ריקרדו בוצ'יני
 | ||||
| בוצ'יני, 2008 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
25 בינואר 1954 (בן 70) סארטה שבארגנטינה | |||
| שם מלא | ריקרדו אנריקה בוצ'יני | |||
| גובה | 1.68 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
ריקרדו אנריקה בּוֹצ'יני (בספרדית: Ricardo Enrique Bochini; נולד ב-25 בינואר 1954) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת הקשר, והיה מוכר בכינוי אֵל בּוֹצֶ'ה.
בוצ'יני שיחק לאורך כל הקריירה בקבוצת אינדפנדיינטה, והוא מסמליה הגדולים בכל הזמנים, שיאן ההופעות והתארים של המועדון. כשחקן נבחרת ארגנטינה, זכה בוצ'יני באליפות העולם במונדיאל 1986.
בוצ'יני ניחן ביכולות מסירה גבוהות ומתוחכמות, וסגנון מסירותיו אף זכה לכינוי על שמו ("מסירות בוצ'יניות", בספרדית: Pase Bochinesco). דייגו מראדונה, מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, סיפר כי בוצ'יני היה מודל לחיקוי עבורו בילדותו.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוצ'יני החל את דרכו כילד בקבוצת בלגראנו המקומית, שם רכש את יסודות המשחק. בגיל 15 נסע עם אביו לבואנוס איירס, על מנת לנסות ולהצטרף לסן לורנסו, ולאחר מכן לבוקה ג'וניורס. לבסוף, התקבל ב-1971 לקבוצת הנוער של אינדפנדיינטה. הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת הייתה ב-25 ביוני 1972, כשנכנס כמחליף בהפסד 1-0 לריבר פלייט. עוד בטרם הבכורה של בוצ'יני, זכתה הקבוצה בגביע ליברטדורס, ובמשחק הגביע הביניבשתי, בו הפסידה הקבוצה לאייאקס אמסטרדם, בוצ'יני לא שותף.
בשנה שלאחר מכן, הפך בוצ'יני לחלק מרכזי יותר בקבוצה, והחל בשיתוף פעולה פורה בחלק ההתקפי עם דניאל ברטוני בעונת הבכורה שלו בקבוצה. השניים הובילו את הקבוצה לזכייה בגביע ליברטדורס ב-1973, שהבטיח לקבוצה השתתפות בגביע הביניבשתי מול אלופת אירופה, יובנטוס. במשחק שהתקיים בסטדיו אולימפיקו ברומא ב-28 בנובמבר, כבש בוצ'יני בדקה ה-80 את השער היחיד במשחק, שהביא את התואר לאינדפנדיינטה. שנה לאחר מכן, השלימה אינדפנדיינטה זכייה שלישית ברציפות בגביע ליברטדורס. לאחר שהפסידה במשחק הראשון לסאו פאולו הברזילאית במשחק הראשון, ניצחה אינדפנדיינטה במשחק השני בתוצאה 2-0, כשאת השער הראשון במשחק כבש בוצ'יני. הגמר הגיע למשחק שלישי בו ניצחה אינדפנדיינטה וזכתה בתואר.
ב-1975 גויס בוצ'יני לצבא הארגנטינאי, ועל אף שהצליח להמשיך ולשחק במקביל, הוא חווה ירידה ביכולתו. למרות זאת, הבטיחה הקבוצה זכייה רביעית ברציפות, הראשונה (והיחידה עד כה) שעשתה זאת, ושלישית עבור בוצ'יני, בגביע ליברטדורס. במקביל, הבטיחה הקבוצה שתי זכיות רצופות בגביע אינטראמריקנה, בוצ'יני כבש במשחק הראשון של גמר 1974, וכן במשחק הראשון של גמר 1975.
