קליארי

קליארי
**Cagliari / Casteddu**
סמל קליארי סמל קליארי	דגל קליארי דגל קליארי
	פוטומונטז' של קליארי
מדינה	איטליה
מחוז	סרדיניה
ראש העיר	פאולו טרוצו
רשות מחוקקת	city council of Cagliari
תאריך ייסוד	המאה השביעית לפני הספירה
שטח	85.45 קמ"ר
גובה	4 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	148,117 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	1,863 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות	39°14′47″N 09°03′27″E / 39.24639°N 9.05750°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.cagliari.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון קליארי

ערך זה עוסק בעיר הבירה של סרדיניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קליארי (פירושונים).

קליארי (באיטלקית: Cagliari; בסרדית: Casteddu - המבצר; ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא בירתה של סרדיניה. נכון לשנת 2023 נאמדת אוכלוסייתה בכ-148 אלף נפש, ויחד עם פרווריה מונה האזור המטרופוליני שלה כ-420 אלף תושבים.^[1]

גאוגרפיה

העיר מצויה בדרום האי, במרכזו של מפרץ גולפו דלי אנג'לי (Golfo degli Angeli) (אנ') - מפרץ המלאכים.

היא מוקפת ממזרח וממערב ברכסי הרים, ומצפון לה נמצאת בקעת קאמפידנו.

האזור העתיק של העיר נקרא "המבצר". הוא נמצא על ראש גבעה וצופה על "מפרץ המלאכים". באזור זה נמצא גם המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של קליארי, הכולל אוסף גדול וחשוב של פריטים מהתרבות הנוראגית מתקופת הברונזה. המוזיאון מארח גם סדנאות של אומנים, ויש בו נקודות תצפית על האי.

And suddenly there is Cagliari: a naked town rising steep, steep, golden-looking, piled naked to the sky from the plain at the head of the formless hollow bay. It is strange and rather wonderful, not a bit like Italy. The city piles up lofty and almost miniature, and makes me think of Jerusalem: without trees, without cover, rising rather bare and proud, remote as if back in history, like a town in a monkish, illuminated missal. One wonders how it ever got there. And it seems like Spain—or Malta: not Italy. It is a steep and lonely city, treeless, as in some old illumination. Yet withal rather jewel-like: like a sudden rose-cut amber jewel naked at the depth of the vast indenture. The air is cold, blowing bleak and bitter, the sky is all curd. And that is Cagliari. It has that curious look, as if it could be seen, but not entered. It is like some vision, some memory, something that has passed away. Impossible that one can actually walk in that city: set foot there and eat and laugh there. Ah, no! Yet the ship drifts nearer, nearer, and we are looking for the actual harbour.

— Sea and Sardinia מאת דייוויד הרברט לורנס

תולדות העיר

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מצריך הגהה או עריכה כלשהי, סגנון בעייתי, פירוט יתר, קישורים שבורים, מקורות לא תקינים.

קליארי הייתה מיושבת כבר בעידן הפרהיסטורי בזכות מקומה הנוח בין הים למישור של אדמה חקלאית פורייה. ישנן עדויות לכך שכבר בתקופה הנוראגית פעל הנמל שבמפרץ.

התיישבות פיניקית

קיימות עדויות להתיישבות פיניקית במקום כבר במאה ה-8 לפנה"ס, ככל הנראה בשם "כרלי". הפיניקים הקימו ארבע מושבות בשטח העיר. במאה ה-5 לפנה"ס עברה השליטה על המושבות לידי קרתחדשת. אז זכתה העיר לפיתוח מזורז המשתקף גם בגודלו של נקרופוליס טוביקסדו, אחד מבתי הקברות הגדולים של הפיניקים באגן הים התיכון.

הכיבוש הרומאי

בשנת 238 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי הרומאים, בין היתר, בשל מיקומה הנוח לצורך סחר עם אפריקה.

