Papers by Naveh Frumer
לחשוב על האוניברסיטה: ידע, פוליטיקה ואקדמיה בישראל, 2024
השינויים שעוברים על אתוס האוניברסיטה בעת הנוכחית הם עמוקים. המאמר בוחן את היחסים בין האוניברסיטה ... more השינויים שעוברים על אתוס האוניברסיטה בעת הנוכחית הם עמוקים. המאמר בוחן את היחסים בין האוניברסיטה למשטר הפוליטי והכלכלי בעידן הנאוליברלי של ימינו, דרך סקירה היסטורית של המתחים בין מוסדות ידע לשלטון בתקופות שונות. המשא ומתן המסורתי בין אוניברסיטה לשלטון התחלף בהכרעה ברורה לטובת הכוח השלטוני בצורות שלא נראו בעבר. מקרה מבחן מקומי הוא דוח של ועדה שמינתה ממשלת ישראל בשנת 2014 לגיבוש מדיניות בשדה ההשכלה הגבוהה. שני המאפיינים העיקריים והמדאיגים של המפנה הם ההכפפה של ידע להגיון הכלכלי של מצרך, ושל האוטונומיה האוניברסיטאית להגיון הפוליטי של משילות.
עיון, 2023
הפילוסופיה הפוליטית של ג׳ורג׳יו אגמבן מבקשת להסביר את הקלות הבלתי נסבלת שבה דמוקרטיות מדרדרות לדי... more הפילוסופיה הפוליטית של ג׳ורג׳יו אגמבן מבקשת להסביר את הקלות הבלתי נסבלת שבה דמוקרטיות מדרדרות לדיקטטורות, זכויות לאפליה ממוסדת, ופוליטיקה של רווחת החיים להיגיינה חסלנית. הצופן המשותף לכל צורות הפוליטיקה המערבית הוא היכולת להשעות את החוק בצורה חוקית (מצב חירום), ובכך להפקיר את נתיניו לאלימות שהינה בחסות החוק (״הומו סאקר״), או למצער למשטר אותם כקיום ביולוגי מחושף, באופן שמרוקן ממשמעות את הווייתם הפוליטית. למחשבתו של אגמבן שתי יומרות רדיקליות: לפענח אחת ולתמיד את אותו צופן על-היסטורי; ולהציע חזון גאולי מְעבר לעקרון הריבונות ולסכנה של חיים חשופים. יומרות אלה נשענות על הטענה הבעייתית שכל עיצוב ומתן צורה לחיים – פוליטית, טכנולוגית ואפילו לשונית – הוא בעייתי בהגדרה; ושנית, על הרעיון כי קיימים חיים טרום־פוליטיים שניתן לשוב אליהם. הלוגיקה של אגמבן אינה מבחינה בין סוגים שונים של פוטנציאל, ולכן מתפתה לשאיפה בלתי אפשרית: לסלק באופן מוחלט את הסכנה האימננטית של הכח המכונן, שהוא עצמו מראה שאינה ניתנת לסילוק. הוא מציע פילוסופיה בעייתית של היסטוריה שאינה מתעניינת בניתוח של אינטרסים או מוקדי כח, ותפישה מונוליטית של גוף פוליטי שאין בו קונפליקטים פנימיים או מאבקים כנגד הצורה שלובש הכח הריבוני. התוצאה היא מחשבה השבויה בפיתוי רדיקלי, אשר מרוקן את ההישג שלה עצמה.
European Journal of Social Theory, 2023
The key critical idea of Judith Butler's recent work is 'differential precarity': how the same ne... more The key critical idea of Judith Butler's recent work is 'differential precarity': how the same network of social dependency that sustains our existence creates a divide between those for whom it proves protective and enabling and those for whom it implies precarious social existence. Yet the examples Butler analyses present problems not only with how precarization is unequally manifested but how it is rooted in the structures of dependency. Against her intent, Butler reduces systemic problems of dependency to distributive inequalities of precarity. We propose to adapt and enrich Butler's insight by integrating it into a Marxist framework. The result is a problematization of how capitalist societies are predicated on a productive feedback loop between dependization and precarization. We argue the critical grammar of dependency-precarity helps articulate the latent normative content of Marxism, while the latter advances this grammar beyond the limited envelope of distributivism, offering a critique focused on the nature of dependency and not only its ensuing precarity.
