פנחס שדה
 | |
| לידה |
17 ביוני 1929 לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 1994 (בגיל 64) ירושלים |
| שם לידה | פנחס פלדמן |
| מדינה |
ישראל |
| לאום | יהודי |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| שם עט |
יריב אמציה, דן אורן, ש. פנחס |
| עיסוק | סופר, משורר, מתרגם ומעבד תרגומים |
| שפות היצירה |
עברית |
| תחום כתיבה | ספרות, שירה, תרגום, עריכת סיפורי עם יהודיים ומסורות יהודיות |
| יצירות בולטות | "החיים כמשל", "על מצבו של האדם", "נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים" |
| תקופת הפעילות | 1945–1994 (כ־49 שנים) |
| הושפע מ | ניטשה, ישו, היינה, גתה, הלדרלין, הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב |
| השפיע על | חגי לוי בנימין שבילי |
| פרסים והוקרה |
פרס ביאליק (1990) |
  | |
פנחס שדה (17 ביוני 1929, לבוב – 29 בינואר 1994, ירושלים) היה סופר, משורר ומתרגם עברי.
חייו ויצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פנחס שדה נולד בשם פנחס פלדמן בחג השבועות תרפ"ט בעיר לבוב (למברג) בגליציה (בזמנו בשטח פולין; כיום בתחום אוקראינה). עלה עם הוריו לארץ ישראל כשהיה בגיל חמש. התחנך בתל אביב עיר מגורי הוריו, ואחר כך כילד חוץ בתל ליטוינסקי ובקיבוץ שריד. בקיבוץ היה בין השאר גם רועה צאן. שירת כמפקד מחלקה בפלמ"ח ולאחר מכן בצה"ל כמפקד מחלקה צעיר בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות. לימים הצניע את עברו הצבאי, או ניסה להבין את משמעותו. לאחר המלחמה עסק במלאכות שונות ואף יצא ללונדון להיכרות-מה עם עולם האמנות.
בשנת 1945 כתב את שירו הראשון, "נאום כלב מת". שש שנים מאוחר יותר, הוציא לאור את ספרו הראשון, "משא דומה". בשובו כתב לסירוגין סיפורים לילדים, שירים, פרקי יומן וכתבות. על יצירותיו לילדים, ובהן סיפורים מצוירים (קומיקס שפורסמו ב"הארץ שלנו"), חתם בשמות עט שונים, ובהם: דן אורן, ש. פנחס, יריב אמציה, ואחרים. מסיפורים אלה עוטרו על ידי מאיירים כדניאל פלנט ואדר דריאן. בד בבד עם כתיבתו לנוער וילדים הכה את העולם הספרותי הישראלי בתדהמה, כשכתב בגיל 27 ספר אוטוביוגרפי בשם "החיים כמשל"[1]. לדעת מבקרי הספרות באותה עת, היה זה גיל מוקדם מדי לכתיבת אוטוביוגרפיה. הספר היה חושפני ובו תיאורים של לבטי הנפש שלו וכן חוויותיו המיניות. כן היו בספר גילויים של כעין אמונה דתית מיסטית והשפעות רוחניות נרחבות.
מאז ועד פטירתו היה שדה ליוצר או להוגה שנוי במחלוקת. אהוב ומקובל על רבים, ומנגד מגודף על ידי אחרים. בשנת 1967 יצא ספרו "על מצבו של האדם" - רומן המתאר שבעה ימים בחייהם של אנשים צעירים ומיוסרים, שלא בא לו המשך המתאר את יתר ימי העלילה (שפרטים אודותיהם נרמזו בספר).
לשיא נוסף הגיעה המחלוקת על יצירתו עם פרסום הספר "התמסרות" (1973), שבו כינס כמה מכתבי אהבה מתוך אלפים שכתבה לו נערה בשם חבצלת חבשוש, ובהם העלתה על הכתב פרטים מיחסיהם האינטימיים (בשנת 1984 התאבדה חבשוש).
יחסיו עם הנשים בחייו היו מפותלים והרסנים. הוא תפס את האושר הזוגי כמסוכן ליצירתו - "אני פוחד שאם אתחתן אשקע מפסגת ההר של האמנות אל המישור השטוח של האזרחיות, אהיה שליו, קר, קטן - - -זה נורא מכל - - - ההיסוסים מענים אותי כמו מחלת ים. הזמן קצר, עלי להחליט, עלי לבחור בין הכל ולא-כלום, בין חיים ואבדון, אבל אינני יודע היכן החיים והיכן האבדון" (שם).
