סיגלית לנדאו
 | |
| סיגלית לנדאו, 2018 | |
| לידה |
1969 (בת 55 בערך) ירושלים, ישראל |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה | פיסול, וידאו ארט |
| זרם באמנות |
אמנות עכשווית  |
| יצירות ידועות |
DeadSee |
|
www | |
  | |
סיגלית לנדאו (נולדה ב-1969) היא אמנית פיסול, ווידאו ומיצב ישראלית, מהאמניות הישראליות המצליחות בעולם.[1] יצירותיה, החל משנות ה-90, עוסקות בנרטיבים של החברה הישראלית, תוך שימוש באלגוריות. סגנון הפיסול שלה מאופיין בשימוש בריבוי חומרים ובצורות אקספרסיביות. זכתה בשנת 2004 בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנדאו נולדה בשנת 1969 בירושלים, גדלה בשכונת קריית יובל ובגבעה הצרפתית ושנים אחדות גם בארצות הברית ובאנגליה. בנעוריה למדה מחול בבית הספר התיכון של האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, אולם נאלצה לעזוב את התחום מסיבות רפואיות.[2] בסוף שנות השמונים שירתה בצבא ועברה להתגורר בתל אביב.[3] בין השנים 1991–1994 למדה במחלקה לאמנות ב"בצלאל". ב-2006 ילדה בת.[4]
עבודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנדאו פרצה לתודעה הציבורית עם סיום לימודיה באקדמיה בשתי תערוכות קבוצתיות שנערכו במסגרת "ארט-פוקוס" של אותה שנה. באחת מהן, "טרנזיט", הייתה פרויקט שהציע לאמנים להציג בחללים הריקים של חנויות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. לנדאו בחרה להציג בתוך חלל מחבוא של חסרי בית שמצאה בבניין ואף התגוררה בחלל במשך חודש. במקום זה יצרה מיצב, המבוסס על עבודת הגמר שלה ב"בצלאל" ובו סדרה של דלתות שנשרטו על ידי ציפורני מתכת עד שנפערו בהן חורים.[5]
בשנת 1995, השנה בה סיימה לימודי ההמשך בבצלאל, הציגה לנדאו תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון ישראל (עם גיא בר אמוץ). במיצב "הַרְבּית" עימתה לנדאו בין הר המוריה וכיפת הסלע עם הסביבה המוזיאלית. במרכז החלל הוצב משטח העשוי פדים של עכבר, אשר עוצב בצורת אבן השתייה.[6] חקירת נושא הבית והמקום, שהופיע בעבודותיה המוקדמות, הועבר בתערוכה זו למישור לאומי-פוליטי במיצב. כמה מן הנושאים והאמצעים שמאפיינים את עבודתה של לנדאו בשנים הבאות הופיעו בעבודות מוקדמות אלה: מיצבים תיאטרליים עוצמתיים המשתמשים בחפצים מצויים שטופלו או סודרו מחדש ופיסול עתיד דמיון המרמז לחיים סמויים המתקיימים בטריטוריות שוליים חשוכות.
בשנת 1996 הציגה את העבודה "Resident Alien", בה הפכה מכולה לשינוע מטענים לאתר התרחשות אמנותי. לנדאו עיוותה את רצפת המכולה לכדי "נוף" גבעות. בקצהו יכולים הצופים להציץ אל תוך קופסה שמתגלה כתחתית של בית שימוש ממנו בוקעת מוזיקה ערבית. העבודה הוצגה במסגרת פרויקט ארט פוקוס 2 במוזיאון הרצליה. תצוגה נוספת של העבודה התקיימה בשנה זו במרכז וויט דה ויט (Witte de With) לאמנות עכשווית ברוטרדם, הולנד. בשנת 1997 שולבה העבודה כחלק מתצוגת הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה (לצד עבודותיהם של מרים כבסה ויוסי ברגר) ובנוסף הוצגה גם בתערוכה הבינלאומית "דוקומנטה X" בקאסל (אנ').[7]
בסוף שנות התשעים החלה לנדאו ליצור עבודות ובהן ביטוי גופני מובהק וישיר. מיצגים ופעולות אמנותיות אחרות תועדו בעבודות וידאו, שאפשרו הפצה רחבה יותר של עבודות בעלות עוצמה איקונית. בעבודת הווידאו "Barbed Hula" (2000), מתועדת האמנית כשהיא מגלגלת על בטנה העירומה גלגל "הולה-הופ" עשוי מחוט תיל אשר עם כל סיבוב פוצע את העור הנשי העדין. חוויית הצפייה ממזגת יופי מהפנט עם תחושת כאב המקשה על המבט. בעבודה זו ובעבודות וידאו אחרות בולטת התנועה המעגלית והמחזורית.
