קרצו
| |||
 | |||
| מדינה |
 יפן | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | סאגה | ||
| עיר | קרצו | ||
| ראש העיר | Tatsurō Mine (החל מפברואר 2017) | ||
| שפה רשמית | יפנית | ||
| תאריך ייסוד |
1 בינואר 2005  | ||
| שטח | 487.59 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 117,663 (2020) | ||
| ‑ צפיפות | 240 נפש לקמ"ר (2020) | ||
| קואורדינטות | 33°27′13″N 129°58′42″E / 33.45357414238183°N 129.97820423810487°E | ||
| אזור זמן | UTC +9 | ||
 אתר האינטרנט הרשמי של עירית קרצו (ביפנית) | |||
  | |||
קרצו (באנגלית: Karatsu; ביפנית: 唐津市 ) היא עיר הממוקמת במחוז סאגה באי קיושו, יפן. שמה, נוצר מהמילה קרה היפנית 唐 kara (שפרושה, סין, או היבשת מזרח אסיה בכלל), והמילה טצו-津 tsu (שפרושה, נמל). השם מסמל את חשיבותה ההיסטורית של העיר, כנמל סחר עתיק בין יפן עם סין וקוריאה. [1] האזור המרכזי של קרצו, ללא העיירות והכפרים שאוחדו לתוך העיר ממחוז היגאשימאצוורה לשעבר, מונה 78,386 תושבים. נכון ל-1 בינואר 2020, העיר מנתה 117,663 תושבים וצפיפות אוכלוסין עמדת על 241 נפש לקמ"ר. השטח הכולל של העיר 487.59 קמ"ר. קרצו היא העיר השנייה בגודלה במחוז סאגה אחרי בירת המחוז העיר סאגה מבחינת גודל האוכלוסייה.
ב-1 בינואר 2005, העיירות Chinzei, Hamatama, היזן, Kyūragi, אוצ'י, Yobuko, Nanayama והכפר Kitahata (כולם ממחוז היגאשימאצוורה לשעבר ) שמוזגו לתוך העיר קרצו.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קו האורך הגאוגרפי 130 מזרח חוצה את העיר ולציון נקודת המעבר נקבע שילוט לצד מסילת הרכבת והכביש המהיר המגיעים לעיר.
בשל קרבתה ליבשת אסיה, קרצו ידועה כבר מהזמן העתיק כתחנת ביניים בדרך לקוריאה ולסין.
- ההרים סמוכים לעיר הם: הר סאקורי (887.1 מ'), הר הצ'ימן (763.6 מ'), הר טונבו (535 מ').
- פארקים טבעיים הסמוכים לעיר: פארק טבעי Hachimandake Prefectural, הפארק הטבעי המחוזי Sefuri-Kitayama והפארק טבעי Tenzan Prefectural.
ערים שכנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת שלטון ritsuryō, נפה מהעיר הנוכחית הייתה חלק ממחוז הייזן (אנ') שבוטל בשנת 2005. בשנת 1591, על החוף הצפוני של העיר (לשעבר העיר צ'ינזי), נבנתה טירת נגויה (אנ'). בשנה שלאחר מכן, היא הפכה למקום שממנו החלה מלחמת האימג'ין (אנ') מלחמת יפן קוריאה בין השנים 1592–1598 על ידי טויוטומי הידיושי. באמצע 1593 עדין בתקופת אדו, טרזאווה הירוטאקה (אנ') נטש את טירת נגויה, והקים את טירת קראצו ובשנת 1602 החל לשלוט ממנה על כל האזור. טירת קרצו הפכה ללב ליבה של העיר קרצו גם בתקופה המודרנית. המגדל של טירת קראצו נבנה בשנת 1966.
ב־1 באפריל 1889 - הוקמה המערכת העירונית המודרנית היפנית (אנ'). כתוצאה מכך הוכפפו לראשויות העיר קרצו 19 הכפרים השכנים. עד 1 בינואר 2006 הוכפפו לרשות העיר עוד עיירות וערים שכנות.