"החלטנו, וכנראה זוהי באמת הפעם הסופית - להיפרד. יעל אומרת שהיא לא תוכל לוותר על ילד, ואילו אצלי ילד לא בא בחשבון" (שם) .
בספטמבר 1956 החליט בכל זאת להינשא, אך כעבור כמה חודשים התגרשו. "נפרדתי ממנה כשנוכחתי שלא אהיה מסוגל להמשיך בכתיבתו של ספר מסוים זה במצב של אושר, אלא במצב של קושי כלשהו" (שם).
החל משנות ה-80 החל שדה לעסוק באיסוף ועריכת ספרי סיפורים אשר בעיקרם עסקו בדמויות בולטות מעולם החסידות, ובהם הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, ורבי מנחם מנדל מקוצק. סיפורים אלה והדמויות מאחוריהם היטיבו לבטא את החוויה הדתית אשר בה היה נתון שדה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בהערות ובפרשנויות אותן הוסיף לספרים האמורים. לצד ספרים אלה ערך שדה ספר נוסף בו ליקט סיפורי עם רבים מעדות שונות בישראל, וכן ספר נוסף הנקרא 'ענני' שבו ליקט תפילות יהודיות אשר נכתבו לאורך ההיסטוריה של עם ישראל. מספרים אלה ניכר כי בתקופת חייו האחרונה קיבל השראה מעולם התוכן של היהדות בכלל ומהחסידות בפרט. הדבר בא לידי ביטוי גם בראיונות שהעניק בסוף חייו בהם התבטא על התרחקותו מהחוויה הנוצרית אשר ליוותה אותו בתקופות מוקדמות יותר. בערוב ימיו ביקש מכמה חסידים להתפלל בעבורו על קברו של רבי נחמן מברסלב[דרוש מקור]. כמו כן הוא פנה לעצה וברכה אצל הרב אשר (רב אושר) פרוינד, מנהיג קהילת יד עזרה[2].
במקביל נשאר מזוהה עם הגותו הנושאת אופי עצמי - בין יהדות, אקזיסטנציאליזם ותורת נפש.
לימים מסר שדה את כל יצירתו להוצאת "שוקן", המטפחת עד היום את כתביו.
פנחס שדה שהיה מעשן כבד, נפטר בן 64, בשנת 1994, מסרטן הריאות, והובא לקבורה בהר המנוחות[3].
הפולמוס על אישיותו ויצירתו עדיין לא תם, והוא מתחדש מדי פעם.
תפיסת עולמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה ביטא תפיסה אינדיבידואליסטית, בה נמצא במרכז היחיד. היחיד לא כפוף לתפיסות מוסדיות כלשהן, ובונה את דרכו באופן אישי. בספר "על מצבו של האדם" מבוטא הניכור מהגישה הממסדית בנלעגות שבה מוצג פסק דינו של הגיבור - שגנב חפיסת שוקולד על מנת שתהיה לו מתנת יום הולדת - פסק דין בו הוא נשפט בחומרה למען הגנה על גופי השיווק הקמעונאיים.
ביומניו מתאר שדה את חוויית הקיום שלו:[4]
"מעולם לא הרגשתי איזו שהיא זהות עם סביבה שחייתי בה. הייתה זו הנחה אלמנטרית תמיד שאני נמצא בחוץ, והאופי היסודי של חיי היה הייחוד. חוויות של תחושת ייחודיות, זורחת, מגובשת במיוחד, נושאת מתח פיוטי, אף הן היו ללא ספור"
"העובדה שאנו מרעים לאוהבינו ואילו מבחינה מסוימת מקיימים התבוננות לא עוינת בשונאינו - מקורה פשוט בכך, שחוש פנימי אומר לנו כי הראשונים גורמים לנו לאסון בעוד שהשפעת האחרונים חיובית, משחררת וממריצה, ואולי אפילו מטהרת"
— פנחס שדה-היומנים, בעריכת אילת נגב ויהודה קורן
תפיסתו האינדיבידואליסטית של פנחס שדה מקרבת אותו אל האקזיסטנציאליזם, בכך שהוא שם במרכז את היחיד ואת קיומו היומיומי, לפני המחויבות לעקרונות מופשטים או למסגרות.