בפרויקט אחר מאותה שנה - "המערפל" או "Somnambulin/Bauhsus" - הפכה לנדאו משאית מערבל בטון לתיבת נגינה, ממנה חילקה האמנית קרטיבים המעוצבים בדמותה של מוכרת הגפרורים הקטנה. על עטיפות הקרטיבים הדפיסה לנדאו טקסט פסדו-עיתונאי: " בספטמבר 1998, באתר בנייה באורלניינבורגר שטראסה (...) נמצאו שרידיה של ילדה מחוסרת בית (...) בדיקה ארכאולוגית של הגופה מספקת הוכחה מדעית לכך "שילדת הגפרורים הקטנה (...) היא דמות אמיתית".[8] לנדאו קיימה את המייצג באזור העיר מנהיים, ליד גלריה spacex באנגליה ויצרה תצוגה של הפרויקט במסגרת התערוכה "מלאך ההיסטוריה", שהתקיימה במוזיאון הרצליה.
במקביל לעבודות הווידאו לנדאו החלה בתחילת שנות האלפיים לפתח פיסול פיגורטיבי עשוי מעיסת נייר, פסלים של דמויות קלופות עור עסוקות בפעולות שונות. פסלים אלה הוצגו לראשונה בגלריה אלון שגב בתל אביב. במיצב שנקרא "The Country" (2002) שחזרה לנדאו את מראה הגג התל אביבי שבו יצרה את העבודות במשך כשנתיים מדפי עיתון "הארץ" שדיווחו מדי יום על מוראות האינתיפאדה השנייה. התערוכה זכתה לתהודה יוצאת דופן ולקהל אלפים. על פי הערכות ביקרו בתערוכה כ־15 אלף איש.[9] המבקר האמריקאי פיליפ ליידר הכתיר את העבודה "הגרניקה הישראלית" במאמרו בירחון "Art in America".
בתערוכת היחיד שלה "הפתרון האינסופי" ב-2005 שהוצגה על כל קומות ביתן הלנה רובינשטיין וגלשה החוצה אל הרחוב הרחיבה לנדאו את כל המוטיבים והצורות האמנותיות שעסקה בהן קודם לכן והוסיפה חדשים. פסלי דמויות, עבודות וידאו, מיצב עשוי סוכר (בהמשך למיצג עם צמר-גפן מתוק שביצעה בניו יורק ב-2001), חפצים מצופים בגבישי מלח, מכונית ואן ישנה, הר מבטון, טקסטים על הקירות. בתערוכה זו הופיעה לראשונה במפורש התייחסות לשואה וגם למיתוסים יהודיים וישראלים (ראשי הכבשים), רמזים אפוקליפטיים עם נגיעה בעכשווי ובפוליטי (עובדים זרים, חסרי בית). התערוכה הייתה גדושה, מרהיבה וקשה לעיכול; משכה קהל רב והפכה לשיחת היום גם מחוץ לטורי האמנות והייתה לציון דרך משמעותי בשדה האמנות הישראלי.
