רישאר מסן-ויקטור
 | |
| לידה |
1110? ממלכת סקוטלנד  |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1173 (בגיל 63 בערך) פריז, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| שפות היצירה |
לטינית |
  | |
רִישַׁאר מִסֶּן-וִיקְטוֹר (בצרפתית: Richard de Saint-Victor; סביבות 1110? – 10 במרץ 1173) היה פילוסוף ותאולוג יליד סקוטלנד מימי הביניים ואחד ההוגים הדתיים המשפיעים ביותר בתקופתו. כחבר בקומונה של כמרים (Canons Regular), הוא היה תאולוג מיסטי בולט, והיה ראש המנזר האוגוסטיני המפורסם של סן-ויקטור (אנ') בפריז מ-1162 ועד מותו ב-1173.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט מאוד ידוע על הולדתו וחינוכו של רישאר מסן-ויקטור. ז'אן מטולוז כתב קורות חיים קצרים של רישאר במאה השבע-עשרה. הוא כתב שרישאר הגיע מסקוטלנד. ז'אן הוסיף שרישאר התקבל למנזר סן-ויקטור על ידי אב המנזר גילדוין (1114–1155) והיה תלמיד של איג מסן-ויקטור, שהיה המורה בעל ההשפעה הרבה ביותר מבין כל המורים במנזר (מה שרומז שרישאר הצטרף לקהילה לפני מותו של איג ב-1141). עם זאת, תיאור זה על תחילת חייו של רישאר אינו מקובל על כל החוקרים המודרניים, ויש שהציעו שרישאר הצטרף למנזר לאחר מותו של איג ב-1141.
עם זאת, כל החוקרים מסכימים שרישאר היה מגיסטר (עוזר לאב המנזר) במהלך שנות ה-50 של המאה ה-12, ולאחר מכן הועלה לתפקיד משנה לאב המנזר בשנת 1159 (כפי שצוין במסמך שנמצא במנזר). הוא שירת תחת ארניסיוס, יורשו הנבחר של אשאר מסן-ויקטור (אנ'), שלא היה ראוי לתפקיד. חייו של רישאר הפכו קשים מהתסכולים של עבודה תחת אדם שלא התאים לתפקידו. ארניסיוס בזבז את משאבי המנזר על פרויקטי בנייה שאפתניים מדי ורדף כל מי שניסה להתנגד לו. רישאר הורשה לשמור על תפקידו, אך השפעתו הוגבלה. הדברים הפכו לבלתי נסבלים עד כדי פנייה לאפיפיור אלכסנדר השלישי, שביקר במנזר סן-ויקטור ב-1162. באמצעות חילופי מכתבים רבים, ארניסיוס הודח בסופו של דבר מתפקידו והאפיפיור שיבח את רישאר על מעורבותו המתמשכת בעניין. מכתבים מאנגליה שנכתבו לרישאר מראים שהוא היה בקשר מתמיד עם ענייני אנגליה ונותנים עדות לאופי הבינלאומי של החיים האינטלקטואלים בתקופה זו. הוא עקב אחר אירועים פוליטיים עדכניים ונלחם לצד תומאס בקט נגד הנרי השני, מלך אנגליה, ותמך בברנאר מקלרבו במאבקו נגד פייר אבלר.
בשנת 1162 הוא הועלה לדרגת פריור (אנ'),[א] עובדה שמוכיחה שהוא כבר נהנה ממוניטין גבוה בתוך הקהילה הנזירית של סן-ויקטור באותה תקופה. הוא החזיק בתפקיד זה עד מותו ב-10 במרץ 1173.
כתיבתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהמבואות וההקדמות לספריו אנו למדים שהוא כתב אותם במספר גדול מהרגיל של מהדורות כדי לענות על רצונות תלמידיו ועמיתיו, מה שמראה שהוא בוודאי היה פופולרי להפליא בקרב בני דורו. רמת התהילה הגבוהה של רישאר בהחלט קשורה לנושא הבסיסי שלו. כמו מורו איג, הוא האמין שכתבי הקודש שונים מיצירות חילוניות בעמימות הרב-שכבתית של הטקסט. מבחינתו הכל היה מטאפורה, אלגוריה וסמלים. הוא עדיין זיהה משמעות מוסרית גם כאשר המשפטים הפכו ללא יותר ממסורות במשך מאות שנים.
