NGC 5585
 | |
| NGC 5585 בתמונה של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | הדובה הגדולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 17 באפריל 1789 |
| סוג | גלקסיה ספירלית |
| בהירות נראית | 11.2[1] |
| סיווג מורפולוגי | SAB(s)d[2] |
| עלייה ישרה | 14ʰ 19ᵐ 48.2ˢ |
| נטייה | 44.6″ 43′ 56°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 18.4- |
| מרחק[2] |
24,000,000 שנות אור 7,358,351.73 פארסק |
| קוטר | 39,140[2] שנות אור |
| מסה | 1.8×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
293[2] ק"מ/שנייה 0.00098 |
NGC 5585 היא גלקסיה ספירלית קטנה בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה, הנמצאת במרחק של כ-24 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת M101.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגלקסיה בהירות מדרגה 11.2 והיא התגלתה ב-17 באפריל 1789 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שהכניס אותה לרשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1802 תחת הציון I.235, ותיאר אותה כבהירה למדי, בעלת צורה לא סדורה ומתבהרת בהדרגה לכיוון המרכז.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1790 כשהיא מתוארת כעמומה מאוד, גדולה מאוד, עגולה ומתבהרת בהדרגה לכיוון מרכזה.[5] הוא הכניס אותה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3856 כשהיא מתוארת כדי עמומה, גדולה, בעלת צורה לא סדורה ומתבהרת מאוד ובהדרגה לכיוון מרכזה.[6] ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 5585 כשהיא מתוארת גם כן כדי עמומה, גדולה, לא סדורה ומתבהרת מאוד ובהדרגה לכיוון מרכזה.[7]
תצפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגלקסיה נמצאת באזור ללא כוכבים בולטים בקצה המזרחי של קבוצת הכוכבים הדובה הגדולה, על הגבול עם קבוצת הכוכבים דרקון, כ-3.3 מעלות מצפון-מזרח ל-M101 כ-5 מעלות מצפון לכוכב θ ברועה דובים וכ-8 מעלות מדרום לכוכב תובאן (α בדרקון).
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכה הזוויתי של NGC 5585 הוא פחות מ-6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-40,000 שנות אור, כ-40% מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-1.8×1010 מסות שמש, כ-3% ממסת שביל החלב, כאשר רק כחצי אחוז ממסתה או כ-9.9×108 מסות שמש היא מסת הכוכבים שבה וכ-8% ממסתה או כ-1.4×109 מסות שמש היא מסת הגז שבה.[3] שאר המסה, למעלה מ-90%, היא של חומר אפל שטיבו אינו ידוע. הגלקסיה נראית לא-סדורה, אך תצפיות באורכי גל שונים מראים את קיומן של זרועות ספירליות ומבנים דמויי טבעת ומוט מרכזי, אך הם אינם בעלי צורה ברורה ונראה שהטבעת והמוט אינם סימטריים ביחס למרכז הגלקסיה.[8] רוב אוכלוסיית הכוכבים שבגלקסיה היא זקנה יחסית עם כוכבים בני למעלה מ-7 מיליארד שנים, אך בטבעת ובקצות המוט יש אוכלוסייה צעירה יותר של כוכבים חמים וכחולים בגילאים של פחות ממאה מיליון שנים.[8] בסך הכל זוהו בגלקסיה 47 אזורים שבהם מתרחשת יצירה אינטנסיבית של כוכבים חדשים, רובם מרוכזים סביב מרכז הגלקסיה כאשר בודדים מתוכם נמצאים במרחק של בין 10,000 שנות אור ל-15,000 שנות אור ממרכז הגלקסיה. קוטרם של האזורים נע בין 150 שנות אור ו-560 שנות אור והגיל של רובם הוא בין 2 מיליון שנים ל-10 מיליון שנים ובודדים מביניהם זקנים יותר.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- NGC 5585, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ SIMBAD: NGC 5585
- ^ 1 2 3 4 NED: NGC 5585
- ^ 1 2 S. Blais-Ouellette, C. Carignan, P. Amram & S. Côté: Accurate Parameters of the Mass Distribution in Spiral Galaxies. I. Fabry-Perot Observations of NGC 5585, The Astronomical Journal, Vol. 118, Iss. 5, p. 2130 (1999)
- ^ W. Herschel: Catalogue of 500 new neb nebulous stars, planetary nebula, and clusters of stars; with remarks on the construction of the heavens, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 92, p. 504 (1802)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 450 (1833)
- ^ J. F. W. Herschel: Catalogue of nebulae and clusters of stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 154, p. 115 (1864)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p 155 (1888)
- ^ 1 2 A. S. Gusev, S. A. Guslyakova, A. P. Novikova, M. S. Khramtsova, V. V. Bruevich & O. V. Ezhkova: Studies of the stellar populations of galaxies using two-color diagrams, Astronomy Reports, Vol. 59, Iss. 10, p. 16 (2015)
- ^ V. V. Bruevich, A. S. Gusev & S. A. Guslyakova: Star-forming regions in NGC 5585 and IC 1525, Astronomy Reports, Vol. 55, Iss. 4, p. 310 (2011)