בעבודה "DeadSee" (2005), שהיוותה חלק מן המיצב "הפתרון האינסופי", מופיעה האמנית בין מאות אבטיחים המחוברים זה לזה ברפסודה ספירלית הצפה בים המלח. אחדים פתוחים ובשרם האדום כפצע מודגש על רקע הירוק של השאר. בתנועה איטית נמשך החוט והספירלה נפרמת. העבודה הוצגה בתערוכות שונות, בהן בתערוכת יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (2008) ובתצוגת הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים (החל מ-2010). פסל נוסף מן התערוכה - "סיזיפוס ויעקב נפגשים מעל באר" (2005) - נוצק בשנת 2007 בברונזה והוצב במוזיאון תל אביב לאחר זכייתה של לנדאו בפרס דן סנדל וקרן משפחת סנדל לפיסול.[10]
בשנת 2007 הציגה תערוכת יחיד במכון KW לאמנות עכשווית בברלין. התערוכה - "חדר האוכל" - יצרה לנדאו מיצב גדול ממדים ובמרכזו דימוים של אכילה ומאבקי הישרדות. מבקרת האמנות אלקה בוהר כתבה בביקורתה על אופן יצירתן של הדמויות מעיסת נייר עיתון כי "מתחת לגוון המדמם הצופה עדיין יכול לקרוא את שאריות הדיווחים על מלחמות ומשברים שהופיעו בהם"[11]
בשנת 2011 נבחרה לנדאו לייצג את ישראל במסגרת הביאנלה של ונציה. במיצב "One Man's Floor is another Man's Feeling" (בעברית: "הרצפה של האחד היא התקווה של האחר") שהתפרש על כל המבנה. ים המלח, המקום והסמל, שהופיעו ביצירתה בעבר, מופיע בתפקיד חדש בפרויקט עתידי שלנדאו יוזמת להקמת גשר מלח בין הצד הישראלי לצד הירדני.
בין השנים 2014–2016 יצרה לנדאו יחד עם בן זוגה הצלם יותם פרום מיצב בשם "כלת המלח": לנדאו השקיעה רפליקה שחורה של שמלת כלה חסידית מתוך ההצגה 'דיבוק' בעומק מי ים המלח. לאורך זמן, המלחים שבמים הצטברו והתגבשו על השמלה, ושינו את צבעה ללבן.[12] פרום תיעד את התהליך בסדרת צילומים תת-מימיים שהוצגה במרכז מרלברו לאמנות בת זמננו בלונדון.[13] ב-2017 אחד הצילומים בסדרה – כלת מלח VI - גם הוצג כהדפס ענק על בניין הבורסה ברמת גן.[14][15]
בקמפוס גבעת רם בירושלים נמצא פסל שלה בשעם "ניצבת על אבטיח בים המלח" אותו הקדישה לאמה, מאיה לנדאו.
בשנת 2019 הציגה לנדאו תערוכה בשם כתמ-ים (Sea Stains) במשכנות שאננים בירושלים. התערוכה כללה רישומי צבע ליריים ופיגורטיביים ושתי עבודות וידאו שהציגו זיכרונות ילדות מהעיר העתיקה בירושלים[16] באמצעות דימויים וייצוגים של כנאפה.[17]
עוד באותה שנה השתתפה לנדאו בתערוכת "אתגרים ארט" במוזיאון נחום גוטמן בת"א. במסגרת התערוכה הועמדו למכירה עבודות של אמנים ישראלים מובילים. כל הכנסות התערוכה נתרמו לעמותת אתגרים.[18]
בשנת 2021 הציגה בבית ראובן תערוכה בשם "זית אצל זית", בה גם אצרה והציבה את עבודותיה המשתלבות במבנה עם עבודותיו של הצייר ראובן רובין. התערוכה כללה יצירות חדשות שנוצרו במיוחד והתאמה של יצירות קיימות, שבמרכזן מוטיבים מוכרים ביצירתה כמו עצי זית, אבטיחים או נעליים.[19]
בשנת 2016 פרסמה לנדאו ספר בשם Salt Years אשר מתעד בטקסט ובתמונה 15 שנים של יצירה בנושא ים המלח ובאמצעותו.[20]
לקראת סיום כהונתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין הוזמנה ליצור את פסלו שהוצב לצד שאר פסלי הנשיאים הקודמים בכניסה לבית הנשיא. "יצרתי דיוקן שיש בו במשהו משמחת החיים ואישיותו הקורנת והמלבבת של כבוד הנשיא היוצא", סיפרה לנדאו.
באוקטובר 2022 הוצגה תערוכת יחיד "הים הבוער" של לנדאו במוזיאון ישראל בירושלים.[21] התערוכה, אותה אצר אמיתי מנדלסון, מסכמת עשרים שנות יצירה בים המלח וכוללת מיצבים של חפצים שהושקעו במי הים, עבודות וידאו ותצלומים.
