שביתת הנשים באיסלנד 1975
ב-24 באוקטובר 1975 קיימו הנשים באיסלנד שביתה למשך יום אחד כדי "להדגים את הצורך בעבודה של נשים בכלכלה ובחברה באיסלנד", וכדי "למחות נגד פערי שכר ופרקטיקות העסקה בלתי הוגנות".[1] תשעים אחוז מאוכלוסיית הנשים באיסלנד, בהנהגת מספר ארגוני נשים שפעלו במשותף, לא הלכו למקומות העבודה שלהן, ואף סירבו לעשות כל סוג של עבודת בית או טיפול בילדים במשך כל אותו היום.[2]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני 1975, נשים איסלנדיות שעבדו מחוץ לבית הרוויחו פחות משישים אחוז ממשכורתם של גברים. לנשים רבות כלל לא התאפשר לעבוד מחוץ לבית, בשל האחריות הכמעט בלעדית למשק הבית וגידול הילדים.
כשהאו"ם הכריז על שנת 1975 כשנת האישה הבינלאומית, חמשת ארגוני זכויות הנשים באיסלנד שלחו נציגות להקים וועדת תכנון אירועים למשך השנה.[2] נציגה של קבוצת "רדסטוקינגס" העלתה את הרעיון של שביתה כאחד האירועים. הרעיון נקלט, אך הוועדה החליטה לקרוא לשביתה "יום חופש", מכיוון שסברו שהמונח הזה ינעם יותר לקהל הרחב, ועל כן יהיה יעיל יותר בגיוס משתתפות. כמו כן, נשים שהיו משתתפות בשביתה עמדו בפני סכנת פיטורים, בעוד אי אפשר היה למנוע מהן יום חופש.[1]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
ארגוני הנשים הפיצו את הידיעה לגבי יום החופש בכל רחבי המדינה.[2] מארגנות האירוע שכנעו תחנות רדיו, טלוויזיה, ועיתונים להריץ סיפורים על אפליה מגדרית ועל שכר נמוך לנשים. האירוע זכה לתשומת לב בינלאומית.[3]
יום החופש לנשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 באוקטובר 1975, התקיימה השביתה בשם "יום חופש", בה נשים באיסלנד הדירו רגליהן ממקומות העבודה שלהן, ואף מאנו לעשות את כל עבודות הבית או גידול הילדים. תשעים אחוז מהנשים באיסלנד לקחו חלק בשביתה, כולל נשים ביישובים הכפריים.[3] תעשיות רבות הושבתו באותו יום כתוצאה. לא היו שירותי טלפון מכיוון שכל עובדות המרכזיה היו נשים, ועיתונים לא הודפסו, מכיוון שעבודת הסידור נעשתה על ידי נשים. תיאטראות נסגרו כאשר השחקניות סירבו להופיע. רוב המורים היו נשים, ועל כן כל בתי הספר נסגרו, או פעלו באופן חלקי. טיסות בוטלו כשהדיילות לא הגיעו, ובבנקים, המנהלים פעלו בתור פקידים כדי לשמור על הבנקים פתוחים ביום זה.[2] גם מפעלי הדגים הושבתו, מאחר שעיקר כוח העבודה בהם היו נשים.[4]
במהלך היום, עשרים וחמש אלף נשים מתוך מאתיים עשרים אלף אנשים באיסלנד התאספו במרכז רייקיאוויק, בירת איסלנד, לעצרת מחאה. האירוע כלל נאומים, שירה, ושיחות לגבי מה ניתן לעשות כדי להשיג שוויון מגדרי באיסלנד. היו דוברות רבות, לרבות עקרת בית, שתי חברות פרלמנט, נציגה של ארגון פמיניסטי, ופועלת. הנאום האחרון של היום היה של אדלהיידור ביארנפרדסדוטיר, שייצגה את "סוקן", האיגוד המקצועי של הנשים בעלות המשכורות הנמוכות ביותר באיסלנד.[1]
מעסיקים התכוננו ליום ללא נשים על ידי קניית ממתקים, עפרונות, ונייר כדי לבדר את הילדים שהגברים נאלצו להביא איתם למקומות העבודה.[1] אבות לא מורגלים היו צריכים לשנות את סדר יומם, לקלח, להלביש ולהאכיל את הילדים, ולהתלוות אליהם במהלך היום מכיוון שכל המעונות היו סגורים.[2] כתוצאה מכך, נקניקיות, ארוחת ילדים, אזלו בחנויות רבות באותו יום.[1]
השביתה נמשכה עד חצות באותו לילה, אז חזרו עובדות הסידור לעיתונים כדי להוציא את המהדורה של יום המחרת. היא הייתה קצרה מהרגיל, וכללה רק כתבות הקשורות לשביתה.[2]
השלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנשים השיגו את המטרה שלהן להוכיח את הערך שלהן בכך שהשביתו את המדינה ליום אחד.[2] יום החופש "פקח את עיניהם של אנשים רבים", שהתחילו לכנות את אותו היום "יום שישי הארוך."[3]
כעבור מספר חודשים, ב-1976, העביר הפרלמנט של איסלנד חוק שמבטיח זכויות שוות לנשים וגברים. למרות שהחוק עצמו לא שינה הרבה בפועל את אי-השוויון ופערי השכר לרעתן של נשים, השביתה היוותה צעד פוליטי משמעותי בנושא שוויון זכויות במדינה, וסללה את הדרך להתפתחויות נוספות, לרבות בחירת הנשיאה הראשונה בעולם חמש שנים מאוחר יותר, ב-1980.
מאז, כל עשר שנים ביום השנה של יום החופש, חוזרות הנשים של איסלנד על המעשה באופן סמלי, ויוצאות מוקדם מהעבודה כדי "להפגין את החשיבות שלהן למשק ולהמשיך במאבק למען השוויון."[2]
ב-2010 החליטו הנשים להאיץ את קצב ה"שביתות" לכל חמש שנים.[5]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 "The day the women went on strike". The Guardian (באנגלית בריטית). 2005-10-18. ISSN 0261-3077.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Icelandic women strike for economic and social equality, 1975 | Global Nonviolent Action Database". Global Nonviolent Action Database. Swarthmore College.
- ^ 1 2 3 Brewer, Kirstie (23 באוקטובר 2015). "The day Iceland's women went on strike - BBC News". BBC News (באנגלית בריטית).
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Else Mia Einarsdottir and Gerdur Steinhtorsdottir (1977). "The Day the children came to the offices". Scandinavian Review (3): 60–64. אורכב מ-המקור ב-2018-03-09. נבדק ב-2016-12-08.
- ^ "Icelandic women cut working day to protest wage gap". France24. 25 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
