עמוס טלשיר
 | |
| לידה |
5 בינואר 1950 (בן 74) מַעֲלֵה הַחֲמִישָּׁה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1968 |
| עיסוק | סופר, פרסומאי, שחקן קולנוע |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
עמוס טלשיר (נולד ב-5 בינואר 1950) הוא סופר, אמן, פרסומאי ושחקן קולנוע ותיאטרון ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמוס טלשיר נולד בקיבוץ מעלה החמישה וגדל בבאר שבע. הוריו, קייזי ואריה טישלר, היו ניצולי השואה: אביו היה מזכיר מועצת פועלי באר שבע ואמו עקרת בית ותופרת. במשפחה עוד אח, ואחות, הסופרת רחל טלשיר.
בשנת 1968 התגייס ללהקת הנח"ל והיה למפקד הלהקה. יחד איתו שירתו מירי אלוני, אופירה גלוסקא, טליה גולדברג, דסי הדרי, מוטי פליישר, אלי מגן, מיכל בר זיו, אמוץ ברונטמן, דני סנדרסון, מאיר פניגשטיין, גידי גוב, ענת גוב, נחום שגיא, רותי הולצמן, אסתי כץ וירדנה ארזי. השתתף בתקליט "כל הכבוד לנח"ל" (1968) אשר שיחזר את להיטי הלהקה. במסגרת שירותו הצבאי השתתף בתוכניות "קרנבל בנח"ל" (1969) ו"בהיאחזות הנח"ל בסיני" (1970). את קולו הבולט ניתן היה לשמוע בשיר "אחות לנו קטנה", "סלח המפקד" ובשיר לשלום. לאחר שחרורו מהלהקה למד בימוי קולנוע וכתיבה יוצרת בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1971 שיחק בסרטו של יואל זילברג "חסמבה ונערי ההפקר" (ע"פ ספרו של יגאל מוסינזון) בתור אחד מנערי כנופיית המטפחת השחורה "דיליג'נס היפה". באותה שנה שיחק בהצגה "אירמה לה דוס מיפו" בתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) לצד רבקה זהר וגדי יגיל[1]. בשנת 1972 כיכב במופע "שוקולד מנטה מסטיק - קונגרס הצחוק הציוני" יחד עם ההרכב המוזיקלי שוקולד מנטה מסטיק, ציפי שביט ועזרא דגן שסיפר את סיפורי תל אביב הקטנה בשנות השלושים. המופע הועלה בתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל). באותה שנה גם שיחק במחזמר "אני שאיש לא מכיר" תרגום של המחזמר האמריקאי "The Me Nobody Knows"[2].
בשנת 1973 שיחק בסרטו של מנחם גולן "קזבלן" לצידו של יהורם גאון, ובסרט "מתנה משמיים" (1973) של גד בן ארצי[3].
בשנת 1975 השתתף בהצגה "יום אחד לפני" שכתב וביים מוטי בהרב[4], ובהצגת הבידור "הגנרלית בחרמון", הצגת המשך ל"אמי הגנרלית"[5].
בשנת 1976 השתתף בהצגה "ילדי הירח" בתרגומו של אהוד מנור בתיאטרון הקאמרי, לצד חנה לסלאו, מתי סרי וראובן שפר[6].
בשנת 1977 יצא לאור את ספרו הראשון "כמו כלבים מחוברים", שעוסק בסיפורו של נער בן 16 בגיל ההתבגרות. באותה שנה שיחק בתיאטרון הקאמרי במחזה אילוף הסוררת מאת ויליאם שייקספיר[7].
בשנת 1978 הוציא את ספרו השני "מאמין קטן", שעוסק בגירושיו מירדנה ארזי ואת סיפורו של גבר בשנות העשרים לחייו אחרי שחרורו מהצבא והחיים בחו"ל[8]. באותה שנה שיחק לצד גידי גוב ודליק ווליניץ בדרמת הטלוויזיה "חרבת חיזעה" בבימויו של רם לוי על פי ספרו של ס. יזהר בתפקיד "אריה". ושיחק בשני מחזות ב"הבימה", "ניקול" מאת יצחק בן-נר[9], ו"מוסה והפרעונית" מאת מתי רגב[10].