בדצמבר 2023 הציגה את "את קולך השמיעי", עבודת מיצג וסאונד במסגרת התערוכה "באות בדברים" בגלריה גבעת חביבה לאמנות, באוצרותה של ענת לידרור. התערוכה הפגישה בין לנדאו לאמנית מנאר זועבי, וכללה עבודות של ארבע אמניות ערביות נוספות, שאת קולותיהן לנדאו שילבה בסאונד של "את קולך השמיעי".[22]
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
-
המערפל, 2000 -
מיצב, 2001
מראה הצבה, Thread Waxing Space, ניו יורק -
The Country 2002
מראה הצבה, גלריה אלון שגב, תל אביב -
-
-
הפתרון האינסופי, 2005
מראה הצבה, מוזיאון תל אביב לאמנות -
פרט מן המיצג באכהאוס, 2004 -
-
חדר האוכל, 2007
מראה הצבה, מכון KW לאמנות עכשווית, ברלין -
בית יציקה, 2007 -
תנור ניאון, 2007 -
פלורנטין, 2009 -
-
"אנשים וסלע חלול" (2018), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1991-1994 - בצלאל, ירושלים
- 1993 - סמסטר א' של שנת הלימודים הרביעית בקופר יוניון, ניו יורק, חילופי סטודנטים
- 1995 - לימודי המשך, בצלאל.
פרסים מלגות והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1993 - פרס פיסול, הקרן הקיימת לישראל
- 1994 - קרן התרבות אמריקה-ישראל
- 1994 - פרס מרי פישר, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 1996 - מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר, מטעם קרן וולף
- 1998 - מלגת שהייה, באוסף הופמן, ברלין
- 1999 - פרס ראשון בתחרות הבריטית מטעם ארט אנג'ל והטיימס לונדון
- 2001 - פרס רכישה, מוזיאון תל אביב
- 2001 - פרס האמן הצעיר, משרד המדע, תרבות וספורט
- 2003 - מענק ע"ש ז'נט וג'ורג' ג'אפין, קרן התרבות אמריקה-ישראל
- 2003 - מלגת שהייה, תוכנית סטודיו הבינלאומית לאמנים, סטוקהולם
- 2004 - פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר, הפרס לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2004 - פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2007 - פרס דן סנדל, וקרן משפחת סנדל לפיסול, מוזיאון תל אביב, תל אביב
- 2012 - מלגת ארגון ארטיס
- 2016 - פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2017 - דוקטורט לשם כבוד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע
- 2022 - דוקטור לשם כבוד, האוניברסיטה העברית בירושלים[23]
- בעלת עיטור אבירות מטעם מסדר האומנויות והספרות בצרפת[23].
- 2023 - דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 - "הַרְבּית", מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1996 "VoorWerk 5", וויט דה ויט לאמנות עכשווית, רוטרדם, הולנד
- 1999 - "The Natives are Restless", גלריה צ'יזנהייל (Chisenhale), לונדון, אנגליה
- 2002 - "The Country", גלריה אלון שגב, תל אביב-יפו
- 2005 - "הפתרון האינסופי", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
- 2006 - גלריה שרמן (Sherman), אוסטרליה
- 2007 - "חדר האוכל", מכון KW לאמנות עכשווית, ברלין, גרמניה
- 2008 - "פרויקט 87", המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, ארצות הברית
- 2016 - "כלת מלח", גלריה מרלברו, לונדון[24]
- 2008 - "Salt sails + Suger knots", גלריה קאמל מנור (Kamel Mennour), פריז, צרפת
- 2011 - "One man's floor is another man's feelings", הביתן הישראלי הביאנלה של ונציה
- 2011 - "One man's floor is another man's feelings", מוזיאון סקאד לאמנות (Scad), סוואנה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
- 2011 - "מחיקת גבולות עזקלון", המשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד
- 2012 - "מכבסת המלאכים", גלריה גבעון, תל אביב-יפו
- 2012 - "קריאטידה", מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
- 2013 - "עבודות, 2011-1999", גלריה אלון שגב, תל אביב-יפו
- 2015 - גלריה חזי כהן, תל אביב-יפו
- 2018 - "אשת לוט", גלריה אלון שגב, תל אביב-יפו
- 2020 - "צרחה ירוקה", גלריה הר-אל, תל אביב-יפו
- 2022 - "הים הבוער", מוזיאון ישראל
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיגלית לנדאו (באנגלית)
סיגלית לנדאו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סיגלית לנדאו, באתר Discogs (באנגלית)- סיגלית לנדאו, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
אופיר חובב, "מי שבא להיעלב מאמנות הגיע למקום הלא נכון", באתר הארץ, 25 באוקטובר 2021
- ^ אלי ערמון אזולאי, סיגלית לנדאו מדברת על גיל, אמהות ואמנות, באתר הארץ, 18 באפריל 2011
- ^ ראו: נתנאל אלפסי, דניאל זרחי, על גג דוד שמש ואנטנה גם, באתר הארץ, 6 ביוני 2008
- ^ דבי לוזיה, לאמנית הישראלית המצליחה בעולם אין גלריה. למה?, באתר גלובס, 11 באפריל 2017
- ^ ראו: אלי ערמון אזולאי, סיגלית לנדאו מדברת על גיל, אמהות ואמנות, באתר הארץ, 18 באפריל 2011
- ^ ראו: אורי דרומר, "גררר...", סטודיו, מס' 64, אוגוסט-ספטמבר 1995, עמ' 26-30.
