קרב גונדר
 | ||
| תאריכים |
13 בנובמבר 1941 – 27 בנובמבר 1941 (15 ימים)  | |
|---|---|---|
| מקום |
גונדר | |
| קואורדינטות | 12°36′00″N 37°28′00″E / 12.6°N 37.466667°E | |
|
| ||
 | ||
  | ||
קרב גונדר או כיבוש גונדר היה אירוע הסיום של המאמץ הלחימתי של הכוחות האיטלקיים במזרח אפריקה האיטלקית במהלך מלחמת העולם השנייה. הקרב החל ב-13 בנובמבר 1941, כחלק מהמערכה במזרח אפריקה. גונדר, העיר העיקרית של אזור אמהרה, שוכנת בהרים מצפון לאגם טאנה באתיופיה, בגובה של כ-2,100 מטרים, בעיר התמקם חיל מצב איטלקי של 40,000 חיילים, בפיקודו של הגנרל גוליילמו נאסי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפסדם בקרב קרן (1 באפריל 1941) נסוגו רבים מהאיטלקים שנותרו למבצרים באמבה אלגי, ג'ימה וגונדר. אמבה אלגי נפלה במאי וג'ימה נפלה ביולי.
במעבר וולצ'פיט ישב חיל מצב איטלקי, כ־110 קילומטרים מאמהרה, הדרך לשם הייתה על מדרון בגובה 1,200 מטר, חלקים ממנו חצובים בצוק תיל. ממעבר וולצ'פיט לגונדר, הדרך הייתה סלולה לאורך המצוק.
החזקת מעבר וולצ'פיט וקולקאבר הייתה מכרעת לתקיפת גונדר. מעבר וולצ'פיט הוגן על ידי חיל מצב של כ-4,000 איש בפיקודו של קולונל מריו גונלה. כוחות אתיופיים לא סדירים הטילו מצור על הכוח בראשות המייג'ור הבריטי רינגרוז. כוחות המצור תוגברו מאוחר יותר על ידי הגעת יחידות מהצבא ההודי הבריטי וחלק מהדיוויזיה האפריקאית ה-12. מספר התקפות והתקפות נגד שוגרו בין מאי לאוגוסט 1941. ב-28 בספטמבר 1941, לאחר שהפסיד כ-950 איש בלחימה וללא מזון, נכנע קולונל גונלה ביחד עם 1,629 איטלקים ו-1,450 חיילים קולוניאליים.
מתחילת ספטמבר הייתה קולקבר מותקפת ומופצצת במספר הזדמנויות. ב-13 בנובמבר ניסה כוח מעורב מהדיוויזיה הבריטית ה-12 (אפריקאית), בפיקודו של מייג'ור-גנרל צ'ארלס פוקס ובתמיכת חיילים אתיופיים לא סדירים, לתקוף את מערך ההגנה המרכזי בקולקבר אך נאלץ לסגת. ניסיון נוסף לתקיפה התרחש ב-21 בנובמבר ממספר כיוונים. ההתנגדות נמשכה עד הצהריים, כאשר עמדות איטלקיות החלו להיכנע. בתקיפה הסופית נרשמו 206 נפגעים בריטים ואתיופים, ונלקחו 2,423 אסירים איטלקים ואתיופים. מקורות איטלקיים מדווחים על 1,003 הרוגים איטלקיים, 804 פצועים ו-1,900 אסירים.
בשלב זה נהנו בעלות הברית מעליונות אווירית מוחלטת. לאיטלקים נותר מטוס פיאט CR 42 אחד בלבד, אותו הטיס סרג'נטה ג'וזפה מוטט. ב-22 בנובמבר בוצעה הגיחה האחרונה של חיל האוויר המלכותי האיטלקי במזרח אפריקה, כאשר מוטט תקף כוחות ארטילריה בריטית בקולקבר, ובמהלכה נהרג המפקד של הארטילריה המלכותית, לוטננט-קולונל אורמסבי. לאחר התקיפה, הנחית מוטט את מטוסו בגונדר, השמיד אותו והצטרף לכוחות הקרקעיים ללחימה.
קרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעברי הרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני מעברי הרים השולטים על העיירה היו תחת שליטת חיילים איטלקיים. הם נקלעו למצור על ידי שתי חטיבות מתוך אוגדה 12 (אפריקאית). הכוחות האיטלקיים במעברים נותקו ובסופו של דבר נאלצו להיכנע לאחר שאספקת המזון והתחמושת שלהם נגמרה.
לאחר שהשתלטו כוחות בעלות הברית על מעברי ההרים, הם קיבלו את השליטה על נקודות התצפית המשקיפות על גונדר והגיעו לעיירה ב-23 בנובמבר. הכוח האיטלקי בגונדר היה חלש ביותר, כאשר רבים משכירי החרב המקומיים, שלא קיבלו שכר מהאיטלקים, ברחו. ההתקפה הסופית על גונדר, שם הוקמה המפקדה של נאסי, החלה בשעה 5:30 בבוקר 27 בנובמבר. שדה התעופה באזוזו שימש כמטרה הראשונה, והוא נכבש בצהריים של אותו יום. לאחר מכן הכוחות הגיעו לפאסיל גמב. בשעה 4:30 אחר הצהריים, בעוד גדוד המשוריינים של קניה פרץ לפאתי העיירה, נאסי שלח את הודעתו האחרונה לאיטליה בה הסביר כי חטיבת המילואים נפרסה בחזית הדרומית אך לא הצליחה לעצור את המתקפה, כי חיילי האויב עברו את גדרות תיל וכלי רכב משוריינים של האויב נכנסו לעיר. נאסי נכנע זמן קצר לאחר מכן. כמה מוצבים איטלקיים נלחמו עד 30 בנובמבר, וסימנו את סוף הקרב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Shores, Christopher (1996). Dust Clouds in the Middle East: Air War for East Africa, Iraq, Syria, Iran and Madagascar, 1940–42. London: Grub Street. ISBN 978-1-898697-37-4.