קריירת פרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1978 החל עמוס טלשיר לעבוד כקופירייטר במשרד הפרסום "אריאלי" אחרי פרסום הרומן השני שלו. כעבור עשר שנים הפך למנכ"ל החברה, ושותף בה[11]. הוא היה הפרסומאי הישראלי הראשון שהנפיק חברה בבורסה לניירות ערך בניו יורק, בספטמבר 1995, לפי שווי שוק של 14 מיליון דולר[12]. ובמרץ 1997 מכר את השליטה בחברה לחברת הפרסום הבינלאומית "פובליסיס"[13]. גם מהלך זה, של שותפות עם קבוצת פרסום בינלאומית, נעשה לראשונה בישראל על ידי טלשיר[14], כמו גם השקעה בחברת הפרסום האינטרנטית "אידיאולוג'יק"[15]. בינואר 2005 פרש מתפקיד המנכ"ל ומונה ליו"ר הקבוצה[16]. ב-2007 פרש טלשיר סופית מענף הפרסום והתמסר לכתיבה ספרותית[17].
בפברואר 2008 התפרסם ספרו השלישי, "אלוהים אוהבת אותי", מותחן רומנטי על רקע התנפצות בועת הדוט-קום בשנת 2000[18]. בנובמבר 2008 יצא לאור ספרו הרביעי - "אריה פצוע״.
בינואר 2011 הוציא את ספרו החמישי, "טרזן יופיע פתאום"[19]. באותה שנה הוציא את ספרו השישי, ״אחד מהפרובינציה״ ובצמוד לו הוציא את ספר שיריו הראשון ״שירים מהפרובינציה״ העוסק בדיאלוגים בין נשות הסיפור עם בן, שהגיע מהפרובינציה לעיר הגדולה. בד בבד עם יציאת ספר שיריו הראשון יצא במופע קברט ספרותי עם שרהל'ה שרון.
באפריל 2013 יצא לאור ספרו השביעי "האצטדיון" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, רומן דיסטופי על 100 אלף אוהדי כדורגל, באצטדיון באירופה, מגלים שהם לא יכולים לעזוב את המגרש, ונותרים כלואים בו במשך שנים[20].
במהלך 2019 פרסם את סיפור הקומיקס בהמשכים "לילות יפו" בעיתון "הארץ", בשיתוף המאייר עומר פורת[21].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972 נישא לזמרת ירדנה ארזי, אותה הכיר בעת השרות בלהקת הנח"ל. השניים התגרשו לאחר כשש שנות נשואין[22]. בשנת 1982 נישא בשנית לעיתונאית ענת ינוקא[23] וכעבור שנים, השניים נפרדו. לזוג שלושה ילדים.
טלשיר מתגורר ביפו.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כמו כלבים מחוברים (1977)
- מאמין קטן (1978)
- אלוהים אוהבת אותי (2008)
- אריה פצוע (2008)
- טרזן יופיע פתאום (2011)
- אחד מהפרובינציה (2011)
- שירים מהפרובינציה (2011)
- האצטדיון (2013)
- רומן שחור לבן (2017)
- הגורדוניסטים (2024)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוס טלשיר, ברשת החברתית פייסבוק- עמוס טלשיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עמוס טלשיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- עמוס טלשיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
עמוס טלשיר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
עמוס טלשיר, באתר Discogs (באנגלית)- עמוס טלשיר, דף שער בספרייה הלאומית
- עמוס טלשיר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- עמוס טלשיר, בארכיון הבימה
- הספרים של עמוס טלשיר, באתר "סימניה"
עמוס טלשיר, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל- אריק גלסנר, ביקורת על "אלוהים אוהבת אותי", מעריב, מרץ 2008