חייו של האדם נתפשים כמתנהלים אל מול הגורל, אל מול האפשרויות שנפתחות בפניו להגשמה עצמית ובעיקר אל מול ה"אלוהים". האל מתואר בדרכים רבות לאורך שנות כתיבתו. אין אצל שדה התייחסות אל אלהים כמנהל של העולם וגומל שכר ועונש, אלא כ"בן שיח" של האדם, אשר למולו יכול האדם להבין את משמעות חייו. דמותו של האל כבן שיח נתמכת בתיאורי הפנייה של הסופר אליו לאורך ספריו, ובניסיונותיו לתאר אותו באופן מואנש (למשל האל אשר פורש מתפקידו ככזה ומתיישב בעיר גדולה בה הוא חי את חייו כאדם קשיש בדירה קטנה).
ספרו המרכזי של שדה, "החיים כמשל", סובב סביב נקודות אלה, כאשר מוסבר בו כי החיים הם המשל בעוד שהאלוהים הוא הנמשל. כלומר שעל האדם לחפש את מופע האל והמסר שהוא מעביר בכל אירוע שמתרחש לאדם בחייו. את המופע הזה הוא מחפש ומוצא בכל פרט במציאות, כולל באלה הנחשבים כנחותים ביותר. על פי התיאור ב"החיים כמשל": 'להגיע אל ירושלים של מעלה דרך תעלות הביבים'.
לכותב יש חשיבות רבה בהקשר זה, בכך שהוא יכול ומצווה 'להפוך את ענבי החיים ליין השירה'[דרושה הבהרה] ולקרב לכך את כלל האנשים. כלומר שלמשורר או לסופר יש מבחינת שדה יעוד, והוא אף דן בחומרה במקומות רבים כותבים אשר לא מקדישים לכך את כתיבתם.
יש הרואים בהגותו של שדה קווים של ניהיליזם 'דתי' או מטאפיזי - העיקר הוא היחס האישי של האדם אל מול העליונים. מסגרות-החיים הסטנדרטיות הן שוליות ביחס לזה.
שדה מזכיר בין הדמויות שהשפיעו על תפיסת עולמו את פרידריך ניטשה, ישו, היינריך היינה, גתה והלדרלין.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-אפריל 2011, נקבע לוח זיכרון בכניסה לביתו של שדה ברחוב "דרך ההגנה 138" בתל אביב.
ב־2014 הוקדש לו אחד הפרקים בסדרה של חגי לוי - "המקוללים", שהוקרנה בערוץ 8.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1951 - משא דומה, שירים, פנחס שדה, הוצאת מחברות לספרות
- 1958 - החיים כמשל, פנחס שדה, הוצאת ששת[5][6]
- 1961 - אידה, פנחס שדה, הוצאת קריית ספר
- 1967 - על מצבו של האדם, פנחס שדה, הוצאת עם עובד[7]
- 1969 - מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו, פנחס שדה, הוצאת שוקן
- 1970 - ספר השירים 1947-1970, פנחס שדה, הוצאת שוקן
- 1970 - העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד, פנחס שדה, ספריית תרמיל[8]
- 1971 - נסיעה, פנחס שדה, הוצאת שוקן[9]
- 1974 - נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים, פנחס שדה, הוצאת שוקן[10]
- 1977 - אל שתי נערות נכבדות, שירים, פנחס שדה, הוצאת שוקן
- 1980 - 42 רישומים ויומן הכתיבה של החיים כמשל, פנחס שדה, הוצאת פרוזה
- 1981 - תיקון הלב, סיפורים, חלומות, שיחות של רבי נחמן מברסלב, פנחס שדה, הוצאת שוקן
- 1983 - ספר הדמיונות של היהודים (סיפורי עם), פנחס שדה, הוצאת שוקן.
- 1985 - מבחר שירי ח"נ ביאליק עם שבע הרצאות מאת פנחס שדה, עריכה וכתיבה פנחס שדה, הוצאת דביר והוצאת שוקן.
- 1985 - ספר האגסים הצהובים, פנחס שדה, הוצאת שוקן[11].
- 1987 - ענני (לקט תפילות), עריכה והערות בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא[12].
- 1988 - שירים 1988-1985, פנחס שדה, הוצאת שוקן
- 1988 - הגנב, פנחס שדה, הוצאת כרטא (הוצאה מחודשת).
- 1988 - סיפורי הבעש"ט, עריכה בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא.
- 1988 - אשתי אהובתי בואי ונרקוד (ספר שני של סיפורי הבעש"ט), עריכה בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא.
- 1993 - איך זינג ווי א פייגאלע, שירים 1982–1992, פנחס שדה, הוצאת שוקן.
- 1993 - איש בחדר סגור, לבו שבור, ובחוץ יורדת אפילה: אמרות, תורות וסיפורי חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, הוצאת שוקן.
