השר הנורווגי לענייני נפט ואנרגיה מ-1983 עד 1986. פעמיים מנהיג מפלגת העם הנוצרית הנורווגית - בין 1975 ל-1977, ובין 1979 ל-1983. חבר הפרלמנט הנורווגי במשך 12 שנה - בין 1973 ל-1977, ובין 1981 ל-1989.
ב-1994 כריסטיאנסן שכיהן כאחד מחמשת חברי ועדת פרס נובל לשלום התפטר מתפקידו במעשה חסר תקדים לאות מחאה על הענקת הפרס ליאסר ערפאת. אומנם גם ב-1973 התפטרו שניים מחברי הוועדה במחאה על הענקת הפרס באותה שנה להנרי קיסינג'ר, אך הם השהו את הודעת הפרישה עד לאחרי הטקס, בעוד כריסטיאנסן התפטר מיד אחרי אישור הפרס ומחה ברחובות אוסלו במהלך הטקס. כריסטיאנסן כינה את ערפאת "הטרוריסט הבכיר ביותר בעולם". בראיון שהתקיים עמו כעבור 4 שנים טען: "אינני גיבור. פשוט לא הייתי מסוגל יותר להסתכל במראה אילו הייתי ממשך להיות חבר בוועדה שנותנת פרס לערפאת". בשנים 1991–1993 כיהן כנשיא הארגון עם ישראל למען השלום.
ב-1997 יזם כריסטיאנסן עצומה מטעם קבוצת פוליטיקאים ואנשי דת נורווגים שקראה להעברת השגרירות הנורווגית בישראל מתל אביב לירושלים. במסגרת יוזמתו זו גם ביקר בישראל.