל לקנה הנשימה. לדעת ראבי"ה, חובה זו אינה נוהגת היום, שהרי בני חורין אינן מסובים בימינו, ואדרבה - הישיבה על הכיסאות היא דרך חירות.

אדם היושב בנוכחות אדם שמוראו מוטל עליו - אינו מיסב, משום שאין בהסבה זו דרך חירות, ולכן תלמיד היושב בנוכחות רבו - אינו מיסב, אולם בן היושב אצל אביו - צריך להסב. בתלמוד נאמר ש"אשה אינה צריכה הסיבה", אולם "אשה חשובה" - צריכה להסב. בטעם הדבר נאמרו שני טעמים: האחד - האשה כפופה לבעלה, ולכן היא אינה מסבה, בעוד שאשה חשובה שאינה כפופה לבעלה - מסבה; השני - אין דרך נשים להסב, ולכן הסבה שלהן אינה מבטאת חירות. כמה מפוסקי אשכנז בתקופת הראשונים קבעו כי "כל הנשים שלנו מיקרו (=נקראות) חשובות", אולם להלכה נפסק בכל זאת שנשים אינן חייבות להסב, בנימוק שהנשים מסתמכות על הדעה שאין חובה כלל להסב בזמן הזה (ראו לעיל).

מצוות אכילת מצה

חיילים אמריקאים אוכלים מצה ומרור בליל הסדר

ערך מורחב – מצוות אכילת מצה

הכמות המינימלית של המצה הנדרשת לקיום המצווה היא כזית (גודל של זית בינוני; כיום מקובלים שיעורים גדולים יותר – כ-17 סמ"ק, כ-28 סמ"ק, ויש המחמירים עד כדי 50 סמ"ק).

בליל הסדר אוכלים כמה פעמים שיעור כזית מצה:

1. לברכת המוציא.
2. למצת המצווה (כזית אחד מהמצה השלמה לברכת המוציא, והכזית השני מהמצה החצויה למצת מצווה).
3. למצוות ה"כורך" (שבה אוכלים מצה כרוכה במרור, זכר למנהגו של הלל הזקן בזמן שבית המקדש היה קיים).
4. ב"צָפוּן", הוא האפיקומן שאוכלים בסוף הסעודה, זכר לקורבן הפסח (ויש המחמירים – שני כזיתים).

יש לאכול כזית מצה תוך זמן הנקרא "כדי אכילת פרס" (הזמן הדרוש לאכילת חצי כיכר של תקופת התלמוד). אורך הזמן המשוער נתון במחלוקת בין הפוסקים, והוא נע בין 2 דקות ל-9 דקות.

מצוות סיפור יציאת מצרים

ערך מורחב – סיפור יציאת מצרים

מתוך הגדת ברצלונה, המאה ה-14

מטרתו של ליל הסדר היא "והִגדת לבִנך" - לספר (ובמיוחד לילדים) את אירועי יציאת מצרים (בקטע בסדר הנקרא "מגיד") על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח". המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, ולכן הסדר מכוון בעיקר לילדים. יש משפחות ועדות שנוהגות לעשות הצגות לילדים כדי לעוררם. גם מנהג "גנבת האפיקומן" הנערך כמעין תחרות ומזכה את המנצח בפרס מיועד להשאיר את הילדים ערניים.

לילה זה מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לה' על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה. בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל ליל הסדר גם היבטים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את האידיאלים הציוניים והקומוניסטיים.

ילדים בשולחן ליל הסדר

הגדה של פסח

ערך מורחב – הגדה של פסח

ההגדה מתחילה בקריאת שלבי הסדר:

קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מגִּיד רַחצה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה

או לפי מנהג יהודי תימן:

קַדֵּשׁ וּנְטוֹל / כַּרְפַּס טְבוֹל / מַגִּיד רָחְצָה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בְּרָכָה / הַלֵּל כַּהֲלָכָה

בהגדה של פסח מסופר בקצרה, בסגנון של תשובה לשאלה, סיפור תולדותיו של עם ישראל, וכל סיפורי הנפלאות בצאתם ממצרים, בעיקר על פי פרשנות חז"ל. בנוסף לסיפור יציאת מצרים, עוסקת ההגדה גם בסיפורם של המספרים ביציאת מצרים - סיפורם של התנאים "שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

