השדרות בתל אביב-יפו מהוות חלק מרכזי ובלתי נפרד משלד העיר ואף ממלאות תפקיד חשוב בחיי תושביה. בעיר מספר שדרות אשר לכל אחת מהן מאפיינים והיסטוריה משלה.
השדרות המרכזיות קיימות כבר עשרות שנים, אך בעיקר מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 זוכות השדרות ובראשן שדרות רוטשילד להתחדשות עירונית ענפה ושיפוץ נרחב שגרם להחייאתן ולחיזוק מעמדן כחללים ציבוריים חשובים ביותר בעיר, הן לאירועים מיוחדים והן לתרבות הפנאי. שיפוץ שדרות העיר החל בעיקר לאחר היבחרו של רון חולדאי לראש עיריית תל אביב בשנת 1998, אשר הכריז על החייאתן כיעד אסטרטגי של העירייה. השיפוץ כלל הוספת מדשאות, פרחים וספסלים, סומנו שבילי אופניים, הוסרו המשתנות הציבוריות המוזנחות שהיו בשדרה, נבנו מתקני משחקים, ומעברי הרחובות נהיו נוחים יותר. בעקבות השיפוץ, התמלאו השדרות באוכלוסיית האזור והפכו לאחד ממוקדיה המובילים של תל אביב.
ערך מורחב – שדרות רוטשילד שדרות רוטשילד שבמרכז העירשדרות רוטשילד הן השדרות הראשונות בעיר, ומהוות עד היום את אחד הרחובות החשובים והמרכזיים בעיר. השדרות משתרעות מגבולה של נווה צדק (מעט מערבה לרחוב הרצל) בקצה הדרום מערבי, ועד מתחם הבימה בקצה הצפון-מזרחי. השדרות נחנכו כשהוקמה אחוזת בית בעקבות הקושי לבנות בוואדי קטן שחצה את השכונה ממזרח למערב, אותו החליטו להפוך לשדרה רחבה לכבודו של הברון רוטשילד.
שדרות רוטשילד מהוות מאז ועד היום מרכז תרבותי חשוב בעיר ואף בתודעה הציבורית של ישראל כולה. חלקן הדרומי של השדרות הוא חלק ממע"ר תל אביב, ובסביבתו נמצאים משרדי חברות הפיננסים הגדולות, דבר ההופך את השדרה גם למרכז חשוב של כלכלת ישראל.
במרכז השדרה קיימות גינות רבות, מתקני שעשועים וקיוסקים, ולאורכה סלולים שבילי אופניים.
שדרות ירושלים הן אחד הרחובות הראשיים של יפו. הן הוקמו ב-1915 על ידי המושל העות'מאני של יפו ונקראו תחילה על שם אחמד ג'מאל פאשה. השדרות קיימות זמן רב לפני איחוד הערים תל אביב ויפו, אך כיום מבנה השדרה דומה יותר למבנה השדרות של מרכז תל אביב, עם עיצוב המדגיש את שיוכה ליפו על ידי שימוש באלמנטים אדריכליים המאפיינים את המקום.
פסל סביבתי בשדרות ח"ןשדרות וושינגטון בשכונת פלורנטין
יחד עם שדרות רוטשילד, מהוות השדרות הראשיות באזור מרכז והצפון הישן של תל אביב, חלק חשוב מאוד בשלד מרכז העיר. למעט שדרות נורדאו הנמצאות בצפון האזור ומקיימות חלל ציבורי איכותי בפני עצמן, שאר השדרות שומרות על רצף עירוני ירוק וממשיכות זו את זו. הן מתחברות זו אל זו במפרקים עירוניים, כיכר הבימה וכיכר רבין, ומאפשרות להולכי הרגל ורוכבי האופניים תנועה רציפה בתוך שדרה לאורך קטעים נרחבים מן העיר. בכיכר הבימה נפגשות שדרות רוטשילד, ח"ן ובן ציון ואל כיכר רבין מגיעות שדרות ח"ן ובן-גוריון, המחוברות דרך שדרות עצים נוספות המצויות בכיכר עצמה כמו גם אל מספר רחובות ראשיים נוספים, בהם שדרות דוד המלך, שנמצאות בעברו המזרחי של רחוב אבן גבירול. שבילי האופניים, שנסללו בשדרות ושומרים על המשכיות גם דרך רחובות ראשיים נוספים, חוללו מהפכה בתפישת התחבורה בעיר. מאז שיפוץ השדרות קיימת עלייה מתמדת בשימוש באופניים בעיר ככלי תחבורה יעיל, נעים, ספורטיבי וידידותי לסביבה.
