מלחמה

בשנת 1893 התברר כי איטליה דרשה להטיל את החסות שלה על כל אתיופיה. ניסיונותיו של קיסר אתיופיה מנליק השני למצוא פתרון דיפלומטי לסכסוך שנוצר לא הואילו והוא הודיע על ביטול ההסכם. בתגובה למהלך זה של אתיופיה, פלש צבא איטלקי לשטחה.
אוכלוסיית איטליה מנתה כ-31 מיליון איש, כמעט פי שלוש מאוכלוסיית אתיופיה. האיטלקים האמינו שהם יכולים להתגבר בקלות על הצבא האתיופי הקטן והנחות בחימושו. בנוסף, הם סמכו על מריבות וסכסוכים בין השבטים השונים המאכלסים את אתיופיה, כאשר חלק מהשבטים התייחסו  בעויינות לשלטונו של הקיסר מנליק.
אולם הפלישה האיטלקית גרמה לגיבוש רוב אוכלוסיית אתיופיה, שנטלה חלק פעיל במאבק נגד התוקפן. תגבורות שבטיות השונות הצטרפו ללא הרף לצבא הקיסרי, וכתוצאה מכך עלה מספר החיילים האתיופיים באופן משמעותי ביחס להרכב הכוחות האיטלקיים.
ב-1 במרץ 1896, בקרב המכריע ליד העיירה אדואה, הביסו הכוחות האתיופיים את הכוחות האיטלקיים.
הידיעה על התבוסה באדואה הובילה להתפטרות ממשלת איטליה. ב-26 באוקטובר 1896 נחתם הסכם שלום באדיס אבבה, לפיו איטליה הכירה בעצמאותה של אתיופיה ונאלצה לשלם פיצויים. לראשונה בהיסטוריה המודרנית, מעצמה אירופית שילמה פיצוים למדינה אפריקאית. במשך זמן רב, נציגי איטליה הרשמית כונו בלעג "ואסלים של מנליק". ה-1 במרץ עדיין נחשב לחג לאומי באתיופיה.
משתנים הזמנים, מדינות וטכנולוגיות משתנות, אבל, באופן מוזר, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב מדינה שאוכלוסייתה גדולה יותר מפי שלושה מאוכלוסייתה של מדינה אחרת תוקפת אותה בניסיון לבסס את שליטתה בה ואז להמשיך לממש את תוכניותיה האימפריאליסטיות ביחס למדינות אחרות.
ושוב, ממש כמו לפני 126 שנים, במקום חווית מבצע קצר, דומה יותר לטיול של צופים המסתיים בניצחון קל מאשר למלחמה , התוקפן נאלץ להתמודד עם ההתנגדות העיקשת של קורבנו שלא ניתנת להכרעה מהירה.

ברה"מ נכשלה באפגניסטן ונאלצה לסגת משם בבושת פנים מה שבין היתר הביא לפירוקה. רוסיה רחוקה עד מאוד ממעמדה ויכולותיה של ברה"מ לשעבר. האוקראינים ידועים ביכולותיהם הקרביים עוד מתקופה שהיו חלק מברה"מ. כיום יש להם צבא בעל ניסיון קרבי שהצטבר במשך 8 שנים כאשר כ-800 אלף מגברים שלה עברו דרכו ויודעים מה זה מלחמה.
אצל הרוסים ניסיון קרבי מזערי בהשוואה לזה שיש לאוקראינים. לא במקרה הרוסים מפעילים את השיטות המוכרות להם מקדמת דינה בהם הם השתמשו נגד הבדלנים בצ'צ'ניה, בגרוזיה ב-2008 ובסוריה בשנים האחרונות.

"מלחמה, מדינה וקידמה בכוכב הגאולה של פרנץ רוזנצוייג, דעת 67 (תשע) 2009 : עמ' 83-96.
תקציר

מאמר זה בא לקשור שלושה היבטים בתפיסתו של פרנץ רוזנצוייג: יחסו למלחמת העולם הראשונה, יחסו למדינה המודרנית ויחסו לקידמה ההיסטורית. כוונת המאמר היא להעמיד גישה מורכבת לגבי כל אחד מההיבטים הנ"ל ולדחות גישות מחקריות המציבות את שלילת המלחמה, שלילת המדינה או שלילת הקידמה, כיסודות מכוננים בהגותו של רוזנצוייג. חזונו האסכטולוגי היהודי-נוצרי משמש אמנם פרספקטיבה לביקורת על מושגים אלו אך גם מועיד להם תפקיד חיובי.

This article deals with three aspects of Rosenzweig's thought: his relationship to the First World War, to the modern nation and to the idea of historical progress. This article suggests a complex attitude to each of those aspects, and rejects the commonly held view that sees his negation of the war, the nation and progress as the constitutive foundations of Rosenzweig's philosophy. His Judeo-Christian eschatological vision functions as a perspective from which to criticize those concepts, but also ascribes them a positive role.

מילות מפתח: רוזנצוויג, פרנץ  , כוכב הגאולה, מלחמת העולם הראשונה, מדינת לאום, קידמה היסטורית, היגל, גיאורג ו. פ. , מלכות שמיים, נצח.