ב-1976 מונה חוסה פסטוריסה לתפקיד מאמן הקבוצה. שנה אחר כך, לאחר שסיימה כסגנית אלופת המטרופוליטנו, זכה בוצ'יני, תחת פסטוריסה, בתואר אליפות ארגנטינה ראשון, כשהקבוצה זכתה באליפות הנסיונל. הקבוצה פגשה למשחק גמר כפול את טאז'רס, וסיימה את המשחק הראשון בבית בשוויון 1-1. משחק הגומלין התקיים ב-25 בינואר 1978, יום הולדתו ה-24 של בוצ'יני. למרות שהובילה במשחק בתוצאה 1-0, ספגה אינדפנדיינטה שני שערים, כשהשער השני מובקע באמצעות היד, ללא התערבות השופט. בעקבות המחאות הורחקו שלושה שחקני אינדפנדיינטה בכרטיס אדום. למרות זאת, כחמש דקות לסיום ובחיסרון מספרי משמעותי, כבש בוצ'יני, לאחר מסירה כפולה עם ברטוני, את שער השוויון שהעניק לקבוצתו את התואר בזכות חוק שערי חוץ. שנה אחר כך, זכתה הקבוצה של פסטוריסה פעם נוספת בתואר הנסיונל, הפעם לאחר ניצחון על ריבר פלייט. לאחר שוויון 0-0 במשחק הראשון, כבש בוצ'יני פעמיים בגומלין בדרך לניצחון 2-0 וזכייה בתואר. שנה אחר כך עזב פסטוריסה, וקצב צבירת התארים של אינדפנדיינטה נעצר.
לאחר כחמש שנים ללא תואר, חזר פסטוריסה לקבוצה ב-1983, ואיתו הגיע חורחה בורוצ'גה, ששיתף פעולה עם בוצ'יני בחלק הקדמי. הייתה זו אחת משנות השיא של בוצ'יני בקריירה. הקבוצה זכתה באותה שנה בתואר אליפות המטרופוליטנו, ובוצ'יני זכה בתואר כדורגלן השנה בארגנטינה. שנה לאחר מכן, זכתה הקבוצה בגביע ליברטדורס, הרביעי של בוצ'יני בקבוצה, ובגביע הביניבשתי השני שלו, לאחר ניצחון 1-0 על ליברפול. בעונת 1988/1989, זכה בוצ'יני בתואר האליפות הרביעי והאחרון שלו בקבוצה.
ב-5 במאי 1991 ערך בוצ'יני את משחקו האחרון במדי הקבוצה, מול אסטודיאנטס לה פלאטה, ופרש ממשחק פעיל בגיל 37. בוצ'יני היה למלך ההופעות במדי הקבוצה בכל הזמנים, עם מעל ל-630 הופעות, והוא שיאן התארים במדי הקבוצה. מסירותו ונאמנותו למועדון הפכו אותו לאחד הסמלים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה. עם פרישתו אף אימן במשותף את הקבוצה בטורניר האפרטורה 1991.
נבחרת ארגנטינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שהקריירה של בוצ'יני הייתה מהמרשימות באותה התקופה בארגנטינה, הוא לא זכה להצלחה גדולה בנבחרת ארגנטינה. הוא החל את הקריירה הבינלאומית כשהיה בן 19 בלבד, ב-1973.
במסגרת ההכנות לטורניר מונדיאל 1978, זומן בוצ'יני למסע משחקים בברית המועצות ובפולין. לאחר שחווה מספר פציעות, הוא הוחזר לסגל לסדרת משחקי ידידות באצטדיון הבונבוניירה. למרות שבוצ'יני היה מתוכנן לקבל מקום בסגל של המאמן, ססאר לואיס מנוטי לקראת המונדיאל, הוא הוחלף לבסוף על ידי נורברטו אלונסו, ובכך החמיץ את הזכייה של נבחרתו בטורניר, ולא רשם הופעות בינלאומיות כלל באותה השנה. יתרה מכך, אלונסו, מחליפו של בוצ'יני, נפצע במהלך הטורניר וכמעט ולא היה מעורב בזכייה. לאחר שרשם הופעה בינלאומית אחת ב-1979, נגרע בוצ'יני מהסגל של מנוטי למשך חמש שנים, והחמיץ גם את טורניר מונדיאל 1982, למרות שהיה בשיא כושרו.