Philosophy and Social Criticism
Adorno's social theory is enjoying renewed attention, as is the debate to what extent is it Marxi... more Adorno's social theory is enjoying renewed attention, as is the debate to what extent is it Marxist. A central issue remains Adorno's concept of social totality: capitalism as a fully integrated society in which every difference is levelled. One problem this raises is why is he still committed to the Marxist concept of class. And second, how to understand his critique of the idea of proletarian class-consciousness, which seems to leave his critical theory without an addressee. The article suggests that, for Adorno, capitalist society exhibits what is termed here "differential integration." It is predicated both on the labor/ capital distinction and, at the same time, on sufficient homology between the two, such that the qualitative class divide is experienced as mere quantitative variance. This efficacious gap between social structure and social experience is at the center of his concept of ideology. Ideology-critique for Adorno is mainly the critique of symptomatic misconceptions of how ideology functions, due to lack of attention to how the class structure is in fact not experienced as such. Adorno's alternative to proletarian class consciousness is "differential solidarity": consciousness of social domination that is on the one hand found across class divides yet is experienced differentially between them.
תיאוריה וביקורת, 2020
הטקסט מציע מבוא לתיאוריה החברתית של אדורנו דרך קריאה בהרצאתו המתפרסמת בגיליון זה, ״היבטים של הימי... more הטקסט מציע מבוא לתיאוריה החברתית של אדורנו דרך קריאה בהרצאתו המתפרסמת בגיליון זה, ״היבטים של הימין הקיצוני החדש״. ההרצאה מנתחת התפתחויות פוליטיות כמתרחשות על רקע שבו החברה אינה מצליחה לנהל את המתחים המבניים שלה. פרומר מבקש להתמקד בפן השני והמשלים של אותה תיאוריה: כיצד פועלת החברה ב"שגרה״ שבה היא דווקא מצליחה לנהל את אותם מתחים מובנים. אלה הן שתי פנים משלימות של אותה מסגרת הסבר מרקסיסטית שאדורנו מחויב לה, מסגרת שבבסיסה הטענה כי המציאות החברתית הקפיטליסטית היא אנטגוניסטית ורצופת סתירות במהותה. נקודה נוספת היא האופן שבו אדורנו מבקש לשלב בין ניתוח סוציולוגי-מבני לניתוח פסיכולוגי-חווייתי. הפסיכולוגי איננו שיקוף פשוט של הסוציולוגי, אלא מאמץ להתמודד באופנים שונים עם המתחים הבלתי ניתנים להתרה בו. טענות אלה יוצגו דרך תזת ״החברה השטוחה״ של אדורנו. המבנה החברתי היסודי הוא הפיצול המעמדי בין הון לעבודה, בעוד שפיצול זה אינו מוצא ביטוי בחוויית החיים החברתית של אף אחד מן המעמדות. ההבדל המעמדי האיכותי נחווה על ידי כל המעמדות כרצף כמותי (כולנו צרכנים, כולנו משקיעים, כולנו נתונים לנסיבות כלכליות שאינן בשליטתנו המלאה). לטענת אדורנו, אי-התאמה זו של המבני לחווייתי הופכת בעצמה לגורם פעיל של השעתוק החברתי. חלקו האחרון של הטקסט עוסק במושג האידיאולוגיה ובשאלה אם אדורנו העמיד תפיסה משכנעת של ביקורת אידיאולוגיה.