במלחמה הפונית השנייה (218–201 לפנה"ס) שימשה העיר לניהול המערכה המקומית נגד בני המפסיקורה שתמכו בקרתגו. כמו כן, שימשה העיר בסיס ימי של הרומאים.

ההיסטוריון הרומאי פלורוס (Florus) כינה את העיר בשם ה"urbs urbinum" - בירת סרדיניה. בתקופה זו הייתה "קרליס" (Karalis), שמה החדש של העיר, לבירת פרובינציה רומית חדשה. מתקופה זו נותרו מבנים, כמו התיאטרון ב-"Villa di Tigellio". אזרחי העיר לא הוגדרו כתושבי קולוניה, אלא היו אזרחי רומא.

במאה ה-5, אחרי נפילת הקיסרות הרומית המערבית, נפלה קליארי, יחד עם שאר האי, בידי הוונדלים. בתקופה זו התפתח הנמל של העיר, ואוניות גדולות יותר יכלו לעגון בו. כמו כן, שטח הביצות של העיר (Stagno di Cagliari) חובר לנמל בתעלת מים, וכך נוצר מעגן פנימי לאוניות.

הג'ודיקאטי ופיזה

בימי הביניים, בין 900 ל-1410, הייתה קליארי אחד מארבעת ה"ג'ודיקאטי" (Giudicati) של סרדיניה (בתרגום מילולי "סמכות שיפוטית", מוסד שיפוטי של מעין מונרכיה חוקתית). במלחמות בין המעצמות הימיות ששלטו בים הטירני, ג'נובה ופיזה, קליארי שמרה אמונים לרפובליקה של פיזה.

במחוז קליארי ישנם שלושה אזורים: המישור הפורה "קאמפידאנו" (Campidano), האזור העשיר במכרות "סולצ'יס" (Sulcis) והרי "אוליאסטרה" (Ogliastra). ישנן עדויות המצביעות כי במאה העשירית הייתה נטישה של העיר, שהייתה בריבונות עצמית וללא חסות זרה, עקב התקפות של שודדי ים מורים שהגיעו מצפון אפריקה.

קרבתה של קליארי לסיציליה גרמה לכך שהיא הייתה העיר הראשונה שנכבשה בידי פולשים והאחרונה שהכובשים נטשו אותה. היו אלה הסרצנים שנטשו אותה בראשית המאה ה-11. הרפובליקה של פיזה השתלטה על העיר, שחשיבותה הייתה בשליטה על דרכי המסחר בים התיכון. לפיזה בתור מעצמה ימית היה חשוב שתהיה לה נקודת אחיזה בעורקי הסחר הבינלאומי בין איטליה לצפון אפריקה.

המושל הראשון של הג'ודיקאטי היה "טרקיטוריו" (Torchitorio). הוא היה גם נותן החסות לנזירים ממונטה קאסינו. הם הביאו לאי חידושים בתחומי כלכלה, טכנולוגיה ודת. הנזירים קיבלו זיכיונות על שטחים חקלאיים, ונהנו מזכויות יתר אחרות.

לאחר מלחמות בין שליטי הממלכות הידרדר מעמדו של שליט קליארי, שלטונה של פיזה בעיר התגבר, ובשנת 1258 היא שלטה באופן בלעדי בעיר. פיזה החלה בתנופת בנייה בקליארי ובביצורה. אחדים מהביצורים מסביב למצודת העיר נבנו בתקופה זו, כולל שני המגדלים המפורסמים.

פיזה החליטה כי לא די לה בכיבוש העיר והיא פעלה גם כדי להטביע בה את חותמה. הפיזנים קבעו את שלטונם במצודה "Castellum Castri". ה-Casteddu הסרדיני נשאר בתוקף ונוספה לו התוספת הפיזנית Castri. הם הרסו את המרכז השלטוני הקודם Santa Gilla, הקיפו בחומה רבעים בעיר, ונתנו להם שמות ממקור פיזני: Marina ו-Stampace. רובע נוסף בו גרו איכרים לא הוקף בחומה, אך שמו שונה לשם פיזני :Villanova.

.