מטרתו העיקרית הייתה לבנות את מלכות האלוהים בנפשם של בני האדם. בכך הוא, כמו מורו, המשיך את המסורת של אוגוסטינוס ופסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי עם הנאופלאטוניזם שלו, אך גם בזו של אנסלם מקנטרברי. אבל בניגוד לאיג, יצירותיו של ריצ'רד נהנו מקהל גדול יותר. כנראה הדבר נבע במידה רבה מסגנון הכתיבה שלו, שכן ההבנה הנכונה מובטחת על ידי העובדה שאלוהים מתגלה כמחבר, מה שלא אומר שלרישאר היו חזיונות אלוהיים.
מלבד זאת, הוא תמיד ניסה ליצור קשר למציאות וחקר את משמעות הקשר בין אלוהים לבריאה. אופן הידע שלו הוא אפוא התבוננות, שבה התוכן הסמלי של המציאות נקבע באופן מהימן.
יצירתו העיקרית היא "Tractatus Exceptionum" ("אמנת החריגים") עם הערות כמעט על כל ספרי הברית הישנה והחדשה. הוא כתב את הספר הזה בעקבות ה"דידאסקליקון" של איג ובו הוא חשף את הרהוריו על שיטות: כתבי הקודש והבריאה מעבירים ידע שהמדע חייב להבטיח.
יצירות אלה ועוד רבות אחרות הפכו את רישאר למורה ללא תחרות, לחיים הרוחניים. כתביו בתורם השפיעו על תאולוגים ופילוסופים הבאים כמו אלכסנדר מהיילס (אנ'), בונוונטורה הקדוש, תומאס אקווינס וג'ון דנס סקוטוס.
חשיבות תאולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתאולוגיה של ימינו, תורתו של רישאר מבוססת במיוחד על התאולוגיה של השילוש, אותה הוא מציג ביצירתו "De Trinitate". תפיסת השילוש שלו מבוססת על המודל של אהבה בין אישית. בניגוד לאוגוסטינוס ולמסורת שבאה אחריו, הוא אינו רואה את השילוש של האב, הבן ורוח הקודש כמקבילה לשילוש המאהב, האהוב ולקשר האהבה המחבר בין השניים, אלא כשילוש של מאהב, אהוב ו"אהבה בשיתוף" (קונדילקטוס). הוא טוען שבאהבה אלוהית, על מנת להיות מושלם, האוהב חולק הכל עם האהוב, כולל האלוהות שלו, וזו הסיבה שאלוהים האב ואלוהים הבן הם אלוהים באותה מידה. עם זאת, אהבה מושלמת לא יכולה להישאר בזוגיות, אלא חייבת להיפתח ללא תנאי לשלישי, רוח הקודש כמאהב-שותף, כדי להגיע לשלמות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- P. Sicard. Iter Victorinum. La tradition manuscrite des œuvres de Hugues et de Richard de Saint-Victor. Répertoire complémentaire et études (Bibliotheca Victorina 24), Turnhout: Brepols Publishers, 2015 (ISBN 978-2-503-55492-1)
- J. Bougerol. 'The Church Fathers and Auctoritates in Scholastic Theology to Bonaventure', in The Reception of the Church Fathers in the West, 1997, pp. 289–335.
- W. Cahn, 'Architecture and Exegesis: Richard of St.-Victor's Ezekiel Commentary and Its Illustrations' in The Art Bulletin,76, no.1, pp. 53–68.
- O. Davies. 'Later Medieval Mystics', in The Medieval Theologians, 2001, pp. 221–232.
- K. Emery. 'Richard of Saint Victor', in A Companion to Philosophy in the Middle Ages, 2003, pp. 588–594.
- H. Feiss, 'Heaven in the Theology of Hugh, Achard and Richard of Saint Victor', in Imagining Heaven in the Middle Ages,2000, pp. 145–163.
- P. Healy. 'The Mysticism of the School of Saint Victor' in Church History 1, 1932, pp. 211–221.
- Spijker, 'Learning by Experience: Twelfth Century Monastic Ideas' in Centres of Learning, 1995, pp. 197–206.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רישאר מסן-ויקטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רישאר מסן- ויקטור באנציקלופדיה הקתולית]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תפקיד במסדר דתי. בכמה קהילות נזירים שאין בהן אב מנזר, הפריור הוא ראש המנזר. במנזרים שיש להם אב מנזר בראש, הפריור הוא נציגו, ואחראי על חיי קהילת הנזירים