- 2013 - פנחס שדה: היומנים, בעריכת אילת נגב ויהודה קורן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורציון ברתנא, מן הפסיכולוגיה אל הנבואה : על "החיים כמשל", לדרכו של שדה, מאזנים, ס"ד 10, תש"ן 1990. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אמנון נבות, המצב הרביעי, "על מצבו של האדם" בהשוואה ל"המצב השלישי של עמוס עוז, מאזנים, ס"ה 6, תשנ"א 1991. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- מנדל פייקאז', הנחמנידע ו"תיקון הלב" : פנחס שדה והתעניינותו הסלפנית בר’ נחמן מברסלב, סימן קריאה, 1 באפריל 1983
- טובי סופר, הרהורים נוגים על אהבתו הנכזבת של אלוהים והערה נוספת לעניין הבגידה, עם קריאת "ספר האגסים הצהובים" לפנחס שדה, מעריב, מאי 1985.
- סיגל גפן, סיפורי הבעש"ט - מה בין עגנון לשדה?, מאזנים, ע' 5, תשנ"ו 1996. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- בלהה רובינשטין, קריאת מעמקים, משוררים בעקבות סיפור יונה, קריאה בשירי פנחס שדה, זלדה, רבקה מרים ויונדב קפלון, עלי-שיח, 43, תש"ס 2000.
- צבי לוז, המציאות האחרת, על שירת פנחס שדה, עלי-שיח, 42, 1999.
- טל רשף, שדה כפילוסוף קיומי, ביקורת אקזיסטנציאלית על עיקרי תורתו של פנחס שדה, פרוזה, 102, 1988.
- משה גנן, אני נושא את שירי אל הרעב לרוח, הוצאת גושן, תשס"ד.
- אהוד בן עזר, להסביר לדגים (עדות על פנחס שדה), הוצאת אסטרולוג, 2002.
- יותם ראובני, דיוקן-1: פנחס שדה, הוצאת נמרוד, 2002.
- יותם ראובני, שיחות עם פנחס שדה, (בעריכת שלום (מתן) שלום), בלימה, ירושלים-ברלין, תשפ"ד (2024)
- אדיר כהן, סופרים עבריים בני זמננו, הוצאת ספרים מ. מזרחי, תל אביב
- אילת נגב, פנחס שדה: אני מוכן לשלם לאלוהים כדי לחזור על חיי שוב ושוב, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
- הלית ישורון, איך עשית את זה? – ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 119–129, ראיון עם פנחס שדה מאוגוסט 1986.
- אלי אשד, הקומיקס הישראלי : מהצבר ועד גיבור העל - דמויות ומגמות מרכזיות בעלילון העברי 1935–2000, כתב הוצאה לאור, 2022, הפרק "פנחס שדה", עמ' 113–152.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של פנחס שדה, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מידע על פנחס שדה בקטלוג הספרייה הלאומית
- פנחס שדה, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- פנחס שדה, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של פנחס שדה, באתר "סימניה"
- מילים לשירים של פנחס שדה, באתר "שירונט"
- שושנה שרירא, הבריחה אל ערבות יריחו, "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו", דבר, 30 בינואר 1970
- יעקב אגמון, שאלות אישיות עם פנחס שדה, 24 ביוני 1978
- יותם ראובני, הדברים, זרימתם, אובדנם: שיחה עם פנחס שדה במלאות עשרים שנה להופעת "החיים כמשל", דבר, 25 במאי 1979, המשך
- עוזי דורנאי, פנחס שדה, רישום עט, 1980
- הילית ישורון, ריאיון עם פנחס שדה, חדרים 1987
- אורי קציר, הגנב: שני סיפורים על יתמות ובדידות, הבלוג "אפלטון", 28 בספטמבר 2005
- בועז כהן, המוות כמשל: על פנחס שדה, באתר nrg, 8 במאי 2011
- יותם ראובני החיים נטו, פנחס שדה בעשרים ושתיים נקודות - על הקשר בין המשורר פנחס שדה לסופר יותם ראובני בכתב העת "יקוד", 26 בדצמבר 2012
גילי איזיקוביץ, הכריזמה, ההתאכזרות, ההתאבדויות: הנשים בחייו של פנחס שדה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2013- מנחם בן, האיש שלימד את הספרות העברית להתוודות, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2013