ממלכת אראגון

במאה ה-14 כבשה ממלכת אראגון שבספרד את קליארי לאחר ניצחון בקרב על הרפובליקה של פיזה. לאחר כיבוש קליארי השתלטו הספרדים האראגוניים על שאר חלקי האי. קליארי, ששמה שונה לשם הקטלאני "קאייר" (Càller), הייתה למושב המנהלי של תת-ממלכת סרדיניה, שהייתה לאחר מכן לחלק מהאימפריה הספרדית. רבים הסבורים כי תקופת השלטון הספרדי הייתה תקופה של נסיגה לעיר ולאי.

המצודה, מושב השלטון הספרדי, הייתה לתחום האסור לכניסה חופשית לתושבי סרדיניה. במשך היום הורשו להיכנס למצודה תושבים מקומיים לביצוע עבודות פשוטות, אך עם צלצול הפעמון נדרשו לצאת. נפוצה אז האמרה: "נתפסו בעת שמיעת צלצול הפעמון"^[2].

הספרדים הקימו נמל נוסף ב"בנייאיה" (Bagnaia), שפירושו בספרדית אראגונית צי, והקימו בו נמל בשם "leppula portus Bagnarie" ליד הנמל שהיה קיים. השם גם התקבל בתור שמו של הרובע הקרוב.

השפעות הרנסאנס הגיעו גם לקליארי והרפורמות מאירופה הגיעו לאי. אורגנו מחדש האוניברסיטה, בית חולים, הוקם "גנזך המדינה", ספריית האוניברסיטה, בית ספר לכירורגיה ומדפיס ממשלתי.

לקראת איחוד עם איטליה

ויטוריו אמנואלה השני - מלך סרדיניה ומלך איטליה

בשנת 1718 הייתה סרדיניה לוואסל ממלכתי "עצמאי" של בית סבויה ששלטו בפיימונטה שבאיטליה.

ז'אן-פול מארה, שאביו היה בן קליארי ואימו משווייץ, היה אחד מהשלישייה (triumvirate) שהובילה ב-1792 את המהפכה הצרפתית. בשנת 1793 דרש העם הסרדי - השם המקובל לעם - עצמאות בתמורה להשתתפותם בהגנת פיימונטה מפני נפוליאון. ממלכת "פיימונטה-סרדיניה" הבטיחה להם אוטונומיה, אך לאחר שהוסר האיום הצרפתי, לא קוימה ההבטחה.

בשנת 1860 הכריז ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה, פיימונטה וסבויה על עצמו כמלך איטליה המאוחדת.

העידן המודרני

מאז איחוד איטליה משנת 1870, העיר מצויה בתנופת צמיחה. נבנו בניינים רבים אשר שילבו מוטיבים של האמנות החדשה, אר נובו, יחד עם הנוהג הסרדי לקישוט בפרחים. דוגמה לכך היא בניין העירייה, הבנוי משיש לבן מבהיק.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה נמל קליארי נמל חשוב של כוחות הציר. הנמל הופצץ באוגוסט ובספטמבר 1940 על ידי כוחות בריטיים מגיברלטר^[3]^[4]. בנובמבר 1940 הפציצו מטוסים מנושאת המטוסים הבריטית אה"מ "ארק רויאל" את הנמל ושדה התעופה בקליארי^[5].

בפברואר 1943 הופצץ נמל קליארי קשות על ידי בעלות הברית^[6]^[7]. תושבי העיר פינו אותו ועברו לערים ולכפרים בסביבה. פינוי זה כונה בסרדית "sfollamento", נטישה.

לאחר הסכם שביתת הנשק, הצבא הגרמני השתלט על העיר, אך נטש את האי במהרה ועבר לתגבר את כוחותיו באיטליה עצמה.

צבא ארצות הברית השתלט על העיר, עקב חשיבותה האסטרטגית בים התיכון. כיום יש בסביבתה שלושה בסיסי נאט"ו, בהם שדות תעופה: Elmas, Monserrato, Decimomannu.

