סילביט
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | KCl |
| מערך קריסטלוגרפי | איזומטרי |
| צורת הגביש | קובי |
| צבע | לבן-שקוף, צהוב, כתום ואדום |
| ברק | זגוגי-שמנוני |
| שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה |
| פצילות | מושלמת (קובי) |
| שבירה | לא אחידה |
| קשיות | 2 - 2.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 1.99 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | אנהידריט, גבס, הליט, קיסריט וקרנליט |
סילביט (או סילבין), הוא אשלג, או אשלגן כלורי, בצורתו הגבישית. המינרל, שנוסחתו KCl (אשלגן 52.4%, כלור 47.6%) שייך למשפחת ההלידים.
סילביט קרוב למינרל הנפוץ יותר הליט (NaCl) ולשניהם מבנה גבישי דומה (אשלגן מחליף נתרן בסריג הקובי), אולם בגלל הגודל השונה של האטומים ההתמוססות ההדדית בין שני המוצקים מוגבלת. התכונות הדומות מקשות על הזיהוי ביניהם. מבחן טעם יעיד שטעמו של הסילביט מר יותר מההליט. מבחן יעיל נוסף הוא חריטה של הדוגמה בעזרת סכין - ההליט יפיק אבקה והסילביט לא.
סילביט תואר לראשונה ב-1832 כמינרל אוופוריטי שנמצא בהר וזוב שליד נאפולי בקמפניה, איטליה. הוא נקרא על שם הכימאי ההולנדי סילביה דה לה בו (1614–1672). הוא מצוי במרבצים אוופוריטים רבים ברחבי העולם יחד עם הליט, קלציט, גבס ועוד. בגלל מסיסותו הגבוהה הוא שוקע רק לאחר דרגות גבוהות מאוד של אידוי, לאחר שקיעת ההליט. עקב מסיסותו הוא אינו נשמר בסלעים חשופים.
סילביט משמש כמקור של אשלגן בדשנים לחקלאות וכמקור מרכזי להפקת אשלגן לתעשיות השונות. על כן הוא נחשב למינרל בעל ערך כלכלי רב. בססקצ'ואן, קנדה, מצויים מרבצי סילביט המספקים חלק ניכר מתוצרת האשלגן העולמית. בישראל המינרל מצוי בכמות מעטה (לא מסחרית) בהר סדום, וממימי ים המלח מופק המינרל קרנליט שהוא המרכיב העיקרי של האשלג המיוצר במפעלי ים המלח.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סילביט באתר webmineral
- סילביט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)