קזויו סג'ימה

קזויו סג'ימה
妹島和世
לידה	29 באוקטובר 1956 (בת 68); היטאצ'י (עיר), איבראקי, יפן
מקום לימודים	Japan Women's University; Ibaraki Prefectural Mito First High School; Sukegawa Junior High School ;
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	מודרניזם
הושפעה על ידי	טויו איטו
יצירות ידועות	Institut Valencià d'Art Modern
פרסים והוקרה	פרס פריצקר (2010); Prix de l'Équerre d'Argent (2013); קצין מסדר האמנויות והספרות (20 באפריל 2010); Erna Hamburger Prize (2009); פרס האמנות של ברלין (2007); פרס רולף שוק לאמנות חזותית (2005); מדליית כבוד עם סרט סגול (2016); פרס ג'יין דרו (2023) ;
	www.sanaa.co.jp

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא סג'ימה.

קזויו סג'ימה (ביפנית: 妹島和世; נולדה ב-29 באוקטובר 1956) היא אדריכלית יפנית בינלאומית. בין עבודותיה המרכזיות נכללים המוזיאון החדש לאמנות עכשווית בניו יורק ומרכז הלמידה של רולקס באוניברסיטת EPFL שבשווייץ. הייתה האישה השנייה שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות.

ביוגרפיה

ב-1981 סיימה סג'ימה תואר שני באדריכלות באוניברסיטת יפן לנשים (אנ'). לאחר חניכות אצל האדריכל היפני טויו איטו היא פתחה חברה משלה ב-1987 בשם Kazuyo Sejima and Associates^[1]^[2]. היא פתחה את החברה יחד עם ריואה נשיזאווה (אנ'), שהיה אדריכל נוסף אצל איטו, וקנתה לעצמה מוניטין לאומי כאשר בשנת 1992 זכתה בתואר "אדריכלית השנה" על-פי מכון האדריכלים היפני (אנ'). נישיזאווה רצה לפתוח משרד משלו ב-1990, אך סג'ימה שכנעה אותו להישאר בחברה ובשנת 1995 הם הקימו את חברת Sejima and Nishizawa and Associates, או בקיצור SANAA (אנ').

ב-1997 כל אחד מהם הקים משרד משלו ועסק בפרויקטים בקנה מידה קטן בעוד שבזמן השותפות עבדו על פרויקטים שאפתניים וגדולים. דוגמה לכך היא ה-O-Museum שנבנה בעיר נאגנו בין השנים 1995–1999. כמו ברוב העבודות המשותפות של השניים היה קשה להצביע של מי הרעיונות וההצעות כיוון שעבדו באופן צמוד ואינטנסיבי.

פרויקט נוסף עליו עבדו יחד היה מוזיאון המאה ה-21 לאומנות מודרנית בקנאזווה, שנבנה בין השנים 1999–2004, שמאופיין בעיצוב עגול עם חזית זכוכית. המראה הפנורמי והקומות העגולות עודדו את המבקרים לבחור מסלול משלהם מנגד למוזיאונים הליניארים הרבים הקיימים^[1]^[2].

בשנת 2001 סג'ימה לקחה על עצמה משרת הוראה באוניברסיטת קיו של טוקיו. באותו הזמן SANAA החלו את הפרויקטים הראשונים שלהם מחוץ ליפן: בית הספר צולפריין לניהול ועיצוב בגרמניה ומוזיאון טולדו לאומנות (אנ') שבאוהיו. עבודות בינלאומיות אחרות הראויות לציון כוללות את המוזיאון החדש לאומנות עכשווית בניו יורק שנבנה בין השנים 2003–2007, תיאטרון ומרכז התרבות של דה קונסטליני (El Kunstlinie) שנבנה בהולנד בין השנים 1998–2007, מרכז הלמידה של רולקס (אנ') באוניברסיטת שווייץ לטכנולוגיה בלוזאן ("EPFL Learning Centre") שנבנה בין השנים 2005–2009 ומוזיאון הלובר בלאנס (אנ'), צרפת שעוצב ב-2005 ונפתח לקהל הרחב ב-2012^[1]^[2].

פרסים

במהלך הקריירה שלה, קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה זכו בפרסים רבים. בין הבולטים שהם זכו יחדיו נכללים:^[1]

2002 - מדליית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות לזכרו של ארנולד בורנר (אנ').
2006 - פרס עיצוב מהמכון האדריכלי ביפן (אנ').
2007 - פרס האמנות של ברלין (אנ').
2010 - פרס פריצקר יחד עם ריואה נשיזאווה.
2022 - פרס פרמיום אימפריאלה יחד עם ריואה נשיזאווה.

פרויקטים עתידיים

סג'ימה התבקשה לתכנן את הרכבות והעיצוב הפנימי של רכבת האקספרס החדשה של חברת שיבו רכבות (אנ'). רכבת זו תהיה "רכבת הדגל של העתיד" של החברה. כ-56 קרונות יבנו עד השנה 2018 עם עיצובה של סג'ימה^[3].

ראו גם

טויו איטו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קזויו סג'ימה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קזויו סג'ימה (ביפנית ובאנגלית)
האתר הרשמי של SANAA (ביפנית)
פרס פריצקר 2010
דרך תקרת הזכוכית
arcspace
קזויו סג'ימה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ מופיע ביוגרפיה הסבר על זכיות קודמות ., באתר פרס פיצקר 2010
^ ¹ ² ³ ביוגרפיה ועבודות מרכזיות., באתר אנציקלופדיה בריטניקה
^ מוסבר על פרויקט הרכבות של סג'ימה., באתר railway hobidas

[הערה_מספר_20171129065850:0-1] ¹ ² ³ ⁴ מופיע ביוגרפיה הסבר על זכיות קודמות ., באתר פרס פיצקר 2010

[הערה_מספר_20171129065850:1-2] ¹ ² ³ ביוגרפיה ועבודות מרכזיות., באתר אנציקלופדיה בריטניקה

[3] מוסבר על פרויקט הרכבות של סג'ימה., באתר railway hobidas

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס פריצקר
1979–2000	פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020	ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך	אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)