לאחר המלחמה נבנו בעיר מחדש בניינים רבי-קומות באזורי המגורים בעיר.

אתרי העיר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השכלה, תרבות וספורט

קליארי היא ביתה של מועדון הכדורגל קליארי קאלצ'ו שנוסד ב-1920. הקבוצה זכתה בעונת 1969/1970 בסרייה א' בהובלתו של "קול הרעם" לואיג'י ריבה. משחקי הקבוצה התקיימו מ-1970 ועד 2017 באצטדיון סנט'אליה, אז נהרס האצטדיון והקבוצה עברה לשחק באופן זמני בסרדיניה ארנה.

בעיר נמצאת אוניברסיטת קליארי שנוסדה ב-1607, וכן ארכיבישופות קליארי של הכנסייה הקתולית (אנ') מאז המאה החמישית.

יהדות קליארי

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מצריך הגהה או עריכה כלשהי, סגנון בעייתי, פירוט יתר, קישורים שבורים, מקורות לא תקינים.

אל הגטו. בשם הרחוב אזכור לעברו vico dei Giudei

בתקופת האימפריה הרומית, הביאו מרידות השבטים ההרריים, יחד עם פעילות של שודדים באי, את רומא למדיניות אשר מטרתה הייתה הכנעת האוכלוסייה המקומית והטמעתה במהגרים. ההזדמנות לכך באה כאשר טיבריוס הקיסר החליט לגרש את היהודים מרומא. הוא החליט לשלוח לאי 4,000 צעירים יהודים על מנת לדכא את המרידות שפרצו באי. יש השערה כי אחד ממקום מגוריהם היה מצפון לקליארי בעיר בשם מרקלגוניס (Maracalagonis) ששמה מורכב משתי מילים: מרה (Mara) שפרושה "ביצה" ו-קלגוניס (Calagonis) שפרושה "מקום פורה" - אולי "כלכלה". שמות התואר מתאימים לגאוגרפיה של האזור^[8]. לפי ההיסטוריון סלווטורה וידאל (Salvatore Vidal) מאוניברסיטת קליארי, מקורם של השמות הוא משתי מילים שמיות: המרה (Hamara) וכלכלה (Chalaca). ליד העיר קיימת עיר נוספת בשם סיני.

הריכוז היהודי הגדול באי היה בעיר קליארי. הוא היה בחלק הנמוך של המצודה באזור שכונה אז: vicus Iudeorum. עד היום קיים רחוב הקרוי Giudeca ובו היה תבליט של מנורה. במקום בו נמצאת קתדרלת Basilica di Santa Croce (איט') היה בית כנסת. הקהילה היהודית בקליארי הוקמה במאה ה-13 על ידי יהודים מפיזה. לאחר מכן הצטרפו לקהילה יהודים מחצי האי האיברי. היהודים גורשו בשנת 1492.

באזור זה בסיס צבאי בשם Caserna San Carlo. הוא מכונה בתור הגטו של היהודים. הוא מצוי ברחוב היהודים לשעבר אבל אין לו כל קשר ליהודים. פליטים שברחו לכאן במלחמת העולם השנייה כינו אותו בשם מושאל: הגטו של היהודים. היום יש במקום מוזאון לנושאים כלליים. אם כי ביום הזיכרון לשואה הציגו בו יצירות מענייני היום.

כיום יש יהודים בודדים בעיר, המקבלים שירותים דתיים מקהילת יהודי רומא.

תחילתו המשוער של היישוב היהודי באי הוא באזור הפורה מצפון לקליארי בו התיישבו 4,000 הצעירים היהודים שהוגלו לעיר במאה ה-1. עדות כתובה ראשונה להימצאות יהודים באי יש לנו מהמאה ה-6. האפיפיור גרגוריוס הראשון הורה למומר, בשם פיטר, להפסיק להציק ליהודי העיר. הוא נהג בחג הפסחא הנוצרי לתלות בבית הכנסת צלמים נוצרים.