בראשית המאה ה-20 החלה תנופת פיתוח כבישים ומסילות רכבת ממזרח למערב באזור העיר, בשנת 1926 הסתיימה הנחת מסילת הרכבת בין קרצו לפוקאקה. במהלך מלחמת העולם השנייה בין ארצות הברית ליפן העיר קרצו לא נפגעה. בשנת 1953 הסתיימבה בניית גשר מאזורו והכביש המחבר את קרצו עם בירת המחוז העיר סאגה. בשנת 1955 העיר קרצו הגיע לשיא של 190,000 תושבים שלאחריו כמות האוכלוסין רק פחתה. בשנת 1965 הושלם המגדל בטירת קרצו. בין השנים 1967 ועד 1975 נבנו באזור העיר שלוש תחנות כוח חשמליות שסיפקו חשמל לעיר וגם לכל האי קיושו.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| 1960 | 1970 | 1980 | 1990 | 2000 | 2010 | 2021 |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 173,866 | 141,171 | 142,224 | 139,88 | 134,144 | 126,811 | 115,805 |
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת החינוך בקרצו מבוססת על 7 בתי ספר תיכון מחוזיים, 25 חטיבות ביניים ו-44 בתי ספר יסודיים. בנוסף בית ספר מקצועי ארצי ובית ספר לנכים מחוזי.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2005 התפלגות כוח העבודה בעיר היה כלהלן:
- 8,317 עובדים שהם 13.4% מכוח העבודה עסקו בחקלאות. בגידול אורז, פירות, וירקות.
- 14,501 עובדים שהם 23.4% מכוח העבודה עסקו בתעשייה הכבדה. במפעלי ברזל ופלדה, הקמת קונסטרוקציות, מכרות הפחם כימיקלים וקרמיקה. בקרצו פעלו מכרות הפחם לאורך רוב המאה ה-20, ולאחר מלחמת העולם השנייה התפתח חלקה המערבי של העיר כמחוז תעשייתי, ובמרכזו נמל הדייגים. [4]
- 38,932 עובדים שהם 62.8% מכוח העבודה עסקו בשירותים ומסחר. ככל שרשת הכבישים והרכבות התפתחו יותר עובדים נכנסו לתחום השירותים.
אַקלִים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים בקרצו הוא אקלים סובטרופי לח ( סיווג האקלים של Köppen Cfa ). כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעיר עומדת על כ-1900 מילימטרים. הטמפרטורה הממוצעת השנתית נעה בין כ-19.5°C במקסימום ועד 14°C במינימום.
אף על פי שהאקלים בקרצו מושפע מהאוקיינוס השקט, האקלים בעיר אופייני לסוג האקלים בקיושו המאופיין עם פחות שעות שמש בחורף. באזורי החוף הבדלי הטמפרטורות בין היום ללילה הוא קטן לאורך כל השנה, וימים חמים בחורף הם נדירים. אין כמעט פגיעות ישירות מסופות טייפון, מהירות הרוח השנתית המרבית נעה בין 8 קמ"ש לבין 12 קמ"ש, בעיקר בגלל רוחות חזקות בים גנקאיי בחורף והראשונות באביב. הטמפרטורה הממוצעת השנתית עומדת על 15°C, שעות שמש שנתיות 1783.9 ומהירות הרוח ממוצעת 2.1 מ' לשנייה (הערכים ממוצעים למדידות וסטטיסטיקות שנערכו בין השנים 1979 - 2010).
| אקלים בקרצו 唐津市 Karatsu בין השנים 1979–2010 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 9 | 10 | 13 | 18 | 22 | 25 | 29 | 30 | 27 | 23 | 17 | 12 | 19.5 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 4 | 5 | 8 | 12 | 16 | 20 | 24 | 25 | 22 | 16 | 11 | 6 | 14 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 80 | 81 | 139 | 141 | 169 | 304 | 324 | 214 | 231 | 89 | 103 | 56 | 1,931 |
| מקור: [5][6] | |||||||||||||
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אווירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שדות התעופה הקרובים ביותר הם נמל התעופה סאגה ושדה התעופה פוקואוקה.
רכבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר עוברים 2 קווי רכבת של רכבת JR קיושו, קו קרצו וקו צ'יקוהי (מחובר לקו הרכבת התחתית של העיר פוקואוקה קוקו)
כבישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר עוברים הכביש המהיר Nishi-Kyūshū והכבישים המהירים הארציים 202, 203, 204, 323, 382. בנוסף עוברים בעיר 9 כבישים עיקריים של מחוז סאגה.
תרבות ותיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טירת קרצו המשמרת את ההיסטוריה של העיר משמשת אטרקציה תיירותית.
- קרצו ידועה בפסטיבל Karatsu Kunchi, שמתקיים מדי שנה בין 2 בנובמבר ל-4 בנובמבר ומגיעים אליו כ-500,000 מבקרים מכל רחבי יפן. הפסטיבל מורכב מ-14 היקיאמות[7] (פסלים ענקיים מהמסורת המקומית העשויים משכבות רבות של עיסת נייר) היקיאמות נישאות ברחבי הרחובות הצרים של העיר. באופן קבוע במהלך Karatsu Kunchi אנשי עיר פותחים את בתיהם לחברים וזרים כדי לאכול ולשתות; המיקוד העיקרי הוא ליהנות מאוכל, בירה ושוצ'ו, וניהול שיחה ערה.
- בין לבין בתחנת האוטובוסים (唐津駅) המרכזית של קרצו (大手口バスセンター) אזור חנויות המזכרות הופך לאזור משחקי ארקייד.[8] מנהג זה נוצר "במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-16 בשלהי תקופת אשיקאגה ".[8]
- המוזיאונים בקרצו כוללים את מוזיאון קוואמורה לאמנות, מוזיאון טירת נגויה במחוז סאגה, ומאטסורוקאן, והמקדשים, קגאמי ג'ינג'ה.
יובוקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר לשעבר יובוקו (אנ') התמזגה עם קרצו ב-1 בינואר 2005.
יובוקו מפורסמת בזכות הדיונונים הטריים שדגים בה, Ika (烏賊) (いか） ביפנית, המוצע למאכל בסגנון סשימי,[9] או שניתן לאכול אותו בזמן שהדיונונים עדיין בחיים. יובוקו מושכת גם תיירים מקומיים, שבאים לראות את הגשר הגדול של יובוקו (呼子大橋).
ביובוקו מתקיים פסטיבל המכונה Yobuko Tsunahiki (呼子大綱引), או "מלחמת הגוררות הימיות/ספינות הגרר של יובוקו", המתקיים מדי שנה בשבת ובראשון הראשונים של יוני. באירוע, מתחרים, הדייגים והחקלאים החיים באזור. האגדה המקומית אומרת שאם החקלאים ינצחו, יהיה יבול טוב באותה שנה; ואם הדייגים ינצחו, יהיה יבול דיג טוב באותה שנה.
חופים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוף האמטמה (אנ') הוא אחד החופים היפים ביותר במחוז סאגה. הוא ממוקם קרוב למרכז קרצו וניתן להגיע אליו באמצעות קו הרכבת JR Chikuhi.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקרצו יש הסכמי ערים תאומות עם ארבע ערים:
יאנגג'ואו, הרפובליקה העממית של סין- רייהוקו וקוממוטו, יפן
יאוסו (אנ'), קוריאה הדרומית- סאוגוויפו (אנ'), קוריאה הדרומית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר האינטרנט הרשמי של עירית קרצו (ביפנית)
- תחום העיר קרצו על גבי מפת OpenStreetMap
- קרצו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרצו, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 27:59)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Search | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Changes in the population of Saga City (corresponding area), Ministry of Internal Affairs and Communications Bureau of Statistics Census
- ^ The number is indicated according to the Japanese censuses
- ^ Karatsu | Japan | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Japan Meteorological Agency. Retrieved May 19, 2021
- ^ על פי אתר weatherspark.com
- ^ קרצו, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 13:34)
- ^ 1 2 Britannica, Micropædia, 15th edition, p.740
- ^ Journeys in Japan 〜Awa Odori Festival: Spirited Away in Tokushima〜, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:22)