לדלג לתוכן

John Lennon/Plastic Ono Band

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
John Lennon/Plastic Ono Band
אלבום אולפן מאת ג'ון לנון
יצא לאור 11 בדצמבר 1970
הוקלט בין 26 בספטמבר ל-23 באוקטובר 1970
מקום הקלטה אולפני אבי רוד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 39:45
חברת תקליטים EMI/אפל רקורדס
הפקה ג'ון לנון, יוקו אונו, פיל ספקטור
כרונולוגיית אלבומים של ג'ון לנון
John Lennon/Plastic Ono Band
(1970) 		Imagine
(1971)
סינגלים מ-John Lennon/Plastic Ono Band
  1. "Mother"
    תאריך יציאה: 28 בדצמבר 1970
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

John Lennon/Plastic Ono Band הוא תקליט הסולו הראשון של ג'ון לנון, לאחר פירוק להקת הביטלס. התקליט הוקלט באולפני אבי רוד בין 26 בספטמבר ל-23 באוקטובר 1970 ויצא לאור ב-11 בדצמבר 1970, יחד עם תקליט של יוקו אונו, רעייתו של לנון בשם Yoko Ono/Plastic Ono Band, שיצא עם עיצוב עטיפה זהה. בשנת 2003 הוצב האלבום במקום ה-23 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון[1]. כן נמנה עם "100 האלבומים הגדולים של כל הזמנים" (בכל הסוגות) של טיים מגזין[2]. בשנת 2020 דורג מחדש במקום ה-85 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.

הרקע להקלטת האלבום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1970 פורקה להקת הביטלס למעשה, לאחר שכבר לא פעלה כלהקה משך חצי שנה. לנון עצמו פנה לקריירת סולו כבר בספטמבר 1969, עם הופעתו על הבמה בפסטיבל הרוקנרול והשלום בטורונטו ואף לפני כן עם הקלטת השיר Give Peace a Chance שיצא לאור בחודש יולי.

בתקופה שלאחר פירוק הלהקה התעניין לנון בשיטת "הצעקה הראשונית של ארתור ג'אנוב (שיטת ריפוי שבה החולה צועק ממעמקי נפשו), בעיקר כדי להתגבר על הילדות הקשה שחווה.

ב-1970 לנון ויוקו טסו לארצות הברית כדי לעבור טיפול אישי בביתו של ג'אנוב. הטיפול יצר אצל לנון חיבור רגשי עמוק עם ילדותו ועם דמות אמו (שנטשה אותו) בפרט. הטיפול אף שחרר את לנון ממעטה הציניות ואיפשר לו לגעת באופן ישיר וכואב עם נושאים גדולים כאהבה, אלוהים, בדידות ושברון החלום של הביטלס.

שמות השירים שכתב באותה תקופה (Mother, Hold On, Love, God, Isolation) ותמליליהם ישירים וחפים מכל משחק מילים, שהיה נפוץ מאוד בכתיבתו הקודמת. התקליט אף נתפס כניסיון ליצור אנטיתזה מכוונת ומתריסה לביטלס. השירים החושפניים, שגילו לראשונה רגשות חשופים וכואבים, יחד עם ההפקה המינימליסטית, תרמו להכרה בגדולתו של לנון כיוצר עצמאי.

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנון הקליט את האלבום עם נגן הבס קלאוס פורמן, ידידו מימי המבורג ומי שצילם את העטיפה לאלבום הביטלס Revolver. המתופף היה רינגו סטאר. בנוסף השתתפו בנגינה המפיק פיל ספקטור בפסנתר, נגן אורגן האמונד בילי פרסטון ויוקו אונו בקולות. להקת הליווי נקראה, באופן מסורתי "Plastic Ono Band" ("תזמורת אונו הפלסטית"), שם רעיוני ששימש את לנון ואונו לכל להקות הליווי שלהם, בהרכביהם המשתנים.

למרות שפיל ספקטור זכה לקרדיט יחד עם לנון ואונו ואף ניגן בפסנתר בשיר love, הוא לא נכח במשך רוב הקלטות התקליט.

רשימת שירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צד א
  1. "Mother"‏ – 5:34
  2. "Hold On"‏ – 1:52
  3. "I Found Out"‏ – 3:37
  4. "Working Class Hero"‏ – 3:48
  5. "Isolation"‏ – 2:51
צד ב
  1. "Remember"‏ – 4:33
  2. "Love"‏ – 3:21
  3. "Well Well Well" ‏– 5:59
  4. "Look at Me‏ – 2:53
  5. "God"‏ – 4:09
  6. "My Mummy's Dead"‏ – 0:49

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מקום 23 ברשימת 500 האלבומים
  2. ^ האלבומים הגדולים בכל הזמנים (אין חשיבות לסדר הופעת האלבומים ברשימה כיוון שהם מסודרים כרונולוגית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=John_Lennon/Plastic_Ono_Band&oldid=39329834"