European Journal of Philosophy, 2019
According to Axel Honneth, Adorno's very idea of social critique is self-defeating. It tries to a... more According to Axel Honneth, Adorno's very idea of social critique is self-defeating. It tries to account for what is wrong, deformed, or pathological without providing any positive yardstick. Honneth's idea of critique is a diagnosis of chronic dysfunctions in the relations of recognition upon which the society in question is grounded. Under such conditions of misrecognition, institutions that embody what he calls social freedom regress to negative freedom. However, such a deficit-based notion of critique does not square with Honneth's own diagnosis of our present: namely, the transformation from welfare capitalism to neoliberalism. In fact, Honneth's diagnosis is very much in line with Adorno's idea of late capitalism as a society of "total integration." Adorno's matching conception of critique, it is argued, avoids the problems Honneth runs into. At the basis of Adorno's critical idiom are two key points: an explanation of how social relations can be functional while contradictory and an account of social domination that is diffused throughout society while being differentially experienced by different classes. Adorno's answer to Honneth's concern, regarding the lack of a positive yardstick, is that it is domination that gives meaning to our idea of freedom, rather than the other way around.
The most promising recent attempt to rethink both Discourse Ethics (especially Rawls and Habermas... more The most promising recent attempt to rethink both Discourse Ethics (especially Rawls and Habermas) and Kantian deontology is found in the work of Rainer Forst. This paper suggests the strength of the latter lies in its shift from a theory of justice to a theory of injustice: from the question of what legitimates claims that seek normative consensus, to claims that argue the normative status quo is problematic. In Forst’s idiom: claims arguing the justifications behind that status quo are unacceptable. Yet the association of injustice with justificatory inequality—disparities in people’s capacity to either demand or present reasons—ends up tracking not injustice but mere disagreement. In so doing this theory effectively exposes the broader problem of discourse ethics: its conception of injustice as a (negative) quality of discursive conduct rather than of social relations. At the same time, Forst’s theory also effectively implies a more wholesale rejection of the deontological interpretation of dignity than his reading of Kant suggests. This dual-impasse points to an alternative albeit latent conception of injustice, offering a more promising starting-point for Critical Theory: Injustice understood not as dignity-violations, but as forms of social interdependence predicated on turning certain people systemically vulnerable.
בעקבות עדי אופיר, ״לשון לרע״.
http://mafteakh.tau.ac.il/2017/03/11-5/
Book Reviews by Naveh Frumer
Columns (Hebrew) by Naveh Frumer
פיגומים, 2020
הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית צובר פופולריות בעקבות משבר הקורונה, ומוצג כפתרון לרבות מבעיות ה... more הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית צובר פופולריות בעקבות משבר הקורונה, ומוצג כפתרון לרבות מבעיות הקפיטליזם. בפועל הוא מביע הגיון נאו־ליברלי מופרט המתמקד רק בהשתכרות וצריכה אישית, במקום הגיון חברתי המבקש לשנות את צורות הייצור, העבודה והתשתיות הציבוריות.
https://pigumim.org.il/ubi-bubble/
Talks by Naveh Frumer
כמה הרהורים על זמן, חוויה וטכנולוגיה
ערב לכבוד ספרם של חגי כנען וירון סנדרוביץ׳, זמן: תשע שיחות ... more כמה הרהורים על זמן, חוויה וטכנולוגיה
ערב לכבוד ספרם של חגי כנען וירון סנדרוביץ׳, זמן: תשע שיחות פילוסופיות, תל אביב: רסלינג, 2022
Uploads
Papers by Naveh Frumer
Book Reviews by Naveh Frumer
Columns (Hebrew) by Naveh Frumer
https://pigumim.org.il/ubi-bubble/
Talks by Naveh Frumer
ערב לכבוד ספרם של חגי כנען וירון סנדרוביץ׳, זמן: תשע שיחות פילוסופיות, תל אביב: רסלינג, 2022
https://pigumim.org.il/ubi-bubble/
ערב לכבוד ספרם של חגי כנען וירון סנדרוביץ׳, זמן: תשע שיחות פילוסופיות, תל אביב: רסלינג, 2022