אמירת ההגדה פותחת בשאלות, ולכן מתוארים ארבעה טיפוסים של בנים השואלים שאלות והתשובות אליהם. אמירת ההגדה מבוססת על הכלל "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", כאשר הפתיחה בגנות היא שבהתחלה "עבדים היינו" (שעבוד לאומי), וגם שאבות אבותינו היו "עובדי עבודה זרה" (שעבוד רוחני), והשבח הוא שקרבנו הקב"ה לעבודתו, והוציאנו מעבדות לחירות. לאמירת ההגדה מצורפים ההודאה וההלל שגם בהם יש מסיפור נפלאות יציאת מצרים ותקוות גאולת העתיד.

משה רבנו, גיבור בולט של סיפור יציאת מצרים בספר שמות, אינו מופיע בהגדה (למעט פעם אחת בעקיפין, לעיתים הוא מופיע באיורים לה). בהגדה הגיבור היחיד הוא אלוהים, שהוציא את עם ישראל ממצרים, "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח".

הפיוטים המוכרים שבסוף ההגדה, "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", נועדו ליצור אווירה של יראת שמים, מכיוון ששירים אלו מזכירים את שלטונו המלא של הקב"ה בעולם שהוא האלוהים היחיד בעולם ("אחד מי יודע"), ואת השמירה על עם ישראל מפני אויביו על ידי הקב"ה ("חד גדיא" - השיר ממשיל את ישראל לגדי ואת אויביו ושונאיו לחתול, כלב, מקל, אש, מים, פר, שוחט, ומלאך המוות).

לילות סדר ציבוריים

סדר פסח בבית ספר "שלום עליכם" בווילנה, תלמידי כיתות א' והוריהם קוראים בהגדה ושומעים הסברים על החג.

מסביב לעולם עורכות תנועות שונות לילות סדר לישראלים השוהים בישראל ומחוצה לה. המרכזית היא תנועת חב"ד, אשר מארגנת לילות סדר במקומות רבים על פני תבל. מספר המשתתפים בסדרים הללו מגיע לאלפים רבים, כאשר ההמוניים ביותר מתקיימים במזרח הרחוק - כגון בקטמנדו שבנפאל, בניהולו של הרב חזקי ליפשיץ, ובבנגקוק שבתאילנד בניהולו של הרב נחמיה וילהלם.

כמו כן, בבתי מלון רבים בישראל ובעולם נערכים סדרי ליל סדר. אחד מסדרים אלו, שנערך במלון פארק בנתניה בשנת 2002 נקטע בפיגוע התאבדות בו נרצחו 30 אורחים. הפיגוע הרצחני, שנודע גם כפיגוע במלון פארק ו"טבח ליל הסדר", הביא לפתיחת מבצע חומת מגן.

ליל סדר קיבוצי

סדר פסח ל-1,500 איש באולם הספורט המקושט של קיבוץ נען

ליל הסדר הוא אירוע המתקשר בעיקר לחוויה משפחתית, אם מדובר במשפחה הגרעינית או במשפחה המורחבת. חג הפסח, כמו גם חגים אחרים שאנו מציינים במהלך השנה הוא הזדמנות ליצירת אינטימיות, הזדמנות לפגישות משפחתיות שלא נערכו זמן רב ומאפשר לנו בילוי עם המשפחה שכנראה, מסיבות של מרחק ועבודה - לא מתאפשר על בסיס שבועי. עם זאת, ישנם קיבוצים הבוחרים לחגוג את ליל הסדר בצורה קהילתית עם כל חברי הקיבוץ ומשפחותיהם ולוותר על האינטימיות והפן האישי שמשפחות נותנות לערב זה. ליל סדר קיבוצי מתנהל בעיקר בקיבוצים שלא עברו הפרטה ושעדיין מנהלים אורח חיים משותף. אלו יהיו קיבוצים חזקים מבחינה כלכלית וחברתית שיכולים להרשות לעצמם להקים אירוע שכזה מבחינת כמות האורחים וההשקעה בחלק האמנותי.