במאה ה-8 היו שנים מחכמי היהודים, אברהם (Abraham da Cagliari) וקאנאים, "אשר העתיקו ויבארו את כתובות הפיניקים שהיו בידי גיאלימו ואת הכתובת הפיניקים שנתגלו בהיכל מאסו. הסופר סיווירינו מזכיר כי בית הכנסת שהיה ברחוב אליאמה נשרף בשנת 790 בידי נוצרים קנאים"^[9]

יהודים מפורסמים שהיו בעיר היו^[10]:

חיים מקפריסין או חיים מן היפרי בעל מחקר צמחים מסרדיניה אשר היו יכולים לשמש לרפואה.
שלמה אברונקוס שהיה מנתח מפורסם.
יצחק איימיס (Eymies) היה רופא מומחה ונקרא בשנת 1460 להיות רופא העיר.

אחרים עסקו בסחר בינלאומי וניצלו את קשריהם עם הקהילות היהודיות ברחבי הים התיכון. בקליארי היה גם רובע של נפחים יהודים. רעש נקישות הפטישים ממנו נשמע בכל רחבי האי והוא זוהה עם היהודים^[10].

בשנת 1335 ניתנה לקהילת קליארי כל הזכויות מהן נהנו יהודי ברצלונה שבספרד. היא הורשתה לגבות מיסים גם מיהודים המצויים זמנית בעיר. השלטון האראגוני ציווה על מועצת העיר לבטל את החוקים נגד יהודים. בשנת 1381 הם הורשו להקים בית כנסת ברחוב המוביל למצודה. כאשר הורחב בית הכנסת אחרי חמישים שנה הותר ליהודים לפאר את הקירות הפנימיים בסמל המלוכה^[10].

בעיר אלגרו נבנה מגדל ועליו היה שלט כי יהודי קליארי מימנו את הקמתו. בשנת 1387 נתפרסמה תקנה לפיה שלשה "מזכירים" יהודים יורשו לדון בסכסוכים בין היהודים ואפילו בין היהודים לנוצרים עד לסכום נתון.

לקראת סוף המאה ה-15 הגיעה סופה של הקהילה. בשנת 1488 פורסמו חוקים אנטי-יהודיים: נאסרו מגעים ויחסים כל שהם עם נוצרים, הם בודדו באזור מיוחד, הוטל עליהם לחבוש כובע אופייני, לשאת אות קלון. בתחום המסחרי נקבע כי נאסר על להעמיד דוכנים בשוק במקומות שבהן יתחרו בבעלי דוכנים נוצרים וכן נאסרה פתיחת העסקים בימי ראשון ובשאר המועדים נוצריים. כמו כן, היה עליהם להימנע מהעסקת עבדים ושפחות נוצרים. רב קליארי נדרש להודיע מיד לארכיבישוף על כל יהודי שבא מחוץ לסרדיניה "כדי שיהיה אפשר לאחוז באמצעי זהירות לשמירת המאמינים "מפני הטומאה". הפרתו היה כרוכה בעונש מוות^[10].

בשנת 1493 הוקמה אינקויזיציה. כרוניקן סארדי כותב כי יהודי קליארי התאספו ביום 31 ביולי 1492 והפליגו יחדיו לאפריקה "בנשאם עימם את ספרי הקודש". חלק המשיך לקונסטנטינופול^[10]. אוניות עמוסות מיהודי קליארי עגנו בנאפולי. יש ידיעות כי רבים נהרגו בדרך. יש להניח כי חלק מהם השתקעו בטורקיה. שם משפחה מקובל בקרב היהודים הוא "סרדי" שמוצאו מסרדיניה.

תצלום פנורמי של העיר

ערים תאומות

איטליה פיזה, איטליה
איטליה פדובה, איטליה

ראו גם

יהדות סרדיניה

לקריאה נוספת

בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.
לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978
יהודה דוד אייזענשטיין, אוצר ישראל - אנציקלופדיא לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו חלק רביעי, הוצאת ספרים "שילה" - ירושלים, אין שנה. ערך "סרדיניא"