SBIRS

מערכת לוויינית לחישת אינפרה אדום מהחלל (באנגלית: SBIRS - Space-Based Infrared System) היא מערכת אמריקאית, שנועדה לשרת את צורכי האיסוף, בתחום חתימות האינפרה - אדום, של ארצות הברית של אמריקה.

המערכת אמורה להכיל שלוש משפחות לוויינים:

לוויינים "גיאו-סטציונריים", כלומר, לוויינים שניצבים מעל נקודה מסוימת בכדור הארץ והם נמצאים בגובה של כ־36,000 ק"מ. לוויינים אלו מאפשרים "לבהות" באופן רצוף לעבר גזרת האחריות שלהם מצד אחד והרזולוציה שלהם מוגבלת מצד שני.
לוויינים במסלול אליפטי, כאשר בחלקי המסלול שבהם הם חולפים בקרבה לכדור הארץ, הם מאפשרים חישה ברגישות משופרת.
לוויינים במסלול נמוך המאפשרים חישה ברזולוציה גבוהה, אבל, הם נמצאים כל הזמן בתנועה, בהתייחס לנקודה מסוימת מעל כדור הארץ.

המערכת כולה נועדה לתת אתרעה על שיגורי טילים בליסטיים, לאפשר "הצבעה" לעבר נתיבים של טילים בליסטיים - עבור מערכי ההגנה האקטיבית ולעקוב, מודיעינית אחרי כלל השיגורים המתבצעים בעולם. למערכת יש יכולת למעקב אחרי מטרות גם לאחר שהמנוע הרקטי שלהן נכבה ולפי חלק מהמקורות, המערכת יכולה לעקוב גם אחרי כלי טיס נושמי אוויר.

המערכת החליפה את מערך ה DSP.

Configuration of SBIRS systems: GEO, HEO and Low components.

המרכיב הקרקעי של המערכת כולל שני מרכזי קליטה ועיבוד נתונים בארצות הברית ויכולת קליטה באמצעות מערכת נפרשת (Joint Tactical Ground Stations (JTAGS

היסטוריה

יכולת האתרעה משיגורי טילים בליסטיים בין יבשתיים היא מרכיב חשוב בתפישת ההרתעה של ארצות הברית. שדרוג מערכת ה DSP תועדף, בין השאר, על רקע "מלחמת המפרץ", בשנת 1991, מלחמה שבה העיראקים ירו טילי סקאד משודרגים ובכך, נושא ה"טאבו" על שיגורי טילי קרקע קרקע - נשבר במידה רבה.

השיגורים הראשונים, של לוויינים אליפטיים, היו בשנים 2006, 2008, 2014 ו-2017 (לוויינים מסדרה Trumpet).

שיגורי הלוויינים הגיאוסטציונריים היו בשנים 2011, 2013.

תוכנית הלוויינים הנמוכים סבלה מפיגורים רבים ולוויני הדגמה שוגרו בשנים 2008, 2009.

חוזה להצבת שני לוויינים גיאוסטציונריים נוספים, נחתם ביוני 2014 כאשר החברה המבצעת נבחרה להיות חברת "לוקהיד-מרטין". עלות החוזה 1.86 מיליארד דולר.

ב 13 במאי 2015, חיל האוויר האמריקאי הודיע על הצבה מוצלחת של לוויין אליפטי שלישי^[1]

ביוני 2015, חיל האוויר האמריקאי הודיע שהלווינים הגיאו-סטציונריים, החמישי והשישי, יתבססו על "מנשא" תיקני של לוויני תקשורת ובהתאם, אמינותם צפויה לגדול ללא תוספת מחיר^[2]

ב 20 בינואר 2018 דווח על שיגור והצבת לוויין גיאוסטציונרי נוסף^[3]

תוכניות לעתיד

על פי ה Wall street Journal, יש כוונה לשדרג את מערך הלוויינים, כך שהוא יכלול כמה אלפי לוויינים ובכך, לתת לו עמידות מול איומים על הלוויינים (על ידי רוסיה וסין, בעיקר)^[4]

בפברואר 2024, שוגרו הלוויינים הראשונים של הHBTSS, הסנסור לעקיבה אחרי טילים היפרסוניים וטילים בליסטיים. לוויינים אלה הם אבות טיפוס למערכי לוויינים שנועדו לתת התרעה מקדימה, לעקוב אחרי טילים, לבצע "אחיזת קרקע מהחלל", לספק תקשורת רחבת פס עם השהיות נמוכות ועוד ועוד - כחלק מהמערכים עליהם מופקדת הסוכנות לפיתוח בחלל.

מקורות

תיאור המערכת, באתר של חברת "לוקהיד מרטין"
תיאור המערכת, באתר של חיל האוויר האמריקאי
מסמך מפורט של משרד ההגנה האמריקאי
תיאור המערכת, במסמך של "נורת'ורפ-גררומן" (יצרנית הסנסור)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא SBIRS בוויקישיתוף

הערות שוליים

[1] דווח של חא"א על הצלחת הצבת לווין אליפטי שלישי

[2] דווח על המעבר לשימוש ב"מנשא" של לווני תקשורת

[3] דווח על שיגור לווין גיאוסטציונרי ממשגר "אטלס"

[4] כתבה של ה"וול סטירט ז'ורנל" לגבי כוונת ארצות הברית לשדרג את מערך SBIRS, בין השאר, על רקע מלחמת "חרבות ברזל" שהחלה בתקיפה של החמאס על הנגב ולאורך הזמן, כללה מתקפות רבות על בסיסי ארצות הברית ברחבי המזרח התיכון.

[1]

[2]

[3]

[4]