ב-1984, לאחר שמנוטי הוחלף בקרלוס בילארדו, חזר בוצ'יני בן ה-30 לסגל הנבחרת. הוא נכלל בסגל ארגנטינה לקראת מונדיאל 1986, על פי בקשה מפורשת של כוכב הנבחרת דייגו מראדונה, שעבורו בוצ'יני היה מודל לחיקוי לפני ובמהלך הקריירה. בשלב חצי הגמר פגשה ארגנטינה את בלגיה. מראדונה כבש פעמיים כדי להעלות את ארגנטינה ליתרון 2-0, ובדקה ה-85 קרא לבוצ'יני לעלות ולשחק. בוצ'יני החליף את חורחה בורוצ'גה, כאות הוקרה לקריירה שלו. דקות המשחק הנותרות הוקדשו למשחק מסירות מרשים בין מראדונה לבוצ'יני, בדרך לניצחון 2-0. היה זה משחקו האחרון של בוצ'יני במדי ארגנטינה. בסך הכל צבר בוצ'יני 28 הופעות בינלאומיות.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תארים קבוצתיים
- אינדפנדיינטה
- גביע ליברטדורס (4): 1973, 1974, 1975, 1984
- אליפות ארגנטינה (4): 1977 (נסיונל), 1978 (נסיונל), 1983 (מטרופוליטנו), 1988/1989
- הגביע הביניבשתי (2): 1973, 1984
- גביע אינטראמריקנה (2): 1974, 1975
- תארים אישיים
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1972 | אינדפנדיינטה |  ליגת העל הארגנטינאית |
10 | 1 |
| 1973 | 21 | 4 | ||
| 1974 | 36 | 15 | ||
| 1975 | 35 | 10 | ||
| 1976 | 19 | 1 | ||
| 1977 | 57 | 8 | ||
| 1978 | 39 | 11 | ||
| 1979 | 28 | 5 | ||
| 1980 | 35 | 0 | ||
| 1981 | 48 | 5 | ||
| 1982 | 26 | 3 | ||
| 1983 | 54 | 4 | ||
| 1984 | 31 | 5 | ||
| 1985 | 9 | 1 | ||
| 1985/1986 | 33 | 9 | ||
| 1986/1987 | 44 | 9 | ||
| 1987/1988 | 32 | 3 | ||
| 1988/1989 | 33 | 2 | ||
| 1989/1990 | 27 | 1 | ||
| 1990/1991 | 17 | 0 | ||
| סך הכל קריירה | 634 | 97 | ||
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נבחרת ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1973 | 1 | 0 |
| 1974 | 2 | 0 |
| 1975 | 1 | 0 |
| 1976 | 10 | 0 |
| 1977 | 4 | 0 |
| 1978 | 0 | 0 |
| 1979 | 1 | 0 |
| 1980 | 0 | 0 |
| 1981 | 0 | 0 |
| 1982 | 0 | 0 |
| 1983 | 0 | 0 |
| 1984 | 6 | 0 |
| 1985 | 2 | 0 |
| 1986 | 1 | 0 |
| סה"כ | 28 | 0 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריקרדו בוצ'יני, באתר Transfermarkt
- ריקרדו בוצ'יני, באתר National Football Teams
- ריקרדו בוצ'יני, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל השחקן באתר Futbol Pasion
- גרסיאס מאטסטרו, אתר אוהדים המוקדש לבוצ'יני
- אגדות כדורגל: ריקרדו בוצ'יני, מתוך הבלוג Simply Futbol
- רועי בית לוי, "אל בוצ'ה" תמיד העדיף לשחק בקצב אחר, באתר הארץ, 27 בפברואר 2007
| זוכי פרס כדורגלן השנה בארגנטינה | |
|---|---|
|
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1979 | ||
|---|---|---|
|
1 ברבאס • 2 בוצ'יני • 3 בורדון • 4 קסטרו • 5 קוסיה • 6 מראדונה • 7 פורטונטו • 8 גייטן • 9 דיאס • 10 לראקי • 11 לופס • 12 גספרי • 13 אוקניו • 14 פסארלה • 15 ספוריטי • 16 ולנסיה • 17 ואן טוינה • 18 וידז'ה • מאמן: מנוטי |
| |
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1986 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 אלמירון • 2 בטיסטה • 3 בוצ'יני • 4 בורגי • 5 בראון • 6 פסארלה • 7 בורוצ'גה • 8 קלאוסן • 9 קוצ'ופו • 10 מרדאונה • 11 ולדאנו • 12 אנריקה • 13 גארה • 14 ג'וסטי • 15 איסלאס • 16 אולרטיקואצ'אה • 17 פסקולי • 18 פומפידו • 19 רוג'רי • 20 טאפיה • 21 טרוביאני • 22 סלאדה • מאמן: בילארדו |
| |