השדרות מספקות לתושבי האזור את שטח הפנאי החשוב ביותר ויעילותן העירונית באה לביטוי בזכות העובדה, שהן למעשה פארק עירוני צר, המתוח לאורך קילומטרים רבים במקביל לרחובות מגורים. את הרעיון להקמת השדרות העלה מתכנן הערים הסקוטי פטריק גדס בתוכנית המתאר שהכין לתל אביב בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. גדס, שהיה גם ביולוג במקצועו, ראה חשיבות רבה לשדרות הירוקות אליהן יהיו קרובים במרחק הליכה קצר כל תושבי העיר.
למעט שדרות ח"ן הממשיכות את שדרות רוטשילד, שהקצה שלהן נותר פתוח במחשבה להמשך פיתוח עתידי כבר עם הקמת אחוזת בית, גדס תכנן את השדרות כרחובות רוחב (מזרח-מערב) החותכות את רחובות המסחר האורכיים ומגיעות עד הים. רחובות נוספים תוכננו להיות שדרות רחוב, בהם הרחובות ז'בוטינסקי ופרישמן, אך לבסוף נסללו כרחובות רגילים עם שדרות עצים הנטועות בהם אך ללא שטחי גינון במרכזם. באזור זה של העיר קיימות גם שדרות עצים יפות אך קטנות יותר ואזורי גינון בלב הרקמה העירונית, בהם השדרות ברחוב ז'אן ז'ורס, רחוב עמנואל הרומי, שדרות היוצ"ר (על שם יוסף צבי רימון) ועוד.
השדרות בתל אביב ידועות גם באדריכלות הסובבת אותן. רוב הבנייה בהן נעשתה בשנות ה-30 וה-40 והסגנון המוביל הוא הסגנון הבינלאומי אשר זכה להכרה בינלאומית בשנת 2003 עם הכרזת "העיר הלבנה" של תל אביב כאתר מורשת עולמית. הכרה זו נתקבלה בזכות אדריכלות הבניינים אך גם בזכות המרקם העירוני הייחודי של האזור הקשור גם למערך השדרות שלו.
שדרות ההשכלה נמצאות בשכונת ביצרון שבמזרח העיר תל אביב בין דרך השלום מצפון ועד רחוב עמינדב (המקביל לדרך יצחק שדה) בדרום. השדרה אינה סימטרית בצורתה ומגורים קיימים רק בצידה המזרחי. השדרה רציפה לכל אורכה, ואינה נקטעת על ידי אף כביש. ממערב לשדרה נמצא מתחם התעסוקה ביצרון, אזור עסקים ומסחר גדול ומתפתח, שבו מטה חברת צ'ק פוינט, אשר על פי תוכניות עתידיות יקום בו קומפלקס גורדי שחקים גדול ומשמעותי. בשדרות נמצאים גם אולפני הבירה משם משודרות תוכניות טלוויזיה כמו זו של גיא פינס ויאיר ניצני.
בשדרה חורשת אורנים שניטעה בשנות ה-50. במשך שנים רבות היה המקום מוזנח למדי. החורשה הייתה במקום פתוח והרוחות מהים גרמו לחלק גדול מהאורנים לנטות כלפי מזרח וכך הם נראים עד היום. בשנים 2008–2009 עברה השדרה שיפוץ שבמסגרתו נסלל בה שביל רחב, הוסדרה תאורה, והותקנו מתקני משחק, חצר לכלבים ובעליהם, מגרש פטאנק וריהוט גן. השיפוץ כלל אזכור והצגה של יצירת אנשי תנועת ההשכלה, שעל שמותיהם קרויים הרחובות בשכונת ביצרון הסמוכה. על תכנונה המחודש של השדרה זכה בשנת 2009 האדריכל רם איזנברג בפרס רוקח.
השדרות על שם דוד המלך מתחילות מכיכר רבין, ברחוב אבן גבירול, ומסתיימות ברחוב ויצמן, אל תוך בית החולים איכילוב. בשדרות אלו נמצא הגינון בחלקו הדרומי של הרחוב בלבד אשר לאורכו גם קיימים גני שעשועים ושביל אופניים, לעומת שאר השדרות בתל אביב אשר נמצאות במרכז הרחוב. בשדרה נמצאת המועצה הדתית ורבנות תל אביב. בסוף השדרה נמצא "מרכז ויצו העולמי.