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם עמוס טלשיר, באתר iCast, 30 באוגוסט 2011- "זה מבורך לקרוא ספרות בטאבלט, אך זה צריך להיות אחרת", באתר גלובס, 1 באוגוסט 2013
- רנן נצר, "ציר התנועה העסקי בתחום הפרסום הוא ליקוק ללקוחות", באתר גלובס, 28 ביוני 2014
- "אני לא יודע ממה נהניתי ולמה הייתי שם", באתר ynet, 3 ביולי 2014
- קול מן העבר, באתר הערוץ הראשון, 3 ביולי 2014
סמדר שיר, דילגתי על הצורך להרוג את הדיכאון, באתר "ידיעות אחרונות", 15 באוקטובר 2017- דפנה לוי, ראיון אישי עם עמוס טלשיר בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 11 בפברואר 2022
- יעקב בר-און, איפה הם היום: זה מה שעושה היום כוכב להקת הנח"ל עמוס טלשיר, באתר מעריב אונליין, 21 באוקטובר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה בן-שאול, הקדמה למועד־, מעריב, 4 בפברואר 1971
- ^ צביה בן-שלום, שכונה בכיס, על המשמר, 31 במאי 1972
- ^ סיפורי הפרברים, "העולם הזה", גיליון 1821 מ-25 ביולי 1972, עמוד 38
- ^ "בימת בית־לסין" מעלה את ההצגה "יום אחד לפני", מאת מוטי בהרב, ובבימוי, על המשמר, 26 בנובמבר 1975
- ^ הגנרלית - פרק ב', דבר, 8 בדצמבר 1975
- ^ גיורא מנור, "ילדי הירח" ב"קאמרי", על המשמר, 24 באוקטובר 1976
דב בר-ניר, "ילדי הירח" בקאמרי, על המשמר, 8 בדצמבר 1976 - ^ שקספיר ועגנון מסיימים את העונה ב"קאמרי", דבר, 12 ביוני 1977
- ^ נעמי מרגלית גל, "לעשות את זה" - על ספרו של עמוס על-שיר "מאמין קטן", מעריב, 16 בפברואר 1979
- ^ מתחדשת פעילות ה"בימרתף", דבר, 10 באפריל 1978
- ^ מחזה חדש ב"הבימה", דבר, 21 במאי 1978
- ^ עופרה קפלן-דורון, "המשקיעים מתפכחים" - עמוס טל־שיר, מנכ"ל פרסום "אריאלי", חדשות, 6 בספטמבר 1992
- ^ אביבה קרול, אריאלי: ירידה ברווח ב-96', ל-1.4 מיליון דולר, באתר גלובס, 19 במרץ 1997
- ^ ורד שרון-ריבלין, סוכנות פובליסיס הבינלאומית תרכוש 51% מאריאלי, באתר גלובס, 30 ביולי 1997
מסוכנות צרפתית לקונצרן אחזקות, באתר גלובס, 10 במרץ 2002 - ^ רוני קורן-דינר, לפובליסיס-אריאלי דרוש מנכ"ל: עמוס טל שיר ימונה ליו"ר קבוצת פובליסיס ישראל, באתר TheMarker, 9 במרץ 2004
- ^ ענת ביין, פובליסיס תגדיל אחזקותיה בסופר פוש, אי.בי.דאטה ואידיאולוג'יק, באתר TheMarker, 25 באוקטובר 2001
מיכל שדה, פובליסיס אריאלי מקדם פעילותו באינטרנט: סיים המו"מ בינו לבין אידיאולוג'יק, באתר TheMarker, 20 ביולי 2000 - ^ איילה צורף, לאחר 15 שנה: עמוס טל שיר מסיים את תפקידו כמנכ"ל פובליסיס אריאלי; יוסי ירקוני ימונה למנכ"ל, באתר TheMarker, 10 בינואר 2005
- ^ איילה צורף, אחרי 29 שנה: עמוס טל שיר פורש מתעשיית הפרסום; "אשקיע את כספי במיזמי תקשורת טכנולוגיים", באתר TheMarker, 22 בפברואר 2007
- ^ ספרים חדשים - פרוזה - מקור, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
- ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2011
- ^ ספרים חדשים, באתר הארץ, 6 במאי 2013
- ^ "לילות יפו" באתר "הארץ"
- ^ סוף צפוי, "העולם הזה", גיליון 2094 מ-19 באוקטובר 1977, עמוד 50
- ^ עמוס טל־שיר התחתן בשנית, "העולם הזה", גיליון 2345 מ-11 באוגוסט 1982, עמוד 48