בדרך כלל, בליל סדר משפחתי מצומצם, אב הבית, או הסבא, אחראים על קריאת ההגדה וסדר הטקס, זאת מתוך מתן כבוד. בליל הסדר שמתקיים בקיבוץ, קבוצת אנשים שהוגדרה מראש אחראית על הטקס וקריאת ההגדה. הם מקריאים ומברכים וכאשר מגיעים לקטע שירה - כל הקהל, האורחים, מצטרפים ושרים ביחד. ברוב המקרים, כל קיבוץ שעורך את ליל הסדר בצורה כלל קהילתית, יוצר לעצמו הגדה ששייכת רק לאותו קיבוץ. אמנם אי אפשר לשנות את הגדת הפסח אבל הסדר משתנה, ולחני השירים מקבלים פן אישי לכל קיבוץ. החלק האמנותי של הערב מונהג על ידי ראש ועדת חגים של הקיבוץ, ומי שאחראי על השירים היא המקהלה הקיבוצית. המקהלה נמצאת על הבמה לאורך כל הערב, מלווה את קריאת הברכות בשירים ונעימות ונותנת את הקצב לאורחים היישובים בכיסאות, כך נוצרת הרמוניה במהלך הסדר, שמשרה אווירה נעימה ומגבשת.

הסדר הקיבוצי נערך בקיבוצים שונים ברחבי הארץ, ביניהם קיבוץ יגור, נען, אל-רום, גבעת ברנר, משמר העמק, בארי וגן שמואל. אירועים אלה מגיעים לכמות אורחים של כ-1000 איש. ברוב המקרים, נערך ליל הסדר הקיבוצי בחדר האוכל מפני שזה המקום היחידי בקיבוץ שיכול לאכלס כמות כזו גדולה של אורחים.

ראו גם

• הלכות ליל הסדר
• פסח
• הגדה של פסח
• סדר ליל ראש השנה
• סדר ט"ו בשבט

לקריאה נוספת

• יוסף תבורי, פסח דורות - פרקים בתולדות ליל הסדר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.
• דוד הנשקה, מה נשתנה? ליל הפסח בתלמודם של חכמים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"ו
• חזקי שהם, נעשה לנו חג: חגים ותרבות אזרחית בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2014, עמ' 27–79.
• הרב משה הררי, מקראי קודש - הלכות ליל הסדר.

קישורים חיצוניים

• הערך "סדר של פסח", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מקורות עם הסברים על ליל הסדר - אתר ספריא
• הערך "חובת הסיבה בליל הסדר", באתר ויקיסוגיה
• הלכות ליל הסדר מתוך פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
• ליל הסדר על פי קבלה וחסידות מתוך הבלוג של דוד גבירצמן
• מבחר מאמרים בנושא חג הפסח
• מידע על ליל הסדר בקטלוג הספרייה הלאומית
• ליל הסדר ומנהגיו (אורכב 07.06.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר חב"ד
• ליל הסדר, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• רותי קינן, שבעה חטאים מתוקים - וכשרים לפסח, באתר ynet, 20 במרץ 2007
• אתר על הסדר ומנהגיו (באנגלית)
• אתר של חב"ד לחיפוש סדר בכל מקום בעולם (באנגלית)
• כל הלכות ומנהגי ליל הסדר מאת הרב אליעזר מלמד
• סדר פסח לדוגמה, שעור מפי הרב אורי שרקי, ארכיון מנהגים והלכות סדר פסח מתוך אתר ערוץ מאיר
• חוה נובק, ובחודש האביב בארבע-עשר בו..., דבר, סקירת סדרי פסח הקיבוציים, מאמר מ-1961, 31 במרץ 1961
• לקט פיוטים ושירים לליל הסדר באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
• מבחר הגדות לפסח והגדות בלתי מסורתיות מאוספי הספרייה הלאומית
• הרב חגי לונדין, שיעור הכנה לליל הסדר, אתר "ערוץ מאיר"
• מהות ליל הסדר לדורות, אתר הידברות
• ליל הסדר, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון
• הגדת פסח הכּלֹ בַּסֶדֶר, אוצר פעילויות לליל הסדר, מאת הרב מיץ' חפץ וד"ר מייקל טובין, באתר נאמני תורה ועבודה.
• מאמרים בנושא ליל הסדר, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.