שדרות הציונות הן רחוב קצר מאוד בצפון החדש של תל אביב שהיה מתוכנן להיות שדרה. הרחוב ניצב לרחוב ז'בוטינסקי ממזרח לכיכר המדינה והוא הוקם בשנות ה-70. במקור, הייתה תוכנית להקמת שדרת אורך בין רחוב פנקס לרחוב ז'בוטינסקי שתקשר בין האזורים החדשים דאז של תל אביב, לשכונות צמרת ובבלי. בשל התנגדות תושבי שיכון צמרת, שכונה קטנה של בתים פרטיים באזור זה של תל אביב, נקטעה השדרה והמשכה הוא גן ציבורי קטן ושקט המשרת בעיקר את תושבי הבתים הסמוכים. ישנם מספר בתים שהכניסה אליהם היא אך ורק מהגן. כיום, השדרה עצמה היא למעשה אי תנועה באורך של כ-100 מטר בלבד בחלקה הדרומי, בין רחוב ז'בוטינסקי ורחוב משה שרת.
שדרות סמאטס (על שם יאן סמאטס) הן רחוב קצר בצפון החדש של תל אביב בין רחוב פנקס ורחוב יהודה המכבי, מערבית לרחוב ויצמן. המיוחד בשדרות אלו הוא שהן רחוב ללא מוצא בשני קצותיו, והגישה היחידה אליהן בכלי רכב היא מרחוב לואי מרשל החוצה אותן. בשדרה זו בית כנסת מרכזי, בית הכנסת היכל משה, ההנקרא גם "בית הכנסת סמאטס" על שם השדרה.
שתי שדרות חוצות את שכונת יד אליהו ממזרח למערב, שדרות החי"ל בדרום השכונה ושדרות יד לבנים בחלקה הצפוני. שתי השדרות שופצו יחד עם שאר שדרות תל אביב ובעיצוב דומה וכוללות מספר גינות מטופחות הצמודות אליהן וכיכרות קטנות שחוצות אותן. בנוסף, במערב השכונה קיימת שדרה קצרה מאוד, כמאה וחמישים מטרים אורכה, בחלקן הצפוני של שדרות המעפילים, בין הרחובות וינגייט ומרגולין, ומתקיים שם מסחר בקרבת רחוב לה גוארדיה. בשכונה יש מספר שדרות נוספות, אך רובן קצרות או שאינן משמשות כצירי תנועה אלא רק כנתיבי הליכה.
בעיר תל אביב, כמו גם בערים רבות נוספות, מספר רחובות ראשיים המכונים "שדרות" על אף שאינם כאלו בפועל אלא רחובות וכבישים רגילים. רחובות כגון שדרות רוקח, שדרות שאול המלך ושדרות הר ציון קיבלו שם זה כדי להדגיש את חשיבותם אך אינם דומים לשדרות האחרות בעיר.
לרוב השדרות מבנה פיזי דומה והתחבורה סביבן פועלת אף היא על פי עקרונות דומים מאוד. השדרות בנויות משטח ציבורי פתוח המתקיים למעשה באי תנועה שבין שני מסלולי נסיעה של כלי רכב. השדרות פועלות כרחוב דו סיטרי אותו חוצים רחובות שונים, חד סיטריים ברובם. לאורך השדרות צמתים רבים יחסית ללא רמזורים בהם מתאפשרת פניות או חציות מדורגות (על ידי עצירה בין שני מסלולי התנועה) מהרחובות הניצבים. תכנון התנועה באופן זה מאפשר מצד אחד את זרימת כלי הרכב לאורך השדרה, כאשר הפניות שמאלה אינן מתאפשרות לרוב ומצד שני מאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים נוחה ובטוחה לאורך מרכז השדרה.
תכנון זה, אשר מקורו הרעיוני במספר שדרות אירופאיות שהוקמו עוד במאה ה-19 בערים כפריז וברצלונה, יוצר מרחב עירוני המאפשר התנהלות מקבילה יעילה הן של הולכי רגל והן של כלי רכב. במיוחד מאז שיפוצן בסוף שנות ה-90, שם תכנון השדרות התל אביביות דגש על תנועת הולכי הרגל הנוחה ועל תנועת האופניים. שבילי האופניים הפכו את השדרות לנתיבי נסיעה אופנית יעילים וידידותיים במיוחד לרוכבים. המשכיות השדרות ברמת השלד העירוני מאפשרות תנועה רציפה של רוכבי אופניים ברוב שטח מרכז העיר.
קווי אוטובוסים מרכזיים עוברים בחלק משדרות העיר. בשדרות ירושלים עובר הקו האדום של הרכבת הקלה ובמקביל לשדרות רוטשילד, באזור מפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי, קיימת תחנת אלנבי של הרכבת הקלה שמשרתת את באי המע"ר שבאזור דרום השדרה.
ערך מורחב – שדרות רוטשילד