- ^ ראו: סטודיו, מס' 84, יולי-אוגוסט 1997, עמ' 36, 38, 45-48.
- ^ ראו: אזולאי, אריאלה, "מוטלת על כף המאזניים ", סטודיו, מס' 125, יולי 2001
- ^ ראו: נטע הלפרין, עכבר העיר אונליין, סיגלית לנדאו: "אני תקועה בישראל", באתר הארץ, 17 בפברואר 2012
- ^ ראו: סיגלית לנדאו במוזיאון תל אביב לאמנות, הפורטל הישראלי לאמנויות
- ^ סיגלית לנדאו מצליחה בברלין, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2007
- ^ דבי לוזיה, לאמנית הישראלית המצליחה בעולם אין גלריה. למה?, באתר גלובס, 11 באפריל 2017
- ^ "An Israeli artist put a black dress in the dead sea for two months and this is what it looked like after". The Independent (באנגלית בריטית). 2016-08-26. נבדק ב-2017-11-01.
- ^ Almog, Itay. "כלת מלח VI // יצירות אמנות מוצגות באיילון". Archijob.co.il - עיצוב ואדריכלות חדשות. נבדק ב-2017-11-01.
- ^ "על שתי שמלות של מלח". המחסן של גדעון עפרת. 2017-08-09. נבדק ב-2017-11-01.
- ^ מגפון, מעגלים של אי שלימות: יופי מעולמות הדמדומים בין היש לאין (באנגלית)
- ^ סיגלית לנדאו: כתמ-ים, באתר משכנות שאננים
- ^ מקדישמן ועד לנדאו: הנה הזדמנות לרכוש אמנות וגם לעשות טוב, באתר ynet, 22 במאי 2019
- ^ אברהם בלבן, רשימות תל אביביות | הצייר ראובן רובין מת וממשיך ליצור בביתו, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2021
- ^ SIGALIT LANDAU | SALT YEARS, sigalitlandau (באנגלית)
- ^ סיגלית לנדאו: הים הבוער, באתר מוזיאון ישראל
- ^ ענת לידרור, באות בדברים, באתר המרכז המשותף לאמנות גבעת חביבה
- ^ 1 2 קיץ ברבנר, דוקטור טרנטינו: הבמאי קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, באתר מעריב אונליין, 14 ביוני 2022
- ^ "Marlborough | Sigalit Landau: Salt Bride extended until 17 September 2016" (באנגלית בריטית). אורכב מ-המקור ב-2017-11-07. נבדק ב-2017-11-01.
- סיגלית לנדאו
- אמניות וידאו ארט ישראליות
- אמני וידאו ארט ישראלים
- זוכות פרס גוטסדינר
- זוכי פרס גוטסדינר
- זוכי מלגת אינגבורג בכמן
- זוכי פרס סנדברג לאמנות ישראלית
- פסלות ישראליות
- פסלים ישראלים
- ישראליות זוכות פרסים: אמנות
- בוגרות בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
- בוגרי בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
- הביאנלה של ונציה
- מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
- קריית היובל: אישים
- ישראליות שנולדו ב-1969
- ישראלים שנולדו ב-1969