ציבולווקה
 | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 ויניצה |
| תאריך ייסוד |
1600  |
| שטח | 6.244 קמ"ר |
| גובה | 185 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,905 |
| קואורדינטות | 48°23′N 29°6′E / 48.383°N 29.100°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
ציבולווקה (באוקראינית: Цибулівка, ציבוליבקה; בפולנית: Cybulówka, ציבולובקה; ברוסית: Цибулевка) הוא כפר במחוז ויניצה שבאוקראינה, בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר, השוכן על גדות נהר, נזכר מהמאה ה-18, ובשנת 1772 נבנתה בו כנסייה. הכפר מחולק לשני חלקים - המכונים "הישן" ו"החדש". לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל היישוב בתחום ברית המועצות.
ביולי 1941 נכבש הכפר בידי הגרמנים והרומנים, ואלו רצחו בו תוך מספר ימים את אלפי תושביו היהודים.
עם סיפוח אזור הכפר לאזור הכיבוש הרומני בטרנסניסטריה, הובאו ליישוב כ-2,470 יהודים שגורשו מבסרביה ומבוקובינה, ואלו רוכזו בגטו מוקף גדר תיל שהוקם ברפתות בו. בשל מגפת טיפוס הבהרות שפרצה בגטו, מתו בו תוך שלושה חודשים כ-2,000 מהיהודים שהובאו אליו, ואלו נקברו בשלושה קברי אחים.
עד ינואר 1942 נותרו בחיים בגטו כ-200 יהודים בלבד. אוכלוסייה זו נלקחה מדי יום לעבודות כפייה מפרכות, בתנאי רעב והתעללות. בהמשך הובאו לגטו כמה מאות מגורשים יהודים נוספים גם ממקומות אחרים שהמצב בהם היה גרוע אף יותר. האוכלוסייה המקומית, למרות האהדה והרחמים שרחשה למגורשים, נמנעה מלעזור להם מפחד הגרמנים שהוצבו במפקדה הגרמנית במקום.
לאחר שהחל להגיע לציבולווקה סיוע מוועדת העזרה היהודית בבוקרשט, ארגן הוועד היהודי שהוקם במקום בית תמחוי.
על-פי רשימות של ועדת העזרה היהודית (האוטונומית) בבוקרשט במרס 1943 היו בציבולווקה 490 מגורשים. לפי הנתונים של מיפקדת הז'נדרמריה בטרנסניסטריה, בספטמבר 1943 היו במקום 390 מגורשים, 373 מהם מבוקובינה ו-17 מבסרביה.
במרץ 1944 שוחרר הכפר בידי הצבא האדום.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אובידיו קראנגה, ציבולובקה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 790–792), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