- היציאה מתוך ההפקר - מיומני פנחס שדה, פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, 10 בינואר 2014
- אריק גלסנר, על פנחס שדה, מדור הספרות של "ידיעות אחרונות", 14 בינואר 2014
- עמיחי שלו, פנחס שדה: האיש שרצה להיות אוטוביוגרפיה, באתר ynet, 20 בינואר 2014
- יוסף שרון, השיר: הבלדה על מנחם בגין, המשורר: פנחס שדה. שירה ומשוררים - הבלוג של יוסף שרון, 10 במאי 2014
- בלפור חקק, ״החיים כמשל״ כיצירה רליגיוזית, מהבלוג של ד״ר לאה מזור, "על מקרא הוראה וחינוך", 6 ביוני 2015
- בלפור חקק, החיים כמשל הנשים כנמשל
- הרצל חקק על נער הייתי
- עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "צהריים": מדוע התאבדה חבצלת, בבלוג "סופרת ספרים", 4 באוגוסט 2018
- גדעון כ"ץ, שיבתו של פנחס שדה אל היהדות, ישראל 17, אביב 2010
מפגש בין המשורר פנחס שדה למוסיקאי אהוד בנאי, הערוץ הראשון, סרטון באתר יוטיוב- שיחה עם פנחס שדה על מהותם של החיים, מתוך התוכנית "סוף ציטוט", הערוץ הראשון, סרטון באתר יוטיוב
- אהוד בנאי - פנחס שדה ז"ל - מתוך תוכנית הרדיו זה המקום, גל"צ, סרטון באתר יוטיוב, 2014
- צבי ינאי מראיין את פנחס שדה בתוכנית "מחשבות בעל פה", ערוץ 2, סרטון באתר יוטיוב, 13 בדצמבר 2014
פנחס שדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פנחס שדה, באתר MusicBrainz (באנגלית)- פנחס שדה, דף שער בספרייה הלאומית
- פנחס שדה, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מקבץ רשימות על פנחס שדה מאת אלי אשד
- פנחס שדה כמחבר סיפורי קומיקס, 14 במרץ 2003
- פנחס שדה מחבר סיפור טרזן, 26 ביולי 2003
- אלי אשד וגיורא רוטמן, חולות אדומים: סיפור קומיקס קלאסי על מלחמת יום הכיפורים מאת “יריב אמציה” (פנחס שדה) וגיורא רוטמן, באתר "יקום תרבות", 23 בספטמבר 2017
- פנחס שדה והגולם: תיאור של מציאות חלופית, הבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", באתר "רשימות", 24 בינואר 2004
- פנחס שדה -היוצר כאלוהות, הבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", באתר "רשימות", 12 בפברואר 2009
- המציאות האחרת של פנחס שדה, באתר "e-mago", 29 בינואר 2017
- אלי אשד, פנחס שדה מתנצל בפני טרזן: סליחה שהוצאתי אותך מהג"ונגל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 28 ביוני 2017
מתרגומיו:
- מלנכוליה - 7 תרגומי שירה, מעריב, 10 בספטמבר 1980
- פרידריך הלדרלין, תקופות החיים, דבר, 6 במרץ 1981
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פנחס שדה כתב את "החיים כמשל" בגיל 27, אך הוא יצא לאור רק לאחר שנתיים, בשנת 1958.
- ^ כך מצוין ביומניו.
- ^ המצבה ומקום הקבר של פנחס שדה, באתר "פרויקט גלעד"
- ^ פנחס שדה, איילת נגב ויהודה קורן (ע), פנחס שדה - היומנים, דביר, 2014
- ^ יצחק אברהמי, אשרי, נביא אני!...27 שנות פנחס שדה - באוטוביוגרפיה פבסדו-פילוסופית ושחצנית, מעריב, 2 בינואר 1959
- ^ חיה קדמון, משל למה?, קול העם, 30 בינואר 1959
- ^ אהוד בן עזר, בחצות הלילה עם פנחס שדה, למרחב, 6 ביוני 1969
- ^ אברהם חוף, סיפורים ושירים חדשים של פנחס שדה, למרחב, 26 במרץ 1971
- ^ גדעון תלפז, הקיטש הקדוש, מעריב, 20 באוגוסט 1971
- ^ יפה ברלוביץ, מסע לחיפוש האלוהים, דבר, 20 בדצמבר 1974
- ^ יותם ראובני, יומן אבסולוטי, כותרת ראשית, 27 במרץ 1985
- ^ מיכאל ששר, בין שדה לעגנון:טוב-טעם וחוצפה משמשים בערבוביה, מעריב, 26 בפברואר 1988
| הקודם: אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם ט. כרמי, נתן יונתן 1990 |
הבא: ס. יזהר |