תל א-רימאח
תל א-רימאח הוא אתר ארכאולוגי במחוז נינוה בעיראק, כ-80 ק"מ ממערב לנינוה, באזור העיר סינג'אר. זיהויה של העיר העתיקה ששכנה באתר אינו ודאי; החוקרים הציעו את קטרה או קראנה.
היסטורית התיישבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר היה מיושב כנראה כבר באלף השלישי לפנה"ס. לשיא גדולתו הוא הגיע באלף השני לפנה"ס בתקופה הבבלית הקדומה, ובתקופת ממלכת מיתני. תקופת פריחה נוספת הייתה בתקופה האשורית החדשה. שתי הערים העתיקות קטרה וקראנה, מהאלף השני לפנה"ס, שכנו באזור התל העתיק, הממצאים לא העלו זיהוי ודאי של התל.
המחקר הארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור נסקר בשנת 1938 על ידי הארכאולוג הבריטי סיטון לויד. האתר של תל א-רימאח נחפר בין השנים 1964–1971 על ידי משלחת של המכון הבריטי ללימודי עיראק, בראשות דייוויד אוטס (אנ'). בין הממצאים שנחפרו באתר היו מקדש וארמון מתחילת האלף השני לפנה"ס. הארמון והחצר שלו היו מעוטרים ב-50 עמודים שעוצבו כמו עמודי עץ דקל. קוטר העמודים היה 60 ס"מ בדומה לגזע דקל בטבע. עיצוב עמודים דומה נמצא גם בארמון בתל ליילאן.[1] מבנה מהתקופה הנאו-אשורית הממצאים כללו גם מספר לוחות בכתב יתדות המתוארכות לתקופתו של זמרי-לים מלך מארי, שמלך במאה ה-18 לפנה"ס. רוב הלוחות היו מהארכיון הפרטי של אילתאני אשתו של מושל קראנה.[2]
מצבת אדד־ניררי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממצא המפורסם ביותר מהאתר הוא מצבת אדד־ניררי השלישי המציינת את שמו של המלך יואש מלך ישראל כמעלה מס למלך אשור. לאחר הקדשה לאל אדד פותח אדד־ניררי הגוף הכתובת:[3][4]
אדד-ניררי, מלך חזק, מלך תבל, מלך אשור, בן שמשי-אדד, מלך
תבל, מלך אשור, בן שלמנאסר, מלך כברות ארבע,
מרכבות, צבא ומחנות גייסתי ולארץ חֿתי[א] ללכת ציוויתי. בשנתי הראשונה
את אמורו[ב] וחֿתי הכרחתי לכרוע בפניי; מנחות ומס קבוע
לעתיד עליהם הטלתי. הוא[ג] קיבל
2 אלפים[ד] מנחת כסף, 1 אלף מנחת נחושת, 2 אלף מנחת ברזל,
3 אלף בדים צבעוניים ובד פשתן ממריא[ה] של דמשק מנחה.
הוא קיבל מיואש[ו] השומרוני, מה(שליט ה)צורי ומה(שליט ה)צידוני
מנחה. אל הים רבתי[ז] שבמבוא שמש הלכתי, את צלם מלכותי
בארוד שבלב הים הזקפתי. ללבנון
עליתי (לכרות) גזעים: 1 מאה ארזים חזקים, הדרושים להיכלי ומקדשיי.
הוא קיבל מהמלכים של נאירי (אנ') כולם מנחה.
לאחר מכן, בקטע מקוטע, מספר אדד־ניררי שציווה על נרגל־ארש, מושל כמה אזורים (ביניהם סוחֿי (אנ'), ענת ורַצַפַה (ספ')), להקים כפרים רבים, בפירוט מספריהם בכל מחוז; וקללה בשם האלים הגדולים לכל מי שימחק שם אחד מהשמות על המצבה.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- David Oates, The Excavations at Tell al Rimah, 1964, Iraq 27, 1965, עמ' 62–80
- David Oates, The Excavations at Tell al Rimah, 1971, Iraq 34, 1972, עמ' 77–86 doi: 10.2307/4199937
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Assyrian Sacred Tree: A History of Interpretations מאת Mariana Giovino, הוצאת Saint-Paul 2007, עמ' 187
- ^ The Face of Old Testament Studies: A Survey of Contemporary Approaches מאת David W. Baker,Bill T. Arnold, הוצאת Baker Academic, 2004, עמ' 41
- ^ 1 2 Stephanie Page, A Stela of Adad-nirari III and Nergal-ereš from Tell al Rimah, Iraq 30, 1968, עמ' 139–153 doi: 10.2307/4199848
- ^ התרגום מתבסס על המקור האכדי, התרגום האנגלי והתרגום של עודד בוסתני, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך 2, עמ' 251
